"מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, מאויבי תחכמני".
יש הרבה בחינות "מה":
א) "מה העבודה הזאת לכם".
ב) "מה ה' אלקיך דורש מעמך"
. שה"מה" בסתירה זה לזה, ש"מה" אחד מדבר מהתרחקות מהבורא, ו"מה" הב' מדבר מהתקרבות להבורא יתברך. כי "דורש", הוא מלשון דורש בשלומך. אבל שניהם הם בחינת תורה, היינו ששניהם באים ללמד אותנו דבר אחד, שהאדם צריך ללמוד אותם בבחינת המעשה.
ויש להבין, בשלמא "מה ה' אלקיך דורש מעמך", אנו מבינים שהאדם צריך ללמוד, ולהבין כדי לידע מה לעשות. אבל "מה העבודה הזאת", מה בא זה ללמדינו. וכיון שהכתוב אומר זה, בודאי שהאדם צריך להרגיש את מצב זה בכל שיפלותו, ולמה לי זה. ולכאורה היה יותר טוב, שהאדם אף פעם לא יכנס במצב הזה, ואם באות לו מחשבות כאלו, היה יותר טוב שיסיח דעתו מהן.
הנה אנו רואים שעל שאלת רשע אין תשובה אלא, "הקהה את שיניו", שענינו הוא כמו שאמרו חז"ל "ושננתם, שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד" (קידושין ל.). ומה יש לו לומר על ה"מה" הזה? את "מה" השני! היינו "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה אותי".
היינו שצריך לידע, שה"מה" הראשון, ה' אלקיך שאל ולא אתה, שפירושו שה' הביא בתוך מחשבתך ה"מה" הזה, כי אין שום כח אחר בעולם, כמו שכתוב "אין עוד מלבדו". ובטח שה' לא יברא בריאה שתהיה כנגדו יתברך, אלא שברא המחשבה זאת כדי ליראה אותו, שענינו הוא, קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת, שעל ידי שאלת רשע, הוא מוכרח לקבל עליו כל פעם קבלה חדשה של עול מלכות שמים, הנקרא "יראה". והסגולה לזה, שיהיה כח להתגבר ולקבל עליו עול מלכות שמים, היא על ידי תורה ומצוות, שעל ידי קיומן נזדכך האדם מהרע שלו, שרק אז תהיה לו יכולת קבלת עול מלכות שמים.
וזה סוד "אלקים עשה שיראו מלפניו". שכל מצב הרע שאנו מרגישים, הוא רק בכדי שהאדם לא ישאר במצב שבו נמצא. היינו אם האדם לא יתעלה במעלות של גדלות ה', אז אין ביכולתו להתגבר, ורק בזמן שהאדם מרגיש גדלות ה', אז לבו נכנע. וזה נקרא שהוא צריך לעלות במעלות יראת ה'. נמצא שהשאלות האלו גורמות, שהאדם יהיה נצרך לה' יתברך, שיפתח לו את לבו ועיניו, לזכות לגדלות ה', אחרת מספיק לו היראת שמים מה שיש לו מצד החינוך. מה שאין כן כשבאה לו כל פעם שאלת רשע, לא מספיק לו, אלא צריך כל פעם להתעלות במעלות גדלות ה'.
וזה פירוש "מה אהבתי תורתך", שעל ידי שאלת "מה" יש סיבה וגורם, לזכות לאהבת התורה. כי אחרת לא יכולים לתרץ את שאלת "מה", אלא כפי הקבלת עול מלכות שמים באו"י, שזה אינם זוכים, אלא על ידי המאור שבתורה ומצוות, לכן "לעולם היא שיחתי", מפני שלעולם בא שאלת "מה".