דביקות נקרא חיים, קדושה. פרודא, דהיינו קבלה עצמית, נקרא מות, פירוד מחיי החיים. ונפרד מהקדושה נבחן לטומאה.
השאלה, "למה נגרע", היה על טמא לנפש, ותשובת ה' היתה הן על טמא נפש, והן מי שהיה בדרך רחוקה.
דרך הקרובה לקדושה, זה שהולך על דרך השפעה. ו"דרך רחוקה", זה שרואה שהולך בדרך של קבלה, שמרחיקה אותו מקדושה. "טמאים לנפש אדם", היינו שבאו להכרת הרע, אז הם צועקים, "למה נגרע". אבל הכלל לא מרגיש, שהם טמאים לנפש אדם, אלא כל התשוקות שלהם גופניות, ולגבי בחינת נפש אין הם מרגישים שום דבר שיחסר להם, אז הם טהורים.
כי טמא וטהור זהו בהרגשת האדם, כי אף על פי שהאדם חולה, אך אם הוא לא מרגיש את המחלה, אז הוא לא הולך לרופא להרפא. נמצא שבהרגשתו הוא בריא, אף על פי שאינו אמת.
ותלוי לגבי מי צריך להיות אמת.