חיים חדשים - תוכנית 11 - חינוך חדש

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם. אתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות הלימודיות באולפן, אנחנו עם הרב לייטמן. שלום לך הרב לייטמן.

שלום.

אורן: אני מזכיר למי שעדיין לא מכיר את הפורמט של השיחה הזאת, אנחנו מדמים באולפן מצב שבו הרב לייטמן מלמד כיתה של אנשים, שמישהו חשב שכדאי להושיב אותם ללמוד מול הרב לייטמן, והוא מלמד אותם דברים שכדאי היום לכל אדם בעולם לדעת. והם יכולים להיות מכל מדינה על פני הגלובוס. אתם תצטרפו אלינו לשיחה, ובטח יהיה לכם מה ללמוד.

היום נדבר מעט על פעולה אחת שאנחנו צריכים לעשות בחיים שלנו, כי על כל יתר הפעולות דיברנו במסגרת הבירור על הבחירה החופשית שיש לאדם. שיש לנו רק פעולה אחת, והיא לתקן את עצמנו. שכל התהליך שאנחנו עוברים בהתפתחות שלנו, באבולוציה, הוא מחויב, כי האגו גדל בנו כל פעם, מדור לדור ובמשך החיים. אין עוד יצור כמו האדם שבמשך החיים הוא כל הזמן מתפתח, כל הזמן משתנה. אלא כמו שכתוב "עגל בן יומו, שור קרי", שאחרי כמה ימים כל בהמה, כל חיה, כבר יודעת איך להסתדר בחיים, יש לה כל הכוחות לשמור על עצמה, זמן קצר מאוד אחרי הלידה, היא כבר יודעת איך לא להזיק לעצמה.

מה שאין כן אדם, כל עוד שהוא לא לומד, לא מקבל את החכמה הזאת מאחרים, מהסביבה, במשך המון שנים, הוא לא יודע איך לשמור על עצמו. ואפילו אחר כך, הוא צריך בעצם במשך כל החיים ללמוד ולהתפתח. וכל הזמן הוא משתנה, וכל פעם הוא נמצא בכל מיני רצונות שונים וזרים זה מזה. במשך החיים, פתאום הוא נמשך לזה ואחר כך לזה. אנחנו נפגשים לפעמים עם מכרים או חברים שלא ראינו זמן מה, ושואלים אותם "מה קורה?", והם אומרים "אני כבר לא בזה, אני כבר בזה", גם במקצוע, גם במשפחה, גם במגורים, הוא כבר מתעניין במשהו אחר. הייתי שם, למדתי את זה, נסעתי לשם. בקיצור, אדם הוא מאוד לא צפוי, מפני שכל פעם מתעוררים בו כאלה רצונות, שהוא עצמו ממש לא יכול להגיד מה יקרה לו אפילו בעוד דקה, ומכל שכן בעוד כמה שנים. ואנחנו רואים את זה על עצמנו, וגם על אחרים בחיים שלנו. אנחנו גם רואים עד כמה שכל דור שונה מהדור שקדם לו, ועד כמה שהאופי, התרבות, החינוך, ההשכלה, היחסים במשפחה, בין בני האדם, ובכלל, והמִבנה המדיני, הכול משתנה. ובניגוד לטבע החיות שמתקיימות כל הזמן לגמרי באותו הקצב, באותו הסגנון, באותה המסגרת.

ולכן הבדלנו זאת לשניים. שאדם בחיים שלו, כשהוא דואג לגוף שלו, למה שנקרא אצלנו "אוכל, מין, משפחה", הוא מתייחס לזה כמו לבהמה שלו, לחי. ולחי הזה הוא מתייחס בצורה רציונאלית, רצינית, מאוזנת. גם עם הגוף שלנו אנחנו עושים הרבה דברים מיותרים, וסך הכול באמת אין לזה כל הצדקה. יש דברים שהם כאילו טובים, אבל אם אנחנו משתמשים בהם בצורה מופרזת, אנחנו רק מזיקים לגוף. וההיפך, אם אנחנו יורדים מעט בצריכה, ולא ממלאים את הגוף בכל מיני דברים, בזה אנחנו עושים לו טובה גדולה ולא מרעילים אותו.

 וכמו שאומרים הרופאים, ובכלל עוד בימי קדם, הרופאים אמרו שיותר טוב להשתמש בכמה דברים רעים מאשר בהרבה דברים טובים. כי דברים טובים בצורה מופרזת הם כאילו עושים יותר נזק לגוף מאשר קצת דברים רעים ורעילים.

ולכן, כבר דיברנו על זה שהצריכה שלנו ברמה הגשמית, איך שאנחנו מתקיימים במשפחה, בחברה שלנו, עם הילדים, בינינו לבין עצמנו, צריכה להביא אותנו בסופו של דבר לרמה מאוזנת, לרמת צריכה רציונאלית. לא שאנחנו מגבילים את עצמנו ומרגישים בכך מקופחים או ממש בחיי צער, אלא שאנחנו נבין שעד כאן ולא יותר, זה הבריא, הטוב. ואם כך אז מה כל היתר שהאדם צריך לעשות? דיברנו, שכל היתר שהאדם צריך דווקא לפנות את עצמו, לבנות מעצמו את האדם, את החלק שמעל הבהמה, מעל רמת החי שבו.

כי אנחנו כאילו שייכים לשני העולמות, לעולם החי ולעולם האדם, לעולם המְדבר. אז חלק המְדבר שבנו דווקא גדל בזה שאנחנו מגיעים לחיבור עם האחרים, ובקשר עם האחרים, שם אנחנו צריכים לעשות עבודה גדולה. בעצם אנחנו צריכים לבנות מעצמנו אדם, שהוא לא נולד. כי כל אחד מאיתנו נולד כחי, כגוף חי, יוצא מאימא שלו, במשקל של כשלושה קילו, בצורה בריאה, יפה, טובה, וגדל. ומה שאנחנו לאט לאט מגדלים אותו, אנחנו קודם כל חושבים רק על הרמה הגשמית שלו. שיגדל, שיחיה בריא ושלם. כמה שהוא אכל, כמה ששתה, כמה שיצא ממנו וכן הלאה. מסתכלים על זה כמו על גוף חי ולא יותר.

אחר כך לאט לאט כשהא גדל, אנחנו דואגים איך הוא מגיב, לרעשים, לצלילים, לאור וחושך, איך שהוא מגיב ויודע לתפוס הכול בידיים, איך הוא מתחיל להפעיל את הגוף שלו בתנועות. בינתיים תנועות כאלה שהוא לא שולט בהן, ואחר כך כאלה שנמצאות בשליטה, ועוד ועוד. אז אנחנו קונים כל מיני משחקים, צעצועים, וכך אנחנו מפתחים אותו. אם לא היינו מתערבים בזה כבני אדם, כשאנחנו מעצבים במיוחד בשבילו, אז לא היה גדל בן אדם, אלא הייתה גדלה לפנינו בהמה. אבל האדם מתפתח על ידי כך שמקבל חינוך. וכך אנחנו מפתחים ומפתחים אותו.

הבעיה היא שהחינוך שלנו הוא כולו חינוך אגואיסטי, ואנחנו מפתחים אותו לנצל את העולם. כשאנחנו מבינים שליתר בטחון עדיף שיהיה לו טוב, אנחנו אומרים "אל תזיק לאחרים, תהיה ילד טוב, תהיה רגוע, אל תיקח משהו מאחרים, תוותר, תן גם לחבר שלך, לשכן שלך, זה יהיה טוב. לָמה שיתייחסו אליך רע? לָמה שירצו לעשות לך רע?" זאת אומרת, אנחנו מבינים שאנחנו מחנכים את הילדים עד כמה שהיחסים הטובים שהם יפעילו כלפי הסביבה, כך גם הסביבה תתייחס אליהם חזרה בטוב. לכן כל הלימוד שלנו עם הילדים, אנחנו בעצם אומרים להם, תשמרו על יחסים טובים עם כולם. זה אמנם לא ממש בטחון, אבל בטוח יותר שהאנשים לא ירצו להזיק לכם חזרה. אל תזמינו יחס עוין. את זה אנחנו מבינים, ולכן כך אנחנו מחנכים אותם.

למרות שהאגו שלנו וגם האגו הכללי, שהאדם רואה מכלי התקשורת, מכל המסכים, מהאינטרנט, הטלוויזיה, וגם מהסביבה הכללית, נותנים לנו דוגמאות רעות. שלא כל כך היינו רוצים בזה, אבל מאין ברירה אנחנו אומרים לילד שלנו שילך ללמוד איך לרמות את האחרים, איך להיות עורך דין שלא יפגעו בו, איך להיות מתאגרף, שיכנס לאיזו קבוצת לחימה וכן הלאה. למרות היחסים הטובים לאחרים אנחנו רוצים שיידע איך להתגונן, כי העולם שלנו הוא כזה. ואנחנו רואים שכמה שאדם בכל זאת מתקדם, מדור לדור ובחיים שלו, אנשים נמצאים לצערנו במצבים, ביחסים לא טובים ביניהם. כל אחד בונה את האושר והעושר שלו, את השמחה, וההצלחה בחיים, על ההרס של השני. 

ולכן, כשאנחנו מגיעים עכשיו למשבר מכל האבולוציה שלנו, מכל התוצאות שעברנו בדורות הקודמים, אנחנו רואים שאין לנו ברירה, אנחנו עִם נשק עצום ביד, כמעט פירקנו את כדור הארץ מכל האוצרות שלו. אנחנו מגיעים למצב שמשפיעים על הטבע, על האקולוגיה, על האקלים, אנחנו הורסים את עצמנו ואת כל החברה האנושית. החלל סביב כדור הארץ מלא זבל שאנחנו משאירים והבעיה היא אפילו לשם לצאת. ואנחנו, העיקר שלא מרוצים מהחיים. דיברנו על הייאוש הכללי שפוקד את העולם, על החורבן בחינוך, בהשכלה לילדים, בבתי ספר, ועוד ועוד.

וכאן, אנחנו מגיעים בסופו של דבר להחלטה שאין לנו ברירה, אנחנו צריכים לשנות את האדם. אנחנו צריכים, כמו שההורים שלנו אמרו לנו פעם "תהיה ילד טוב, אל תרביץ לאחרים, תוותר להם אם הם רוצים, ואז יהיו לך הרבה חברים, ותהיה בחברה טובה. אל תתקרב לילדים האלה, אלא לאלה", וכן הלאה. אנחנו צריכים כך לחנך את עצמנו, להמשיך לחנך את עצמנו בצורה כזאת, כי המצב הוא באמת מצב המאיים בכלל על החיים שלנו. ולכן התיקון היחיד שאנחנו צריכים לעשות על עצמנו זה לבנות מאיתנו אדם.  

זאת אומרת, מעל אותו גובה של החיים הבהמיים שלנו, חיי הגוף, שאנחנו מחויבים לתת לו כל מה שהוא צריך בצורה מאוזנת כמו שדיברנו, רציונאלית, מעל זה אנחנו צריכים לבנות את עצמנו לא פרא אדם, אלא אדם. זאת אומרת, בעצם כל העבודה העצמית שלנו או הכללית, החברתית, הקבוצתית, והעולמית, היא בסך הכול מסתכמת בזה שאנחנו צריכים לחנך את עצמנו. משנאה הדדית, דחייה הדדית, גאווה, קנאה, כבוד, שליטה, שאנחנו רוצים להפעיל ביחסים בינינו, להעביר את זה לפסים של התחשבות, ערבות ואהבה. ואלה לא מילים יפות, אלא אין ברירה, כך הטבע מקדם אותנו, האבולוציה שלנו מקדמת אותנו למצב שאם לא נגיע ליחסים טובים, אנחנו רואים, שום דבר לא יכול לצאת.

בזמן האחרון, במאה הקודמת, אפילו פיתחנו מסחר בינלאומי, תרבות בינלאומית, תיירות בינלאומית, קשר בכל מיני צורות בינלאומיות. אנשים עוברים ממדינה למדינה, וטסים ונהנים מזה, ובכל זאת אנחנו רואים שאנחנו מגיעים למצבים לא נעימים. אנחנו בהתפתחות שלנו, אם צריכים להתפתח הלאה, צריכים כאילו להתחבר בינינו, שלא יהיה שוק משותף רק באירופה, אלא שכל העולם יהיה כשוק משותף. אנחנו רואים שלזה בעצם האגו שלנו מקדם אותנו, אבל מפריע לנו להיות בקשר נכון בינינו. היחס, ההתחשבות, ההבנה ההדדית, אנחנו לא מסוגלים לעשות זאת. 

אפילו באירופה אנחנו רואים שאנשים ומדינות נכנסים להתקוטטות ביניהם, כשהם קרובים, הם בעצם שכנים זה לזה, ותלויים זה בזה. ויש כבר ביטול גבולות ומטבע אחד, ובכל זאת משהו מפריע. מה מפריע להתקדם הלאה? כי אירופה יכולה להיות ממש כוח. יש לנו אמריקה, רוסיה, סין, יכול להיות הודו וברזיל. ומה עם אירופה המזדקנת, הנחלשת? רק בגלל שלא יכולים להתאחד למעצמה אחת גדולה. אפילו מטעם אגואיסטי, להתעלות מעל החולשה הכללית, הם לא יכולים. מפני שיש פערים גדולים בתרבות, בחינוך, ביחס ביניהם, גם בהיסטוריה שלהם, לא יכולים להתעלות מעל כל היחסים האלה, שכבר קיימים.

ולכן, כאן אנחנו צריכים לראות, האם אפשר בכל זאת לגשר מעל כל הפערים האלה, כמו שאנחנו לומדים, כשבעצם שיטת התיקון שלנו, של האגו שלנו, זה שאנחנו משאירים את כל הפערים. גם בתרבות גם בחינוך, בדת ואפילו במבנה המדיני, אלא מעל הכול אנחנו דווקא רוצים את מטריית האהבה, לפרוש סוכת שלום עלינו.

ובפנים, שכל אחד יחיה בתרבות שלו, בחינוך שלו, בדת שלו, בכל מה שהוא, ויחד עם זה יתייחס יפה לאחרים. אני יכול לתת דוגמא מהמשפחה שלי. מצד אחד, ההורים שלי הם רופאים. ומצד שני, יש טכנאים ומהנדסים. אשתי מהנדסת. אני, כבר קשה להגיד מי אני, אני מתעסק באונטולוגיה, זה המקצוע האחרון שהיה לי, לפני כן עסקתי בביו קיברנטיקה. אחת הבנות שלי עוסקת בביולוגיה, הבן בהוצאת ספרים, והבת השנייה בפילוסופיה.

וכולם מאוד שונים באופי, אבל יש איזו הסכמה, שאנחנו שייכים למשפחה. ואז במשפחה אנחנו משלימים זה את זה. יכול להיות שאנחנו אפילו לא היינו מרגישים כשייכים למשפחה אחת. גם זה יכול לקרות. אבל מה אני רוצה להגיד? שלמרות שכולנו כל כך שונים וכל כך שונים גם בדעות ובהתנהגות ובסדר החיים, ממש, אני רואה, אם לא כוח אחד, שהוא מעל כל הפערים, שקושר אותנו יחד, לא היינו בכלל נפגשים זה עם זה.

אז השאלה היא, האם אנחנו יכולים לעשות אותו דבר כדי לחיות טוב, כדי להינצל ממלחמות והשמדה, לעצור את הצונאמי וההוריקנים, את התפוצצות הרי הגעש והתפוצצות השוק והמערכת הכלכלית? האם אנחנו מסוגלים לעשות אותו דבר בינינו? הרי אדם, כמו שכתוב, "כל דבר אדם ייתן בעד נפשו"^[1] כי הוא כבר נמצא ממש בפיקוח נפש. לכן אנחנו צריכים להבין שכאן באה לנו שיטה שהיא החשובה מכל המדע. שכּל המדע, כל העסק שלנו בחיים, נמדד לפי כמה שאנחנו יכולים להועיל לחיים שלנו. וכאן, אם יש לנו שיטת חיבור, שזאת ממש שיטת הצלה שלנו מהתאבדות, אז ודאי שהשיטה הזאת היא הכי חשובה, מעל כל מדע אחר, וצריכים לעסוק בה באמת בצורה רצינית.

כי שיטת החינוך האינטגרלי בעצם עומדת להציל אותנו מכל הרע שיש. ולא רק לנטרל את הסכנות שנמצאות לפני האנושות, כמלחמות, פשיטת רגל של השוק העולמי, גל רעב ועוד כל מיני בעיות ומגיפות, אלא חוץ מזה שהשיטה הזאת של החינוך האינטגרלי שומרת עלינו מרע, היא גם מעלה אותנו לטוב. היא גם עושה מאיתנו משהו שאנחנו מרגישים חיות בדרגה חדשה. אנחנו פותחים ביחס בינינו את מה שנקרא "אדם", מה שנקרא "דרגת המְדבר".

שאנחנו נמצאים שם בקשר עם פנימיות הטבע, עם המנוע שמפעיל את כל תהליך ההתפתחות שלנו, עם המחשבה, עם הכוח הגדול ביותר שנמצא בכל הטבע. אנחנו פותחים לעצמנו כאן הרגשה, כשאנחנו מתחילים להרגיש את הטבע בצורה כזאת, אנחנו מתחילים להרגיש נצחיות ושלמות של הטבע. וגם אנחנו, כשמגלים את זה, מתחילים להתכלל מזה, להתמלא מזה, לחיות מזה. זה מה שנותנת לנו שיטת התיקון האינטגרלי, שיטת החינוך האינטגרלי.

 ולכן החכמה הזאת, השיטה הזאת, היא מעל כל החכמות, מעל כל המדעים שיש לאנושות. אנחנו צריכים להבין, לפי התוצאות ממנה, כשאנחנו מעריכים כל חכמה וכל שיטה, שאין משהו שהוא אפילו קרוב לשיטה הזאת.

כשאנחנו מבינים את החשיבות של שיטת החינוך האינטגרלית, אז ודאי שחשוב לנו להעביר אותה לא רק על עצמנו, כמו שאנחנו עושים בקורס שלנו, אלא גם להעביר אותה לאחרים. כי עד כמה שאני משפיע לאחרים והאחרים משפיעים עלי, במידה הזאת, בהשפעה הדדית, אנחנו נותנים דוגמה זה לזה, לחץ, דחף וגירוי חיובי, וכך אנחנו מתקדמים.

לכן חשוב לנו מאוד, לא רק ללמוד איך להתייחס יפה זה לזה, אלא איך להשפיע את היחס היפה הזה אחד לשני ולתת דוגמה זה לזה. כי בעצם כמו שההורים שלנו נתנו לנו דוגמאות איך לשחק נכון, איך להתייחס נכון לחיים, לדברים המזיקים ולדברים המועילים, כך אנחנו, כל אחד מאיתנו, צריכים לחנך אחד את השני. ואין בחינוך הזה גדול וקטן אלא אדם לומד מכל אחד.

ולכן אנחנו צריכים כל הזמן להיות אחראיים על כך שאנחנו נותנים דוגמה. לא רק לילדים אלא לחברים, לגדולים או לקטנים מאיתנו, לא חשוב למי גם בגיל וגם במעמד. אלא כל אחד צריך להרגיש את עצמו בזה כמורה דרך לאחרים, וזה צריך לגרום לו להתנהג באחריות גדולה מאוד. כך שכל אחד חייב להחזיק את עצמו בצורה כזו, שבו, בהתנהגות שלו כלפי האחרים, באמת תלוי הגורל האנושי. אלה לא מילים יפות אלא כך הטבע שלנו, שאנחנו מתפעלים זה מזה, רוצים או לא רוצים. אפילו בתת הכרה, אפילו אם קורה שאני לא כל כך מכבד את האדם, אני בכל זאת מתפעל ממנו.

ולכן בהתחשב בכך שאת ההתנהגות הזאת כלפי בני אדם, דורש מאיתנו הטבע, אנחנו צריכים לקבל את כל החינוך האינטגרלי שעליו אנחנו לומדים עכשיו, בצורה מאוד רצינית, ולהבין שדווקא לזה האנושות מחכה. את זה היא צריכה והיא תקבל זאת בצורה הטובה והיפה ביותר, אם אנחנו נוכל להמשיך ולתת לה את החינוך באותה צורה שפעם קבלנו אותו מההורים. בצורה רכה, יפה ובאהבה, כי לכל אדם ואדם יש את הרשימות האלה, ובטוח שהוא ירצה להרגיש שכך מתייחסים אליו. לזה יש חיסרון בכל אחד ואחד.

אנחנו בעצם צריכים לגדול בצורה כזאת, שבגיל הקטן, בגיל הפעוטון, אנחנו זקוקים רק להורים שיתייחסו אלינו באהבה, כי אנחנו לא מבינים עולם יותר רחב. אבל מפני שאנחנו צריכים לבנות עולם כזה יפה וגדול, אז אחרי האהבה שהרגשנו מההורים, אנחנו מתחילים להרגיש עוד אהבה מהחברים הקטנים שלנו, שגם הם מקבלים את החינוך הנכון, ואחר כך ממשיכים ומרגישים עוד אהבה בבית ספר, באוניברסיטה, בכל מיני מקומות עבודה, בחברָה ובכל מקום.

זאת אומרת, אני עובר בהדרגה לידיים יותר ויותר רחבות, גדולות, של כל האנושות וכל הזמן אני מרגיש אותו יחס של התחשבות, אהבה, כמו שנולדתי מתוך יחס של אהבה בין אבא לאמא. וכך אני ממשיך את ההרגשה הזאת לכל החיים, עד שאני מרגיש את האהבה הכללית הזאת כחוק העליון, כחוק הכללי של הטבע. ובזה אני מרגיש את ההרמוניה שנמצאת בכל המערכת הזאת. זה שאנחנו בונים מערכת כזאת בינינו, זה נקרא לבנות מעטפת נכונה או סביבה נכונה לחנך את האדם, כל אדם ואדם. וזה שאנחנו בונים בני אדם כאלו זה נקרא שאנחנו בונים באמת אדם, דרגת המדבר, מאותם פראי אדם, מאותן חיות, שבינתיים זאת הצורה שבה אנחנו נמצאים בינינו.

לכן ביחס היפה הזה, בהתחשבות, בהדדיות, בהשפעה הדדית, אנחנו מקיימים שתי צורות התנהגות. התנהגות יפה וטובה כלפי בני אדם, בדרגה האנושית, במישור שלנו, והתנהגות יפה וטובה כלפי הטבע הכולל, כלפי החוק הכללי של הטבע, שגם הוא השפעה הדדית ואהבה. כשדווקא מתוך הכוח הכללי הזה, הטבע בונה את כל התהליך, ובתוך התהליך שלו אנחנו נמצאים.

לכן אנחנו מקבלים כאן עידוד וחיזוק משני כיוונים. מכך שאנחנו נמצאים בחברה האנושית בצורה יפה וטובה, ומכך שאנחנו נמצאים באיזון עם הטבע, ואז מרוויחים משני הכיוונים. וכאן אנחנו גם יכולים לראות שאולי יהיו לנו טעויות ויחס לא מאוזן. אולי אנחנו נתייחס רק לטבע, והעיקר יהיה שצריכים להתייחס לטבע בצורה מאוזנת. כמו האקולוגים, הירוקים למיניהם, שדואגים רק לטבע ולחיות, לעולם הצומח והחי.

אנחנו רואים שזה לא כל כך עוזר להם לשמור על הטבע. כי בלי יחס בין בני אדם בהתאם לזה, בלי שבני אדם יהיו ביחס הנכון ביניהם, אנחנו לא יכולים לשמור על הטבע, האחד תלוי בשני. כי בזה שאדם נעשה טוב, הוא נעשה טוב לכל דבר. הוא גם ישמור על הדומם, על הצומח ועל החי. הוא ישתמש בהם ל"אוכל נפש" מה שנקרא, ולא יותר מזה. ואז הטבע יחזור לאיזון, וכל הפגיעות שעשינו בטבע, על ידי השמדת חלקים שלמים ממנו, הם יחזרו ויתעוררו ויראו שוב לעינינו, ויתאזן העולם כולו.

אם כך, למי משני הכיוונים האלה אנחנו צריכים להתייחס, לאדם או לטבע? קודם להתייחס לאדם, קודם לחנך את האדם. מאהבת אדם לאהבת הטבע הכללי. כך צריכים ללכת, זה הכיוון. אבל גם כשמתייחסים לאדם, אנחנו צריכים להבין שעלינו להגיע בסופו של דבר לאיזון עם החוק הכללי של הטבע, עם התהליך הכללי, עם כל האבולוציה שלנו. זאת אומרת, לקחת את שני הדברים האלה בחשבון. ויוצא שכאן אני מעמיד לפנָי איזה תהליך. אני צריך להגיע לאהבה כלפי בני אדם, ואחר כך להשיג את האהבה הכללית שנמצאת בטבע. וכך אני בעצם גומר את כל התיקון הפרטי שלי.

תהליך התיקון הזה שאנחנו צריכים לבנות מעל דרגת החי, בדרגת המדבר, הוא בעצם בא מצד האדם שבי, לא מצד הגוף שלי, אבל אני מבצע אותו דרך הגוף כי זה הכלי שלי. ואז יש ביחס, בקשר, בהפעלה שלי כלפי האחרים, ביחס טוב או ביחס רע כמו שהיה קודם, הפעלה דרך "דיבור, מחשבה ומעשה".

"דיבור" נקרא שאני צריך לשכנע את עצמי. גם על ידי דיבור פנימי, שאדם מדבר כל הזמן עם עצמו, וגם על ידי דיבור כלפי אחרים בפועל, איך אנחנו צריכים להשתנות, לאיזה כיוון. שההכרחיות, ההשפעה עד שמגיעים לאהבה הכללית, זה התהליך שאנחנו צריכים לעבור, וזה חובה.

אחרי זה באה ה"מחשבה" שהיא בעצם הקודמת לדיבור וקודמת למעשה, כך שאני צריך קודם לייצב אותה. היא באה מתוך חשבון פנימי שאני מקבל מתוך עצמי ומתוך הסביבה והחברה, מתוך המחנכים שלי. אז עלי לייצב קודם את המחשבה ואחר כך להביא אותה לדיבור. והדיבור הוא "סתם דיבורים" כמו שאומרים, אלא אם כן הוא מתחזק על ידי המעשה, ואז הוא בר תוקף.

וה"מעשה" הוא שאני חייב לקחת על עצמי כל אותן השעות שפנויות מהטיפול ההכרחי בחי שלי, בבהמה שלי, כך שכולי נמצא בלימוד של ההשכלה האינטגרלית, החינוך האינטגרלי. או שאני כבר נמצא בהפצה, וגם בהפעלה כלפי האחרים, להביא את כל בני האדם לרמה אחידה, שכולם יחיו לפחות מעל קו העוני בצורה מכובדת, בחלוקה צודקת, כך שאף אחד לא ירגיש את עצמו מקופח כלפי האחרים.

זאת אומרת, המחשבה, אחר כך הדיבור, ולאחר מכן המעשה, חייבים להיות מכוּונים לבניית החברה החדשה המאוזנת, שכולם נמצאים בה ברמה אינטגרלית, במערכת אנאלוגית. כך שבמחשבה אני מסדר את עצמי על ידי השפעה מהסביבה, על ידי כך שכל פעם אני רוצה להיות מושפע מסביבה יותר חזקה אינטגרלית. לאחר שאני מסדר אצלי בפנים את המחשבה הזאת, אני מבצע אותה על ידי דיבור ושכנוע, על ידי מערכת ההסברה שאני נמצא בה. ולאחר מכן בא המעשה, שאני גם משפיע בפועל בחינוך והוראה, וגם משפיע בכך שאני מעלה את כל רמת הקיום של העולם למצב שלא יהיה אף אחד בעולם שסובל מרעב, מחוסר בדברים ההכרחיים לקיום. זו בעצם העבודה שלנו.

על ידי זה אנחנו מגיעים לאיזון עם הטבע, כאשר כל הזמן אנחנו צריכים להדגיש שהמטרה שלנו היא שאנחנו, בני האדם נגיע בינינו לאיזון, ועל ידי האיזון שלנו אנחנו נגיע לאיזון כללי עם כל הטבע, עם החוק הכללי. ואז יוצא שאנחנו מייצבים כאן מערכת עגולה, מערכת שלמה. ובזה אנחנו מסיימים את התהליך האבולוציוני שלנו, וכל ההתפתחות שלנו החל מהיווצרות החיים על פני כדור הארץ, מגיעה למצב מאוזן, לסיום. לסיום, אין הכוונה שנגמר הכול. על כך ש"נגמר הכל" מדברים המדענים, שאומרים שעוד מעט השמש תכבה וכולי, למרות שעוד מעט אצלם זה עוד 4 מיליארד שנה, ואפשר עוד לחכות.

אלא אנחנו מגיעים לסוף התפתחות האדם. אם הוא מגיע לאיזון עם הטבע, להרמוניה השלמה הזאת, אז אין עליו יותר שום לחצים מצד הטבע, ואז הוא באמת חי בצורה מושלמת. נקווה שנוכל לפחות להתחיל להרגיש את הדבר הזה גם על עצמנו, ובטוח שנוכל להכין אותו לילדים ולנכדים. זה בידינו.

וכאן אנחנו צריכים להבין שההתפתחות הזאת, זאת אומרת שכנוע, בירור ותיקון עצמנו מאגואיסטים לאלטרואיסטים, האהובים, המתחשבים זה בזה, זה לא תלוי בזמן, ויכול להשתנות רק בעוד 4 מיליארד שנה או מדור לדור. אלא זה יכול להשתנות תוך הדור שלנו, כי הכול תלוי בנכונות של האדם, עד כמה הוא מוכן להשתנות.

אנחנו למדנו איתכם בעניין בחירה חופשית, שכל הרצון שלנו תלוי בסביבה. לכן עד כמה שנעבוד יחד איתכם, לא כל אחד לעצמו, שכל אחד ישכנע את עצמו, דבר שאף פעם לא ייתן שום פירות טובים, אלא אנחנו נבנה סביבה, חברה שהיא תשפיע עלינו, אז כל אחד ישתנה. אם כך, נלך קדימה לבניית סביבה טובה לכולנו יחד, שעל ידה נשתכנע ומהר מאוד נרצה להשתנות, ולהיות המחוברים בערבות ההדדית. ובהתאם לזה נגיע לכזאת אינטנסיביות של השפעה עלינו מהסביבה, כך שהשינוי שלנו באמת יוכל להיות מהיר מאוד, ללא שום תלות בזמן שלנו.

דרגות הדומם, הצומח והחי התפתחו במשך מיליוני שנים, מיליארדי שנים, מפני שהם מתפתחים על ידי האגו שצריך להתפתח בנו. אנחנו לא אחראים על זה, אלא כך התפתחנו בגלל שמצד הטבע כל פעם האגו הלך וגדל, ובהתאם לזה אנחנו מימשנו אותו יותר ויותר.

אבל עכשיו כוח ההתפתחות, קצב ההתפתחות נמצא בידינו, כי הכל תלוי בסביבה. ואני עכשיו הולך ובונה סביבה בצורה מלאכותית, וכמה שאני אוכל לבנות אותה מתקדמת יותר ויותר, היא תשפיע עלי יותר ויותר. כמה שהיא תהיה גדולה יותר, כמה שהיא תהיה רחבה יותר, כך היא תהיה חזקה יותר בהשפעתה אלי. ואני צריך כאן אומנים, חכמים, סוציולוגים ופסיכולוגים. עלי להשתמש בכל מה שיש באנושות כדי לעשות על עצמי השפעה כמה שיותר אינטנסיבית ומועילה. ואז אנחנו נוכל לראות יחד איתכם, עוד בחיינו כאן, בדור הזה, חיים מאושרים, ולראות מה אנחנו משאירים לילדים שלנו.  

לכן אם מחלקים מהצד הזה גם את הרצונות של האדם, אנחנו יכולים להגיד שהרצונות שלנו מתחלקים לשני חלקים, רצונות ששייכים לאדם עצמו, רצונות אישיים, ורצונות אנושיים, חברתיים. כלפי עצמו, האדם צריך להגביל את הרצונות שלו לכמה שהוא צריך כדי להתקיים, זה בתיקון שלו, וההיפך, לפתח כמה שיותר את הרצונות שלו כלפי החברה, ביחס לאחרים. על האדם לפתח יחס לאחרים לפי החוגים סביבו, תחילה לחוג הקטן ביותר, לחברים שלו, אחר כך לחוג גדול יותר, אחר כך לחוג גדול עוד יותר, עד שהוא יפתח את עצמו, על ידי השפעת הסביבה ביחס היפה והטוב, מהתחשבות, לאחריות, לערבות ההדדית ולאהבה לכל העולם.

ולכן כאן אנחנו צריכים להבין שבהדְרַגות הללו, בחוגים הללו שאנחנו יוצאים מעצמנו וקולטים יותר ויותר יחסים עם כל חוגי האנושות הללו, בעיגולים רחבים יותר ויותר, אני מקבל יותר חכמה, אני מקבל יותר הרגשה, אני נכלל מכולם. מתוך זה אני מרגיש את כל מציאות עד שאני מרגיש את כל הטבע. ויוצא שבזה אני פותח לעצמי את המציאות החדשה שבה אני חי בצורה שאני יוצא מעצמי ומרגיש את כולם. וזה באמת הקיום ברמת האדם, המדבר, שהטבע הכין לנו. וכך אנחנו מגיעים ליישום הנכון של הקיום שלנו כאן בעולם הזה. 

אורן: דיברת על כך שכאשר היינו קטנים, ההורים שלנו חינכו אותנו שבגן הילדים צריך להתייחס יפה אחד לשני, כי כך יהיה לנו טוב בחיים. וזה משהו שבאמת כל אחד זוכר. ואחר כך אמרת, שכמו שהיינו קטנים ואמרו לנו שכדאי להתייחס יפה אחד לשני, כך אנחנו צריכים היום לעשות. וכאנשים בוגרים עלינו לארגן לנו סביבה שתמשיך לומר לנו אותו הדבר, "תתייחסו יפה זה לזה". ואני חושב שהבנתי זאת פחות או יותר.

אמרת גם שאנחנו צריכים להתייחס יפה אל הטבע הכללי. אני לא כל כך מבין מה לעשות. זאת אומרת, אני זוכר שאמרו לי להתייחס יפה לאחרים, ואני מבין מה לעשות עם זה. אבל מה זה להתייחס יפה לטבע הכללי, אני לא מצליח להבין זאת.

האם אנחנו לא צריכים לשמור על דומם, צומח וחי? האם אני לא צריך לאהוב את הטבע? "אהבת הטבע" זה נקרא שאני חי בזה. ולא שאני חי כך שאני מנצל אותו בכמה שאני מסוגל לנצל אותו יותר, אז בוא נשבור את ההר, בוא נייבש את הים, בוא נעשה מה שכדאי לנו. אנחנו צריכים להתייחס לדברים האלה באיזון. 

לַמה אקולוגים לא מצליחים לפתור את כל בעיית האקולוגיה ואנחנו כן עומדים להצליח? מפני שאנחנו אומרים, הטבע נמצא באיזון, ובואו קודם כל נלמד על עצמנו מה זה נקרא להיות ב"איזון". בואו נרגיש בינינו מה זה נקרא להיות "מאוזנים", מה זה נקרא לשמור על הכל. ואני לוקח מסך כל הטבע, רק מה שאני צריך לצורך הקיום שלי בלבד, כמו החיות. לכן אם נחנך את בני האדם בצורה כזו, וזה חלק מהחינוך האינטגרלי שלנו, אז וודאי שהם יתייחסו נכון גם לאקולוגיה, וגם לטבע הסובב.

אתה לא יכול לחנך את בני האדם רק ליחסים טובים ביניהם, אלא אתה חייב לחנך אותם גם ליחס הטוב והיפה לטבע הכולל, וגם למושג "הטבע". מה זה מושג "הטבע"? אנחנו נמצאים בהתפתחות, מישהו מזיז אותנו, מישהו מניע אותנו, מאיפה זה בא, איפה הכוחות האלה שמפתחים אותנו? איפה המחר שלי? אני לא מכיר אותו, אבל יש אנשים שמגלים אותו, מרגישים אותו. אנחנו רואים הדרגתיות, סיבה ומסובב, אנחנו רואים עד כמה הטבע בקודם ונמשך הולך ומתפתח. עד כמה כל דבר תלוי באחרים. זו הנוסחה הכללית של הטבע שאיינשטיין כל כך רצה להגיע אליה.

הדברים האלה ידועים במדע, וגם ההשפעה הדדית של כל חלקי הטבע זה לזה. אנחנו לא יוצאים מן הכלל. אם אנחנו לומדים על עצמנו איך אנחנו צריכים להיות מאוחדים, אז אנחנו גם צריכים להיות מאוחדים עם הטבע הכולל, וגם עם אותו חוק הטבע הכללי שהוא החוק שמפתח אותנו, וכל הטבע בכלל.

הוא מפתח לא רק אותי, לא רק את החברה אנושית, גם הצומח והחי מתפתחים, רק בצורה הרבה יותר איטית. כל היקום מתפתח, אבל לאן אנחנו לא יודעים, אבל העובדה היא שהוא מתפתח, הוא מתרחב, יש בו תהליכים שונים. אנחנו עדיין לא מגיעים להבנה שלהם אבל זה לא מן הסתם.  

ככל שאנחנו מתקדמים יותר ויותר, אנחנו רואים שיש בכך חוקיות אדירה. וכל החוקים שאנחנו מגלים, בסופו של דבר אנחנו רואים שהם כנראה מחוברים יחד, רק אני לא מסוגל לראות את הקשר בין חוקי הביולוגיה, הזואולוגיה, הבוטניקה, האדם, הכוכבים והנומרולוגיה. אני לא יכול לראות את הקשר בין הדברים, אבל זה טבע אחד, אין בטבע חלוקה בין זה לזה.

אז גם אנחנו צריכים בצורה הוליסטית, הול זה שלם, בצורה השלמה להתייחס לטבע, אנחנו כחלק ממנו, הרי החיים כך מחייבים אותנו. אני לא חסיד של אף שיטה, חוץ מהעובדות שאנחנו מקבלים מתוך המחקר.

אורן: הדגשת קודם שכיוון ההתפתחות שלנו צריך להיות מאהבת האדם, לאהבת הטבע. אני לא מבין מה זה אומר. 

יש כאן כאילו שני כיוונים, אני יכול לפתח יחס יפה לחברה האנושית ואז מהיחס היפה לחברה האנושית אני אומר "בואו נאכל ונשתה כי מחר אנחנו יכולים להרוס את כדור הארץ" או ההיפך כמו שאומרים אלה שעוסקים באקולוגיה, בשמירת הטבע, "לא איכפת לי מבני האדם, אלא העיקר זה שמירת הטבע".

אני אומר לא, זה צריך להיות עגול, זה צריך להיות אחד. יחס אחד חייב להיות להכל, כי אדם הוא חלק מן הטבע. ולכן חייב להיות אותו יחס גם לחברה האנושית, גם לאדם בתוך משפחה וגם בתוך הטבע הכללי. חייבים להגיע לאיזון בין כל החלקים, כי זה מה שאנחנו לומדים שקיים בטבע, ובכך אנחנו מגיעים לשמירת החוק הכללי.

כמו שהפלנטות והכוכבים נמצאים באיזון ביניהם והם מסתובבים ומשפיעים זה על זה. וכמו שעל פני כדור הארץ אם אתה עושה משהו בחלק אחד, אתה מקבל תגובה, אם אתה מבדיל בכלל, מהצד השני, כך אנחנו צריכים גם להבין איפה אנחנו נמצאים. אנחנו צריכים כך להתייחס אל עצמנו. אני לא מבין כאן מה בעיה.

 אורן: אני פשוט לא מבין מה צריך לעשות. הבנתי שצריך לאהוב את האנשים.

כשאתה מדבר במסגרת החינוך שלנו על היחס היפה בין בני אדם, אותו היחס היפה חייב להיות לדומם, צומח ולחי, שאנחנו ניזונים מהם. ואני עוד מוסיף, ואותו יחס של האיזון צריך להיות לחוק הטבע הכללי שמחזיק ומפתח את כל המציאות. זה המנוע הכללי שלפיו הכל זז.

במחקר שלנו כשאנחנו חוקרים את הטבע, אנחנו בעצם חוקרים את החוקים הפרטיים של אותו החוק הכללי, שהמדענים כל כך רוצים להגיע אליו. הם רוצים להגיע לחלקיק הבוזון המיוחד, שהוא כמו תאי הגזע בגוף, נמצא כתא הגזע במבנה היקום. הם רוצים להגיע לנוסחה שבתוכה הם יכולים להביע את כל החוק של הטבע הכללי, שאיינשטיין ואחרים אחריו רוצים כל כך להרגיש, להבין, לבדוק, לראות את זה, כי מרגישים שיש דבר כזה, שבלי זה לא יכול להיות שבכלל הכל קיים. אז הם משתדלים להגיע לזה. 

לכך האנושות בעצם נמשכת. האדם נמשך להשיג איפה הוא נמצא. הדחף הפנימי של האדם הוא לדעת מהו הדבר שבו אני עכשיו, איזו צורה אמיתית יש לזה, איזה מנוע מסובב את זה. כי בכך תלוי העתיד שלי כמו העבר שלי, הגורל שלי. מכך אני אדע איך אני יכול להצליח במעשים שלי. אם הם יהיו בהתאם להתפתחות שלי אני אצליח, אני יכול לקדם את עצמי אולי לזרז את ההתפתחות. אם אני אלך לכיוון הפוך או צדדי אז בהתאם לזה אני מפסיד. אני כבר ראיתי את הדברים האלה בהיסטוריה שלי.

וגם בחיים שלנו, אם אנחנו מסתכלים על הילדים, אנחנו יכולים מראש להגיד במה הילד יצליח ובמה לא. בכמה שאנחנו מבינים את החוקים, אנחנו יכולים להגיד לילד, שבהתאם לאופי, התנאים והאפשרויות שעומדות בפניו, בזה הוא יצליח ובזה לא. ואנחנו יכולים להסביר לו למה כן ולמה לא. אז בכך אנחנו שומרים את האדם מלעשות אולי טעויות גורליות. אותו דבר אנחנו רוצים על עצמנו. זו כל התפתחות המדע. 

כי התפתחות המדע זה לא סתם לעשות מכשירים סלולאריים מחודשים יותר, אלא זה להבין על מהות החיים שלנו, בשביל מה ולמה, איך להטיב לנו בכללות. אנחנו רואים באיזו צורה נמצאת האנושות, אנחנו הגענו עם כל היכולות שלנו למצב אנוש, שלא מתאים לאדם. אז וודאי שאם אנחנו מדברים על החוק הכללי, על ידיעת החוק הזה, על להתקרב אליו, זה ייתן לנו ממש קו, אור ירוק, להבין לאן להתקדם, אין לבנות את עצמנו בצורה היפה, בצורה פרקטית לחיים שלנו ולילדים.

אורן: יש פה איזו שכבה כזאת של איזון שאתה אומר שאני צריך לעשות. אני לא מבין מה לעשות איתה.

אם אתה לא מבין, תבין אחר כך בזמן הלימוד, ובינתיים לא נדבר על זה. אני סוגר את עצמי ולא מדבר. במשך השנים אדם נעשה יותר חכם, אז אולי יעבור זמן ותהיה חכם יותר ואז תבין על מה אני מדבר.

על זה מדברים המון מדענים, על זה מדברים המון אנשים, זו לא הדעה שלי בלבד שבזה אני מנוגד לאחרים. אני מדבר על הטבע הגלובלי הכללי שיש בו חוקים, ואנחנו לומדים את החוקים האלה במדע. ומתוך כל המדעים אנחנו מגיעים למצב שרואים שהכל מחובר ועגול.

העובדה היא שאנחנו נמצאים עכשיו במשבר הגלובלי, ולא האמנו שזה יקרה, כי חשבנו "אני אעשה מה שבא לי", פתאום רואים שזה לא כך, אלא ההיפך. ראשית לא ידוע מאיפה זה בא, ושנית האדם לא יכול לעשות מה שהוא רוצה, כי הוא קשור לאחרים. אתה אומר שהעולם הוא לא גלובלי, ומתחיל לדבר על זה, ואני בכלל לא מתחיל מזה, אלא אני מתחיל מהנקודה שזה ידוע. אני לא מדבר על א-לוהים, אני מדבר על הטבע, על הטבע הכללי, ויש הרבה מדענים שמדברים על זה. העובדה שהיום אתה חי את זה, ומרגיש את זה בכיס שלך, בבריאות שלך, במצב העולמי,  בכך אתה מרגיש את הגלובליות של הטבע. ואם אתה אומר לי "לא", אז אין לי מה לומר. כי כל אחד יכול לומר, "אני לא מאמין בכלום, ואני לא שומע כלום". לכן עם האדם הזה אני לא מדבר, כי אי אפשר לדבר איתו.

אני ממליץ לפנות למקורות של המדע, ולהוכיח שזה אחרת. אין היום מדען שחושב שהפיזיקה זו פיזיקה והכימיה זו כימיה, והם לא קשורים זה לזה, אין דבר כזה. אנחנו נמצאים בהבנה הזאת כבר עשרות שנים. הטבע מאז ומתמיד היה כך, אלא אנחנו מבינים את זה כבר עשרות שנים. זו השפעת הסביבה על האדם, והשפעת האדם על הסביבה. קודם לא חשבנו שזה יקרה, היום רואים מה נעשה עם האקלים, מה נעשה עם האוקיינוסים, עם הזיהום, עם הכל. האם אין השפעה? הכל אחד.

אורן: במסגרת האיזון שלנו דיברת על בריאות הגוף. אמרת שיש דברים שאנחנו צורכים היום שהם כביכול הורסים את הגוף שלנו.

מה יש לומר כאן, יש באינטרנט הרבה עובדות כאלה.

אורן: האם תוכל להסביר מה צריכה להיות הגישה לזה. יש כל מיני גישות.

 אני אתן לך דוגמה. אני חולה סכרת, קטנה, אבל חולה סכרת. מאיפה זה מגיע? זה מגיע מזה שאני אוהב ממתקים, אוהב סוכר. בטבע לא נמצא סוכר, יש פירות, יש דבש, אבל אין סוכר. אם לא הייתי מגזים בשימוש בסוכר, באכילת סוכר, לא הייתי מגיע לזה. יש הרבה מאוד סוגי מזון שאנחנו מייצרים, רק כדי למלא חשבון בנק למישהו, ועקב זה למלא בתי חולים בחולים.

אני אומר שהאנושות צריכה ממש לבדוק את עצמה מהתחלה עד הסוף, בכל מה שהיא עושה, ולהוציא את כל הדברים שהם רעלים לאדם. להוציא לאט לאט בצורה הדרגתית, קודם לתת להם איזה תחליף, ואחר כך להוציא אותם לגמרי. כמו שאנחנו נלחמים עכשיו נגד הסיגריות, נגד העישון, כך נילחם נגד כל דבר ודבר שהוא מזיק לבריאות, לגוף. מה שלא נמצא בטבע בצורה ישירה, כמו ירקות, פירות, בשר, דגים, מים, כל היתר לא. יכולים לחיות בלי "רֶד בוּל" ועוד כל מיני דברים אחרים.

מה שלא נמצא בטבע זה בטוח מזיק לגוף, רק אולי עדיין לא בדקנו בצורה שהוכחנו זאת. אבל אנחנו צריכים להבין גם כך, לקבל את זה בצורה שאם זה ישנו בטבע, אתה יכול למצוא לזה שימוש טוב, ואם זה לא נמצא, בטוח שהשימוש לא טוב, מה שלא יהיה.

אורן: אם היום אני רוצה להתחיל ליישם את הגישה הזאת בתזונה, זה עולה לי פי שלוש מהתזונה הרגילה.

אני מבין אותך. אני לא אומר שאנחנו צריכים לחזור לטבעונות או טבעיות או לביולוגיה נקייה ללא גנטיקה, ללא כל השכפול הזה שעשינו. אין ברירה, אנחנו אחרת לא נוכל להאכיל את האנושות. אנחנו חייבים לתת להם את זה, בלי זה כולנו נגווע מרעב. אין ברירה, אנחנו חייבים להשתמש בכל הדברים האלה. אבל לאט לאט אנחנו צריכים לעשות מחקרים, ולהחליף אותם הדברים שאנחנו עושים על ידי הכימיה, על ידי הגנטיקה, בדברים אחרים.

למשל, יש לי חבר בערבה שמגדל פלפלים ועוד כל מיני ירקות ופירות. אצלו אין כימיה כי הוא משתמש במיני החיידקים שאוכלים את המזיקים. היום אפשר לעשות הרבה, אבל צריכים קודם כל להתחשב בזה שיהיה מזון לכולם, זה ברור, אלא לאט לאט גם להתקדם לאקולוגיה. לכן אני אומר, שהטיפול בחינוך צריך להיות בחינוך אינטגרלי כזה, שהוא יביא אותנו לאיזון, לתיקון בכל שטחי החיים שלנו. כאן אנחנו באמת קובעים יחס יפה מאוזן לכל מה שהאדם עושה. ותהיה מהפכה בכל היחס שלנו, ואחר כך תוצאות מזה בכל הטכניקה, הכלכלה והחקלאות, בכל דבר.

אורן: הביטוי הזה של "לחנך את עצמנו" ביחס לאנשים מבוגרים, איך אנחנו צריכים להתייחס לזה?

דרך הסביבה.

אורן: כשהייתי ילד אז ההורים שלי והמחנכים שלי חינכו אותי, עכשיו אתה אומר שאנחנו צריכים לחנך את עצמנו. אז מי זה המחנך ומי זה המחונך? מי פה הגדול שמלמד את הקטן?

אתה מסדר את עצמך כלפי הסביבה, והיא מראה לך בעצם את הצורה הרצויה המתקדמת שלך. אתה נכנס תחת השפעת הסביבה הזאת, ואז אתה משתנה.

למשל שמעתי שטוב להיות אדריכל, אבל אין לי שום יחס לזה, לא רצון ולא כלום, אני בכלל לא יודע אם אני רוצה או לא רוצה, אבל שמעתי שזה טוב. חוץ מזה אמרו לי אנשים חכמים שכדאי לי, כי המקצוע הזה מביא אותי למשהו מיוחד.

אז אני הולך לקורס אדריכלים, לכל מיני מסיבות ופיקניקים שלהם, ולכל מיני וועידות שלהם, ואני נכלל שם ושומע. כולם מדברים על חשיבות המקצוע, על איך לבנות בתים כאלה וכאלה, ואיך הם ממציאים כל מיני דברים גדולים. ואז אני נכלל מזה, זה משפיע עלי, ופתאום גם אני נעשה לא אדיש. אלה אומרים כך לעשות ואלה אומרים כך לעשות ואני שומע, ואני חושב שאולי הייתי עושה כך או אולי כך. כלומר, אני כבר חושב איך אני הייתי עושה, אני כבר מתחיל לקבל מהם רצון. יוצא שיש כאן איזה מין שינוי בי, שלא היה בי קודם רצון לזה, ופתאום אני מוצא את עצמי מתעניין, קובע דעה, רוצה כך או רוצה כך, והולך ללמוד את האדריכלות הזאת.

כך אדם מקבל תמיד. מאיפה יש לנו כל מיני רצונות לסוגי החיים, למדע, לחכמה, למקצוע? אני רואה שיש אותם בעולם הזה, וזהו. אם תיקח אדם כפרי ממקום רחוק שאין לו אינטרנט, אין לא כלום, אז מה הוא יודע? הוא יודע שהוא יכול להיות או עם הפרות, או עם התרנגולים, או עם החקלאות, זה הכול, אלה המקצועות. ואז הוא בוחר איפה כן כדאי ואיפה לא כדאי, מה משתלם וכן הלאה. כל אחד לומד מהסביבה.

אני זוכר שאבא שלי רצה מאוד שאני אהיה מוזיקאי, הוא לא נתן לי ללכת לראות סרטי ילדים. הוא לקח אותי בעצמו לסרטים על המוזיקאים הגדולים, המלחינים הגדולים. ראיתי שם את מוצרט, את בטהובן, כל מיני סרטים על החיים שלהם. האמת שלא ראיתי שום דבר טוב, כולם חיו שם בכל מיני צורות חיים כאלה, שאחד קיבל הרעלה, השני נעשה חירש, וכו'. אבל קיבלתי גדלות מבני האדם האלה, שהקריבו את עצמם למען הרצון הגדול שלהם לעשות יצירות גדולות. זה כן נשאר אצלי.

אמנם לא קיבלתי רצון להיות כמוהם, אבל קיבלתי הערכה למה שהם עשו, עדיין מתוך הטבע שלי, אבל התרשמתי. אחר במקומי היה מתרשם ורוצה גם להיות מלחין, או משהו אחר. אני לא. לכן כל אחד מתרשם מאותה סביבה לפי סגנון האופי שלו.

אורן: מה הסיכום לשיעור שלנו היום?

הסיכום הוא שיש לנו סך הכל לעשות פעולה אחת, שהיא "על כל פשעים תכסה אהבה".^[2] אנחנו כולנו פושעים, ועל כל הפושעים אנחנו נפרוס את סוכת האהבה. זה בעצם הסיכום של השיחה, והסיכום של כל הפעולה הטובה שאנחנו צריכים לעשות. ובזה אנחנו מגיעים לאיזון עם כל הטבע, ולא יכול להיות שתהיה לנו איזו הרגשה רעה. אלא נרגיש את עצמנו מעל דומם צומח וחי, מעל החיים שלנו הנוכחים, בדרגה שהיא כולה אהבה, כולה שלמות. וזה מה שנשאיר לילדים שלנו.

אורן: תודה רבה. תודה רבה גם לכם שהייתם איתנו, תבואו למפגשים הבאים. עד אז שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.

[1] "וכל אשר לאיש--יתן, בעד נפשו." איוב, ב', ד'

[2] " ועל כל פשעים, תכסה אהבה" (משלי י', י"ב)