חיים חדשים - תוכנית 2 - התפתחות האדם והאנושות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם. אתם מצטרפים אלינו, אנחנו כאן בסדרת שיחות עם הרב לייטמן. הסדרה הזאת היא סדרה מיוחדת, אנחנו יושבים פה באולפן ומנסים בעצם לפתח תוכן שיוכל להשתמש בו כל אדם ברחבי העולם. אנחנו מתקרבים למצב שבו המון אנשים בעולם מוצאים את עצמם בחוסר תעסוקה, מלא או חלקי. ואנחנו רוצים לפתח תוכן שיוכל לקדם כל אדם כפרט בעולם של היום, ולקדם ארגונים, חברות ומדינות, אל מצב שבו אנחנו מבינים טוב יותר את העולם שבו אנחנו חיים, את המציאות עם כל הקשיים והאתגרים שהיא מציבה בפנינו. ולצורך כך אנחנו מתיישבים כאן, באולפן, לסדרת שיחות זו. 

אנחנו רוצים לדמות מצב שבו הרב לייטמן מלמד כיתה של אנשים מן היישוב, ממדינה כלשהי ברחבי הגלובוס, זה יכול להיות ישראל, זה יכול להיות חוץ לארץ, מדבר אל האנשים בגובה העיניים, ומלמד אותם את מה שכדאי היום לדעת.
אז שלום לך הרב לייטמן.
שלום לכולם.

אורן: אנחנו נפגשים שוב. מה לומדים היום?
על ההתפתחות שלנו. כשאנחנו מסתכלים על עצמנו במשך ההיסטוריה, מדור לדור, אפילו הדור הקודם לעומתנו, אנחנו רואים שאנחנו מתפתחים. בניגוד לכל חלקי הטבע, חי וצומח ששם כמעט ואין שינויים במשך מאות שנים. אנחנו מדור לדור, ואפילו תוך דור אחד עוברים התפתחות גדולה מאוד, בטכניקה, בטכנולוגיה, בכל דבר. נניח אני, שהתחלתי לחיות בחצי הראשון של המאה הקודמת ועברתי למאה העשרים ואחת, אני רואה איך העולם ממש השתנה. עד כמה שהוא היה קשור אז לכפרים, לעיירות קטנות, אנשים היו קשורים למקום שבו הם חיים, היום הכול דינמי, הכול אחרת. המחשבה, הגישה לחיים, הכול אחר.
והשאלה האם לא מספיק שבכל דור ודור נולדים ועוברים כך מדור לדור. לָמה אנחנו צריכים להשתנות? מה קורה כאן? אנחנו רואים שתינוק נולד, הוא צריך לגדול כדי לחיות אחר כך בחיים הטובים שלו, המלאים, להשיג דברים כגדול, לשנות את החיים שלו. שיהיו לו משפחה, צאצאים, הוא משאיר להם את כל מה שהוא רכש, והם ממשיכים את החיים שלו, והוא רואה בהם את ההמשך. חוץ מזה שאנחנו ממשיכים כך מדור לדור כמו כל חי, למה אנחנו צריכים להתפתח בניגוד לכל חי? מה קרה? מה מטרת ההתפתחות? מה הצורך בהתפתחות שלנו? כאן אנחנו לא רואים זאת.
רק אנחנו יכולים לדבר על כך בצורה כזאת, כמו שאנחנו רואים שהאדם נולד הוא עדיין לא כשיר לחיים, הוא צריך להתפתח הרבה כדי להשיג שֶכֶל, כוח ורגש, עד שהוא מתאים לאיזו הבנת חיים, סדר בחיים, שינוי בחיים. אולי כך גם אנחנו? שאנחנו מתפתחים, אז אפשר להגיד שאותן עשְרות ואפילו אלפי שנות ההתפתחות שלנו הן בעצם כמו חיי אדם אחד, כשאנחנו מתפתחים בהן וכל פעם שמתפתחים זה כאילו מתקדמים. כמו ילד שמתפתח כל שנה ושנה, מגיל שנה לשנתיים, משנתיים לשלוש, וכן הלאה. אולי גם אנחנו כך מתפתחים במשך מאות שנים? כשאצלנו מאה שנה היא כמו שנה אחת אצל תינוק שמתפתח. אבל אנחנו לא רואים עדיין לאן אנחנו מתפתחים.
בחיים שלנו, כשאנחנו מולידים את הילדים, אנחנו יודעים לאן הם מתפתחים, אנחנו גם יודעים איך לספק להם צורך להתפתחות, אמצעי להתפתחות, משחקים, תרגילים, אנחנו בונים להם חברה מסוימת שתְפַתח אותם. ואילו בהתפתחות האנושות אנחנו לא יודעים לאן אנחנו מתפתחים, ולכן אנחנו לא שמים לב להתפתחות הדורות, כאילו ההתפתחות מדור לדור קורית במקריות. זה כמו שההורים היו מסתכלים על הילד, ולא היו מבינים, מאיפה הוא נולד, מאיפה הוא יצא, בשביל מה ולָמה?
זה דומה להורים שנולד להם תינוק והם לא יודעים מה לעשות עימו. איך לחנך אותו. אילו תרגילים לתת לו. האם להכניס אותו לאיזו חברה, לגן ילדים? אנחנו כאילו לא יודעים שום דבר על התינוקות שלנו. ואז באיזו צורה יגדל התינוק? בצורה ארעית. אין לו מספיק דחפים מהטבע שידחפו אותו לדברים טובים. אנחנו מספקים לו הרבה ידע, רגש, תרגילים, מוסיקה, ציור, חינוך, קריאה, כתיבה, הכול. הוא נמצא בעולם שכולו מלאכותי. העולם הטבעי שלנו הוא כמו דרגת החי, וכל מה שאנחנו מוסיפים, אנחנו מוסיפים לו את דרגת האדם, המְדבר.
ומה עם האנושות? כשהיא מתפתחת מדור לדור, האם יש מישהו שדואג לה להתפתח נכון? ובאמת אנחנו רואים שכך העולם שלנו, כך הצורה שלנו. שאנחנו כשמתפתחים מדור לדור, כל דור שמתפתח נעשה כאילו יותר מסכן, הוא גם חסר יותר. מצד אחד אנחנו רוצים יותר בטכניקה, בטכנולוגיה, בחיים שלנו, אבל מתרוקנים יותר ויותר. עד שמגיעים למצב כמו של היום, שאנחנו שואלים, למה הגענו? מה השגנו? מה נתנה לנו כל ההתפתחות שלנו? הגענו כבר לחלל, אנחנו שולחים חלליות למאדים, אנחנו כבר נוחתים על הירח, על זה כבר לא מספרים אפילו, הכול כבר שטחי. אנחנו יכולים לעשות הכול על פני כדור הארץ, ומה? אנחנו רק לא יודעים מה לעשות עם עצמנו כך שיהיה לנו טוב. אנחנו נמצאים במשבר גדול, אין משפחות, מספר המתגרשים עולה, הילדים סובלים, ההורים סובלים, והחברה עצמה, יש טרור, סמים. איפה השמחה? איפה מצב הרוח הטוב? הייאוש הוא המחלה הראשונה בעולם.
יוצא שאין לנו הורים טובים, לכל האנושות, שהיו דואגים לנו ומלמדים אותנו איך להתפתח. אם אנחנו רואים את כל ההיסטוריה שלנו מצד אחד זה כמו חיים של האנושות כתינוק, כאדם אחד. מצד שני, אם אנחנו מסתכלים על הטבע אנחנו רואים שהטבע דואג מאוד לכל פרט ופרט, כדי לפתח אותו נכון. לנו, כהורים, יש אהבה גדולה לילדים, אנחנו רוצים לתת להם כל טוב. כל החיים שלנו אנחנו משקיעים בהם, מפתחים בשבילם מערכות, כל העולם כולו עובד רק כדי לקדם את הילד, שיהיו לו חיים טובים יותר, ואנחנו לא מצליחים בכך.
אבל הטבע מספק לנו את כל האמצעים. אהבה נתן לנו הטבע, בלי אהבה לא הייתי שם לב אליהם, אבל יש לי אהבה אליהם. כמו לחיות, שיש להן אהבה לצאצאים שלהן. זה אומר שהטבע שדואג להתפתחות של כל פרט ופרט, מתייחס לכל הפרטים האלה, לכל הבריות, בצורה מאוד מיוחדת. מצד אחד הוא מקדם אותם שיגדלו בצורה בטוחה, יפה, טובה. לכן המערכת הזאת של הטבע מכניסה להורים אהבה גדולה לילדים, אהבה אינסטינקטיבית, ואין לנו ברירה אנחנו חייבים לדאוג לזה, מצד אחד.
מצד שני, אנחנו רואים שמין האדם לא מצליח, ואילו פרי העץ למשל גדל. הוא נולד מאוד לא נעים, לא טעים, לפי הריח, לפי הטעם, לפי הצורה שלו, אבל לאט לאט כשגדל ובשל, דווקא בסוף הבשלות שלו הוא יפה, מריח טוב, הטעם טוב, מוכן לאכילה, ולא לקלקול קיבה כמו פרי שהוא בוסר. וכאן אנחנו מתחילים לחשוב שאולי גם אנחנו דומים לאותו פרי על העץ? שאנחנו עוברים עכשיו צורות התפתחות כאלו שעוד לא הגענו לסיום, עוד לא הגענו לבשלות. ולכן אנחנו דומים עכשיו לתפוח ירוק, קשה, חמוץ, שאף אחד לא יודע שיגדל ממנו אחר כך משהו טוב, אם כבעלי ניסיון לא היינו יודעים כבר את הסוף שלו, את סיום ההתפתחות שלו.
כך אנחנו יכולים להגיד גם על האדם. שהילד כשהוא קטן הוא טיפשון וחלש ולא יודע כלום, ועד שהוא גדל עוברות חמש עשרה ועשרים שנה, ורק אז הוא כשיר לחיים, ויודע לעשות דברים, וללמוד עוד דברים, ולהפוך את העולם. מה שאין כן, אם ניקח איזו חיה שכל ההתפתחות שלה היא תוך כמה שבועות אחרי הלידה, אז היא לא מתקדמת הרבה, היא נשארת חיה, שיודעת רק איך לדאוג לעצמה בצורה אינסטינקטיבית, אבל לא משנה את עצמה ואת העולם. זאת אומרת, אפשר להוציא מזה איזה סיכום. שקודם כל ההתפתחות שלנו היא התפתחות הדרגתית, וכמה שהפרי או היצור, נמצא בהתחלה בצורות מקולקלות כביכול, חמוצות בסך הכול, בסוף הוא יהיה יותר מתוק. וכמה שהוא מתפתח יותר זמן, הוא עובר הרבה מצבים בהתפתחותו, אז גמר התפתחותו יותר משובח, והוא מגיע להישגים גדולים יותר.
אם נרכז את כל הצורות שאנחנו לומדים מהטבע לתמונה אחת, אנחנו יכולים להביא את עצמנו לסיכום, שבסך הכול אנחנו עוברים התפתחות מאוד מיוחדת. שמִדור לדור אנחנו מתפתחים כיצור אחד שנמצא עדיין בשלבי ההתפתחות הקודמים שלו, ולכן אנחנו "חמוצים" כאלה, נראים עדיין לא מוצלחים, אבל גמר ההתפתחות שלנו בטוח יהיה טוב, תהיה צורה טובה, יפה, מושלמת. כי אנחנו בסך הכול רואים שמכל הדומם, צומח וחי, מין המדבר הוא הגבוה ביותר, האדם הוא נֶזֶר הבריאה.
ולכן ההתפתחות שלו היא הכי ארוכה, המצבים שהוא עובר מתחילת ההתפתחות ועד סוף ההתפתחות הם הכי קיצוניים, ולא נראים בכלל כשייכים לאותו מין בהתחלה ובסוף. ואם אנחנו יכולים לחשוב על הטבע שמפתח אותנו, אז אנחנו יכולים להגיע למסקנה על עצמנו ועל היחס של הטבע אלינו, רק בתנאי שנראה את הסוף, את הסיום. כמו עם התפוח, שודאי שאם היינו רואים אותו בשלבי ההתפתחות הראשונים שלו, אז היינו חושבים שאין בו שום תועלת, אלא רק בסוף אנחנו רואים עד כמה שהחכמה הגדולה שבטבע פיתחה אותו לדבר כל כך יפה וטעים.
לכן אנחנו צריכים גם להגיד לפי אותו חוק ההתפתחות הכללית, שגם אנחנו נמצאים באותה התפתחות, ומטרת ההתפתחות שלנו היא ללא ספק להביא אותנו בסוף הדורות, אם אפשר כך לומר, למצב טוב, יפה, בריא, שלם, מתוק. ואז אנחנו מגיעים למצב המושלם.
מה יכול להיות מצב מושלם? אם אנחנו מתפתחים על ידי הטבע בהתפתחות הדרגתית בשכל וברגש שלנו, כשבכל שלב, בכל דור, אנחנו רוכשים יותר רגש ויותר שכל, ואנחנו רואים שאנחנו יותר ויותר רוכשים את הטבע, את כל הבריאה, אנחנו מתעלים מעל הכול, יכולים לקלוט, לשלוט, אז כנראה שההתפתחות הסופית שלנו היא שאדם יגיע לדרגה העליונה ביותר שנמצאת במציאות.
ואם כך, אז בואו נראה על ידי מה אנחנו מתפתחים, מה הם כוחות ההתפתחות שלנו. אנחנו רואים שההתפתחות יכולה להיות כמו אצל ילדים. אנחנו יכולים ללמוד מהפרט לכלל. אנחנו כמו ילד, שיכול להתפתח על ידי הדחפים שמגיעים לו מהטבע, ואם אין סביבו גורמים חיצוניים, אז הוא יתפתח כמו חיה. הוא לא יידע לבנות ולעסוק בדברים שהאנושות עיצבה בשבילו. אם אנחנו לא מכניסים אותו לחברה, לחברת ילדים, הוא לא יידע איך לעסוק עם בני אדם, איך לשחק איתם, איך להתקשר אליהם, איך להשתמש בהם ואיך לעזור להם ולהיעזר על ידם. וכך תהיה בעצם צורת ההתפתחות שלו.
מה שאין כן, אם אנחנו מארגנים סביבו חברה, גן ילדים, בית ספר, מחנכים, משחקים למיניהם, זאת אומרת, אבא ואימא שכל הזמן משתדלים לקדם אותו, לא על ידי דחף מאחור, שיש לו מצד הטבע, אלא על ידי גירויים מהסביבה, שמושכים אותו קדימה להתפתחות, אז אנחנו רואים שאנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות שלו בהרבה. אנחנו יכולים ללמד אותו מוסיקה, ציור, פיסול, ריקוד, להשתמש במחשב ועוד אלף ואחד דברים, וזה בתנאי שאנחנו מביאים לו את אמצעי ההתפתחות האלו מבחוץ.
זאת אומרת, יש לנו שני כוחות התפתחות. התפתחות אחת היא על ידי הכוח הדוחף מאחור, מצד הטבע, והכוח השני הוא הכוח המושך מקדימה, שנפתח לילד על ידי הסביבה הנכונה.
אותו דבר אנחנו יכולים לעשות גם כלפינו. אם אנחנו מבינים סוף סוף, אחרי אלפי שנות ההתפתחות שלנו, שאנחנו צריכים להתפתח כמו אותו פרי שעל העץ, מהמצבים הרעים למצבים הטובים, אולי על ידי כך שנבנה לעצמנו איזו סביבה שתמשוך אותנו קדימה, אז אנחנו נתפתח קדימה מהר מאוד, ונעבור את שלבי ההתפתחות שלנו מהר וטוב, בלי שנצטרך לקבל מאחור דחפים, מכות, ייסורים. ואז נתפתח יפה וטוב, על ידי משחקים יפים, על ידי אמצעים יפים, הסברים חכמים וכל מיני השפעות שיהיו נעימות, רכות.
אם כך אנחנו כבר מבינים שיש שתי צורות התפתחות, אמצעים להתפתחות שלנו, ואנחנו נמצאים היום במצב כל כך טראגי, המשבר הכללי שעליו כבר דיברנו הרבה, שהאנושות לא יודעת מה לעשות עם עצמה. אז אנחנו באמת דומים לתינוק שאיבד את הכיוון, ולא יודע מה לעשות, הוא עומד באמצע החדר וכאילו שכחו אותו, עזבו אותו, והוא לא יודע מה איתו. כך אנחנו נמצאים היום, ואנחנו לא רואים שום דבר. לא את המשברים במשפחה ובחינוך ובתרבות, ואת המשבר בין ההורים ובינם לבין הילדים, ובעיית הסמים, והמשבר במדע, ובעיקר המשבר שמגיע לנו כעת בכלכלה ובמערכת הפיננסית, והמשבר באקולוגיה, שאנחנו כבר לא יודעים מה צפוי. בעוד שבועיים יכול להגיע פתאום הוריקן כזה שאנחנו נשאר בלי חשמל ומוצפים במים, , כמו שקורה יותר ויותר בכל מקום בעולם. האם אנחנו יכולים לסדר את כל הדברים האלה, ולהתפתח בצורה כמה שיותר יפה ואולי כמה שיותר מהירה?
אנחנו רואים שזה תלוי בסביבה. אנחנו גם רואים שאת הסביבה אנחנו יכולים לארגן בצורה כזאת שהיא תפתח אותנו במהירות יתר. כדי להגיע לכל האמצעים שיש היום לצורך התפתחות הילד, למשחקים, למחשב, למוסיקה, לריקודים, לכל מיני חוגים שאנחנו נותנים לו עוד ועוד, הוא הולך לבריכה, הולך לספורט, כדי להגיע לכל זה עברנו אלפי שנות התפתחות, כדי שתהיה לנו האפשרות הזאת. גם עד שהבנו שכדאי לתת לו את כל זה.
אם כן, אולי אנחנו צריכים לעשות דברים כאלה בחברה האנושית? אנחנו רואים שאם אנחנו רוצים לפתח משהו יותר מהר, אנחנו צריכים לעשות מין מתקן שמזרז את ההתפתחות. כמו שעושים עם ביצים. אנחנו לוקחים ביצים מתרנגולות, ולא מחכים עד שייצאו מהן אפרוחים, אנחנו שמים אותן באינקובאטור, בקופסת חום, ואז בטמפרטורה מסוימת יוצאים משם אפרוחים בכמות ובאיכות טובה מאוד, ואנחנו לא צריכים לחכות לחסדי התרנגולת שתיתן לנו את התוצאות האלו. זאת אומרת, אנחנו יכולים לתת לעצמנו התפתחות נכונה, מהירה, לא להיכנס לכל מיני מכות בדרך, אלא להתפתח יפה וטוב, כמו ילד במשפחה שמסוגלת לתת לו דברים נכונים וטובים בזמן ובהדרגה, והוא ממש לא מרגיש צרות, אלא הולך וגדל. אז כל הבעיה שלנו היא רק להבין על ידי מה אנחנו יכולים לפתח את האדם.
וכאן אנחנו מגיעים באמת לפיתרון, שאנחנו רואים אותו גם מהמשבר הנוכחי, שהוא משבר גלובלי אינטגרלי. זאת אומרת, שסביב העולם הוא מתחיל ממש להתארגן כמשבר, כמצב לא טוב, מצד אחד. מצד שני, המצב הזה שמגיע אלינו ומאיים עלינו הוא בעצם הדגמה של חוסר ההתפתחות שלנו. המצב שאנחנו רואים היום, שאנחנו תלויים זה בזה בצורה החלטית, התלות הזאת היא ממש טוטאלית, מכל המחקרים שלנו אנחנו רואים זאת. ובעצם העובדה שאנחנו לא יכולים להתחבר בינינו, זה המקור לכל הצרות, כי אנחנו בעצם עושים לעצמנו את החיים שלנו רעים, לא בטוחים, מאוד מפחידים, מוגבלים. משהו מפריע לנו להתחבר נכון.
כי בהתחברות בינינו היינו ממש מבטלים את רוב הצרות. ואת זה אנחנו יכולים לראות גם בתהליך ההתפתחות שעברנו. שכל פעם שעברנו מדור לדור, האנושות הגיעה להצטברויות יותר ויותר גדולות באוכלוסין, בחיים שלהם, בחינוך, בתרבות, בתעשייה, לחיבורים למיניהם, לתלות הדדית, יותר ויותר גדולה. ורק עכשיו הגענו למצב שאנחנו לא תלויים זה בזה במשכורת, בפרנסה, במערכת הבנקים, במערכת העסקים, אלא אנחנו תלויים זה בזה בצורה האנושית. כי הגענו למצב שאנחנו לא מסוגלים להיות קשורים זה לזה, ואז חוסר הקשר בינינו הוא שמוליד בנו את חוסר היכולת להתקשר כולם יחד נכון ולהביא את עצמנו לחיים בטוחים יותר. אנחנו דומים למשפחה, לבעל ואישה שחיים בדירה, בין ארבעה קירות, ולא מסוגלים להסתדר ביניהם, רק אין לנו איך להתגרש, איך לעזוב את כדור הארץ ולאן לברוח.
יוצא שמכל המחקרים ומכל מה שאנחנו רואים, הצורה הרצויה הנכונה להתפתחות שלנו היא צורת החיבור בינינו, להיות מחוברים כמו זוג יונים, ממש. כשאם כל האנושות תגיע למצב שהיא תיכנס לחיבור בין כולם, היא תהיה ממש מאושרת. מכאן ברור לנו מה אנחנו צריכים לעשות. אנחנו צריכים לבנות לעצמנו סביבה כזאת שתלמד אותנו איך להיות מחוברים נכון.
זאת אומרת, בזה אנחנו דומים לילד, אבל ילד חכם, שמבין שהוא צריך לגדול נכון ויפה, ואז הוא מסדר לעצמו סביבה. הוא הולך לכמה שכנים ואומר, "אני נותן לכם כסף כדי שתתחילו להתחבר ביניכם, תתחילו להראות לי שאתם מחוברים, תתחילו למשוך אותי לחיבור הזה, תתחילו להציג את עצמכם כשחקנים, שאתם משחקים משהו יפה וטוב. כי אני יודע שאם אני אראה את הדוגמאות האלה, אני אגדל יפה, אני אגדל טוב. בצורה כזאת אני רוצה דרככם להציל את עצמי מהמצב שאני נמצא בו".
או שאני רוצה ללמוד מוזיקה, אבל אין לי כל כך רצון. אני צריך מישהו שימשוך אותי, מישהו שיגרה אותי שזה יפה, שזה גדול, שזה מיוחד. מה אני עושה? אני הולך לכמה מוזיקאים, משלם להם ואז הם באים אלי, מנגנים, מדברים על מוזיקה, כל הזמן מסתובבים סביב הכלים שלהם, מלחינים משהו לידי. בקיצור, אני מקבל על ידם התרשמות שזה דבר גדול, שזה דבר עמוק, שזה חשוב, איך שהם משתתפים ביניהם, איך שיוצאת הרמוניה מכל הדברים האלה. וכשאני רואה את זה, יוצא כבר שעל ידי זה אני בונה את הסביבה שעל ידה אני ממש מגיע להתפתחות יפה.
ולא חשוב ששילמתי, כי ניסיתי להיות יותר טוב. והעיקר הוא התוצאה. האם נעשָׂה? נעשָׂה. או שההורים שלי אולי עשו כך. אני יודע שהרבה פעמים בחיים שלי ההורים שלי ניסו לעשות כך. או שאני הולך לאיזה חוג ספורט, ואני מתרשם מכל הילדים שמשחקים שם או לאיזו קבוצת כדורגל או כדורסל וכן הלאה. זאת אומרת, העיקר בשבילי זו החברה. את החברה הזאת אני יכול לייצר בעצמי, אבל בטוח שאת החברה הזאת יכולים לייצר עבורי, לייצב עבורי אנשים חכמים שיודעים זאת.
וכמו שאנחנו רואים בעולם שלנו, שיש הרבה מדענים, חכמים, אנשים שמבינים בהתפתחות האנושות, אז אנחנו רק צריכים לחזק אותם. אנחנו צריכים רק לשמוע מה שהם אומרים. והם אומרים מה שאתם שומעים עכשיו. שכדאי לנו לייצב סביבנו כזאת סביבה, חברה, שהיא תשפיע עלינו, על כולנו. ואז אנחנו, על ידה, מתקדמים לכיוונים הטובים, בהתפתחות הטובה, הדרגתית, ונהיה כמו פרי שבשל עוד לפני שהמכות, הצרות מגיעות אליו ומחייבות אותו מאחור להתפתח על ידי ייסורים. הוא כבר מקדים את עצמו, כמו אותה ביצה באינקובאטור ומתפתח יפה וטוב.
זאת אומרת, אנחנו מסוגלים כאן לראות את כל ההתפתחות של האדם, במשך אלפי שנים, ולהבין שכעת אנחנו נמצאים במצב לא טוב, ואיך אנחנו יכולים לצאת בעצמנו מהמצב הלא טוב הזה, ולא לחכות, מי יודע מה יהיה. אלא לשמוע לאותם האנשים החכמים שאומרים "צריכים סביבה טובה, שהיא תפתח אתכם, ותביא אתכם להתפתחות המושלמת שלב אחר שלב, בצורה יפה, קלה, בעדינות ".
לכן, בסך הכול מה שאנחנו צריכים זה את הסביבה. מה נותנת לנו סביבה טובה? על ידי הסביבה הטובה, אני מתחיל להרגיש את הרע בטבע שלי, שאני אגואיסט, שאני לא רוצה להתחבר, שאני עצלן, שלא כל כך חשוב לי, לא כל כך אכפת לי. יש בי הרבה מאוד תכונות כאלה שלא רוצות כל כך להתפתח. ואז דווקא ההיפך, אני מבין שחייבים לעשות חברה עוד יותר יפה, עוד יותר טובה. זה כמו שאני עצלן והולך לאיזו קבוצת ספורט, אז אני צריך השפעה עוד יותר גדולה מהם. שהם ימשכו אותי, שייקחו אותי, שממש ידחפו אותי למרכז המשחק, וכן הלאה, ואז זה יוצא טוב.
זאת אומרת, אנחנו צריכים לפתח לא סתם סביבה, אלא שהיא תדאג לכל אחד ואחד, שהוא לא יתעצל ויהיה מחוץ למשחק הזה שלנו. וכמו שילדים קטנים, נעשים חכמים על ידי משחקים, גדולים, חזקים, כך גם אנחנו, על ידי המשחקים שלנו, בתוך החברה שמקדמת אותנו, נגיע בצורה יפה, כמו במשחק, לצורתנו המושלמת, ונעבור אם כך מעל כל המשברים ונגיע לחיים טובים.

אורן: אני לא מחשיב את עצמי לאדם חכם במיוחד, אבל גם לא הטיפש ביותר. ובשני השיעורים האחרונים שהעברת לנו גם כתבתי את רוב הדברים, והתרשמתי שאתה מדבר דברי חכמה. יש איזו ראייה כוללת ומאוד מקיפה על האנושות וההתפתחות שלה. לא רק בזמננו, אלא לאורך ההיסטוריה כולה.
ודאי שהשיעור הוא קצר בהתייחס לתוכן שלו, והוא מאוד סמיך, מלא בידיעות. שכדאי לעשות על כל שיעור ושיעור כזה כמה שיחות. לחלק אותו לכמה נושאים ולחזור עוד פעם ועוד פעם עד שאדם קולט את כל מהלך השיעור, שזה ממש הופך להיות החומר הפנימי שלו. אני חושב שכל שיעור כזה צריך לפחות פי שלוש או פי ארבע יותר זמן כדי שאדם יעכל אותו. עם המדריכים, עם העוזרים, עם עבודה נוספת.

אורן: ובכל זאת, אני רוצה לשאול על הרעיונות שאותם הצגת בשני השיעורים האחרונים. אף לא התנסיתי בסוג כזה של לימוד וגם במצב כזה מיוחד. זה לא אוניברסיטה שהייתי בה, זה לא בית הספר התיכון. זה משהו אחר, משהו חדש. והדברים מעניינים, אבל לפעמים אני מרגיש שאני מאבד את קו המחשבה שלך, ולא בגלל שאני לא מבין את מה שאתה מדבר, אלא בגלל שזווית הראייה שלך היא מאוד עמוקה ורחבה בו זמנית. אתה גם מנתח דברים שאני מרגיש ומכיר אותם מהילדים שלי. נתת הרבה דוגמאות עם ילדים, אז היה לי קל להתחבר לזה, נגעת במחשבות ורגשות שיש לי לפעמים, אבל מצד שני, אתה כאילו ממעוף הציפור מביט על הכול.
וכשחשבתי על זה אתמול, אחרי השיעור הראשון, אז ניסיתי לתרגם את זה, איך אני מתרגם את הרעיונות שאני שומע כאן? וגם היום אני רואה שממשיך אותו קו, קשה לי לתרגם את זה. אני מזדהה עם הרעיונות שאני קולט, אבל לאן זה מביא אותי, כאן, עכשיו, בבית?
מטרת הלימוד שלנו היא להכיר את טבע האדם, את הטבע שבו אנחנו נמצאים, את צורת ההתפתחות שלנו, את המצב המיוחד בציר ההתפתחות, מה אנחנו רואים מהטבע, לאיזו צורה אנחנו מתפתחים, זאת אומרת, צורה הבאה, הסופית. ואיך אנחנו יכולים, ממצבנו הנוכחי, להגיע לצורה הסופית, בדרך טובה, רכה ומהירה. כי המצב הסופי הוא ללא ספק המצב המושלם. זאת אומרת, כל הלימוד הוא, בסופו של דבר, איך לעשות לי את החיים מעתה והלאה, קלים, טובים, בטוחים, נעימים ורק טוב "וחסד ירדפוני כל ימי חיי" .

אורן: בדיוק על הנקודה הזאת. אני לא מצליח לתרגם לי, לא מצליח לקחת מהדברים של אתמול משהו מיידי. גם חזרתי בבית על הדברים שכתבתי, ולא הצלחתי לקחת מהם משהו מיידי שאני יכול לממש, לבצע.
אנחנו צריכים חברה, סביבה שישחקו איתנו כמו עם ילדים הקטנים. מי יכול לספק לנו סביבה כזאת? החכמים, שהם מבינים את הדרך, כמו ההורים, שהם יבנו לנו כזאת סביבה, שתשפיע עלינו. שבסביבה הזאת תהיה הצורה העתידה שלי. ואז, כשאני נכלל בסביבה הזאת, אני כבר משתנה בהתאם אליה, וכך אני מתפתח מהר. יש לפני דוגמה, ודוגמה מושכת, אז אני כבר משתדל להיכנס בה ומשנה את עצמי. התוצאות מהשיעור הן תוצאות מאוד פרקטיות, מעשיות.

אורן: לא הבנתי איך.
עכשיו אנחנו צריכים סביבה. זה ברור לנו. וסביבה שבה כולנו קשורים יחד. מה אתה יכול לדמיין עכשיו כצורה מושלמת של בני האדם? מה אתה חושב? הפוך מכל המשברים. אין גירושין, כולם חיים יפה וטוב. ילדים עם ההורים, כולם שלמים, נמצאים ביחס בינלאומי יפה, בין העמים, בכל האנושות. בלי פחד, בלי מלחמות, בלי נשק, בלי טרור, בלי סמים ובלי חובות ועוד ועוד. אז בוא נבנה כזאת סביבה לדוגמה, שהיא תשפיע עלינו, את הערכים שלה אני צריך, שהיא תשכנע אותי, שהיא תפרמט אותי כך שאני אהיה דומה לסביבה כזאת.
איך אנחנו עושים זאת? יכול להיות שזו צריכה להיות סביבה וירטואלית, כי כולנו נמצאים באינטרנט. יכול להיות שזאת תהיה סביבה דרך כלי התקשורת, כי כולנו ניזונים משם ומקבלים משם ערכים. יכול להיות שהסביבה הזאת לא צריכה להיות למבוגרים, אלא רק לילדים. אז אנחנו צריכים לדאוג שבגני הילדים ובבתי ספר, תהיה רק סביבה שתחנך אותם בצורה כזאת.
ויכול להיות שזו צריכה להיות סביבה למבוגרים. אני רואה שיש מיליארד מובטלים בעולם, והם לא יודעים איך לחנך את הילדים, כואב להם הלב לראות מה קורה עם הילדים, אז הם ישמחו ללמוד את הדברים האלה דרך הטלוויזיה, דרך סדרות טלוויזיוניות שנעשה. זו תהיה בשבילם דוגמה, ואז יוכלו להשפיע לילדים.

אורן: אתה מדבר עליהם בגוף שלישי, אבל בעצם אני אחד כזה, וגם האנשים פה בכיתה הם כאלה.
נכון, אבל אנחנו מדברים על החינוך, לכן אני מדבר בגוף שלישי. אנחנו, אני מדבר על עצמנו ועל כמוני, יודעים איך לעשות ומה צריך לעשות. איך לחסוך מכות. כבר דיברנו על שלבי ההתפתחות האלה, שעד כמה שהדבר יותר מפותח, כך הוא עובר בהתפתחות שלו מצבים קיצוניים ההפוכים מצורת ההתפתחות היפה.
ועכשיו אנחנו נכנסים להתפתחות כזאת, שצריכים לפתח את עצמנו בעצמנו, בשלב האחרון הזה של ההתפתחות. ואנחנו רואים שכאן המצבים שלנו הם מאוד דרמטיים. לעומת ההתפתחות שהייתה כל הזמן על ידי כוח הדחייה של הטבע, לא הייתה לנו אפשרות להתפתח בעצמנו, לא הייתה לנו אפשרות בכלל להשתתף בהתפתחות, לא בקצב ולא בצורה. מה שאין כן עכשיו, גם קצב ההתפתחות וגם צורת ההתפתחות תלויים בכמה שאנחנו, במודעות שלנו, מעכלים את הצורות העתידיות ומקדמים את עצמנו אליהן.
לכן המשבר הוא גלובלי ואנחנו לא מתפתחים יותר. אנחנו נעמוד במקום עד שנעכל שכל שלב ושלב הבא חייב להיות בהקדם הרצון שלנו, בהקדם העלאת המודעות שלנו להתפתחות. זאת אומרת, ההתפתחות עכשיו לא יכולה להיות התפתחות אינסטינקטיבית, כמו בכל הדורות עד כה, אלא התפתחות על ידי המודעות או תוספת מודעות שלנו בכל שלב ושלב. זה נקרא שאנחנו נמצאים עכשיו בהתפתחות המדבר, בהתפתחות האדם. שיש לי דבר חדש שמתפתח, הבנת הטבע, המערכת, המטרה, ואני הכלול בה ומשיג אותה.
ודאי כששומעים את הדברים האלה בקהל הרחב הם מאוד מעורפלים, פילוסופיים, אבל צריכים לתרגם אותם עוד יותר ועוד יותר, ולהסביר שוב ושוב, ללעוס אותם בהרבה שיחות. אנחנו צריכים לקחת למשל את צילום השיחה הזאת, להקרין אותה מול התלמידים, לעצור אותה כל חמש דקות, ולעשות ממנה סיכום ודיבור. וכך עוד חמש דקות ועוד חמש דקות. שמתוך חצי שעה שדיברתי תצא תוכנית של שעתיים עד שלוש בסך הכול, ולא בבת אחת. כי אנשים מגיעים למצב שהם מבינים מה שקורה ולא חשוב שהם שוכחים. זה נשאר אצלם, כי הם כבר עלו על זה, הם כבר הבינו את זה פעם. אחר כך יש שכחה בגלל שזה עוד לא נעשה חומר שלהם. אבל הם הבינו, הסכימו, למדו את זה, זה כבר נכנס.
אנחנו צריכים להבין שבשלב האחרון בהתפתחות האנושית, שאנחנו נכנסים אליו עכשיו, הפרי חייב לקבל מתיקות, צבע אדום במקום ירוק. הריח נעים, הטעם מתוק במקום חמוץ. מה כל התוספות האלה? הן תוספות שמגיעות מתוך הפרי, בהתאם לאהבה של הטבע אליו. הטבע שמפתח אותנו הוא כמו אימא שדואגת לתינוק. ואנחנו צריכים להגיע לאותו כוח האהבה, ההשפעה, ההדדיות, החיבור הגלובלי בינינו ועם הטבע הכללי בכלל.
והאפשרות הזאת מתממשת אך ורק על ידי המודעות. שאני מבין, שאני מרגיש את ההתפתחות הזאת, איך שהיא עוברת עלינו. אנחנו לא יכולים להבטיח לאדם חיים טובים בלי שהוא יתעלה בדרגות ההבנה וההרגשה מעל מה שנולד. הוא חייב לרכוש מודעות. הוא חייב לדעת באיזה עולם הוא חי ולגלות את כל הטבע הכללי.

אורן: זו בדיוק דוגמה לתחושה שלי ביומיים האחרונים.
בלי שכל אחד ואחד יהיה חכם, בלי שהוא ידע בשביל מה ולמה הוא נולד, מהו הטבע שמקדם אותו, ולאיזו מטרה, בלי זה האנושות לא תתקדם, היא תסבול ממכות. כל ההתפתחות מעתה והלאה היא לא התפתחות.

אורן: ואנחנו לפי השיטה הזאת הולכים להיות החכמים האלה?
כן. כולם בכמה שאפשר. איך אדם נכנס לבית ספר? הוא לא לומד את זה?

אורן: אבל אתה ציירת עכשיו מטרה מאד גבוהה.
היא לא גבוהה.

אורן: הכיתה שלנו תגיע?
אתה למדת היסטוריה וגיאוגרפיה ובוטניקה וגיאולוגיה, הרבה נושאים. אתה למדת על התפתחות הציוויליזציה, למדת על יבשות, על כל מיני דברים. גם עכשיו אתה תמשיך ללמוד. כי בלי זה לא תוכל לשנות את עצמך.

אורן: בלי מה בדיוק?
בלי הידיעה הזאת, בלי ידיעת התהליך שאתה תלוי באחרים, במקצת, אתה לא צריך להיות חכם ומדען, אבל אתה צריך לדעת את כלל הדברים. כמו שאתה יוצא מבית ספר, אתה אולי לא זוכר כלום, אבל בסך הכול יש לך התרשמות שיש כזאת היסטוריה, מה שקרה לפני אלף ואלפיים שנה, ולפני חמש מאות שנה, שיש גיאוגרפיה, שיש יבשות למיניהן, יש ביולוגיה, זואולוגיה, בוטניקה, משהו שמעת, אולי שכחת, אבל זה נמצא בך.
אותו דבר כאן. עכשיו אתה לומד רק על השלבים הבאים, מלמדים אותך את הדבר הכי נחוץ, איך לעשות חיים טובים. אז אתה לא צריך לדעת שום דבר בעל פה, כי אחר כך יבואו ההפעלות. וההפעלות יהיו בחברה, שאתה תשפיע עליה, היא תשפיע עליך, ואז תתחיל להסתדר איתה. אבל אתה חייב לקבל שיעורי השכלה, צורות השכלה, על העולם החדש, על החברה החדשה. הייתי אומר שהסדרה הזאת יכולה להיקרא "הסתכלות חדשה", "הסתכלות גלובאלית על האדם והעולם".

אורן: אתה יכול לסכם לנו את השיעור של היום?
ודאי. הטבע מביא אותנו למצב המושלם בשלבים, עד היום התקדמנו בכוח ההכרחי, המחייב, ומהיום והלאה אנחנו יכולים להתקדם רק בתוספת מודעות מצידנו, איך שאנחנו מתפתחים. את כל ההתפתחות שלנו מהיום והלאה, אנחנו יכולים להיטיב, להמתיק ולזרז על ידי הסביבה, כמו שבכל דבר עד כה. הילדים מתפתחים על ידי הסביבה, הגדולים מתפתחים על ידי הסביבה, יש נרקומנים אנונימיים, "תן לחיות לחיות", קורסי הרזיה, כל מיני דברים, הכול זה בסביבה. אז גם כאן אנחנו צריכים לבנות את השפעת הסביבה על האדם. ואז אנחנו כמו ילדים טובים, נתפתח בסביבה טובה. וגם נבנה סביבה כזאת לילדים שלנו, שלפחות מהם יצא משהו טוב, ונתפתח. זאת אומרת אין לאנושות יותר בעיה, אלא סביבה טובה. ואז אפשר לקרוא לקורס הזה בכללות "בונים סביבה טובה".
אני חושב שאתה כהורה היית מאד שמח להביא את הילדים שלך לכזאת סביבה, ששם על ידי החום, יחס טוב בין הילדים, מלמדים אותם איך להיות מחוברים יחד, איך להיות בטוחים זה בזה, לא לפחד ממכות, מעינויים, מכל מיני בעיות, ומאכזריות שבטבע האדם ובטבע הילד, לא להתגאות על אחרים וכן הלאה. אין דבר כזה, סביבה טובה, שממש נותנת לאדם מקום רך להתפתח.
ואז הוא באמת נפתח עם יכולת קליטה, עם יכולת ספיגה, עם יכולת לכל דבר. הוא לא מרגיש את עצמו כל הזמן במצב שחייב להתגונן, ובסביבה עוינת. גם אנחנו הגדולים לא מבינים מה זה נקרא לחיות בסביבה טובה. זה כמו תינוק שנמצא בידיים של אימא ולא רואה, ולא מרגיש שום דבר חוץ ממנה. רק הרגשה כזאת מקנה לו כוח התפתחות. ולנו אין כזו הרגשה. ולכן כבר נעצרנו ונתקענו במשבר גלובאלי ממש, בכל מה שעשינו עד כה אנחנו לא מתקדמים, אלא ההיפך, נמצאים באיום. והמשבר לפי פירוש המילה יכול להיות מצד אחד כשבירה, ומצד שני כלידה חדשה.

אורן: מה זאת אומרת?
כי לפי האטימולוגיה, לפי פירוש המילה עצמה, המילה משבר זו פתיחה חדשה. אלא אנחנו משתמשים בה בצורה לא נכונה. המילה משבר ביוונית משמעותה אבניים, מקום שבו מולידים.

אורן: בשיעורים האלה יהיו שיעורי בית או לא? אנחנו לא בעד שיעורי בית כמובן.
זה תלוי בתדירות שבה נעביר את השיעורים.

אורן: אנחנו באים כל יום.
אם כל יום, אז לא צריכים להיות שיעורי בית. במקום זה, שתהיה איזו מוזיקה, כל מיני קליפים, בדיחות, שבן אדם יכול לשמוע ב-MP, בקיצור, כל הזמן תחת השפעת הסביבה הטובה.

אורן: אל תבנה על זה, אנחנו לא כאלה חרוצים. אבל אם אין שיעורי בית, זה כבר טוב בתור התחלה.
אני לא חושב שזה טוב, אבל שיעורי בית אין. צריכה להיות השפעה בכל מקום. יש רק השפעה, שאתה נמצא גם בבית תחת ההשפעה של סביבה טובה.

אורן: אני עוד לא יודע מה לעשות עם זה. בשיחה בינינו אתמול כתבתי ארבעה עמודים, אבל בשיחה שהיתה לי עם אשתי היה קשה לי להמחיש מה היה פה. אני לא בדיוק תופס את הדברים שלך עד הסוף.
תיקח קלטת של השיחה, תשב ליד אשתך ותצפו יחד בתוכנית.

אורן: גם חברים צלצלו לשאול מה זה. שמעו שיש לי עיסוק חדש, והיה לי קשה להסביר. אני לא מצליח למצוא את המילים להסביר לך מה אני מרגיש, זה מרשים הדברים שאתה אומר פה, אבל הבעיה כנראה בי. אין לי איזו טענה, אני רק מנסה להעביר לך את התחושה שקשה לי לבטא לעצמי ולאשתי או לחברים שספרתי להם על המפגש שהיה פה אתמול, מה זה בדיוק?
מה אנחנו עושים? אנחנו מסבירים לאדם מה הוא צריך כדי להיות מאושר.

אורן: לי אתה מסביר. אז מה צריך כדי להיות מאושר?
סביבה יפה, סביבה טובה, שתביא אותך למצב שאתה תרגיש פשוט טוב בחיים. אני בטוח, יש לי חברים, יש לי כל העולם שחושב טוב עלי, ורוצה רק בטובתי, וכולם דואגים לי, ואני גם דואג לאחרים. אנחנו חיים בעולם שכולו בטוח וטוב ויפה וחם. כולו אהבה.

אורן: איפה העולם הזה? ברור שהייתי שמח לבוא לשם.
בז'בוטינסקי 112.

אורן: אני שואל ברצינות.
צריכים עוד לפתח את זה.

אורן: עוד מפגש מסתיים לו שגם היום אני מרגיש שאני לא בדיוק תופס את הדברים.
זו צריכה להיות מערכה גדולה.

אורן: אין בעיה אני פה גם מחר. אני רק משתף אותך בתחושות, זה לא שלא נבוא מחר, אנחנו נבוא.
אני נותן לכם סך הכול את השיעור העיקרי. סביבו צריכה להיות מערכת שלימה, הפעלות, הסברים, שאלות, תשובות, הרבה דברים. שיעור כזה יכול לספק עבודה יומיומית במשך שבוע. שאנשים מתאספים. אני נותן שיעור, כולם רושמים, כולם רואים, ולפי השיעור הזה אתם צריכים לעבוד עם הכיתה.

אורן: טוב. אז ניפגש מחר.
כן. מחר אפשר לדבר למשל על עד כמה האדם חופשי או לא חופשי, על הבחירה החופשית. וכך משיעור לשיעור, סך הכול חמישה עשר שיעורים כאלה, במשך שלושה עד ארבעה חודשים, שבהם האדם מקבל ידיעה איפה הוא נמצא, מה קורה לו, מה הוא צריך לעשות עם עצמו, עם המשפחה, עם העולם. ואז יחד עם זה הוא משתנה, הוא מקבל שינוי פנימי.
אבל צריכים לבנות סביב זה מערכת שתסייע לשיעור. השיעור עצמו הוא העיקר, אבל סביבו יהיו כל מיני הפעלות שילוו את השיעור. בלי זה אי אפשר. אני מבין שאדם ששומע בפעם הראשונה קשה לו לקלוט. אמנם הכול נכון, אבל יש המון דברים שהוא לא חשב עליהם. אני מבין אותו. אז צריכים עכשיו להביא אותו לקליטה חדשה. תאמין לי אני לא יכול להסביר יותר קל, אני לא אוכל לרדת יותר מזה. ואז השיעורים המלווים צריכים לעזור לאדם לקלוט.
זה חלק שכולל גם הפעלות, כי בזה שאתה מתחיל לעסוק בו, חוץ מהשיעור, אתם כבר מתחילים לעסוק בקבוצה, בדיונים, בכל מיני דברים. שם כבר מתחיל להיות העניין החברתי. אפילו שלא מדברים על זה, אבל הצורה שאתה מביא אותם לזה, וגם הנושא, הכול יחד מתחיל כבר לעבוד. אתה לא צריך להגיד, "היום אנחנו משחקים איך אחד לא יכול בלי השני". זה שאתם עושים את הדיון על הנושא שאני העברתי עכשיו, בעיגול, בהדדיות, אתה תראה איך שהם ידברו בהתחשבות, זה יהיה כבר אחרת. אתה כבר מתחיל לשחק איתם. תצליח.

אורן: תודה שהייתם איתנו, תהיו איתנו גם בהמשך. כל טוב.