חיים חדשים - תוכנית 3 - הסביבה כאמצעי להתפתחות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, אתם מצטרפים אלינו שוב, אנחנו בסדרת שיחות עם הרב לייטמן. שלום, הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: נסביר את הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים. בשיחות האלה באולפן אנחנו מנסים לדמות מצב שבו הרב לייטמן מלמד כיתה של שלושים עד ארבעים איש, אנשים מן הישוב. הם יכולים להיות ישראלים, הם יכולים להיות מכל מדינה אחרת בעולם, שהושיבו אותם בכיתה הזאת כדי ללמוד דברים שיוכלו לקדם אותם באופן אישי, ולקדם את החברה והמדינה שבה הם חיים בכללי, ולהביא את החיים שלהם למצב טוב יותר. היום אנחנו במפגש השלישי בסדרה.
מה לומדים היום, הרב לייטמן?
נדבר היום על המצב המיוחד שבו אנחנו נמצאים. דיברנו על כך שבמשך התהליך שאנחנו עוברים באבולוציה שלנו אנחנו משתנים. מִדור לדור ובמשך אלפי שנות התפתחות הגענו למצב מאוד מיוחד, שאנחנו נמצאים כבר כחברה כללית, אפילו גלובלית אינטגרלית, על פני כדור הארץ. שאנחנו בעלי ידע ויכולות. במשך ההתפתחות שלנו קיבלנו כוחות, שכל ורגש שלא היו לנו קודם, להרבה דברים. דיברנו בשיעור הקודם גם עד כמה שבכל המצבים שאנחנו עוברים אנחנו מקבלים כל מיני צורות, ואפילו לא נעימות, ובסופו של דבר הצורות האלה מביאות אותנו למצבים מושלמים בסוף הדרך. כשאנחנו עוד לא רואים את הסוף, אנחנו נמצאים עדיין בהתפתחות, אבל נקווה שעוד מעט נרגיש אותם המצבים.
ומה המיוחד בזמננו? בסופו של דבר, הקורס שלנו מיועד ללמד אותנו מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו כדי להבטיח לעצמנו התפתחות טובה, יפה, קלה, למצב נאור, טוב, של ביטחון, שגשוג וחיים טובים.
אנחנו רואים שבהתפתחות שלנו אנחנו עוברים כל מיני מצבים שאין לנו כל כך שליטה בהם. אנחנו משנים את החיים, אנחנו מסדרים אותם שיהיו נוחים לנו יותר, עד כמה שאפשר, משנים את החברה, משנים את חיי המשפחה, את החינוך והתרבות, את היחס בין בני האדם. אנחנו משתדלים עד כמה שאפשר להביא את עצמנו למצב הנוח, הטוב. כך המשיכה שלנו, כי כולנו בסך הכול רצון ליהנות מהחיים. ואנחנו משתדלים לעשות כך עד כמה שאפשר. ובכך אנחנו נמצאים בהתפתחות הדרגתית, כשכל פעם אנחנו משתמשים באמצעים שעומדים לרשותנו.
ואנחנו מתפתחים ורוצים לשנות את החיים. באמצעות המדע אנחנו לומדים את הטבע, מה אפשר עוד לקבל ממנו, קודם כל כדוגמאות. אילו דוגמאות אפשר לקבל מהטבע, ולארגן את עצמנו. איך אפשר לקבל ממנו ידיעה על חוקי הטבע כדי לשמור על עצמנו. למשל אם אנחנו יודעים מה מזג האוויר שיהיה, ובמה אנחנו תלויים בעונות השנה. אנחנו לומדים במה אנחנו תלויים בטבע האדם, שצריכים לארגן לעצמנו רפואות ותרופות למיניהן. שאנחנו צריכים לארגן לעצמנו טכנולוגיה ביתית, מכונות כביסה, ייבוש, בישול וכן הלאה. וכך אנחנו דואגים קודם כל שתהיה לנו סביבה כמה שיותר נוחה וטובה. ובזה אנחנו משתדלים לברוח כמה שיותר מהייסורים הפרטיים הקטנים וגם מהייסורים הגלובליים הגדולים. וחוץ מזה אנחנו גם משתדלים להתקדם לטוב, ליהנות מכל מצב. כך טבע האדם, ואנחנו משתדלים להשתמש לצורך כך בכל האמצעים.
ואנחנו רואים שבסך הכל אנחנו מתפתחים בדחפים שמגיעים לנו מבפנים, מתוכנו. כשבכל רגע, בכל שלב, מתפתח בכל אחד איזה רצון חדש, ואז לפי זה אנחנו נמשכים. כמו שאנחנו מסתכלים על הילדים, על התינוקות, פתאום בא לו את זה, ופתאום את זה, פתאום כך ופתאום כך. האמת שאם היינו עוקבים אחרי עצמנו, היינו רואים שאנחנו נמצאים בדיוק באותם המצבים. בא לי לאכול, בא לי לשתות, אחר כך בא לי לישון, ואחר כך לראות משהו מעניין, ואחר כך, מאין ברירה, אני חייב ללכת לעבוד. זאת אומרת, כל פעם אני נמצא בהתפתחות תחת כמה כוחות. כשיש כוח שדוחף אותי מאחור, מאין ברירה, צריך ללכת, לעבוד, לסדר את הדברים, להכין את הדברים האלה. שום דבר לא מגיע לי בצורה מובנת מאליה, שמגיע לקראתי תענוג וממלא אותי בדיוק כפי שאני רוצה. אנחנו לא מגלים דבר כזה בחיים.
אז קודם כל השאלה, מאיפה באים לנו הרצונות שלנו, שכמו ילדים קטנים אנחנו רוצים כל פעם משהו אחר? חלק מהם באים מצד הפיסיולוגיה של הגוף שלנו, שכּל כמה זמן רוצה למלא את עצמו במזון, כל כמה זמן רוצה למלא את עצמו במנוחה, בשינה, ובין זה לזה הוא רוצה למלא את עצמו גם במשהו מעניין.
אנחנו מחלקים את כל הנטיות שלנו לאוכל, מין, משפחה, אלו דברים בסיסיים, שבלעדיהם אנחנו, כחלק מהחי, לא חיים. וחוץ מזה, אנחנו בני האנוש, אמנם חיים חיים טבעיים, גשמיים, בהמיים, שבזה אנחנו לא כל כך שונים מחיות ובהמות, אבל אנחנו רוצים גם משהו ששייך למין האדם, לאנוש, שזה כסף, כבוד, שליטה, מושכלות, תרבות, חינוך, דת ועוד הרבה דברים נוספים, שאנחנו מפתחים מעצמנו, והם בדרך כלל לא פחות חשובים לנו מאוכל, מין, משפחה. כשאנחנו מוכנים להקריב הרבה מאוכל, מין, משפחה, כדי שיהיו לנו יותר חינוך, תרבות, מדע. אנחנו רואים שיש אנשים שמוכנים להקריב את עצמם כדי להשיג כסף, כבוד, שליטה, ואז לא כל כך חשוב להם אוכל, מין, משפחה. הם בקושי חיים בחיים האלו רק כדי להשיג את הרצוי.
בכל אחד ואחד מאיתנו התכונות, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות נמצאות בערבוביה. וכל אחד ואחד משתדל לממש אותן לפי היכולת שלו. אבל בכל אחד הן נמצאות, ותלוי בסביבה, בחינוך, עד כמה שבן אדם מוכן לממש אותן ובאילו אמצעים. וגם תלוי בסביבה איך אנחנו משתמשים בסך כל הנטיות הטבעיות הללו, מרמת הגוף שלנו, מרמת החי וגם מרמת המדבר, אילו מהן אנחנו מפתחים יותר ואילו פחות.
לא פלא שאם ההורים שלי מכניסים אותי לסביבה כלשהי בזמן שאני ילד ולא יודע כלום, למשל לסביבה שבה מעריכים את המדע, אז אני מתחיל ללמוד מהם עד כמה שהמדע חשוב, ועד כמה חשוב ומכובד להתפתח במדע. אמנם היתה לי נטייה קטנה לזה, כמו שלכל אחד ואחד יש נטייה לזה, סך הכל רציתי לדעת מעט, לדעת כמה דברים מעניינים מהחיים, אבל על ידי הסביבה פיתחתי את הנטייה הזו בצורה מיוחדת. זאת אומרת, הסביבה יכולה לשנות בי את האיזון בין כל הנטיות שלי, וסך הכל לפתח חלק מהן יותר וחלק פחות.
אני הרגשתי את זה על עצמי, ההורים שלי רצו מאוד שאני אתפתח כאדם שיש לו יכולות להוציא מעצמו את המקסימום האפשרי, ולכן הכניסו אותי לקבוצות ספורט, שם השתתפתי בריצה לחמש מאות מטר. אחר כך הכניסו אותי לבית ספר למוסיקה, ולמרות שלא אהבתי מוסיקה קלאסית שם למדתי והבנתי אותה, ועד היום אני מכבד ואוהב ומבין אותה יותר מכל סוג אחר של מוסיקה. דווקא לתאטרון לא כל כך התפתחתי, כי זה לא היה על הכוונת אצלם וחשבו שזה לא כל כך חשוב. מה שאין כן, הטכניקה, המדע, היה מאוד חשוב אצלם, וגם מאוד חשוב בעיניי מתוך הדחף הטבעי הפנימי, אז גם הלכתי בעצמי למקומות מיוחדים, לחוגים לילדים ששם למדו יותר על פיסיקה, על אסטרונומיה, נקשרתי לזה מאוד והשקעתי בזה המון כוח וידע. וכך בכל דבר.
זאת אומרת, אנחנו רואים שילד שמתפתח, ההתפתחות שלו היא על ידי הסביבה, כשבעצם האפשרויות של ההורים ושל הסביבה שבה הוא חי, הם שבסופו של דבר מפתחים את האדם לכל מיני כיוונים. והם מתחילים לפתח בו יותר נטיות מסוימות ונטיות אחרות פחות, או שמדכאים נטיות מסוימות. וכך אנחנו רואים שהאדם שגדֵל, הבחירה החופשית שלו כבר מתחילה להיות מיושמת, מוגבלת, מיוצבת על ידי הסביבה שבה הוא נולד והתפתח כילד, וכך הוא ממשיך את החיים.
ובעצם, עד כמה יש לנו בזה בחירה חופשית? אני לא הייתי אומר שיש. יש מעט, אבל בסופו של דבר אפילו את המעט שיש אנחנו לוקחים מהסביבה. זה עניין של אופנה או עניין של חברים שכאילו במקרה נמצאים סביבי, וכך הם מביאים לי כל מיני ערכים, כשיש חשובים יותר ויש חשובים פחות. אני למשל גרתי במקרה ליד הנהר, אז אהבתי מאוד לקפוץ למים ולהיות שם שעות, וכך זה נמשך עד היום.
אנחנו צריכים גם להבין שלפי הניסיון מכל החיים הקודמים שלנו, מגיעים לנו משם רשימות, מה שנקרא "גלגולים", שאנחנו נמצאים בהם, והאדם כנראה סוחב איתו יותר ויותר התפתחות. לא שנולדתי כל פעם כתינוק בחברה יותר ויותר מודרנית ואני מתפתח על ידה, אלא כנראה שגם בתוך האדם באות מדור לדור נטיות חדשות, מה שאנחנו קוראים "רשימות", ועל ידן הוא מתפתח.
אנחנו מרגישים במיוחד היום, שאם אנחנו מסתכלים על הילדים, אנחנו רואים שהם תופסים דברים מודרניים הרבה יותר טוב מאיתנו. הם כאילו נולדים כבר עם הכנות, עם בירורים, עם תכונות שנמצאות בהם מוכנות לתפיסת העולם, להסתדר בעולם המודרני. הם מסתדרים כל כך טוב עם פלאפונים, עם מחשבים, עם כל מיני מכשירים חדישים. מה שאין כן אנחנו ודאי שלא. אם אני צריך להבין משהו בטכנולוגיה החדשה, אני סומך יותר על הילדים שלי. להם יש כבר גישה. הם כאילו נולדו כבר להסתכל על דבר לפי הטבע של הדבר החדש הזה. הם ניגשים לכל הדברים החדשים ומובן להם מה הם. הם כמו ילדי אינדיגו. כאילו נוחתים מחלל אחר, באו לעולם שלנו עם איזו חללית. כך זה קורה.
זאת אומרת, אנחנו יכולים לראות מהילדים האלו שכנראה שיש רשימות, גנים אינפורמטיביים שמתפתחים ונמשכים מדור לדור. ומאיפה זה בא? אנחנו קוראים לזה "גלגולים", אבל האמת שזו לא מיסטיקה. אלא מפני שכולנו קשורים זה לזה, כמו שאנחנו מגלים עכשיו, ויש איזה שדה כללי, כמו שיש שדה אלקטרומגנטי, כוח משיכה שפועל בכל מקום, אז יש גם שדה של מחשבה, של רצון שקושר אותנו יחד מעל כל הזמנים והמרחקים, ובתוך השדה הזה אנחנו נמצאים. ובצורה כזאת אנחנו מוסרים מאחד לשני ומדור לדור את המידע שרוכשים, ולכן לא פלא שהגופים שלנו, שנמצאים בתוך השדה הזה, קולטים את המידע, את האינפורמציה החדשה. וכך אנחנו רואים שהדור החדש מיד מוכן להתכלל נכון במצב החדש, בעידן החדש.
אבל איך שלא יהיה, כל ההתפתחות שאנחנו מתפתחים היא על ידי סביבה, ואם לא סביבה, לא הייתי מתפתח אפילו שהיו לי הרשימות האלה, התרשמויות מקודם. אנחנו רואים שאם שוכחים ילדים ביער או באיזה מקום, ואחר כך מוצאים אותם, אז הילדים האלו מתפתחים כמו אותן החיות שטיפלו בהם ביער. הם מתפתחים לפי האופי של אותן החיות, חולים במחלות שלהן, הם חושבים ורוצים אותם הרצונות והמחשבות של החיות, ואפילו חיים אותו מספר שנים כמו החיות שהם היו לידן.
זאת אומרת, הגוף שלהם התרגל לחיים עם החיות עד כדי כך שהם קיבלו מהחיות התרשמות כזאת, שאם מוצאים את הילדים האלה אחרי מספר שנים, כמו שהיו כמה מקרים כאלו, אנחנו רואים שלמרות שנתנו להם אחר כך חיים טובים וטיפול, הם חיו אותו מספר שנים כמו החיות שהם היו ביניהן, הם חיים קרוב ל-20 שנה ולא יותר.
זאת אומרת, סך הכל הגוף שלנו תלוי מאוד בחברה שבה אנחנו מתפתחים, והאדם הוא מאוד מאוד גמיש. לעומת מין החי, שאם אנחנו לוקחים חתול או כלב, שנמצאים לידנו כבר עשרות אלפי שנים, הם מתרגלים לאדם רק במקצת. ודאי שהם לא יכולים לחיות ביער כמו החתולים והכלבים שלא נמצאים ליד האדם, יש להם אופי אחר, הם גם מעבירים לצאצאים שלהם כבר יחס אחר לאדם ולסביבה. אבל בכל זאת הם לא גמישים כמו האדם שנכלל באיזו סביבה, עד כמה שהוא ביתר הגמישות שלו מתרשם מהסביבה בצורה הרבה יותר חזקה, גורלית. לעומת החי שמתרגל לחיי האדם, האדם הרבה יותר מתרשם ומתרגל לחיי החי.
זאת אומרת, אנחנו בסך הכל נמצאים תלויים כולם בסביבה. ולכן גם בחינוך שלנו אנחנו צריכים קודם כל לשים לב לסביבה, הסביבה כגורם להתפתחות האדם, שבזה תלוי כל העתיד של האדם. ואם אנחנו, כהורים בשביל הילדים, ואפילו לעצמנו שכבר בגיל העמידה, משנים את החברה, בזה אנחנו משנים את האופי שלנו, את הרצון שלנו, ההסתכלות שלנו, הפרדיגמה על החיים. ולכן כדאי מאוד להיזהר ולחשוב ולבדוק, לשקול לאיזה מקום אנחנו נכנסים, עם אילו חברים ובאילו חוגים אנחנו נמצאים, מבלים, ולמי אנחנו מוסרים את עצמנו.
ולכן אנחנו צריכים ללמד את האדם לדעת וללמוד כל מיני חוגים, צורות סביבה, שנמצאים לידו ועד כמה שהוא תלוי בהם וכמה שהוא יכול לנהל את החיים שלו על ידם. כי אם מכל הדוגמאות שלנו, אנחנו רואים שהאדם הוא ממש תוצאה מהסביבה, אז מאוד חשוב לנו לארגן לכל האנושות צורות טובות, יפות אבל במבחר מספיק, שכל אחד יקבל יכולת להיכנס לסביבה זו או אחרת, לפי הנטיות שלו, לפי האופי שלו, לפי העצות שנותנים לו קרובים, כדי לפתח את עצמו בצורה המועילה ביותר בחייו, כדי להיות האדם המושלם בכמה שמסוגל.
ולכן אנחנו צריכים כאן, בחינוך שלנו, לדאוג מאוד ליצירת חברות כאלו סביב האדם, חוגים למיניהם. ויוצא שאם נחקור עוד יותר לעומק, נראה שסך הכול אנחנו נמצאים כל הזמן במצב שיש לי תנאים פנימיים שלי, גנים שנולדתי איתם, נטיות למיניהן, שאני גם מקבל במשך מספר שנים ראשונות שאני נמצא ליד אימא, ואחר כך הסביבה. כשאז אנחנו כבר צריכים לדאוג לכך, למשל גני ילדים, כל מיני חוגים לילדים קטנים ואחר כך בתי ספר וחוגים לגדולים יותר. אנחנו צריכים לדאוג שבאמת יהיה לכל אחד ואחד מבחר מספיק, כדי להוציא את כל הפוטנציאל שיש באדם, שיתפתח בכל, כאשכול.
ושאפילו אותן נטיות שאין לו כל כך יכולת להתפתח ולהשיג בהן משהו, אבל בכל זאת, שיהיה לו הכל, שהוא יהיה אדם עשיר בפנימיות שלו. שידע גם מוסיקה וספרות ותיאטרון ותרבות וחינוך וכל הדברים. והכול תלוי בחברה, בסביבה. ואנחנו רואים שאדם צריך להיות גם בעל משפחה, הוא צריך לחנך את הילדים שלו, הוא צריך לדעת איך להתייחס נכון לזוגתו, לחברים שלו. הוא צריך לדעת איך להתנהג בסביבה הרחבה, בעבודה, בכל מקום. אנחנו צריכים ללמד אותו. אנחנו צריכים לתת לו דוגמאות.
אנחנו צריכים להראות לו, גם על ידי הסביבה המתאימה, מה הכללים הנכונים שלפיהם הוא צריך להתנהג, ואז הוא יהיה נוח לבריות ובסופו של דבר ירוויח על יד זה וישגשג. ולכן יש סך הכול שני גורמים, שאנחנו יכולים להגיד שהם בעצם המובילים אותנו ומכוונים אותנו בכל רגע בחיים, מצד אחד, הנטיות הטבעיות שלי, ומצד שני והוא העיקרי, איך פועלת הסביבה על הנטיות הטבעיות האלה. ועד כמה שלימדו אותי כל פעם לבחור סביבה שתפתח אותי יותר ויותר למצבים טובים, ליותר מפותחים. שבהם אני אגיע ליתר ביטחון, ליתר נוחות, למצב הטוב האפשרי.
וכך אנחנו עומדים לפתח את עצמנו כל הזמן. לכן מתוך זה אנחנו צריכים לראות מה לפנינו, איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שלילדים שלנו יהיו חיים טובים. שסך הכול הדור הבא יהיה דור יותר טוב, יותר בטוח בעתידו. רק על ידי כך שאנחנו בונים סביב הילדים שלנו כאלו צורות של מחנכים, סביבה שמעצבת אותם, מחנכת אותם. שהסביבה הזאת תעשה מהם אנשים שמגדילים את הנטיות הטובות שבהם וגם לא מדכאים את הצורות שהן לא כל כך רצויות, אלא הופכים אותן לטובות.
יש בכל אחד מאיתנו נטייה לכל מיני פעולות לא כל כך נעימות לאחרים. כי פעולות נכונות או לא נכונות, אנחנו יכולים רק לחלק אותן לאדם לעצמו ואדם לסביבה. כשאדם לעצמו, ברור שאנחנו צריכים גם ללמד את האדם איך לא לגרום נזק לעצמו, שזה בעיקר דברים גופניים, שלא יעשה נזקים לגוף. כי עד כמה שאנחנו נמצאים בהגנה עצמית כביכול, שאנחנו שומרים על עצמנו, אבל בכל זאת יש גם נטיות כאלו.
וגם כלפי הסביבה. שזה יכול להיות כלפי דומם, צומח וחי. הסביבה שבה אנחנו חיים, וצריך לשמור עליה. צריך ללמד את האדם איך להתייחס נכון לאקולוגיה, כי בסופו של דבר מהסביבה הזאת אנחנו חיים. אנחנו מקבלים מזון, אנחנו תלויים באקלים, אנחנו חיים בתוך הטבע. הדומם, הצומח והחי מאוד חשובים לנו, כי בסך הכול אנחנו מקבלים משם הכול. אז דבר אחד, אנחנו צריכים ללמד את האדם איך לשמור על האקולוגיה שלו, על הסביבה האקולוגית.
ודבר שני אנחנו צריכים ללמד אותו איך להתייחס לחברה האנושית. שכל פעם הוא ישפיע עליהם דברים טובים, כי בסופו של דבר זה חוזר אליו ומעצב סביבו אווירה, זה גורם חיובי. כשהיחס הזה של האדם לסביבה ושל הסביבה לאדם צריך להיות בעצם העיקר, וכל יתר הדברים הם כמקצוע, שאנחנו צריכים לתת לו כדי שיהיה מועיל לאחרים ויתפרנס בכבוד.
לכן ההתפתחות העיקרית שחסרה לנו, כמו שאנחנו רואים לפי החיים שלנו, היא איך אנחנו נותנים לאדם הצעיר ואיך אנחנו נותנים גם לעצמנו, לאנשים מבוגרים, חינוך כזה, הסתכלות כזו על החיים, שאנחנו כל הזמן צריכים לשנות את עצמנו למצב הטוב, לדאוג לסביבה, שהיא תשנה אותנו לטוב. כי, כמו שדיברנו, האדם עצמו לא מסוגל בשום דבר בעצם לגרום לחיים שלו שינוי לטוב. אלא רק אם הסביבה מחייבת אותי, אם הסביבה עוזרת לי, תומכת בי, אם הסביבה משנה בי ערכים, שזה טוב יותר וזה פחות, אז בהתאם לכך אני משתוקק וקובע לעצמי מטרות חדשות.
לכן כל העתיד של האדם תלוי אך ורק בבחירת הסביבה, בבניית הסביבה. ובמיוחד שהגענו לדור שהוא כולו כבר עד כדי כך תלוי זה בזה, גלובלי אינטגרלי, ואנחנו רואים עד כמה שאנשים בכל העולם קובעים זה על זה מה יקרה. שאם איזו מדינה מתחילה להתגונן או מתחילה להתייחס אלי בצורה לא נכונה, זה משנה לי את כל החיים. אני חייב להתארגן נגדה מיד ואולי לשמור על עצמי יותר ויותר.
זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שהתלות ההדדית הזאת מחייבת אותנו לעשות, לבנות, לעצב חינוך גלובלי. ובחינוך הזה אנחנו צריכים קודם כל ללמד את עצמנו ואת האחרים שסך הכול העתיד שלנו תלוי כל כולו בסביבה. ולכן יש כאן שאלה גדולה, האם יש לאדם בכלל חופש, בחירה חופשית, במשהו שהוא עושה ומבצע ומממש איך שבא לו? ואנחנו רואים שלא כל כך. כי אם התפתחתי עד כה על ידי הדחפים הפנימיים שלי, הגנים שאיתם נולדתי, וכל פעם הסביבה החיצונית, ההורים, גן הילדים, בית הספר עיצבו אותי, אז גם הלאה, אני יכול כאדם בוגר לבחור איך אני משתנה. אבל המימוש של השינוי שלי הוא תמיד על ידי הסביבה, על ידי כך שאני בצורה סלקטיבית בוחר בזה יותר ובזה פחות, שכדאי לי להיות תחת השפעת הסביבה הזאת או אחרת. ולכן יש לי בחירה חופשית, אבל הבחירה מתממשת אך ורק על יד הגורם הסביבתי.
ואם אנחנו מדברים על הדור החדש, על העידן החדש, שבו אנחנו נמצאים, כאן אנחנו בכלל מגיעים לסיכומים עוד יותר חשובים. שאם אנחנו אומרים שעכשיו אנחנו נמצאים סביב כדור הארץ בקשר הדוק ותלויים זה בזה, והסביבה נעשית אחידה לכולם, אנחנו משפיעים על מזג האוויר הכללי, אם משהו נעשָׂה כאן, פתאום יש רעידות אדמה וצונאמי במקום אחר. אם כאן פרצה איזו מלחמה, זה מיד משפיע על מקומות אחרים, והם גם נמצאים במצב כלשהו בהתאם לזה.
אנחנו רואים שאנחנו צריכים אז לא סתם להיכנס לחברה זו או אחרת, לחוג כזה או אחר, אלא אנחנו צריכים לארגן לכולם את החינוך הכללי, הגלובלי האינטגרלי. שאם אנחנו קשורים יחד, אנחנו צריכים גם בחינוך שלנו, בסביבה כגורם, שהיא תשפיע על כולנו אותם הערכים, שאנחנו נבין זה את זה. אמנם עלינו לשמור על הפרט ועל החופש שלו, אבל בסופו של דבר, אם אנחנו עד כדי כך תלויים, אז אנחנו צריכים להבין זה את זה, להרגיש זה את זה, להיות קרובים יותר זה לזה.
כל הבעיה היא שאנחנו לא מבינים זה את זה. כמו במשפחה, שתמיד שומעים טענות "הוא לא מבין אותי", "היא לא מבינה אותי" וכן הלאה. זה בגלל חוסר ההתאמה בין בני אדם, שלא קיבלו ערכים, טעמים, הסתכלות כזו על החיים, שקודם כל יבינו את הזולת ואפילו הוא זר, גם לזה צריכים חינוך. וגם שהזר והזולת לא יהיו כל כך זר וזולת.
ואם אנחנו נמצאים היום כל כך קרובים ותלויים בכל המערכות, בתרבות, בחינוך, בכלכלה, אז כדאי לנו לפתח חינוך גלובלי ובינלאומי. שארגון בינלאומי גדול, עולמי, ידאג שלכל אדם בעולם יהיה משהו משותף עם האחרים בהסתכלות שלו, בתרבות, בחינוך, בגישה שלו לחיים. אז הוא לפחות ידע איך לקבל את האחר, ובסך הכול אנשים יתקרבו לפי הדעות, לפי הטעמים, ויוכלו אז לעשות את החיים שלהם יותר בטוחים, להגיע להסכמות. לא להסכמה סתם, שאנחנו נפגשים באיזה מקרה ומבינים זה את זה, אלא יש מזה גם השלכה להסכמות בינלאומיות, גורליות, בפוליטיקה, בכלכלה, בנשק, בכל דבר, שנהיה קרובים יותר. והכול תלוי איך נארגן לכולנו אותה מסגרת אחידה לחינוך.
זאת אומרת, סך הכול אנחנו צריכים להבין שהסביבה כגורם צריכה להיות הפתרון לכל הבעיות שלנו, כי מהטבע זה כך. ולכן אם מדברים למשל על אנשים שעושים משהו לא בסדר, אז במקום להכניס אותם לבית סוהר ולבודד אותם לגמרי, אנחנו צריכים להכניס אותם בכוח, לפי פסק דין, לחברה מיוחדת שתטפל בהם ותיישר אותם, תעשה מהם משהו מועיל לחברה, שלא מזיק, ולפי זה אנחנו צריכים לבדוק את השפעת הסביבה על אדם כזה, ואז לשחרר אותו, ולהביא אותו לחברה רגילה, בתנאי שהוא כבר נמצא אחרי התיקון.
אותו דבר עם ילדים, עם בתי ספר, ובכל מקום, אנחנו צריכים תמיד לעשות בירור, אנחנו צריכים לסנן את בני האדם ולראות מה כדאי לכל שכבה, לכל גיל, לכל צורת אופי ונטייה. זאת אומרת, כל פעם על ידי השפעת סביבה זו או אחרת, מכל מיני צדדים, על כל אחד ואחד, ניתן לכל אחד ואחד להתפתח בצורה הטובה האפשרית. זאת אומרת, יש לפנינו כלי, אמצעי רב גוני, שיש בו הרבה מאוד חוגים, חברות, שאנחנו תמיד צריכים להשתדל להביא את האדם תחת השפעת סביבה זו או אחרת, מכל מיני כיוונים, עד שאנחנו בונים אותו ממש בצורה יפה וטובה.
כמו פרי שגדל על העץ, שצריך גם חום וגם קור, לילה ויום, לחות וקצת יובש, חושך ואור, והתמזגות מסוימת בין מינרלים, וכן הלאה. יש שלושים ותשע מלאכות שאנחנו צריכים לתת לעץ כדי שיגדל ממנו פרי. וגם כאן אותו דבר, ולא באופן חד סטרי, לא בכיוון אחד, אלא אנחנו צריכים להשפיע על האדם בכל מיני צורות השפעה, שיצא ממנו פרי טוב, מתוק לכולם. לכן הסביבה היא הגורם היחיד שאנחנו יכולים להשתמש בה, ועל ידה לתקן את הכול, את כל הרע שיש באדם ובאנושות, עם האגו שלנו. אנחנו רק צריכים לקחת את הכלי הזה בידיים, לארגן אותה סביבה בכל מיני צורות, בכל מיני אפשרויות, בהתאם לתרבות, לחינוך, להרגלים של האומה והציוויליזציה, וכך לגשת לכל חלק שבחברה האנושית, בכל מדינה, לכל פרט ופרט. וזו עבודה גדולה שלנו.
ואנחנו שומעים שהתקופה הקרובה תהיה תקופה שהאנושות תיפטר מכל העבודות שאין בהן צורך, חוץ מאוכל נפש מה שנקרא, שאנחנו נספק לעצמנו דברים הכרחיים, בחיים רציונאליים, לא יותר מדי, אלא שאדם יעבוד שעתיים עד שלוש שעות ביום כדי לספק לעצמו דברים הכרחיים, וכך יהיו כולם. וכל יתר השעות יהיו שעות פנאי. אז שעות הפנאי האלו יהיו לא סתם שעות פנאי, הן יהיו השעות שבהן נעצב את הסביבה שלנו להשפיע על עצמנו ועל כולם, כל אחד על האחרים, שישתתף בכאלה חוגים, שישתתף בכאלה דברים, כדי שסביב כל אחד ואחד יהיו השפעות נכונות מכמה וכמה סביבות, חברות כאלה שהוא כל הזמן יגדל בצורה הטובה ביותר.
כמו שמגדלים פירות וירקות בתוך חממה, אז נותנים להם כל מיני תנאים בזה אחר זה, ובשילוב מיוחד, וכך הם גדלים לטובה, ואנחנו מקבלים פרי יפה, מתוק, לפי כל הדרישות. אותו דבר נצטרך לעשות עם עצמנו ועם הילדים שלנו. וזה יהיה העסק העיקרי של האדם בעידן החדש. ולא מן הסתם אנחנו לא קוראים למשבר כיום משבר מבחינת שלילית, אלא חיובית, כי זו לידת חברה חדשה, אנושות חדשה, שבה אנחנו ממש מתחילים לעצב את עצמנו לדרגה החדשה של החיבור, של היישום של כל אותה היכולת שיש בכל אחד ואחד.
ואז אנחנו מתקדמים לכך שאנחנו מתחברים יחד, מבינים זה את זה, ואז מעצבים מכל האנושות דמות אדם אחד, כשכל החלקים שבדמות הכללית הזאת משלימים זה את זה. ואז אנחנו מגיעים למצב שבאמת יש לנו אנושות כאחד, ואז אנחנו מגלים בזה כוח אחד, שבו אנחנו מרגישים את עצמנו חיים לא מהרגשה פנימית, אישית, של כל אחד ואחד, אלא מהרגשה כללית. שאני חי ומרגיש בזה גם חיים של אחרים, שכולם נעשים קרובים לי. אני מבין אותם, אני מרגיש אותם, אני נכלל מהם, ואז יוצא שהחיים שלי הם לא חיי אדם פשוט, רגיל, קטן, אלא אני נושם, אני חי יחד עם כל האנושות.
ולכן האדם מתחיל לעלות מלהיות סתם קטן וחלש, למשהו גדול, הכי גדול שבטבע. וכך אנחנו מתחילים להרגיש את החיים מעידן, ממצב, מרמה שנקראת "המדבר", מין חדש. שאז משתנים גם הפסיכולוגיה, גם היחס שלנו לחיים, תפיסת העולם משתנה מהסתכלות צרה, אישית, אגואיסטית, לתפיסה רחבה, גלובלית. ואז דרך המשקפיים החדשות האלה, כמו דרך כל האנושות, אני מתחיל לראות את העולם החדש. שאני מסתכל על זה כבר בצורה אחרת, ומגלה חיים שלא תלויים רק בגוף שלי, אלא תלויים בכל בני האדם. ואז אני ממש מתעלה להרגשה של חיים חוץ גופיים. בהתעלות פסיכולוגית כזו אנחנו מגיעים למשהו מיוחד, כשבעצם אפשר לחלק את כל התהליך שאנחנו עוברים לשני חלקים.
בחלק הראשון שעברנו עד כה, התפתחנו בלי להשתמש כל כך בסביבה, אלא בצורה די מקרית. ועכשיו אנחנו נמצאים במשבר, והוא לא סתם נקרא משבר גלובלי אינטגרלי, שאנחנו מרגישים עכשיו שאין ברירה, אנחנו צריכים להתפתח על ידי הסביבה בצורה מסוימת, לכיוון מסוים, לכיוון שגם אנחנו נהיה אינטגרליים, גלובליים, מחוברים יחד "כאיש אחד בלב אחד", כל האנושות, ואת זה אפשר להשיג על ידי הסביבה המתאימה. וזו באמת דרגת המדבר, שאנחנו יוצאים מדרגת החי, מהחיים המקריים שלנו, שכך זה, ומתחילים לכוון את עצמנו בצורה מסוימת לפרי יפה שגדל בחממה, למצב מושלם.
ונקוה שעל ידי הלימוד הזה, אנחנו נדע איך לארגן את הסביבה, וכך על ידי הסביבה לעצב כל אחד מאיתנו, ואת כל האנושות כולה. לכן הנושא "הסביבה כגורם לעתיד הטוב שלנו" הוא הנושא העיקרי בכל הלימוד וההפעלות בקורס הזה, ונקוה שזה יתקבל בכל העולם, ואנחנו נגיע לחיים טובים, לפרי יפה.

אורן: הזכרת כל מיני מושגים שאני שומע אותם בפעם הראשונה. אם תוכל להבהיר אותם. נתחיל דווקא מהסוף, אתה מדבר על חיים חוץ גופיים, למה בדיוק הכוונה?
הכוונה היא שגם עכשיו אנחנו חיים בחיים חוץ גופיים. אני חי ברגשות, ברצונות, במחשבות, שקיבלתי מהסביבה, הם לא שלי. הם נמצאים בי ודאי, אבל אני קורא לזה "חוץ גופיים", שאני חי כמו שאמרו לי שכדאי לחיות, כדאי לחשוב, כדאי להרגיש, כדאי להיות. אני אפילו לא יודע, שאם הייתי חי ביער, עד כמה הייתי חי בהבנת עולם אחרת מזו שעכשיו. הסביבה נותנת לי הסתכלות מסוימת על העולם, לראות אותו כך ולא אחרת.
וזו באמת בעיה גדולה. כי אם קיבלתי מהסביבה שלי הסתכלות כזו שטוב לאכול את הזולת, למשל אצל הקניבלים, או להרוג מישהו, או להשתמש במישהו כך או כך, בשבילי זה נורמאלי, ואצלך לא. אתה מסתכל אחרת לגמרי על החיים, על החיות, על עצמך, על העולם, על המשפחה. אנחנו חיים בתפיסה, בתבנית, שהחברה במשך שנות ההתפתחות שלי השפיעה עלי, וכך אני רואה את העולם.
לפעמים אני נוחת במדינה אחרת ואני נדהם מההבדלים בתפיסה. היום זה כבר קשה, כי אנחנו די מעורבבים סביב כדור הארץ, ואני לא נוחת במקומות נידחים, אלא בדרך כלל בערים גדולות. אבל אנחנו רואים לפעמים עד כמה שאדם חושב אחרת, עד כמה שיש לו ערכים אחרים, שלפי זה כבר המבט שלו, הוא לא רואה מה שאני רואה, הוא דן אחרת ממני. אם נפתח ספרי היסטוריה, או ספרי חוקים, או אם נסתכל על התרבויות במדינות שונות, נראה עד כמה אנחנו שונים. אני לא מדבר על בישול, כי אלה דברים שלאחד טוב כך ולשני אחרת. אני מדבר על ההסתכלות, איפה שהאדם נמצא, לא איפה שהבטן שלו. ההבנה שלי בהיסטוריה, בחיי האדם, במה שטוב ורע, בדינים שלו, בחיים, ביחס שלו לשכר ועונש, למה בכלל האדם צריך להגיע, או אילו חיים הוא צריך לבנות לעצמו.
יש אנשים שחושבים שטוב לשבת כל היום, ולשחק קלפים ושכולם ישרתו אותם, ויש אנשים שלא, שבשבילם מה שטוב זה לתרום, להתעניין במדע, לגלות כל מיני דברים. יש ויש. וההסתכלות יכולה להיות שונה מקצה לקצה. אנחנו רואים שכל הבעיה שלנו שאנחנו לא מבינים זה את זה.
מה הטענה העיקרית שמעלה אישה לבעלה? "אתה לא מבין אותי". וזה באמת נכון, כי גם במקרים האלו לא קיבלנו אותו החינוך. לא לימדו אותי בכלל איך לחיות במשפחה, בתור נער לא לימדו אותי מה זה נקרא אישה. האם זה איזה יצור שחי לידי? האם יש לה גם דרישות, יש לה גם אופי? איזו הסתכלות יש לאישה בניגוד לגבר? זה עולם הפוך לגמרי, ועולם בפני עצמו. האם אני מבין אותה? האם אני רוצה להבין אותה? האם אני מתחשב בזה או מסוגל לזה?
בגלל שלא קיבלנו שום תבניות פנימיות מה זה נקרא אישה, איך היא יכולה לחשוב, איך היא מסתכלת על החיים, אנחנו לא יכולים להתחשב בה. אני באמת לא מבין אותה. כל הפגישות בינינו הן התנגשויות באיזה זיווג דהכאה, על ידי מכות. ואיכשהו אנחנו משתדלים להיות אחד ליד השני. אבל באמת להבין, להתכלל בזה בזה, אנחנו לא מסוגלים. וזה פגם גדול בחינוך שלנו. אפשר לראות לפי מספר מקרי הגירושין, ולפי מספר האנשים שלא רוצים להיכנס לחיי משפחה.
אותו דבר כלפי ילדים, חינוך ילדים, אני לא יודע איך להתייחס לילד. אתה רואה אילו מקרים יש, איך ההורים מתייחסים לילדים, באיזו אכזריות. מה הם עושים, הם לא מבינים אותם. אני גם הרגשתי שבמשך עשרים ושלושים שנה אני עובר ליד הילדים שלי, ואני רואה עד כמה שאני לא מבין אותם, עד כמה שלא קיבלתי הכנות להיות אבא. אבא זה מחנך, זה מעצב, הוא ממש בונה את הילד כדי שימשיך בחיים. אני לא יכולתי לעשות זאת, לא קיבלתי לזה שום הרגשה או הבנה. צריכים ללמד דברים כאלה.
תראה עד כמה התפתחנו בצורה מקרית במשך עשרות אלפי שנות ההתפתחות שלנו עד היום, שבכלל לא עשינו כלום. בסך הכול הפסיכולוגיה, שהיא מדע על האדם, על טבע האדם, על העולם הפנימי שלו, קיימת בקושי מאה שנה. עד אז לא חשבנו בכלל שצריכים ללמוד, צריכים לעשות משהו. התפתחנו ממש כמין החי, במקרה. ורק עכשיו הגענו למצב שאין לנו ברירה, אנחנו צריכים לדעת על האדם, על החברה, על הסביבה, איך לעצב אותו, מה לעשות עם החיים שלנו. לכן זו לא מיסטיקה, אלא חיים חוץ גופיים, הכוונה שאני מקבל הסתכלות מהצד, ערכים. אני יכול לראות את העולם דרך העיניים שלך, לכן אני יכול להבין אותך. וזה מה שאנחנו צריכים לדעת.
קשה לנו מאוד להבין את העולם דרך עיני האישה, אבל אנחנו נמצאים במשפחה וחייבים לחיות חיי משפחה, אחרת מה יהיה איתנו, נעלם מהעולם כמו הדינוזאורים? אנחנו חייבים להכין את הילדים, חייבים לעשות הכול, לחנך אותם. לכן אנחנו צריכים להבין את הפסיכולוגיה של המין השני, ולא רק איך לחיות, אלא איך ליהנות מהחיים שלנו. בהתכללות זה בזה אנחנו רוכשים עוד חצי מהעולם. כך אנחנו בנויים. וזה נקרא החיים החוץ גופיים, שאני רוכש עוד תוספת כזאת מחוץ לגוף שלי.
עד היום התפתחתי בתוך הגוף שלי, חיים אגואיסטיים, כמה שיותר, כמה שיותר למלא את עצמי. כמה שפחות לקחת בחשבון את הדעת והשכל וההסתכלות של הזולת. היום אני רואה, שהמשבר הזה מחייב אותי להתכלל עם הזולת, לרכוש את הזווית שלו, את ההסתכלות שלו, הפנימיות שלו, ואז אני כאילו יוצא מעצמי ומתחיל להתכלל עם האחרים. בזה אני רוכש את היכולת של כל העולם, את הרצונות שלהם, המחשבות שלהם, הכול. ובזה אני נעשה כמו כל העולם. אני כאילו יוצא מגופי הפרטי, ורוכש ממש יכולת להרגיש את כל המציאות.
נפתח כאן מקום לעידן חדש, מקום להרגשה חדשה לגמרי. לראות ולהרגיש את המציאות לא מתוך הכלי הפרטי, הצר שלי, אלא דרך הרגשה והבנה כללית שמצטברת מכל בני האדם. אם אני מתקרב אליהם, אם אני מקבל חינוך מכל החברה הרחבה והעשירה הזאת, אז אני מקבל בזה יכולת לראות את החיים ברגש ובשכל רב גווני. לא רק שלי, אלא אתה בי והוא בי וההוא וההוא, וכך אני נכלל מכולם יחד, ואני רואה עולם הרבה יותר עשיר מעכשיו. זה נקרא כאילו חיים חוץ גופיים. חוץ גופיים זה מחוץ לאגו הנוכחי שלי.
לכן אנחנו צריכים לדון את האדם, לבדוק אותו, למדוד אותו, אך ורק עד כמה שהוא נמצא בנכונות להתכלל בחברה טובה, ועל ידי זה לעצב את עצמו. וכל המטרה שלנו היא בסך הכול איך אנחנו נותנים לכל אחד ואחד סביבה טובה. ולא להתייחס למה שהוא עכשיו, אלא שמעכשיו והלאה אנחנו הולכים ובונים את הסביבה.
ולכן השיעור הזה הוא כמבוא להפעלות, שיחד איתו צריכים להיות דיונים, הרבה הפעלות, לבדוק במשחקים, בשיחות, בכל מיני אמצעים, עד כמה שאנחנו משפיעים זה על זה, עד כמה שאנחנו לא מבינים או כן מבינים זה את זה, עד כמה שאנחנו מושפעים, עד כמה שאנחנו יכולים לשנות את החברה והסביבה, עד כמה שבשינוי שלנו ביחס לאדם אנחנו משנים אותו, את ההתנהגות שלו, עד כמה שמצב הרוח שלו מיד משתנה וכולי וכולי. אנחנו צריכים לעשות כאן הרבה הפעלות כדי להרגיש את מה שדיברנו עליו במשך השעה האחרונה. בהצלחה לכם.

אורן: מהי היכולת הזאת להרגיש את העולם דרך כולם?
אולי לא כדאי בקורס הזה להתעמק בכל הדברים האלה, בחיים החוץ גופיים, ביכולת הנוספת. כי בסך הכול יהיה להם גם מובן בלי מילים, שיש כאן אפשרות מיוחדת לכל אחד ואחד להרחיב את המבט הרגשי והספיגה השכלית. כי אם אני נכלל עם האחרים, אם אני מרגיש את מה שהם מרגישים, וחושב מה שכולם חושבים, אני כבר הופך להיות ביכולות שלי פי כמה וכמה מהאדם הפרטי. עד כמה שאני נעשה רחב, כולל, מסוגל. כי כל הקליטה שלנו, בכל דבר ודבר, תלויה במספר ההבחנות שאנחנו רואים בכל דבר ודבר, ברזולוציה שלנו. אז מספר ההבחנות שלי תלוי בכמה שאני כלול מהרבה דברים מנוגדים. בקונטרסט שאני מזהה בין כל הדברים ובכל דבר ודבר, אני מזהה חלקים נפרדים ואיך אני יכול לבנות מהם כמו לגו. ממה זה מורכב, וממה ההוא מורכב, איך המורכבות הזאת שונה מהמורכבות ההיא וכן הלאה.
וכשאני קולט מאנשים אחרים רגשות ושכל והכול נכלל בי, אני נעשה בזה ממש אשכול, אני נעשה כל כך מורכב מדברים מנוגדים ושונים, שאני פתאום קולט את העולם בצורה רב גוַונית כל כך גדולה, שלעומת התפיסה השטחית הקודמת אני יוצא כאילו למימד חדש. זו ממש פסיכולוגיית תפיסה חדשה, עולם חדש. ובזה אני יוצא מהגבלות הגוף, מזמן, תנועה ומקום, כי אני מתחיל להיות כלול עם האנושות, אני בזה רוכש הרגשה כללית ושכל כללי של כל האנושות. שֶׂכל הפועל בכל האנושות, זה מה שאני מגלה.
אני מתחיל בכך שאני נכלל עם האחרים, אני מגלה רגש כללי ושכל כללי להרגיש, כשאלו באמת נתונים שבאים לנו מהטבע. יש לי כאן יכולת להגיע למה שטמון בתוך הטבע ונמצא בו כשורש שלי, רגש ושכל בטבע, שמהם יצאה כל ההתפתחות בעולם הזה. ובהתפתחות הזאת אני רואה שאני חוזר לאותו מקום, לאותו שורש, לרגש ושכל שבטבע, שממנו התפתחה כל השרשרת הזאת, דומם, צומח, חי, ואני האדם, שחוזר לשורש, לתחילת ההתפתחות, וסוגר בכך את השרשרת הזאת.
אני רוצה להדגיש שלא סתם הטבע דוחף אותנו להיות בהתקשרות הדדית, שאנחנו ממש נאבד את פרטיותנו. אנחנו לא מאבדים אותה, אלא רק מתעלים מעליה. כי פרטיותנו היא גשמית, בהמית, היא סך הכול דאגה לגוף שלי, שיתקיים זמן מה בצורה הנוחה האפשרית. וההתפתחות שלנו היא שאנחנו נעלה עכשיו מדאגה לגוף לדאגה כללית. והדאגה הכללית הזאת מקנה לי כלים שונים לגמרי, לא מתוך הגוף, לכן זה נקרא חוץ גופית.
ולכן, כאן אני מגלה את תוכנית הבריאה, תכלית הבריאה, את הכוונה של הטבע, ששום דבר לא מתפתח בו בצורה מקרית. את זה אנחנו מגלים, שהכול לפי התוכנית, אני יכול לראות מכאן את התוכנית. ברגע שאני מתחיל להתעלות לראייה אינטגרלית, שאני מתחיל לקשור את עצמי עם האחרים, אני כבר מתחיל לתפוס את הראייה האינטגרלית הזאת. אני מחליף את המשקפיים שלי למשקפיים עגולות, אינטגרליות, אני כבר רואה את הטבע כולו.
לא שאני מקבל ממנו משהו צר כלפי הגוף שלי, שזה כדאי או לא כדאי, שאני רוצה לישון, או אני רוצה לאכול, ומספיק. אני לא חי בזה. אלא אני חי ברמה שאני מסתכל על זה בצורה בלתי תלותית כלפי הגוף שלי. אני מסתכל על הטבע כבר בצורה שמעל הגוף, כאילו שאני לא נמצא בו. אני שופט, אני בודק, מברר עם שכל ורגש של האנושות הכללית, וזו דרגה שונה לגמרי ממה שאני כאן, עכשיו.
כאן, אני סך הכול הבהמה מפותחת, במקצת. והשאלה גם לאיזה כיוון, טוב או רע? ובהתכללות שלי עם כל באי עולם, אני מגיע למימד חדש. אני משנה איכותית את התפיסה שלי בעולם שבו אני נמצא, הוא הופך להיות אצלי העולם האמיתי. שאני לא מסתכל דרך סדק צר אגואיסטי החוצה, מה לטובתי, שאמשוך אליי מבחוץ, דרך הסדק שבקיר, קצת לאכול, קצת לשתות, קצת לנוח, קצת להרגיש טוב, וגמרנו. אלא אני יוצא דרך הסדק הזה שבקיר, החוצה ממש, ואני חי שם, בעולם.
ושם, ההסתכלות אחרת לגמרי. לא דרך המסננת האגואיסטית הזאת, מה טוב לי, ורק את זה אני רואה, או שאני רואה מה יכול להזיק לי. אלא אני רואה בצורה בלתי תלותית בי. זה נקרא המימד החדש, "מימד המְדבר". ואז אני מגלה באמת שכל ורגש שיש במצב הנאור הזה, מחוץ לגוף שלי, מחוץ לחומה הזאת. שאני יוצא דרך סדק, ומגלה את כל התהליך, את כל התכלית של הבריאה. אנחנו רואים מהמחקר שלנו שזה כך, שזה משהו אחר, משהו שאנחנו לא מסוגלים לתפוס. אנחנו רק מגלים מעט ממה שאולי נמצא שם, כמו חומר שחור, אפל שקיים, אבל אנחנו לא תופסים אותו, וזה מעל 90% מכל החומר שנמצא ביקום. ואת הרגש והשכל הכללי שנמצא בכל היקום, אנחנו לא מגלים.
דרך אגב, המדענים מדברים על זה הרבה. אלו שמתעסקים בחלל אומרים שרגש ושכל זה משהו אדיר, אבל אנחנו לא יכולים להרגיש את זה. אלה צלילים שאנחנו לא יכולים לתפוס, אנחנו רק כאילו שומעים שנמצא איזה רעש, אבל לא יכולים לגלות. כי זה מימד מעלינו.

אורן: אם אנחנו לא יכולים לגלות, אז איך נגלה?
נגלה על ידי חושים חדשים, גלובליים.

אורן: מישהו כבר רכש את החושים החדשים הגלובליים האלה? מאיפה בכלל כל הדברים האלו שלימדת אותנו היום?
הטבע דוחף אותנו לזה.

אורן: דוחף זה על העתיד, אני מדבר על העבר. כל התהליכים שתיארת עכשיו, אני מניח שכל פסיכולוג שפגשתי בחיים שלי לא מרגיש אותם.
נכון.

אורן: אמרת קודם שלאדם, חוץ מהנתונים שהוא נולד איתם בחייו, יש גם נתונים מגלגולים קודמים.
גלגולים הכוונה שְמִדוֹר לדור עוברים נתונים גנטיים, כשבתוך הנתונים האלו אנחנו מגלים בינתיים רק חלק חומרי. אבל יש שם מידע רגשי ושכלי ותפיסת עולם שהיתה בדור הקודם והועברה לדור הבא. אפילו תינוקות שנולדים בדור הזה הם תינוקות שבאים כתוצאה מהדור הקודם, ויש להם כל מה שעברו כל הדורות לפניהם. כך היא ההתפתחות האנושית בשרשרת הדורות. כמו שבחומריות, במה שעינינו רואות, אנחנו מוסרים מדור לדור את הטכנולוגיה, את המדע, את כל מה שאנחנו רוכשים, כך גם מדור לדור אנחנו מוסרים את ההתפתחויות הפנימיות שלנו, הרגשיות והשכליות.
אני לא יכול לשים לך את זה על השולחן שתראה את זה, אבל אנחנו רואים את זה אצל תינוקות שנולדים בתפיסה בהתאם לדור שלנו, ואם היינו יכולים למשל להוליד תינוק לפני עשרה דורות, אז היית מגלה עד כמה שהוא שונה מהתינוק של היום. שיש לו פוטנציאל שונה להתפתח, יכולת שונה.

אורן: ברמת הדור זה מובן שיש התפתחות הדורות, אבל אתה דיברת גם ברמה האישית.
כמו שהילדים שלי שהם כבר מבוגרים שונים מהנכדים שלי.

אורן: זה ברור. הדור הבא הוא דור יותר מפותח בכללותו.
אפילו שרק נולדים אני רואה שהם כבר אחרים.

אורן: כן, יש איזו התפתחות מצטברת.
יש. היא עוברת ממש בתוך הזרע של האדם, או על ידי איזה שדה מגנטי.

אורן: דיברת גם שכל אדם סוחב איתו מהחיים הקודמים שלו גלגולים.
לזה התכוונתי כשאמרתי גלגולים.

אורן: ברמה כללית של הדור?
כן. לא יותר. האם אלה לא גלגולים?

אורן: אני לא יודע, יש כאלה שמאמינים בגלגולים, ויש כאלה שלא, אלה תורות מיסטיות.
אני יכול לקרוא לזה גלגולים, מפני שאדם סוחב לחיים האלו נתונים מהחיים הקודמים שלו. מה הם החיים הקודמים שלו? חיים של הדור הקודם שנמסרו לו. בחיים הקודמים היה איזה אדם, היה לו שכל, רגש, וגוף והכול.

אורן: מה זאת אומרת בחיים הקודמים?
מישהו שחי לפני מאה שנה, עם שכל ורגש והכול, וכך כללות האנושות, היו חיים, היו מרגישים, היו נמצאים בדור שלהם. הם התפתחו במשך הדור, ובמקומם הגיעו הילדים שלהם. וזה לא חשוב אם זה היה עוד בחייהם או לאחר שמתו, הילדים שלהם נמצאים בדרגה אחרת של התפתחות.
דור אחד מוסר לדור שני לא רק חומר שעשוי מטיפת אבא ואימא, מטיפת זרע, אלא חומר שעשוי מאיזה מסר פנימי, מסר אנושי, לזה אני קורא גלגול.

אורן: של דור.
של דור. למה אתה קורא לגלגול? שהייתי צמח ועכשיו אני קוף?

אורן: לאו דווקא צמח וקוף, אולי היית אדם ואחר כך אדם. בגלגול הקודם חיית ברעננה והיו לך שני ילדים, ובגלגול הזה נולדת בתל אביב וכן הלאה. לפי התפיסה הרגילה של הדברים. אתה מאמין בזה, דרך אגב, אם כבר מדברים על הנושא?
קודם כל אני לא מאמין בכלום. אני לא בעל אמונה, אני בעל מדע, בעל ידע.

אורן: בגלל זה אני שואל, מהצד המדעי. התפיסה של גלגולים היא תפיסה יותר דתית, מיסטית, בחלק מהדתות, גם לא בכולן, וגם שם יש מחלוקות.
אצלנו זה מה שנקרא גלגול.

אורן: התפתחות הדורות.
כן.

אורן: דיברת על להבין אנשים אחרים, להסתכל דרכם. נתת דוגמא של יחסים בין בני זוג שלא חינכו אותם להסתכל דרך השני. אז גם בזה קפצה לי שאלה תוך כדי שדיברת. נאמר שיש מישהו שכן קיבל כזה חינוך, אמרת למשל שהפסיכולוגיה התפתחה רק במאה השנים האחרונות.
אין עדיין לימוד כזה, אנחנו צריכים לראות הרבה מאוד סרטים מיוחדים, ולקרוא ספרים, כדי להבין את העולם הפנימי של האישה. וגם אין מספיק חומר כדי שגבר יתרשם מזה ויבין איך אישה מסתכלת על העולם.

אורן: זאת אומרת, זה לא ידע שכבר פוּתח ויש אנשים שאתה יכול לומר שכבר השתמשו?
לא.

אורן: כי במקרה גיסי לשעבר היה פסיכולוג, תואר שני, מאוד מצליח, אבל גרוש עם שני ילדים.
כן, אני מבין. אנחנו צריכים עוד לפתח את הדברים האלה. אבל כבר יש הרבה חומר שרק צריכים לסדר אותו. אני חושב שזו לא בעיה.

אורן: זאת אומרת בקורס הזה אתה תספק לנו גם כלים כאלה?
יש לנו מקצוע בפני עצמו. תקרא לו "שְלום בית".

אורן: אתה תעביר לנו את המקצוע הזה?
אני אשתדל.

אורן: העיקר שתביא אותנו לתוצאות. כי אשתי באמת יכולה מאוד להיות שמחה מהתוצאה.
לפחות משהו ייצא לך מהחינוך החדש.

אורן: לפני שאנחנו נפרדים, אולי תעשה לנו סיכום, כי דיברנו היום בהמון כיוונים, ובהרבה עומקים וגבהים.
סיכמנו שאחרי השיחה שלנו צריכות להיות הפעלות במשך שבוע ימים לפחות, ונמשכות גם אחרי אותו שבוע.

אורן: אני מדבר על סיכום שלך, עד שפוגשים אותך, תוציא אותי עם משהו מסודר בראש.
אני נותן שיחה, אחרי השיחה הזאת יש הפעלות לפי אותה שיחה במשך שבוע ימים. אחרי שבוע ימים אני נותן את השיחה הבאה, וגם הפעלות במשך שבוע ימים. אבל זה שבאה שיחה חדשה והפעלות חדשות, ההפעלות הישנות לא מסתיימות, גם הן נמשכות. אז זה העיקר. שכל הזמן אנחנו חוזרים לאותו נושא, עד שהוא נקלט לגמרי, ונקלט גם בשיחות והפעלות חדשות, ואז הכול מגיע להצטברות אחת. האדם החדש.

אורן: ובכל זאת, סיכום להרצאה היום.
הכול תלוי בסביבה, והבעיה הכללית והפרטית של כולנו היא אך ורק איך לארגן סביבה כזאת רב גונית, אבל סך הכול אחידה לכל בני האדם ושונה לכל אחד ואחד. שכל אחד יקבל על ידי הסביבה חינוך איך לבטא את עצמו בצורה הנכונה, הטובה ביותר, להיות קשור לאחרים במערכת האינטגרלית.

אורן: לא הבנתי את המשפט "שהסביבה תהייה גם רב גונית וגם אחידה לכולם".
שמטרת החברה להביא את כולם לאיחוד. שבאיחוד הזה כל אחד יקבל את הביטוי המושלם שלו.

תודה לכם שהייתם איתנו. נפגש פה בפעם הבאה, יהיה בטוח מעניין. תבואו. כל טוב ולהתראות.