חיים חדשים - תוכנית 8 - השפעת הסביבה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, אנחנו ממשיכים יחד איתכם בסדרת השיחות הלימודיות עם הרב לייטמן. אני שמח שאתם מצטרפים לשיעור היום, ואני בטוח שיהיה מעניין. אני מביא איתי לכל שיעור, כמו שאתם רואים, מחברת ועט, וממליץ לכם לעשות אותו דבר. תוכלו אחר כך לחזור על הדברים ולשחק איתם בראש ובלב, אני מרגיש שזה מאוד מפתח אותי.

אני מזכיר לצופים שלנו שלא מכירים את הסדרה הזו של השיחות, באיזו סיטואציה אנחנו נמצאים. אנחנו רוצים לדַמות כאן באולפן מצב שבו הרב לייטמן מלמד כיתה של אנשים. הם יכולים להיות ישראלים, הם יכולים להיות בני כל עם אחר שהמדינה שלהם או הארגון שבו הם עובדים, מישהו חשב שכדאי לתת להם את האפשרות לשבת לשעה קלה, וללמוד מהרב לייטמן יום אחרי יום. וזה יפתח אותם, זה יביא ברכה לחיים שלהם, ולחיים של החברה בה הם חיים. אנחנו כך כל פעם לומדים שיעור נוסף מהרב לייטמן, בואו תצטרפו לשיעור של היום.

היום נדבר על הדור החדש, שאנחנו רוצים לראות בהם את עצמנו, ולפחות בטוח את הילדים שלנו. כשאנחנו מאחלים לחיים שלהם כל טוב, אנחנו לא חושבים שהם יהיו בחברה תחרותית, חברה שבה כל אדם צריך כל הזמן להתגונן בפני אנשים אחרים, או במדינות שיהיו במריבות ובסכנת ההשמדה עם פצצות אטום שהכנו כבר בשפע זה לזה. אנחנו לא רוצים שהם יעברו אותם המשברים שאנחנו עוברים ומרגישים, כשהם רק הולכים ומתגברים. אנחנו לא רוצים שהם יהיו בחברה שאי אפשר לצאת מהבית בערב בחושך, כמו שאנחנו חיים בג'ונגל ויש בחוץ אריות מפחידים. אנחנו לא רוצים שהם יהיו בחברה שאף אחד לא יודע מה יקרה מרגע לרגע, ושתנאי החיים בחברה הזאת יהיו קשים יותר משנה לשנה.

אם אנחנו לוקחים את שנת 2011 שעברנו עכשיו, מול השנים הקודמות, רואים שרק במשך שנת 2011 מספר ההתאבדויות עלה ב-50%. ולפי הסטטיסטיקה, הייאוש, הגירושין, מצבי הלחץ באדם עלו מעל 50%. מספר מקרי האונס עלה ב-30%, וכך כל מספרי הלחץ והדיכוי. תופעות הטבע למיניהן עלו ב-50%, שזה הצונאמי הגדול, רעידות אדמה, שתי התפוצצויות של הר געש, והוריקנים. היו גם בעיות טכנולוגיות גדולות כמו ההתפרצות של הפיצוץ בבאר הנפט שבגולף המקסיקאי. ועוד בעיות ודברים כאלה, שמשנה לשנה אנחנו רואים שהם רק באים ומתגברים בחיים שלנו. מספר המובטלים עלה ב-70%, כמו כן מספר מקרי האונס, הכוח והאכזריות בבתי ספר, ומחלות מיוחדות, כל אלה עלו באחוז ניכר רק במשך שנה אחת. זו שנה שהייתה באמת די טראגית. אנחנו רואים שאנחנו כבר לא שמים לב למספרים של סמים ואלכוהול, לעומת האיום שיש לנו בעולם מחוסר מזון, בעיות הביטחון הכללי שבעולם, והתפרצויות למיניהן בחברות העולם שמביאות למהפכות ומהומות.

אנחנו נמצאים במצב מאוד מסוכן. האנשים מפסיקים להרגיש זאת, לא מפני שהתופעות עצמן הן עוברות, אלא אנחנו כבר לא מסוגלים יותר לחשוב על זה כל הזמן, וטוב לנו יותר לנתק את עצמנו ממה שקורה ולזרום בזרמי החיים איך שזה קורה. אבל בכל זאת אם נחשוב על זה בכובד ראש, ברצינות, איזה עולם אנחנו מכינים לדור הבא, נראה שאנחנו מוסרים להם עולם שהוא מאוד לא מוכן לחיים טובים, רגועים, בטוחים, שלווים, שנותנים לאדם סיפוק, חום וביטחון.

אנחנו איבדנו את דרך ההתפתחות. התפתחנו עם האגו שלנו שגדל משך כל ההיסטוריה שלנו. הוא דחף אותנו להתפתחות, לזה שגילינו צורות חדשות של חיים חברתיים, פוליטיים, כלכליים. פיתחנו את המדע, את הטכנולוגיה, עשינו הרבה דברים בעזרת הרצון שלנו להתפתח, לשגשג, אבל יחד עם כל הדברים האלה איבדנו את הדרך איך נכון להשתמש בכל האפשרויות האלה שנמצאות לרשותנו.

האנושות דומה לקבוצת אנשים שאיבדה את הדרך באמצע היער או המדבר, ולא יודעת לאן ללכת הלאה. ומכל מה שקורה בארץ ובעולם, אנחנו רואים שהשליטים שלנו, מקבלי ההחלטות, אנשים חכמים, מדענים, מתאספים לכל מיני אסיפות, ג'י- 8, ג'י- 20 ועוד, והם לא יודעים בעצם מה להחליט, אין בידיהם שום תכנית של הבראה לארצם ולעולם. וכאן אנחנו צריכים לראות האם יש לנו באמת איזה חזון, איזה אור בקצה המנהרה.

האגו שלנו דחף אותנו כל הזמן מאחור. האם אנחנו צריכים להתפתח הלאה גם על ידי זה ולחכות לראות מה יקרה. כי באופן כזה אנחנו יכולים להגיע להשמדה המונית, למכות רעב ומגיפות, מכות אקלים ואקולוגיה. האם אנחנו לא יכולים לבחור לעצמנו צורה אחרת של התפתחות. אם אדם מתפתח על ידי החברה והוא הפרי, התוצאה מהשפעת הסביבה, האם אנחנו לא יכולים לפתח לעצמנו סביבה שהיא תפַתח אותנו, ודרך הסביבה הזאת נפַתח את עצמנו לכיוון שאנחנו רוצים, וכך נכַוון את עצמנו להתפתחות המכוּונת מראש. יכול להיות שזה מה שאנחנו צריכים לעשות בדורנו.

לא מן הסתם אנחנו לא מרגישים אור מקדימה, כי הטבע לא דוחף אותנו כמו שהוא דחף אותנו כל הזמן להתפתחות. אלא הוא כאילו ממתין, ואנחנו קיבלנו עכשיו שכל ורגש, ויכול להיות שיש לנו נשק ביד, אמצעי שאנחנו נוכל לארגן כך את הסביבה, שבאמת נוכל על ידה בפעם הראשונה בכל האבולוציה שלנו, לקבוע בעצמנו התפתחות אבולוציונית חדשה. יכול להיות שאחרי אלפי שנות ההתפתחות, שהתפתחנו בצורה מחויבת על ידי הטבע, הגענו למצב שיש לנו מספיק שכל ורגש, כוח הבירור, ואנחנו יכולים בעצמנו לבנות את הסביבה שתפַתח אותנו. כי הבחירה היחידה של האדם היא בעצם להיכנס לסביבה המיוחדת, שעל ידה הוא יקבל את הצורה כמו שהסביבה מכתיבה לו.

אם נשתמש כך בכוח הסביבה, נוכל לתקן את הטבע שלנו. ובמקום להיות אגואיסטים, עיוורים ממש שלא רואים לאן האגו דוחף אותנו, מה הוא עושה איתנו, למרות שאנחנו כבר בעצם רואים ויודעים שזה לא לכיוון הטוב, לא לכיוון שגשוג וביטחון וחיים רגועים, שלווים, אז אנחנו צריכים לפתח את האדם כך, שהוא ישתמש דווקא באגו שלו כדי לבנות את הסביבה הטובה. שעל ידי סביבה טובה האדם יהפוך להיות האדם הטוב, והוא ישתמש דווקא בכל הדחפים שלו, ביכולות שלו, בטכנולוגיה, בידיעת הסביבה והחברה, בפסיכולוגיה שהתפתחה במשך 100 השנים האחרונות שהיא קיימת, ויגיע למצב שסך הכל יותר מסביבה אנחנו לא צריכים לבנות דבר. שאם נבנה כמו שאנחנו בונים לילדים סביבה מהילדים האחרים, על ידי המחנכים, וכל ילד וילד בסביבה שמנוהלת על ידי המחנכים הגדולים מקבל חינוך נכון, ויודע איך להשתמש בכל הדחפים והתכונות שלו לנכון, כך גם אנחנו נוכל לעשות זאת עם כל אחד ואחד.

לא לחינם אנחנו נראה שבזמן האחרון ההתפתחות שלנו בטכנולוגיה בכלכלה ובמסחר, נותנת לנו המון שעות וכוחות לפַנות לבניית הסביבה החדשה. שאותם אולי 80% מבני האדם שיכולים לעבוד, הם צריכים באמת לעבוד על בניית הסביבה. ורק 10% או 20% מסך כל בני האדם הראויים לעבודה מגילאי 20 עד 60, הם צריכים להתעסק בדברים הנחוצים לנו לקיום.

ואם אנחנו מסתכלים כך על החברה האנושית, אנחנו רואים כמו שאומרים לנו המחקרים, שעד 10% מאוכלוסיית העולם הם אנשים שמשתוקקים להשפעה לזולת. הם מתארגנים סביב כל מיני ארגונים של חסד שעושים טוב לאנשים, הם מבקרים בבתי חולים, עוזרים לנזקקים, מחלקים אוכל, נוסעים לכל מיני מקומות בעולם לעזור לבני אדם. אבל מספרם הוא קטן. הם אידאליסטים. האידיאלים שלהם לעשות טוב לאחרים, הוא גם סוג של אגו שדוחף אותם לכאלה מעשים. והם אפילו מוכנים למסור את חייהם למען שלום החברה, למען התקדמות היפה של האנושות.

אנחנו לא מדברים עליהם, אלא אנחנו מדברים על השינוי בחינוך האדם הרגיל, שכולם יקבלו את השינוי הטוב הזה, כך שהעולם ישתנה, וכל אותם הכוחות הגדולים שעומדים עכשיו בינתיים להשמדה המונית, נפַנה אותם לטובת האדם.

האמצעי היחידי הוא החינוך. וחינוך מגיע על ידי השכלה מסוימת, ואחר כך על ידי השפעת הסביבה שזה העיקר. אנחנו חייבים לבנות חוגים, השפעת כלי התקשורת, סביבה וירטואלית, תרבות, תיאטרון, מוסיקה, סרטים, שירים, ספרים, שכולם ידברו על העולם החדש. ואפילו שאנחנו עדיין לא כל כך נמצאים בזה, אבל נעשה את זה כמו שאנחנו רוצים לעשות את זה עם הילדים שלנו, נחנך את עצמנו. זאת אומרת, מדרגה יותר עליונה, יותר בוגרת, יותר רצינית מהיום, נתעלה, נעלה מעלינו, ומשם נבנה את מערכת ההשפעה על עצמנו. ואני יודע מראש שכך אני צריך לעשות, מאין ברירה. זאת אומרת, שהסביבה תשפיע אלי.
אנחנו יודעים עד כמה כוח יש בהשפעת הסביבה על  האדם. כל הזמן אדם נמצא תחת השטיפה הזאת, הרחבה, העשירה, בכל מיני צורות, במה שהעולם הסובב יכול להשפיע עליו, עד כדי כך שההרגל שהוא שומע, שהוא רגיל לשמוע מכל מיני מקומות, לראות מכל מיני זוויות, דוגמאות יפות, משפיע עליו. ולא חשוב לי כל כך שאנשים שכך מתנהגים סביבי הם עושים את זה בצורה מלאכותית, אלא עלי זה בכל זאת משפיע. והדוגמאות האלה אמנם הן באות מכל מיני מקומות נגד הרצון שלי, אבל כמו שאומרים, קודם מאונס ואחר כך ברצון. אני לאט לאט מקבל את זה, כי הרגל נעשה טבע שני, וגם אני בעצמי מוכן, למען הילדים שלי ולמען הביטחון ולמען העתיד הטוב. כי אנחנו בכל זאת צריכים להתחיל להתארגן לקראת הצורה החדשה של החיים. וכל המשברים האלה, מכל המצבים שאנחנו עוברים, שאנחנו מוקפים בהם, בכל מה שאנחנו עוסקים בעולם הזה, הם בעצם אותם הגילויים של אותם הליקויים, שבהם אנחנו עדיין לא יכולים להשלים את הטבע שלנו.

ולכן אנחנו צריכים לעבוד קודם כל על הבירור, מה הם "החיים החדשים" שאנחנו יכולים לפנטז ולדמיין לעצמנו בחלום הורוד ביותר. ואנחנו מדברים עליהם, על התנאים הטובים, היפים, אולי האוטופיים, אבל  קודם ניכנס לתוך החלום הזה.

אנחנו יכולים להגיד שהמצב הבטוח והטוב, זה שכל העולם יראה כמשפחה אחת, שבה כולם חיים בהרמוניה, בהרגשה הדדית, שכולם תלויים בכולם, ושלום כל אחד תלוי בשלום החברה הכללית, שהוא דואג לכולם וכולם דואגים לו. והמצב הזה בא ומתפשט יותר ויותר, מתרחב ומתחזק. לפי זה יוצא שכל אחד יעבוד לפי היכולת שלו, כמה שיותר לטובת העולם, כמו שהיום הוא מוכן לעבוד לטובת עצמו או לטובת משפחתו, ויקבל לעצמו מה שנחוץ לו כדי להחזיק את עצמו בחיים כאלה, של לעבוד ולעסוק בשלום החברה.

אנחנו מבינים שבני האדם הם שונים מאוד זה מזה, ואנחנו נמצאים בחברה אנושית שהיא מאוד מגוונת, לפי דתות ואמונות, וכל מיני הרגלים, ומיני צורות התנהגות, טעמים למיניהם, מנהגים שונים. למרות זאת אנחנו צריכים להתייחס בכבוד, בהבנה לכל אחד ואחד, ולכל הפלחים האלה שיש בחברה האנושית, ולהשתדל שלכל אחד יהיה מקום, לכל אחד יהיה כבוד לעסוק ולחיות באותם ההרגלים שהוא רגיל. אנחנו לא הולכים לעשות מכולם צורה דומה, ולמחוק את כל הפערים, ובכוח לשלוט באיזו תרבות אחידה, אלא לכל אחד ואחד שיישאר מה שיש לו היום. אנחנו סך הכל מוסיפים לחברה את הרוח הטובה שתשרה בינינו.

אנחנו מבינים שרק החינוך ההדרגתי שמשנה את האדם, הוא בעצם ידחוף אותנו לשינויים הגדולים במבנה החברתי, במבנה המדיני, בהתחברויות בין העמים, בביטול הגבולות בין המדינות, ובביטול המדינות, ובסך הכל לאנושות אחת עגולה סביב כדור הארץ העגול. בינתיים אנחנו לא קובעים שום מסגרות וחוקים, חוץ מדבר אחד, שכל מה שאנחנו עושים חייב להיות לטובת האנושות האינטגרלית. בצורה כזאת חופשית, רק על ידי השפעת הסביבה הטובה, שמביאה לאדם הרגשת השתתפות, ויתור, התחשבות, עד אהבה לזולת, כך אנחנו נבנה את העתיד.

אם מדברים על ישראל בפרט, אז אנחנו יכולים להגיד שכאן בעצם טמון הסוד הגדול. עם ישראל הוא מיוחד לעומת כל העמים, כי לפי תורתו, במסר "ואהבת לרעך כמוך", הוא חייב בעצם להביא לעולם את שיטת התיקון. בזה הוא מנטרל את האנטישמיות ואת שנאת העמים אלינו, כי היא נמצאת בתת ההכרה בכל אחד ואחד כלפי ישראל חוץ מישראל. זה מתוך זה שיש בנו את שיטת התיקון איך לבנות את החברה, איך לבנות את הסביבה, שפעם, לפני חורבן בית המקדש, היינו באהבת אחים, ב"ואהבת לרעך כמוך", ואז נפלנו מהגובה הזה לשנאת חינם.

לכן אנחנו צריכים שוב לבנות את עצמנו באהבת אחים, עד אהבת הזולת, ועד האהבה של כל האנושות, ולהראות להם את הדוגמא. בזה אנחנו נראה לכולם מה היעוד שלנו, מה התיקון שצריכים לעשות, ושאנחנו דווקא מסוגלים לזה, והיינו כבר ברמה כזאת. ועד היום אנחנו נמצאים בצורה המיוחדת בינינו, אין בינינו אדונים ועבדים, לא היה אצלנו אף פעם האדם המדוכא על ידי האחרים, לא היו אצלנו אותן צורות של דיכוי בעם כמו שהיו בכל עם ועם. וכל אחד ואחד אצלנו תמיד נחשב כגדול לפי החכמה שבו, לפי ההישגים שהוא השיג. היו מזלזלים באנשים העשירים ואבירי הכוח, זה אף פעם לא היה מכובד אצלנו. אלא היו מכבדים רק את החכמה, רק את החסד, את דרגת החסד שבאדם.

את הדברים האלה שנמצאים בעם שלנו אנחנו צריכים לחדש, לרומם אותם, להוציא אותם מהפנימיות שלנו, ולהתחיל לכבד אותם. אנחנו לא צריכים להמציא לעצמנו חינוך חדש ומסגרות חדשות, אלא זה נמצא בעם הזה בטבע שלו, אלא יש רק לעורר אותם קצת מבפנים. ובהחלט נרגיש פתאום שאנחנו חוזרים למקורות, לאותם השורשים, לאותה אמת, שהיא בינתיים נמצאת בנו באיזו תמונה בהרדמה פנימית, ומבקשת לצאת החוצה. אז נרגיש עד כמה יש לנו יעוד, בשביל מה להתקיים, למה להתקיים, למה להיות מיוחדים, למה דווקא עם ישראל בארץ ישראל. ולהראות כאן, מתוך המקום המיוחד הזה, דוגמא לכל העולם איזו חברה צריכים לבנות, איזו גישה צריכה להיות לאדם, גישה לחיים, גישה לשכנים, גישה לכל האנושות. ואז באמת בלהיות "אור לגויים", בלהיות הדוגמא האנושית היפה, אנחנו נראה את העתיד שלנו היפה והטוב, וכך נוכל להתקיים בצורה שהיא מיועדת לנו מראש.

ברור לנו שאם אנחנו פונים לאומות העולם, וגם לעצמנו, אז בקֶרֶב עם ישראל של היום, אנחנו בנויים כמו כל חברה שבאומות העולם. לכן לא העשירים, ולא האנשים המוצלחים יבינו אותנו מיד, וירצו להיות בחינוך החדש, כי הם בנו מסגרת מלאכותית לעצמם ולילדים, והם חושבים שהם נמצאים בביטחון, ובהשכלה הנכונה ובחינוך הנכון, ויש להם עולם מלאכותי פנימי משלהם. אלא אנחנו יכולים לפנות עם המסר שלנו רק לעם הפשוט, הסובל מחוסר בטחון, מחוסר עתיד, מחוסר אונים ממש. שמרגיש מיום ליום, משנה לשנה, עד כמה החיים שלו נעשים לא קלים יותר, אלא קשים יותר, ביותר חוסר בטחון, בחוסר תקווה לעתיד, בהשכלה ובחינוך שמדרדרים, ביוקר המחיה, ובכל הסימנים השליליים שאנחנו מגלים בארצנו שלא היו קודם. כי קודם בשנים הקודמות הייתה איזו הרגשת חום, הרגשת שייכות לעם ולארץ, והיום כל אחד יותר ויותר בעד עצמו. ונמצא שאנחנו דומים בזה לאומות העולם.

המטרה שלנו, מטרת הקיום שלנו שאנחנו נמצאים כאן, זה קודם כל לבנות את עם ישראל, שבלי להתחבר יחד, להיות כאחים, אנחנו לא נהיה העם. אלא אנחנו דומים לאגוזים בשק, שנמצאים יחד מאין ברירה, שאף אחד מכל העולם לא רוצה לקבל אותנו, זה קיבוץ גלויות, ואנחנו שנואים על כל העולם, ונמצאים באיום החיצון, ובינתיים יכולים להחזיק כנגדו כוח. אבל האמת שאנחנו רואים שזה לא יכול להימשך לדורות, אלא אנחנו חייבים לפעול בצורה כזאת ששלום העולם, שלום העמים, שלום ישראל, הם יהיו כאחד. להביא את החינוך הזה לנו ואחר כך לרבים.

לכן אנחנו צריכים לפנות דווקא לעם שלנו ואחר כך לעמים האחרים. זאת אומרת, ההפצה שלנו היא לא צריכה להיות מלמעלה, לא לממשלות שהן לא מסוגלות להבין אותנו, כי שם נמצאים האנשים המוצלחים שמחזיקים בכל האוצרות שיש להם בתוך החיים האלה, הם בונים לעצמם חיים מלאכותיים, עטיפה מלאכותית לחייהם ולילדיהם, ואין להם כל כך נחיצות לשנות את כל הסביבה ואת כל החברה האנושית. אלא רק להמון העם אנחנו צריכים לפנות.

המון העם לא יכול ללמוד לפי ההיסטוריה, לפי הדוגמאות שהיו בעבר, אלא אך ורק לפי מה שקורה בהווה, ולאיזו צורה אנחנו צריכים להגיע כדי להבטיח לעצמנו את העתיד. ורק בתוך העם, דווקא בתוך הגוף הגדול הזה שנקרא "המון", ו"המון" זה ממעמד הביניים ומטה, ורואים שמעמד הביניים נשחק בזמן האחרון, גם אצלנו וגם בכל העולם, והוא יוצא לאבטלה ולחוסר אונים ממש, יוצא שאנחנו צריכים לבנות להם דוגמאות, עד כמה שההשפעה ההדדית היא יכולה להציל אותנו, ודווקא הדחייה הגאווה והתחרות הן ההרסניות לחברה שלנו.

 החדרת החינוך להמון העם דורשת תמיכה גדולה, ואותה אנחנו צריכים לרכוש מהעם על ידי ההפצה. בכל האפשרויות אנחנו צריכים להגיע לעם, דרך אותם החסרונות שיש בעם. הם רוצים חינוך טוב, הם רוצים עתיד טוב לילדיהם, ואנחנו צריכים להראות להם זאת בגובה העיניים, בצורה, בשפה, בצורות מדיה כך שהם יכולים להבין להרגיש ולקבל את זה. בדרך כלל אלה העיתונים שאנחנו מוציאים ומפיצים ברחובות, כל מיני דפי הסבר, ערוץ הטלוויזיה, האינטרנט במיוחד שהוא מגיע היום לכל אחד ואחד. אנחנו צריכים לארגן פסטיבלים, ימי נופש בגנים, ולהזמין אנשים שיעשו להם שם הופעות הרצאות ודיונים, שולחנות עגולים. לערוך דיון גדול בעם לאלפי אנשים, שבו ידונו על מה עלינו לעשות כדי לשנות את פני החברה, כדי שנגיע למצב כמו שהיינו ביסוד שלנו כאיש אחד בלב אחד, כל ישראל חברים, באהבה הדדית. כל זה אפשרי על ידי הפצה כזאת, ואנחנו צריכים להבין שמהידיעות בשטח ועל ידי דעת מדענים, פסיכולוגים, מחנכים, מורים, אנחנו יכולים להגיע להשפעה על המסות הגדולות האלה, ולהביא אותן לחינוך הנכון.

עלינו להבין שגם ההתארגנות כלפי העולם המאיים, יוקר המחייה, המשבר בחינוך, בתרבות, בכל מה שהילדים שלנו ניזונים מהסביבה שלהם, אנחנו צריכים להתנגד לזה. להתנגד לסמים, לאלכוהול, לזנות, לחינוך הלא טוב, להשכלה לא מספקת כדי להתקדם בחיים, כדי לשגשג. אנחנו צריכים לבנות כאן מעטפת חדשה לעם, שאם נרצה יחד כולנו להתייחס כך למסות, הם יבינו שאנחנו באמת בעד העתיד הטוב שלהם, ואז הם יקבלו את המסגרת החדשה הזאת. וכולנו יחד נתחיל לטפל בעצמנו דרך הסביבה הטובה שנבנה יחד, עם אותם המחנכים, הפסיכולוגים, האנשים שמבינים מה צריכה להיות הסביבה החדשה הזאת, עד כמה שהיא יכולה להשפיע על כל אחד ואחד, כך שהסביבה הזאת תהיה רצויה בעיניהם, שהם ירצו לשמוע, להיות מושפעים ממנה, וגם הילדים. ואז יחד איתם נבנה כאלה מערכות, עד שכל העם יכנס תחת ההשפעה הזאת הטובה ויתחיל להשתנות.

ודאי שאנחנו צריכים לבנות כאן מערכת תקשורת משלנו, מערכת חינוכית, מערכת השכלה, מערכת ערכים חדשה, ואנחנו זקוקים להרבה אנשי מקצוע שיעזרו לנו בכל כלי ההשפעה האלה על ההמונים. אבל שוב, אנחנו עושים זאת לא מאותה זווית כמו הממשלה והאנשים שמעוניינים ששולטים בכלי התקשורת, ודרך כלי התקשורת משפיעים על העם ועושים עליו מניפולציות למיניהן. אלא אנחנו עושים זאת יחד עם בני האדם, אנחנו מסבירים להם מה אנחנו עושים. אנחנו בונים את העטיפה הזאת שתשפיע עלינו בהשתתפות ההמונים, בשיתוף האנשים, כך שכולנו נתקדם בהשגה, בהבנה, בבנייה עצמית. והעם יעלה בדרגה על ידי ההפצה הזאת, הבנייה העצמית שלו, והוא בעצמו ישתתף בלחנך את עצמו. אנחנו צריכים רק להראות לו את הדוגמאות, את הערכים החדשים כנגד הערכים הישנים. אבל לאחר ההסבר וביחד איתנו, ישתתפו כולם בבניית הסביבה שמפתחת אותם.

ואז יש לנו תקווה גדולה, שמאותו המצב שאנחנו נראים היום כמי שאיבדנו את הדרך, כמו אנשים במדבר או ביער, ולא יודעים לאן ולאיזה כיוון ללכת, בעצמנו נבנה את העתיד היפה, החדש. לא עתיד אוטופי, לא דמיוני, אלא בהתאם לכמה שאנחנו מחנכים את עצמנו, לכמה שאנחנו משתנים על ידי החינוך, לכמה שאנחנו בונים חינוך שהוא משנה אותנו בצורה הדדית, את העטיפה שאנחנו בונים. ואנחנו בצורה הדדית כזאת, נקדם כל הזמן את העטיפה הזאת, את הסביבה, שתחנך אותנו קצת יותר קדימה. ואם הגענו לדרגה הבאה של החינוך, אז אנחנו בונים עטיפה, סביבה, עוד יותר גבוהה בהבחנות, ובדרישות עוד יותר גבוהות, ואז זה שוב משפיע עלינו. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו בהבנה, בהכרה, בשינוי עצמי, ומוציאים את עצמנו מהמצב הנוכחי, וכל הזמן עולים ועולים במדרגות של הדדיות, השפעה, התחשבות ואהבה.

וכל אחד ואחד המשתתף בזה, הוא לא סתם נכנס לחיים יותר טובים ושלווים, שכולם מתייחסים אליו טוב. אלא הוא בעצמו על ידי החינוך הזה גורם את זה לאחרים, ונמצא כחלק הפעיל בכל המערכת. וכך כל המערכת הופכת להיות לבונה, למייצבת את עצמה.

יוצא לנו פעם ראשונה בכל ההתפתחות שלנו בהיסטוריה, לא שאנחנו מתפתחים על ידי האגו שדוחף אותנו, ואנחנו נעשים יותר אגואיסטים, יותר אכזריים, ויותר רחוקים זה מזה. אלא ההיפך, אנחנו נעשים פחות אגואיסטים, פחות אכזריים, ויותר משתתפים זה עם זה, דווקא על ידי זה שאנחנו מחנכים את עצמנו. ואז אותו המשבר הגדול באנושות שהגיע אלינו מתוך חוסר חינוך האדם במשך כל אלפי השנים, הוא יתוקן. ויוצא שהאדם כמרכז הבריאה, נעשה בגובה כזה שהוא יכול לעשות את הסביבה שלו יפה ומתאימה לו, וכך ייתקן העולם וייתקן האדם יחד, זה על ידי זה.

וכל אותן הסיסמאות שאנחנו שומעים, כשבכל העולם אנשים צועקים ברחובות, צדק חברתי, חלוקה צודקת, השתתפות עם כולם, קורת גג, כבוד לכל אחד ואחד וכן הלאה, עם כל מה שההמונים רוצים, אנחנו בעצם אומרים להמונים, "ודאי, אתם יכולים לעשות זאת, בואו נבנה את זה בעצמנו. כדור הארץ שלנו מוכן, יש בו הכול, רק הכול תלוי איך אנחנו משתתפים בינינו, איך אנחנו משתמשים בו". והיום אנחנו רואים שלא שאין לעם כוח, אלא יש לו דעה ויש לו כוח, אם הוא מתחבר ואם הוא דורש דברים הכרחיים לקיומו, שהם באמת דברים רציניים. וזה לא שאיזה חלק קטן מהעם נהנה מהם, שגם הוא לא כל כך נהנה, אלא הוא בונה לעצמו איזו עטיפת ביטחון, וכל יתר העם נמצא בצורה זרוקה אפשר להגיד.

לכן אותן התקוות שהעם אומר שהם החיים הנורמאלים שהם לא מתחת לקו העוני, והחיים הבטוחים, בחינוך, כולם תלויים בעצם בבניית הסביבה הנכונה שלנו ובבניית החברה שלנו.

אורן: במהלך השיחה שלך הזכרת מכל מיני זוויות שונות את המושג אגו. לפעמים אתה מתייחס אליו כדבר שהביא אותנו להתפתחות, ואז אני מתרגם את זה לעצמי כדבר חיובי, כמו מנוע של התפתחות. ולפעמים אתה אומר שאנחנו יותר מדי אגואיסטיים, ושההתפתחות החדשה היא שנהיה פחות אגואיסטים. זה קצת מבלבל אותי. האם תוכל להסביר את היחס שלך למושג הזה של האגו?

האדם הוא בעצם היצור היחידי שבו האגו מתפתח מדור לדור, משנה לשנה, מיום ליום, משך החיים שלו. אנחנו מאוד שונים בצורת ההתפתחות, ואין כדוגמתה במין החי, ובודאי בצמחים אלא רק באדם. אנחנו צריכים לראות בזה את הכוח הטוב, כמו בכל תופעה שבטבע. אלא היכן שזה נוגע לאדם, ששם הוא מתחיל להשתמש בזה לטובת עצמו ולרעת אחרים, שם אנחנו צריכים לדאוג ולעצור את הדברים האלה על ידי החינוך. על ידי זה שאנחנו מראים לו, שבסופו של דבר הוא לא ייהנה מזה, והסביבה לא מסכימה, כי בזה הוא גורם רע לסביבה, ובסופו של דבר רע לעצמו.

לכן האגו שלנו הוא הכוח הטוב שבנו, הוא תכונה טובה שעל ידה אנחנו מתפתחים. שאם פעם כדי להאכיל את המשפחה שלי, הייתי צריך להזיע מהבוקר עד הלילה, עם כבשים ועם פרות, ועם תרנגולות, ועם חלקת אדמה, וכל הזמן עבדתי מהבוקר עד הלילה, אז היום על ידי ההתפתחות האגואיסטית שלנו, שאני מייצר מכונות, טכנולוגיות, בביולוגיה, בחקלאות, מספיק לי לעבוד שעתיים ביום, ובזה אני מספק לעצמי גם מזון, גם ביגוד, וגם קורת גג, הכל.

אנחנו גדלנו למספר גדול של בני אדם בכל העולם, לשבעה מיליארד בני אדם, כך שכל אחד יכול לעבוד שעה שעתיים ביום, ובזה לספק את כל מה שאנחנו צריכים. ודאי שלא לחיות למטה מקו העוני, אלא שיהיה בית לכל משפחה, פרנסה נכונה ובכבוד, ביגוד, ביטחון, הסקה, בריאות, פנסיה, חופש, חינוך לילדים, כל מה שאדם צריך. את כל זה אדם צריך מפני שהוא חי, ואנחנו יכולים לעשות זאת.

למה שהגענו עד כה, הגענו בכוח האגו שלנו. ובאמת כל הכבוד לאגו, כל הכבוד לרצון שלנו שדחף אותנו להתפתח. אבל הגענו למצב שאנחנו מתחילים להשתמש ביכולת שלנו לייצור פצצות, לזה שאנחנו שולטים אדם על אדם, עם על עם, שאנחנו מפחדים מהיום וממחר, שאנחנו מרעילים את עצמנו, שאנחנו הורסים את כדור הארץ וכן הלאה. וכאן אנחנו צריכים למצוא את הגבולות, עד מתי הרצון שלנו המתפתח זה טוב, וממתי זה רע.

אנחנו רואים שהבעיה היא בשימוש הרצון, שאם אני מכוון את הרצון שלי לטובת הזולת, בטוח שזה יהיה טוב, ובטוח שאז אני אשתתף עימו, אשתמש בו רק עד הגבול שזה באמת טוב לעולם. לעולם טוב שהוא נמצא באיזון עם הטבע, ולא שהוא לוקח יותר מדי, אלא משאיר משהו מאוצרות האדמה לדורות הבאים, ולא מלכלכך את פני כדור הארץ כך שאי אפשר יותר לחיות, ואין מים, ואין אוויר, וכולי.

המכשיר שעל ידו אני יכול לכוון את עצמי ואת כולנו באגו לטובה ולא לרעה, זו הכוונה לטובת הזולת. נניח שיש לי בבית כל טוב, ויש לי כל מיני מכשירים, וכל מיני אפשרויות, יש לי הכל, ויש לי ילד קטן, מה אני עושה? אני עושה לו גדר, חדר משלו, ובחדר שלו אני בודק שהוא לא ייפול, שלא יהיו שם דברים חדים, שלא יזיק לעצמו. הצעצועים שלו צריכים להיות עגולים ומפלסטיק, הם לא צריכים להיות כבדים שלא יפיל אותם על עצמו, שלא יהיו פינות חדות ושלא ייפול עליהם. אני בכוונה בונה סביבו עטיפה כזאת שהוא יכול להתקדם בביטחון ובצורה היפה. ועד כמה שהוא מבין יותר ויותר, ויודע נכון יותר להשתמש בכל מיני האמצעים, אז אני נותן לו. כי אני יודע שבמה שהוא ישתמש, הוא ישתמש לטובתו, לטובת עצמו.

כאן אני צריך להכין את החברה שלא כל אחד ואחד ישתמש רק לטובת עצמו, אלא הם ישתמשו לטובת האחרים. ולכן אנחנו מבינים שהאגו שלנו יביא אותנו להתפתחות הלא רצויה. במקום להשתמש בדברים הטובים, אנחנו קודם כל מפתחים את כלי הנשק, ואיפה שאנחנו יכולים לשלוט אדם על האדם. לכן רק החינוך שנותן לאדם כוונה לטובת הזולת, לטובת הסביבה, יכול להציל אותנו, ולכוון כל אחד את עצמו נכון ביחס שלו, בעבודה שלו, בשימוש עצמו. והיכן הגבול עד כמה שהאגו טוב ועד כמה שהוא רע, זה כל אדם ואדם ידע לפי דרגת החינוך שיקבל. ואנחנו צריכים להראות לו כל פעם ופעם יותר ויותר דוגמאות, והתפתחות, עד שיוכל לשלוט על פני כל האגו שלו, בטוח בצורה נכונה וטובה לטובת כולם.

אורן: אתה מדבר על חינוך, ואני פה באולפן נמצא כנציג של הכיתה, של התלמידים שאותה אתה מלמד, ואני אדבר מתוך הזווית הזו. עד היום הייתי רגיל להתייחס, ובכלל בציבור מתייחסים לחינוך כמושג ששייך לילדים, ואם אני מבין את התהליך שאנחנו עוברים פה בכיתה איתך, אז אתה מדבר בעצם על זה שצריכים לחנך אותי.

כן.

אורן: לא נוחה לי העמדה הזאת שלתוכה הכנסת אותי כלומד. אני באתי ללמוד פה בכיתה. אני לא מאשים אותך אני רק מציין לך את התחושה, הכנסת אותי לעמדה..

של מתחנך.

אורן: לא רק של מתחנך, בעצם מהבנת הדברים שאתה אומר, אני מבין שההגדרה שאתה נותן לי, היא הגדרה של אדם בלתי מחונך.

ההגדרה שאני נותן לך היא של אגואיסט שאיבד את הדרך והכיוון בחיים, ולא יודע איך לבנות לעצמו חיים יפים וטובים. הוא מלא דרישות ולא יודע איך לממש אותן, הוא לא יודע איך להחזיק את המשפחה שלו, הוא לחוץ מכך שהילדים שלו מתקלקלים מיום ליום, שהם בורחים לו בין האצבעות והוא לא רואה עתיד טוב מהיום למחר. הוא איבד תקווה לעתיד לעצמו, לקרוביו, למשפחתו ולכל העולם. הוא פשוט מנתק את עצמו מלחשוב על כך, ולכן הוא עדיין מסוגל לסבול את החיים הללו הגרועים ממוות. הוא נכלל במשבר רב גוני, טוטאלי וכללי, בכל מה שהוא נמצא בו, בסביבה, בחברה, אפילו בטבע באקולוגיה, בבנייה עצמית וסביבתית. הוא שבור, הרוס, ואין לו דרך.

ובזמן האחרון אפילו אותה מסגרת שבה הוא התקיים, שהיה מכור לעבודה, היה עבד אצל בעל הבית שלו, והיה מהופנט על ידי תרבות הטלוויזיה וכלי התקשורת המלוכלכים, נמצאת במשבר. והוא מוצא את עצמו ללא כיוון, מפני שאין לו עבודה, והוא רואה שהוא באמת בחוסר כל, ואז הוא שואל מה קורה הלאה, והוא מוכן לפחות במקצת לשמוע.

אני לא מגיע לאדם הזה ואומר לו את מה שאמרתי עכשיו. אני אומר לו "אתה אדם, ואתה יכול עכשיו לשנות את החיים שלך, אז בוא נראה מה יש לנו היום". ואז לאט לאט אני מדבר על כל הליקויים הללו, ואיך אנחנו יכולים להתגבר עליהם על ידי בניית הסביבה, העטיפה, שהיא תשנה אותנו ואנחנו נרצה חיים אחרים. אני אומר לו "בוא נבדוק איך אנחנו מגיעים לביטחון, לבריאות, לחיי משפחה טובים, לילדים טובים, לחינוך ולהשכלה הנכונה שלהם, לכך שתהיה לך עבודה, וחוץ מעבודה שיהיה לך מילוי בחיים, תקווה, אווירה בטוחה ויפה".

איך אנחנו מגיעים לכל זה? אנחנו צריכים לשנות את עצמנו, החברה זה כל אחד ואחד מאיתנו והקשר בינינו. אז בואו נתחיל לשנות את זה. איך זה אפשרי? הבחירה החופשית היחידה של האדם, האמצעי היחידי שהוא יכול לשנות את עצמו ואת הסביבה האנושית, זה השפעת הסביבה. אדם יכול לשאול, מה זאת אומרת השפעת הסביבה? איפה הסביבה שמשפיעה עלי? אם כך בואו ותשפיעו עלי.

נסביר לו שאי אפשר להשפיע עליו כך, אלא הוא צריך בהבנה, בהכרה לבנות זאת. אני אומר לו "אתה אדם חכם", אני לא אומר שאתה לא מבין דבר, אלא המצב שלך הוא כזה. המצב הוא של חוסר אונים, אבל לא אתה, אתה מסוגל לחנך את עצמך. ודאי שאתה נמצא בחוסר החינוך הנכון, אבל אתה יכול לעשות את זה לבד. לכן בוא נבדוק איזו סביבה אנחנו יכולים לבנות כדי לחנך את עצמנו. אין כאן מישהו שיבוא ויגיד לנו, "תעשו כך וכך, תפסיקו לריב, תהיו ילדים טובים". אנחנו צריכים לבנות את זה בצורה בוגרת, חכמה. אנחנו צריכים לבנות לעצמנו את הדברים האלה. כך זה בא בכוונה מצד הטבע, כדי שאנחנו בני האדם נשתנה על ידי זה. אנחנו מעלים את עצמנו על ידי הסביבה.

אם הסביבה היא האמצעי היחידי להשפיע על האדם, אז אני צריך לבנות את הסביבה הזאת כדי שהיא תשפיע עלי. אני נמצא בחינוך עצמי, אף אחד לא בא לחנך אותי. אנחנו יחד איתך, אמנם שאני בא אליך ואני כאילו הדובר, המורה, אבל אנחנו יחד פותחים את הבעיה ודנים ורוצים למצוא את צורת ההשפעה, שהיא תשנה אותנו ותבנה סביבה חדשה. אני לא מתייחס אליך בחוסר כבוד, אלא אני סומך על חוש הכרת הרע שלך, אני סומך על הבירור שלך, אני סומך על היכולת שלך להתפתח לגובה כך שאתה תבין את כל הבריאה, את כל העולם. הרי אנחנו יחד איתך מתקנים עכשיו את עצמנו ואת כל האנושות, שגם היא תתקדם בצורה כזאת שתקדם את עצמה. אף אחד לא יבוא מהשמיים או מאיזה מקום אחרי האופק ויתחיל לחנך את כל האנושות בגן ילדים גדול.

יש כאן התפתחות ראשונה בהיסטוריה, שהאדם הוא זה שבונה את עצמו. ולכן המשבר הזה לא מאפשר לנו שום סיכוי להתקדם, אלא רק על ידי כך שאנחנו נתחיל לעלות את האדם מתוכנו, מכל אחד ואחד. כל אחד צריך לעלות לרמה של השתתפות, הדדיות, התחשבות, ערבות, "ואהבת לרעך כמוך". זה נקרא לחנך את עצמנו עד רמת האדם. ואנחנו נעשה את זה בהבנה, בהכרה שאנחנו יודעים את הדברים הללו.

בהתחלה אנחנו לא יודעים דבר, אנחנו מתחילים מסדרת שיעורים או שיחות והפעלות עד שאנחנו ביחד מגיעים כל פעם לסיכומים כאלה. וכך מתקדמים לאט לאט עד שכל אחד מבין יותר. והסיכומים האלה לאט לאט מצטברים בנו לאיזו תמונת מצב וסיכום אחד, שאנחנו צריכים את הסביבה. ואנחנו בעצמנו בזמן שאנחנו לומדים בכיתה, בחוג שלנו או בקבוצה, או איך שנקרא לזה, בונים כאן בעצמנו סביבה כזו. 

אנחנו לא סתם כיתת לימוד ולא סתם כיתת הפעלה, שמישהו משחק איתנו כמו עם ילדים בגן, אלא אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, בשביל מה ולָמה, מה זה צריך לעשות בנו. כל אחד שיהיה פסיכולוג וסוציולוג לעצמו ולאחרים. כל אחד צריך לעלות לרמה שהוא המומחה באנושות, בטבע האנוש. יש כאן דבר והיפוכו ודאי. בהתחלה כשאדם מגיע לכאן ודאי שהוא יכול להגיד שההתייחסות אליו היא כמו למי שלא מבין דבר. אבל הוא לא אשם, כך חינכו אותו, כך עשו אותו ולכן הוא נמצא במשבר. אבל אני מתייחס בכבוד ליכולות שלו, למה שיש בו, וליכולת שלו לשנות את כל פני העולם.

 התחלתי את השיחה הזאת מכך שאנחנו דומים לאנשים שאיבדו את הדרך באמצע המדבר. זו הצורה שלנו. ועכשיו אנחנו צריכים למצוא לעצמנו כיוון לאן ללכת, וזה לחיים הטובים. ואנחנו יחד מבררים את זה עכשיו, ואחרי שנברר נבנה זאת בעצמנו. ואז נבנה באמצע המדבר שלנו עולם מלא כל טוב.

אורן: אמרת קודם שהמפתח להתקדמות הוא, שבינתיים לא קובעים שום חוקים, לא משנים דבר במסגרות ובמערכות שקיימות היום בחברה האנושית, אלא מתרכזים רק בדבר אחד, שכל דבר שאנחנו עושים חייב להיות לטובת האנושות האינטגרלית.

זה יכול להיות בינתיים לטובת הסביבה הקטנה. בהתחלה זה לטובת הקבוצה, אחר כך לטובת המדינה, אחר כך לטובת העולם, כך לאט לאט, עד כמה שאדם מתפתח. אנחנו כאן לא באים בדיכוי, הכל בא בהתאם לקצב ההתפתחות שלנו. אנחנו לא מביאים כאן ק.ג.ב כמו ברוסיה, שם ניסו לעשות את זה על ידי כוח השכנוע של המקל.

אנחנו מגיעים לשינוי בתוך האדם, שהוא רואה את הדברים הללו כהכרחיים להמשך, כי אין ברירה. או שהאנושות פשוט תלך למלחמה אטומית ולהרס העולמי שקורה אפילו בלי המלחמות, ורואים מה שקורה, או שאנחנו נשנה את עצמנו לכיוון הטוב. זו פרשת הדרכים שעומדת לפנינו היום.

אורן: הזכרת בדבריך היום שאנחנו צריכים לצייר בעיני רוחנו את הצורה הטובה והיפה שהיינו למשל מאחלים לילדינו. ואמרת שזה כמו חלום ורוד, שצריך להשתחרר ולדמיין הכי רחוק שאפשר, אפילו בצורה אוטופית.

כן. אני לא הרחבתי על כך, יש בזה המון דברים. אני רק אמרתי שכך צריך להיות. אבל לא דיברנו מהי הצורה האוטופית הזאת, והיא שכולנו חיים בסופו של דבר לפי רמה אחת, כל אחד מקבל מה שהוא צריך לקיום המושלם, הנורמאלי, שכל אחד נמצא כבר במצב שהוא דואג לשני. ולכולנו יש חוץ מרמת חיים אחת גם יכולת להשתתף בחיי החברה השלמה. אנחנו ממלאים אותן התשוקות שבאדם, הרי נמצא בנו יצר התחרות, הקנאה, התאווה, הכבוד, השליטה. האגו נשאר בצורה שלו, אבל אנחנו מוצאים בו ביטויים חדשים לטובת האנושות.

וכאן אנחנו צריכים לעבוד דווקא בצורה חדשה ומעניינת מאוד. איך אני משתמש בקנאה, תאווה, כבוד, שליטה, בידע עצום, ביכולת להיות ערמומי נגד או בעד, כדי שבכך אני גורם תועלת ולא נזק. אלה דברים מאוד מעניינים שיכולים להיות כאתגר לכל אחד ואחד. ואף אחד לא אומר שאנחנו צריכים להישאר באותה צורת החיים שלכל אחד יש אוכל, מין, משפחה, קורת גג, ביטחון, בריאות, חינוך ולא עוד. אלא אנחנו יכולים לעלות את רמת החיים בכל העולם יותר ויותר, וזה יהיה באיזון עם הטבע. ואז לא יהיו לנו מכות מצד הטבע ונוכל לשגשג עד בלי סוף. אף אחד לא אומר שיש גבול לכך, שאדם חייב לחיות חיי בהמה, חיים מינימאליים. למרות שהמטרה שלנו עכשיו היא שכולם יהיו למעלה מקו העוני.

מעניין אותנו לבנות בתי משפט חדשים, שבהם נדון את האדם, עד כמה הוא מתנהג נכון או לא נכון, מהן המחשבות, הרצונות והמעשים שלו, איך הוא צריך להיות. זאת אומרת, זו אותה הסביבה שעל ידה האדם מתחנך, רק שהיא למקרים מיוחדים בהם אנחנו מבררים זאת. ואנחנו נעשה עכשיו גם בחוג שלנו דוגמאות כאלה. 

ומי שמתנהג נכון או לא נכון, הוא ידע את זה לפי תגובת הסביבה, האם היא מסכימה עימו או לא מסכימה עימו, כי גם כאן צריך להיות אותו הכיוון. אם כוונתו לטובת הסביבה, הוא זוכה ביחס לכבוד ולכל טוב, הוא והילדים, בכל מיני צורות, ובאותות כבוד וכן הלאה. ואם לא טוב, אז בהתאם לכך הלחץ החברתי ישפיע עליו כך, שהוא יצטרך לשנות את דעתו ואז ירגיש טוב. אבל לא שנעשה זאת על ידי דיכוי, שנכניס אותו לבית סוהר או משהו. אלא רק על ידי הגינוי של החברים, הסביבה, הקרובים. 

אנחנו גם צריכים לראות מה האדם דורש לעצמו, האם הוא דורש לצורך החיים השלמים הללו משהו שהוא צריך או לא. אנחנו חושבים שיהיה שירות מיוחד ממוחשב, שירשום את הדרישות של כל אחד ואחד לפי האופי שלו, לפי ההרגלים שלו, והוא יספק לכל אחד ואחד מה שהוא צריך. ואדם יקבל את הסל ההכרחי שלו. הכרחי או לא הכרחי, זה לא חשוב איך לקרוא לזה, אבל אדם לא יצטרך לדאוג אפילו לאספקה. אנחנו ממש נוכל לעשות את זה.

יש כאן הרבה דברים שאנחנו יכולים לדבר בקשר לצורה שבה אנחנו ננהל את הסביבה, את החברה. האם זה על ידי אותן המערכות כמו שיש במדינה היום, או שאנחנו צריכים כאן מערכות חדשות, דווקא כאלה שכל הזמן נמצאות תחת השפעת אותה הסביבה, בביקורת החברתית. אלה דברים מאוד מעניינים, אבל מכל דבר עלינו ללמוד איך אנחנו יכולים להשתפר ולשפר. זה העיקר.

זאת אומרת, שאנחנו בונים כל הזמן את הסביבה, ועל ידי הסביבה את עצמנו. כל פעם הסביבה צריכה להיות יותר פנטסטית ממני, יותר מתקדמת ממני, ואז היא משפיעה עלי. וכך אני מעמיד את עצמי בדרגה מתקדמת יותר. אני כל הזמן חושב, מיהו המחנך שיכול עכשיו לחנך אותי נכון וטוב. מה הדמות שלו, שאני אלמד ממנו איך להתנהג נכון, איך הדמות הזאת תשפיע עלי, איך אני בונה אותו לפניי כדמות שמחנכת אותי, שאני נמצא איתו בקשר. שלמעשה זה אני בדרגה עליונה יותר, כי כך אני מדמה לעצמי משהו יותר גבוה.

ואז אני משתוקק להגיע אליו, להשתוות הצורה עימו, עם אותה הדמות שאני בונה לעצמי.

אורן: מה זה השתוות הצורה?

השתוות הצורה זה השתוות התכונות. "הוא רחום, אף אתה רחום". זאת אומרת, עד כמה שיש לו רחמנות, השתתפות, קשר ואהבה אליי, כמו מצד המחנך למתחנך, כך אני רוצה שיהיה לי אליו בחזרה. זה נקרא השתוות הצורה, השתוות התכונות.

אורן: אבל למה כלפי המחנך? חשבתי שבונים פה סביבה?

סביבה שהיא כמחנך.

אורן: אמרת שעלי להיות כמו הדמות הזו. 

הדמות הזאת היא הרי תכונות שאני מדמיין לעצמי, אבל לא פנטסטיות, אלא במקצת יותר טובות. איך אני בונה אותן טובות יותר במקצת? אני בודק במה אני רואה את עצמי היום בצורות הלא יפות, זאת אומרת, בכמה שמתגלה לי רע, הכרת הרע. ואותה שכבה, אותה פרוסה שהתגלתה בי עכשיו, אני רוצה לתקן אותה. ואז אני רואה את הפרוסה הזאת בצורה ההפוכה בסביבה או בדמות המחנך. דמות המחנך וסביבה זה אותו דבר.

אורן: כלומר הצעד ראשון הוא שאני בודק מה לא בסדר בי כלפי הסרגל של טובת הזולת או רעת הזולת. למען הדיוק אני בודק במה אני מתייחס לרעת הזולת. האם אני עושה כזאת סריקה של היום האחרון למשל.

אתה רואה מה התאסף בך לאחרונה.

אורן: זו נקודת הפתיחה שלנו.

כן.

אורן: מה הלאה, מה הצעד הבא?

תבדוק איך היית רוצה לראות את עצמך אם היית מתקן את הצורות האלה ביחס לאחרים. אתה מדמיין את עצמך פלוס אחד, במדרגה מתקדמת יותר לטובת הזולת, לטובת הסביבה. וזה נקרא דמות המחנך או דמות הסביבה, דמות החברה. זה נקרא שאתה בוחר כל פעם בסביבה טובה יותר.

אורן: מה הצעד הבא אחרי שדמיינתי?

עכשיו תתחיל להתפעל מאותה הצורה ולמשוך את עצמך לאותם העקרונות, לאותם הערכים.

אורן: איך?

שאתה כל פעם מדמיין צורה יפה יותר.

אורן: אבל אז אני מדמיין משהו שאין בי. אם הוא היה בי אז לא הייתי מדמיין.

תשתדל כל פעם להימשך לזה.

אורן: איך?

כשאתה מדמיין דברים יותר טובים לעומת עצמך, אז אתה נמצא במצב שאתה מוכן להתקדם רק לא יודע איך. תבקש מהסביבה שהיא תשפיע עליך לגנאי או לשבח. אם אתה נמצא בסביבה יותר טובה, היא תעודד אותך להגיע לאותה הצורה שאתה עכשיו מדמיין.

איך הגעת למצב שאתה מרגיש את עצמך רע? זה בגלל שאתה נמצא באיזו סביבה.

אורן: מה זאת אומרת?

אני נמצא באיזה מעגל, ובמעגל הזה אני חי. המעגל הזה הוא האנשים שסובבים אותי בחוג שנקרא "החינוך האינטגרלי". אני מרגיש ומגלה בהם, בתוך מעגל האנשים הזה, עד כמה אני לא בסדר. אני מרגיש מה עלי לתקן. זה נקרא שאני נמצא בהכרת הרע שלי כלפי הסביבה. ואז הסביבה כלפיי מראה לי את המדרגה המתקדמת. אם הייתי ללא הכרת הרע הזה, הייתי מחובר איתם, מתחבק איתם בתכונות הפנימיות שלי, בהשתוות איתם.

אורן: קודם אמרת שאני צריך לדמיין לעצמי את הצורה המתוקנת. עכשיו אמרת שהסביבה מראה לי את הצורה? אז לא הבנתי מה אני צריך לעשות?

זה אותו דבר. מאיפה תדמיין? מאיפה תהיה לך הכרת הרע? מתוך זה שאתה נמצא בסביבה. צריך להיות קנה מידה.

אורן: כן, את זה הבנתי, שכשאני נמצא בקרבם אני יכול לזהות את היחס הלא טוב שלי.

זה מספיק.

אורן: אז קלטתי שאני מתייחס אליהם לא בצורה מושלמת, לרעתם.

מה הצורה המושלמת? שאתה מתייחס אליהם כך שהיית מתחבק איתם, שלא יהיה הבדל ביניכם. אני לא מדבר על חיבוקים בגשמיות, אני מדבר על השתוות, על ההתחברות הפנימית.

אורן: שהייתי מתייחס אליהם טוב. לא כמו עכשיו.

כפי שהם מתייחסים אליך בטוב. כי אתה מזהה אותם לעומתך, עד כמה שאתה רע.

אורן:. לא כולם מתייחסים אלי טוב, זה לא גן עדן.

במה שאתה מזהה, וזה נקרא הכרת הרע. לעומתם יש הכרת הרע, הרי צריך להיות קנה מידה לכך.

אורן: אז קנה המידה, הוא היחס הטוב שחלק מהם מתייחסים אלי בחלק מהמקרים. זה כאילו הדבר הגבוה?

כן. וזה גם מה שאתה מזהה. זאת אומרת, אתה מזהה את היחס הטוב שלהם אליך, ואתה מזהה לעומת זה את היחס הלא טוב שלך אליהם. ואז הפער בין זה לזה נקרא הכרת הרע.

אורן: מה הלאה?

רע לך מזה. על ידי ההשפעה מהם אתה מרגיש עד כמה אתה פחות מהם. כי הם משייכים ליחס שלהם אליך הרגשה חיובית, ציון חיובי. החברה מתייחסת אליך טוב, והיא אומרת שהיחס הטוב שלה אליך זה הציון היותר גבוה, זה הטוב. יש בזה ערך גבוה יותר מאשר איך שאתה מתייחס לסביבה. זאת אומרת, אתה נמצא במדרגה יותר נמוכה. אתה מרגיש מכך פגם באגו שלך, וזה מדרבן אותך להגיע להשלמה עם הסביבה. 

אורן: להתייחס אליהם טוב.

כן. זאת אומרת, מצד אחד אתה מרגיש פגם באגו. מצד שני, אין לך ברירה, זה דוחף אותך בכל זאת להתקרב אליהם לפי השתוות הצורה, להידמות להם. אז כל פעם הסביבה משפיעה לך דוגמאות כאלו, ואתה מאין ברירה מתחיל יותר ויותר להתאים את עצמך אליהם. כמו ילדים קטנים בגן שלומדים מהגננות.

לדוגמא יש לי עכשיו נכד בגן, אני במקרה מכיר את הגנן שלו, הוא תלמיד שלי. אני לא צריך ללמוד את התלמיד הזה, כשאני מסתכל על הנכד שלי אני רואה בו את כל האופי של המחנך שלו בגן. לא צריך שום דבר יותר. הגעתי לתלמיד הזה, לגנן שלו, ואמרתי לו, לא ידעתי שאתה כך וכך. הוא אמר לי, מאיפה אתה יודע? אמרתי לו אני רואה זאת על הנכד שלי. פשוט מאוד. זאת אומרת, הסביבה מחנכת את האדם.

אך האדם גם צריך להפעיל כוחות מעצמו, כדי להיות מחובר יותר עם הסביבה. אבל אלה לא כוחות שלו ממש, אלא אנחנו צריכים יחד להשפיע על כל אחד ואחד שיתחבר יותר ויבוא יותר. וכך מתוך החיבור הטבעי, נראה שינויים בכל אחד ואחד. העיקר שאנחנו תמיד נבדוק את הרוח הכללית שבתוך הסביבה, שהיא תהיה תמיד לחיבור, להתחשבות, להדדיות, לאהבה. ואז אם כל אחד ירצה או לא ירצה, זה לא חשוב, הוא ישתנה.

ודאי שאף אחד לא רוצה, אנחנו מכירים את טבע האדם. וכל אחד מהם יודע את זה, אבל מאין ברירה הוא נכנס למערכת שמשנה אותו נגד רצונו הראשוני, נגד הטבע האגואיסטי. מה היא משנה? היא לא מקלקלת אותו, אלא משנה בו רק את השימוש באגו שלו, שהשימוש בו יהיה בונה לטובת הזולת, לטובת הסביבה, לטובת האנושות. ואז כל אחד שעובר את החינוך הזה משתנה ובונה בזה את העולם החדש.

אורן: מה הסיכום לשיעור שלנו היום?

השיעור הוא בניית החברה החדשה, וזה השיעור הראשון בנושא זה. יש מכאן הרבה יציאות לכל מיני דיונים ובירורים. אלה רק ראשי תיבות. וכל זה הוא לפי הרשימות של בעל הסולם שנקראות "החברה העתידית", או "הדור האחרון".