חיים חדשים - תוכנית 9 - כוחו של האגו

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם, אתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות הלימודיות באולפן עם הרב לייטמן.  אני מזכיר לכם, בסדרת השיחות הזו אנחנו מדמים מצב שבו הרב לייטמן הוא מורה, ומולו נמצאת כיתת תלמידים. אני אחד, אבל אני בעצם מייצג את כל הכיתה הזאת עבורו. אנחנו לומדים מהרב לייטמן המורה שלנו, שיעור אחר שיעור, כל מיני דברים שהוא חושב שיעשו לנו טוב בחיים, לנו, למשפחה שלנו, לחברה שבה אנחנו גרים, למדינה, לעולם בכלל. שיהיה טוב. אז תצטרפו אלינו. שלום הרב לייטמן.

שלום. אתה מבטיח דברים.

 אורן: זה מה שהבטיחו לי כשבאתי לקורס.

אנחנו מבררים כאן את חוקי הטבע שבו אנחנו נמצאים. אנחנו בסך הכל נמצאים באיזה עולם שנמצא סביבנו. אני נמצא בעולם, ובעולם הזה אני מגלה שיש איזו חוקיות שמשפיעה עלי. ואנחנו כבעלי שֵׂכל וחכמה, יכולים לבדוק ולראות וללמוד ממה טוב לנו, ממה רע לנו, ואיך לעשות את החיים שלנו טובים יותר, או איך לעשות את החיים שלנו מובטחים יותר לעתיד.

לכן כל העבודה של האדם בעולם, שבזה הוא נבדל מעולם החי, היא בכך שיש לו חכמה, והוא יכול על ידי החכמה לפתח את עצמו. אמנם הוא לא כמו החיות שהן חיות בצורה אינסטינקטיבית, והן כביכול מקבלות פקודות מבפנים להתנהג כך או להתנהג כך, וזה לפי הטבע שלהם, אלא לאדם יש חופש בפעולות שלו מעל החי, והחופש בפעולות שלו מביא אותו לפעמים למצבים לא טובים. אנחנו רואים שהאדם יכול להזיק לעצמו, ואילו החיות לא מתעסקות בסמים, באלכוהול, והן לא ממש מזיקות זו לזו. אם הן אוכלות זו את זו, אז הן אוכלות לצורך הקיום, אבל לא מן הסתם כי יש להן אגו, יצר רע, שרוצה לעשות רע לשני ומזה מקבלת תענוג, שיש שליטה אחד על השני, ומזה היא מקבלת מילוי נפשי וכולי.

זאת אומרת, אנחנו רואים שלאדם יש עודף רצון שלא מכוון בחוקים מוחלטים על ידי הטבע, אלא הרצון הזה הוא ניתן לו חופשי, "תעשה מה שאתה רוצה". זאת אומרת, לא רק לאכול, לא רק לקיים את המשך הדור, לבנות בית, אלא יש לו עוד רצונות, להכיר את העולם, להסתובב, לפתח את המדע, את החכמה, את התרבות, את החינוך, את כל מה שיש לו, כלומר "תיהנה מהחיים, תיהנה מהעולם".

אבל הרצון הזה שבעצם דוחף אותנו כביכול להשתמש בו נכון וטוב, משום מה אנחנו רואים שאנחנו ההיפך, אנחנו גרועים יותר מהחיות. לפעמים אני מקנא בחתול ובכלב שחיים ליד האדם, שהחיים שלהם הם טובים, מובטחים, יש להם כל מה שהם צריכים. והאדם הוא מסכן, הוא סובל, הוא נמצא בלחצים, בתחרות, ו"אוכל את עצמו". כשהוא מסתכל על האחרים יש לו קנאה, שנאה, יש לו דרישה לתאווה וכבוד. והנטיות הללו שיש באדם מעֵבר לחי, אנחנו רואים במשך ההיסטוריה שלנו, שאנחנו לא יודעים להשתמש בהן נכון. בִמקום להגיע לחיים מאושרים, יפים, טובים, אנחנו מגיעים ההיפך.

כבר דיברנו על כך, ואולי נחזור שוב לסיפור הקצר הזה. כשאנחנו מסתכלים על החיים הפרטיים שלנו, אז אנחנו רואים שאנחנו מתחילים להתפתח מטיפת זרע של אבא ואימא. הטבע מכין לנו מקום בטוח בתוך אימא, והיא מפתחת אותנו עם הגוף שלה, ששומר עלינו בתוך מֵי רחם. ואז, אחרי שהתפתחנו שם בצורה שמורה אנחנו נולדים. וגם כשאנחנו יוצאים לעולם הזה, האהבה של אבא ואימא שומרת עלינו, ואנחנו כתינוק שנולד לגמרי לא מוכנים לכלום. כך גם החברה מתייחסת לילד, בשמירה, בהבנה, ביחס יפה וטוב, עד שאנחנו גדלים.

כך זה היה מדורי דורות בכל הזמנים, וגם בזמננו יחסית, למרות שגם זה התקלקל בזמן האחרון. אבל עד שהאדם קם על רגליו ממש בגיל 20, כשהוא כבר כשיר לחיים, הוא נמצא בתמיכה מהקרובים ועד אפילו הרחוקים, שמתייחסים אליו תמיד בצורה כזאת שהוא חייב להתפתח. תן לו הזדמנות, תן לו יכולת, ספק לו מה שצריך, כי אין מה לשאול ממנו בינתיים, הוא עדיין לא גדל. זה נמצא בנו מצד הטבע בצורה אינסטינקטיבית, שכך אנחנו מתייחסים לדור החדש.

אחר כך, כשאנחנו נכנסים לחיים שלנו, לחיים של בוגר, של האדם המבוגר, מגיל 20 והלאה, רואים שמיד מתחילים להתייחס אלינו בצורה שדורשים מאיתנו. הקרובים דורשים מאיתנו יותר, הסביבה דורשת מאיתנו יותר, וגם לפי חוקי המדינה מתייחסים אלינו אחרת. אם עשיתי משהו בגיל 10, ואותו דבר אני עושה בגיל 20, אז ודאי שחלים עלי כבר חוקים אחרים ועונש בהתאם לזה. בגיל 10 מסבירים לי שלא כדאי, שזה לא טוב. בגיל 20 כבר נותנים לי עונש כמו שצריך, כמו לאדם ממש, כמו לכל אחד מהסביבה, מהחברה.

אנחנו רואים שיש כאן איזה היפוך ביחס מהסביבה ומהטבע כלפי האדם. כל עוד אנחנו גדלים, הטבע והסביבה מתייחסים אלינו יפה וטוב, וכשאנחנו גדלנו ומתחילים חיים של אנשים מבוגרים, הטבע והסביבה מתייחסים אלינו כביכול בצורה לא טובה. אני רוצה להמשיך כמו ילד קטן, לא להרגיש שאני מחויב, שאני חייב, שיסלחו לי כמו קודם על דברים, שיתייחסו אלי מראש יפה. זה כבר לא קורה, אלא ההיפך, מתחילים להתייחס אלינו בצורה של "מה רואים ממך? למה לא עשית? לא עשית, לא תקבל בחזרה", וכן הלאה. זאת אומרת, אין כאן מין רחמנות שהתרגלתי אליה במשך 20 שנות הילדות והנערוּת שלי. ההיפוך הזה שבא לנו מהטבע שלנו, הוא מאוד קיצוני.

זה נמצא גם אצל החיות, גם שם ההורים שומרים על הצאצאים שלהם עד שהם קמים על הרגליים ומתחילים לנוע ולהכיר את הסביבה. ולאחר כמה חודשים או אולי שנה או אפילו שנתיים תלוי במין החי, הם כבר חופשים. הם יוצאים בעצמם לספק לעצמם את האוכל, לבנות משפחה, להקה ועוד. אבל זה לא עד כדי כך הופכי כמו בחברה האנושית.

זה צריך להיות כביכול ההיפך. כי החברה שלנו היא של אנשים חכמים, בעלי דעת, הבנה, שמשתמשים בחכמה כדי לשנות את העולם, לעשות אותו נוח וטוב יותר. אז לָמה אנחנו לא עושים אותו יפה וטוב כלפי האדם המבוגר, כך שגם אחרי גיל 20 הוא יראה את עצמו שנמצא בסביבה יפה וטובה, ויש לו כל טוּב ויחסים מצוינים, וכך ממשיך. אנחנו רואים, שבכל זאת הטבע שקידם אותנו כל הזמן באבולוציה שלו, חשב עלינו כך, שאנחנו כן נסבול. ומהמלחצים, מהעונשים, ומהחיים שהם בייסורים, דווקא על ידם נשתנה.

כאן כנראה יש לנו איזו יכולת ללמוד משהו מהטבע, מה הוא רוצה מאיתנו. ובאמת אנחנו נתקעים כאן בשני דברים. מצד אחד אנחנו רואים, שאם נתייחס יפה ונכון לסביבה, לחברה, ואם נבנה יחד את החברה היפה, השלמה, אז יהיה לי כמו שנולדתי, כמו לפני הלידה שהייתי בתוך הרחם, ואחרי הלידה שהייתי במין חממה של המשפחה, ואחר כך בגן הילדים, בבית הספר. אם נניח שיחסית החיים היו איכשהו שמורים, בשמירה עלי. אז לָמה אנחנו לא יכולים לבנות יחס כזה של כולם עם כולם, ולהמשיך בצורה יפה? מה מקלקל לנו את ההמשך הבריא, היפה? האם היה פעם כך?

אם אנחנו נכנסים להיסטוריה, לדורות הקדמונים מאוד, אנחנו רואים שהם באמת חיו בצורה כזאת, כמו חמולה, כמו קבוצה, כמו כפר אחד שכולם דאגו לכולם. יכולים לקרוא לזה צורה קומוניסטית או פרימיטיבית, זה לא חשוב, אבל זה מה שהיה קודם. כולם יצאו להשיג אוכל, הנשים היו נשארות עם הילדים להכין את האוכל, כולן שמרו על הילדים של כולם. אפילו עכשיו בכל מיני מקומות בעולם אפשר למצוא צורות חיים כאלה. ומה קרה אחר כך, לָמה לא גדלנו באותה הצורה רק במימדים גדולים יותר, בטכניקה, בטכנולוגיה, בתרבות, בחינוך שאנחנו מפתחים, אבל בשמירת אותה הסביבה היפה? מה רע היה באותם היחסים בינינו שהתקלקלו? מה השתנה? וכאן אנחנו חוזרים שוב לאותם הדברים שכבר למדנו איתכם.

מה שגדל בנו זה האגו הפרטי שלנו, של כל אחד ואחד. ובזה התרחקנו זה מזה, והתחלנו להסתכל אחד על השני לא כעל אחים, אלא כעל אנשים שאני נמצא איתם בתחרות, מי יותר ומי פחות. ואני רוצה לשלוט על האחרים, אני רוצה לקנות אותו כפועל שלי או כעבד שלי. אני רוצה אפילו לבוא אליו, ולגנוב ולרכוש את מה שיש לו, כי כבר אין בינינו דברים משותפים, כמו משק בית והכל יחד. זאת אומרת, האגו שלנו שהתחיל להפריד בינינו מאותה החברה הפרימיטיבית, הקומוניסטית, הקדמונית, הוא שקלקל לנו את המצב. אם האגו לא היה גדל והיינו גדלים רק בחכמה, היה טוב.

אבל הבעיה היא שדווקא האגו שגדל, הוא מביא אותנו, הוא דוחף אותנו להשיג חכמה, להשיג דברים חדשים, לפתוח את הטבע, את אוצרות הטבע, והוא זה שמקדם אותנו. בעניין הקידום, האגו שמתפתח, הרצון לקבל יותר ויותר, הוא טוב. רק היה טוב אם הרצון לקבל הזה היה מתפתח להשיג דברים טובים לא לעצמי בלבד, אלא לאותה הסביבה, אם היינו יודעים על זה, ומיד היינו מטפלים בזה כמו שאנחנו מחזיקים את עצמנו בידיים. והיינו מחזיקים את עצמנו, ולא נותנים לאגו שלנו להפריד בינינו, כך שכל הפעולות שלו בלגדל בנו יצרים והכל, הן יהיו רק לטובת הסביבה. אבל האם זה אפשרי?

אנחנו רואים לפי ההיסטוריה שלא. לפי היסטוריה התפתחנו עד היום הזה במצב, שהאגו שגדל בינינו הוא כמו הר של שנאה, קנאה, בדרישה, תאווה וכבוד, בשליטה אדירה שאני רוצה להפעיל על כולם. וכך אנחנו נמצאים ביום הזה במשבר הגדול. יש לנו הכל, ובגלל היחס הרע זה לזה, אנחנו לא יכולים לקבוע חוקים טובים, ונמצאים בחיים הלא נוחים, ואפשר להגיד רעים, בלי בטחון, בלי בריאות. בתחרות שלנו אנחנו הורסים את הטבע, את האקולוגיה ועוד ועוד. בהתאם לכמה שאנחנו משתמשים באגו שלנו לצד הרע, ואנחנו בצורה אינסטינקטיבית לא שולטים על זה, בהתאם לזה אנחנו מרגישים את החיים שלנו רעים יותר ויותר.

יוצא שהטבע שמפתח אותנו, שזו הסביבה, החוקים שלו, מתייחס אלינו בשני הכיוונים. מצד אחד הוא מפתח בנו את האגו, ומצד שני מראה לנו עד כמה הכוח הרע הזה שגדל בנו, שכל הזמן מבדיל בינינו יותר ויותר, מעמיד אותי כנגד אחרים. הכוח הזה גורם לי את כל הרע ואני מקבל עבורו עונש.

מה אפשר לעשות כשיש עכשיו בידי, בתוכי, שני כוחות מנוגדים. מצד אחד יצר, רצון לעשות לי טובה על פני כל האחרים, על חשבון האחרים, ואז אני מרגיש מין סיפוק. מצד שני, שאני משתמש בזה אני לא מגיע לסיפוק. אני מגיע בסופו של דבר לזה שהחברה נהרסת, המדע, החינוך, התרבות, החיים האישיים, הכל נהרס מאותו כוח ההתפתחות. ושוב השאלה, האם אנחנו מסוגלים לשנות את השימוש באגו שלנו, ואם כן על ידי מה.

דיברנו אתכם שהטבע הוא כוח אחד שפועל על כל המציאות, סוגר אותנו כחוק אחד. חוק של חיבור, השתתפות ואהבה. חוק של השפעה. אנחנו רואים איך הוא מפעיל את כל חלקיו בדומם, צומח חי ואדם. ולכן יש מושג החיים, ההתפתחות, שלא יכול להיות בלי שהוא כל הזמן מוסיף ומוסיף מעצמו את החום, את המזון, את כל מה שדרוש להתפתחות. לכן אם אנחנו לא מוצאים בעצמנו, אז איך אנחנו יכולים למצוא כוח בטבע שירסן את האגו שלנו, וייתן לנו יכולת להשתמש בו לכיוון הטוב. לא שאנחנו פתאום נוריד את עצמנו מהגובה של האגואיסטים הגדולים. כי אנחנו על ידי המוטיבציה הזאת, על ידי הדחף הזה הגענו להתפתחות הגדולה, לטכנולוגיה, לזה שיש לכל אחד ואחד שמונה עד עשר שעות ביום פנויות. ואנחנו יכולים היום להרשות לעצמנו כל מיני דברים, לא רק לרוץ אחרי מזון ביגוד, בית, בריאות וזהו, אלא אנחנו חופשיים בחיים שלנו. אנחנו יכולים להרשות לעצמנו שליש מהיממה לעסוק בדברים שהם יכולים להיות טובים לכולם. בזמן החופשי כביכול.

אם האגו יביא אותנו להצטיינות כזאת בהתפתחות הטכניקה, הטכנולוגיה, אז נראה איך אנחנו יכולים להשתמש באגו לדברים הטובים. איך אנחנו יכולים לרסן אותו, זאת אומרת לכוון אותו משנאת הזולת לאהבת הזולת. בזה אנחנו בעצם משאירים את החיים שלנו כמו שהם, ועוד יכולים להתפתח יותר ויותר בכל מה שהאדם נמצא בחיים האלה, במשפחה, בחינוך ילדים, בתרבות, בבריאות, בכל מה שאנחנו רואים בעולם הזה. נפתח את עצמנו, נפתח את החלל, נצא לחלל, נעשה הכל, אבל בצורה יפה וטובה. נוכל לדעת איך אנחנו שולטים על האגו שבטבע שלנו לטובת הסביבה, לטובת החברה הכללית. וניקח בחשבון, לא כמו היום שכל אדם לוקח בחשבון כל אחד את טובת עצמו, אלא איך להביא לאדם יכולת התחשבות בחברה הגדולה, כך שירגיש את עצמו כמו שפעם הרגיש את עצמו לפני אלפי שנים בחמולה, בכפר הקטן, שכולנו כאחים. ושלא יכול להיות שאני לא חושב על אחרים. אז הם חשבו על כולם כמו על אחד, מפני שהם עדיין לא היו מפותחים באגו.

אז איך היום נקדם את האדם עם האגו שלו, להיות ממש מעליו, לחשוב ולראות את כולם כמו אחים, כמו משפחה אחת. האם זה אפשרי? מאיפה ניקח את השכל הזה, את הרגש הזה, שזה יהיה בנו ממש בצורה אינסטינקטיבית. שאני לא אעשה מאמצים גדולים כי זה בלתי אפשרי לעשות, אלא שאנחנו נמצא פתאום איזו תרופה. כמו שאני לוקח איזה כדור, ואז אני רואה את כל העולם במשקפיים אינטגרליות, שכולם כאחד. "לא ידעתי, לא הכרתי. עכשיו אני רואה שאתה והוא, כולם, כל השבעה מיליארד הם החלקים שלי. לא ידעתי שהם הקרובים שלי". ושאני ארגיש את הקרובים, לא כמו היום שאני מרגיש את הקרובים כך שאני עוד מתגאה מעליהם, "תראו מי אני לעומתכם", אלא שאני ארגיש שאני צריך לדאוג להם לפחות כמו לעצמי, או אפילו כמו לילדים הקטנים שלי, שאני דואג להם קודם ויותר מאשר אני דואג לעצמי. איפה הכדור הזה שאנחנו יכולים כל אחד לתקן על ידו רק את היחס בינינו, את היחס לסביבה, ולכל האנושות. אז בטוח נוכל להמשיך ולפרוח למרות המשבר הזה, שכאילו עוצר אותנו בכל צורות ההתפתחות. כי אין לנו כביכול לאן להתפתח, הגענו למבוי סתום. כמו שדיברנו בפעם הקודמת, שאנחנו מרגישים את עצמנו כמי שאיבדנו את הדרך במדבר, ולא יודעים לאן להתקדם.

כאן אנחנו צריכים לחשוב אתכם מאיפה אנחנו לוקחים את הכוח הזה לרסן את הטבע שלנו. להשתמש בכולו, אבל להפוך את כיוון השימוש שהוא כביכול לטובת עצמי. עכשיו אני כל הזמן מכוון ורוצה להכניס את כל העולם תחת שליטה עצמית, כביכול לטובת עצמי, למרות שזה לא יוצא, כי מזה אני רק סובל, אבל בצורה אינסטינקטיבית אני מטפל בזה כך. ואם אני אהפוך את היחס, שאני אחשוב דווקא לטובת הזולת, לטובת הסביבה, שהם יהיו אצלי בהרגשה האינסטינקטיבית כמו הילדים שלי, אז מה טוב. וכך נעשה לכולם. ניתן לכולם את התרופה הזאת, ואז העולם יהיה מלא אהבה. מלבד זאת, נוכל אולי גם להבין, שאנחנו בעצם מקלקלים את העולם שלנו, ולא שיש כאן קלקולים אחרים. אולי מזה שנעשה בינינו כאלה יחסי חסד התחשבות וחיבור, אז נגרום לטבע ולסביבה להיכנס לחיבור, להתחשבות.

אנחנו לומדים את זה מהמחקרים האחרונים, שכל חלקי הטבע קשורים זה לזה, שהטבע הוא עגול הוא אינטגרלי, ואנחנו משפיעים לרע על עולם הדומם, הצומח והחי. אם ניכנס ליחסים טובים בינינו, אז לא מן הסתם החוקים שלנו ישתנו ביחס לטבע, מזה שאנחנו מקלקלים את הסביבה, והורסים את הסביבה. אלא גם היחסים בינינו, שהם גם כוחות הנפש שלנו, כוחות הטבע, כוחות המחשבה, כוחות הרצון, ואומרים שהם הכוחות הגדולים ביותר במציאות, והם נמצאים באותו שדה הכוחות, והכוחות האלה ממש עוברים את העולם שלנו מקצה לקצה, ושולטים בכל המערכת, בין הכוכבים ובין האנשים ובין כולם, אז אולי על ידי האיזון ביחס בינינו, אנחנו נגרום ליתר איזון בטבע. זאת אומרת לא רק אנחנו, אלא כל העולם הקטן שלנו ומי בכלל יודע איך עוד, יכנס ליתר רוגע ואיזון.

אנחנו צריכים לראות מהמעשים שלנו, מהמחקרים שלנו בטבע, איך אנחנו יכולים להשפיע על האדם. השפעה על האדם יכולה להיות רק על ידי הסביבה, מאותו הכוח האגואיסטי לשלוט על הסביבה. זאת אומרת, שהאדם מעבר לזה שהוא חי, הוא כולו רוצה לשלוט על הסביבה ולהשתמש בה לטובת עצמו כביכול, לכופף אותה שהיא תהיה תחתיו, כלומר, הוא תלוי בסביבה. אם נעמיד את הסביבה מול האדם ונראה לו ההפך, שאנחנו מחכים ממנו ליחס הטוב, אחרת אנחנו לא מקבלים אותו, ואנחנו דורשים ממנו שיתחיל להתייחס אלינו אחרת, אז אותן הנטיות שיש בו לקנאה, לתאווה, לכבוד, לשליטה, כל הדברים האלה, ירצה או לא ירצה, הוא יהיה מוכרח להפוך אותם לפי מה שהחברה דורשת.

כי דווקא אותו יצר הרע שנמצא בו ודורש קשר לסביבה, רק קשר כזה שהוא בעל הבית, אז הסביבה בלי לקרוע את הקשר הזה, יכולה להביא לו בחזרה ידיעה על זה, ש"אם אתה רוצה להיות הגדול, אם אתה רוצה להתגאות, להיות כביכול מעלינו, בבקשה, אבל ביחס היפה, הטוב, לא ביחס הרע". זאת אומרת, אותו היצר, אותו הרצון שהוא השתמש בו כביכול לרעת הסביבה ולטובת עצמו, עכשיו לאט לאט הוא מבין מתוך התלות שלו בחברה, שהוא חייב להפוך אותו להיהפך, לטוב.

אנחנו רואים את זה מהמקרים המקולקלים בעולם שלנו. כמו אדם שהולך לבחירות, מה הוא רוצה? הוא רוצה לשלוט, הוא רוצה להראות לכולם שהוא הגדול. הוא רוצה להביא חוקים חדשים, שלטון חדש, לשים את עצמו מעל כולם. מה הוא עושה? הוא אומר ההפך, "אני אשרת את כולם, אני רוצה לטובת כולם, אני אהיה הכי טוב בשבילכם, אני אהיה האבא שלכם, האהוב, האוהב" וכולי. אנחנו רואים בכל מיני מקרים כאלה בחיים, לפחות בצורה מילולית אנחנו רואים איך שזה קורה, שקשר אדם לסביבה הוא יכול להיות עם כּוונות אגואיסטיות לגמרי, ואנחנו מבינים שהוא צריך להיות ההפך.

לכן מה שקורה כאן, קורה רק דבר אחד, שאם נעמיד את הסביבה הנכונה מול האדם, שהיא תחנך אותו, אז לא תהיה לנו שום בעיה. כמו אותו אדם אגואיסטי שרוצה להיות נשיא, ויוצא לעם ואומר, "אני אתן לכולכם כך וכך, אעשה לכולכם כך וכך, לכל אחד יהיו עבודה, בית, נופש, חופש, בריאות וביטחון, ומה לא", הכל הוא מבטיח. עכשיו הסביבה צריכה להתייחס אליו כך בחזרה. "אתה רוצה כך, בבקשה, תעבוד בשבילנו, תשפיע לנו טוב, ובאמת תקבל את ההערכה, באמת תקבל מה שמגיע לך לפי הדברים הטובים שאתה יכול לעשות עבורנו".

זאת אומרת, אנחנו שוב חוזרים לאותו המצב שבו אין לנו לבוא בטענה לאדם. וכמו שאתם יושבים עכשיו בכיתה שלנו או בחוג שלנו, ואנחנו מדברים על איך לשנות את החיים שלנו, אנחנו לא יכולים לדרוש מכל אחד איזה שינוי. אנחנו לא מכָוונים אצבע לאנשים בכתה ודורשים מהם שיתחילו להשתנות. היחס הזה, הדרישה הזו מהאדם היא לגמרי לא מהחכמה. אלא מה שאנחנו כן יכולים לעשות, זה דרך הסביבה בעקיפין להגיע לכל אחד ואחד ולהתחיל להשפיע עליו כך, שהוא יקבל כל מה שצריך ובלי מאמץ מעצמו. הוא יגדל כמו בחממה, ובהתאם לחוֹם ולחץ האוויר, וכל מיני תנאים חיצוניים הוא יקבל צורה, ויהיה לו טוב ויפה מתוך המשחק, כמו שילדים משחקים וכך גדלים ונעשים חכמים.

זאת אומרת, הכל תלוי בהפעלת הסביבה על האדם. ואם אנחנו נהיה חכמים אז לא נחשוב על איך כל אחד ואחד מאיתנו צריך להשתנות, אלא אנחנו נעשה תיאטרון, ממש משחק החיים, משחק גורלי, אבל משחק שיהיה לנו נעים לשחק בו, לעסוק בו כך שאותן השעות הפנויות שהאגו שלנו פינה לנו מהחיים, אנחנו נבלה אותן בלבנות לעצמנו סביבה יפה ונכונה. ואז עם המחנכים, עם העוזרים, עם המורים שלנו, ובלי לחשוב על כך, בלי לתת מאמץ, אנחנו נִגדל כמו ילדים שגדלים על ידי המשחקים. וכך נגיע לשינוי בקלות. עלינו רק לדעת איך להשתמש נכון באותו הזמן הפנוי ואותה החכמה שאנחנו עכשיו לומדים, איך לשנות את עצמנו ולהביא את עצמנו לצורה הנכונה.

ובאמת כאן השאלה, לָמה לא עשינו את זה קודם מראש? מה הפריע לנו לעשות את הדברים הללו לפני אלפי שנים, כשהיינו בחברה פרימיטיבית בדורות הקודמים? לא עשינו זאת מפני שלא ידענו, לא היינו יכולים להכיר את הרע שבנו. חשבנו שהאגו שלנו עוזר לנו להתפתח, לא הרגשנו בו רע. הרגשנו שהוא דוחף אותנו לקידום, להתקדמות, להתפתחות, ולא היינו מכירים את הרע. התרחקנו זה מזה, בנינו לעצמנו משפחות בודדות, בנינו חברה ומדינות, אבל לא חשבנו שזה יביא אותנו להרס כל כך גדול וכללי.

רק בשנים האחרונות אנחנו מתחילים להכיר עד כמה אנחנו נמצאים במצב אנוּש, ורק בניית הסביבה החדשה יכולה להביא לנו את האדם החדש, שכמו מאינקובאטור, מהחממה, מידֵי האומן היא מוציאה לנו את האדם החדש. שהוא במְקום להשתמש בכל הכוח שיש לו מעל דַרגת החי כדי להיות אדם רע, הוא יהיה אדם טוב.

ולכן אותו הכוח שיש בציבור, בקבוצה, בסביבה, בחברה או באנושות, אנחנו נשתמש בו לכיוון הטוב, הנכון. ואז כל אחד ואחד שמתחיל להתחבר עם האחרים הוא מתחיל להרגיש את עצמו שהוא נמצא יחד עם כולם בלב ונפש, בראש אחד, כאילו בגוף אחד. עד כדי כך שאותן המחשבות ואותם הרצונות המשוטטים בעולם, יהיו מורגשים ומובנים על ידו, שכּל אחד מאיתנו נעשה כך שהוא כאילו כולל בתוכו את כל האנושות. ואז אנחנו נראה עד כמה הטבע בהתפתחות שלו עלינו, הביא אותנו למצב הנפלא, שכל אחד מאיתנו מרגיש את עצמו כמו כל הכלל.

ובכך אנחנו מגיעים לזה שהאדם יוצא מהרגשת החיים הקצרים, הקטנים שלו, ומתחיל להרגיש דרך כל האנושות את העולם האינטגרלי שלנו. וכך אנחנו נגיע למימוש הכוח העיקרי בחיים שלנו, שהאגו המבדיל אותנו ומעלה אותנו מִדרגת החי, באמת יעלה אותנו, ולא יוריד אותנו לחיים אומללים, נבזיים, של פחד, חרדה וחוסר אונים, שהם עוד יותר גרועים מִדרגת החי, שאני לפעמים מסתכל על החתול או הכלב שלי ומקנא בחיים שלהם.

אורן: אם אני מבין את המסר שלימדת אותנו היום, אז אתה אומר כך, הטבע של האדם זה אגואיזם ואנחנו צריכים לשחק מצב מפותח יותר. מבפנים אין לי יחס טוב אליך, אבל בכל זאת אנחנו נבנה לנו מערכת יחסים כזאת שהיא קצת מזויפת, מלאכותית.

לא ולא. המילה הזאת היא מאוד פוגעת בי. אנחנו בני האדם שונים מדרגת החי בזה שיש לנו רצון להשתמש בסביבה לטובתנו או לרעת הסביבה. שימוש לטובתנו על ידי הסביבה, זה כשאני רוצה לקבל כל טוּב על ידי השימוש בסביבה, באחרים. סביבה יכולה להיות כאילו דומם, צומח, כל הטבע. אך לא כך, אני מדבר על הסביבה האנושית. אני רוצה להשתמש בסביבה האנושית כדי שיהיה לי טוב. אני יוצא החוצה, קצת לגנוב, קצת לשמוע שטויות, קצת לבלות וכד', אני רוצה להשתמש בהם. או שאני רוצה להשתמש בהם בצורה יותר אכזרית, אני רוצה על ידי איזו תכנית בנקאית להוציא מהם הרבה כסף, אני רוצה לפלוש לאיזו מדינה וממש להרוס אותה, לקחת ממנה כל מה שאפשר, ומכל בני המדינה ההיא לעשות עבדים וכן הלאה. לא חשוב, אני רוצה להשתמש בסביבה.

זאת אומרת, יש לי לעומת דרגת החי שני דברים נוספים מעל החי. הסביבה האנושית שאין לחַיות, שאני מצד הטבע מחויב להיות בתוך הסביבה, ולא יכול לברוח ממנה אם אני רוצה לחיות בצורה נוחה. זאת אומרת, הטבע בונה סביבה אנושית, קושר אותי לתוך הסביבה האנושית מפני שללא סביבה אני לא יכול לחיות, להתקיים. אם אני אתקיים בג'ונגל אני יורד לדרגת החי. וחוץ מזה שאני נמצא בתוך הסביבה ורוצה להשתמש לרעתה, אני בסופו של דבר מגיע למשבר. כי אנחנו תלויים זה בזה, ובתלות הזאת אנחנו נמצאים בשנאה הדדית והגענו למצב שהכל נעצר. כאילו החיים הם כבר לא לטובה, הם לא מביאים לי שמחה, חופש, חום, שום דבר. ההפך, הם מאוד מכאניים, מתנהלים מאוד מאין ברירה, רק לברוח לסמים, לאלכוהול, אולי להרוג את כולם, אני לא יודע מה לעשות עם כולם. זה מצב איום ונורא, וזה המצב הנוכחי. אנחנו לא מרוצים מהחיים שלנו, אנחנו מסתכלים על הילדים שלנו, על בית הספר שלהם, על כל מה שקורה, ממש אין אדם שמרוצה. אלא אומרים שזה הרע במיעוטו, ולא יותר. כך זה מצד אחד.

מהצד שני, יש לנו חכמה, שאנחנו יכולים לבקר את הדברים שבהם נתקלנו ולהגיע למסקנות, שהמקור של החיים הרעים נמצא ביחס שלי לסביבה האנושית. שאם היחס הזה יהיה טוב, אז רק מהעודף שאני זורק מהמזון אני יכול להאכיל את כל העולם. רק מהעודף שאני עכשיו זורק לחימוש, אני יכול לבנות בַּיִת עִם בריכה ודשא לכל אחד ואחד בעולם. אני יכול לקדם את עצמי בשמירת האקולוגיה, וכך בכל דבר.

אני זוכר שלפני כמה שנים, כולם היו בהתפעלות שסוף סוף האנושות אספה כסף ובנתה את מאיץ החלקיקים בשוויץ, שעכשיו מגלים בעזרתו את חלקיקי ה"בוזונים", ומהירות מעל האור, ועוד דברים חדשים, כאילו מגלים את סודות הטבע. כדי לממן את מאיץ החלקיקים הזה, הם אספו כסף משך כמה שנים, אבל סך הכל הוא עלה כמו שבוע ימים של הצבא האמריקאי בעיראק. עשו חשבון שכל הסכום שהוא עלה, ומדובר כאן על מבנה תת קרקעי גדול, שווה לסכום שעולה להחזיק את הצבא האמריקאי בעיראק משך שבוע ימים. אנחנו רואים אילו אוצרות יש לנו, והאגו שלנו אוכל אותם ולא נותן לנו לשחררם לחיים הטובים. איזה מכרה זהב יש לנו ואנחנו ממש זורקים אותו לים. 

אם אנחנו נעשה סטטיסטיקה, מה אפשר לעשות בזה שאנחנו רק מפסיקים את החימוש, רק מפסיקים את בזבוז, ומתחשבים קצת בינינו, אולי רק חמישה אחוז מכל אוכלוסיית העולם, תוכל לספק את כל הצרכים שיש לאדם. אבל, וכאן אני רוצה להזהיר, שאם אנחנו ישנים שמונה שעות, וכמה שעות מטפלים בעצמנו, בבית ובכל, ויש לנו עוד נניח עשר שעות פנויות. לא לחשוב שאת עשר השעות הפנויות הללו, אדם יבלה כשהוא מתחמם בשמש מצד לצד.

כי כדי להחזיק את עצמך במצב הנכון כלפי הסביבה, אתה תצטרך לתת מספר שעות כל יום, ולהיות בהפעלת הסביבה הטובה הזאת על כל אחד ואחד. אנחנו מגלים שהטבע פינה לנו את השעות הפנויות לשם כך. ואז כל אחד ואחד שנעשה פנוי מהדאגה לעצמו, יצטרך כדי להיות באמת פנוי מהדאגה לעצמו ולקבל כל מה שיש בעולם החדש וביחסים החדשים, לדאוג ליחסים החדשים הללו. יהיה עליו לקדם אותם כל הזמן, ולהחזיק אותם כל הזמן בגובה, מעל האגו שלו.

אורן: אם הנקודה המרכזית בתהליך הזה היא, שאני צריך להשתדל להתייחס טוב לאחרים, אז זו לא נקודה כל כך מהפכנית, היא די טריוויאלית, זה לא איזה גילוי גדול.

מדובר בשימוש בכוחות הטבע הידועים. אבל אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו באמת נראה שאין לנו ברירה. רק אז אדם מסכים. וזה במצב שיוצאים מיליוני מובטלים לרחובות, כשאימהות מפחדות לשלוח את הילדים לבית הספר כי יש שם אלימות, סמים וזנות. כשמפחדים לצאת לרחובות, שלא יודעים מהיום למחר מה יהיה עם הבריאות ועם הביטחון, שכל הדברים נעצרים בהתפתחות התרבות שהיא מאוד חשובה לאדם. ואנחנו רואים עד כמה אנחנו נמצאים במצב שכבר אי אפשר יותר לסבול אותם הדברים שאנחנו מייצרים, כי אנחנו נעשים יותר ויותר מוגבלים בגלל האגו שלנו, ביצירות, בכל דבר. כשנחליט שהחיים שלנו בצורה כזאת, הם כבר לא חיים. הרי אנחנו לא רוצים להתחתן, אנחנו לא רוצים להביא ילדים, הילדים שלנו לא רוצים לחיות. הם בעצם שואלים אותנו "בשביל מה הבאתם אותנו, אנחנו לא רוצים לחיות, האם עשיתם אותנו להנאת עצמכם?"

אנחנו מגיעים לדור שלא רואה עתיד. ואדם בלי העתיד לא יכול להתפתח. הוא לא יכול לחיות. לכן הייאוש, מכת הדפרסיה הזו, היא המחלה הראשונה הנפוצה ביותר בעולם. היום אפילו לְחָיוֹת בית מייצרים תרופות נגד דיכאון.

באופן תיאורטי אנחנו כאילו יכולנו להגיע בהתפתחות היפה, באותם הדורות הראשונים, כשהיינו בהתפתחות האינסטינקטיבית כאחים, כולנו יחד. אבל לא יכולנו. אנחנו רואים איך בצורה טבעית התפתחנו עם האגו שלנו, עד שהגענו למצב שרק עכשיו אנחנו יכולים לקבוע שהאגו הזה, הוא היצר הרע שלנו, שמביא לנו רע. לפני כן לא היה לנו את זה בהבנה, בהכרה. מי היה חושב שהאגו שלו הוא רע?  כשהייתי ילד קטן, אהבתי טכניקה ומדע, והלכתי ללמוד בבית ספר. יחד עם זה הלכתי לספורט ולכל מיני חוגים, ולאחר מכן הלכתי לאוניברסיטה ורכשתי מקצוע. אחרי אוניברסיטה עבדתי במכון מחקר ועוד ועוד.

והאגו שלי היה דוחף אותי כל הזמן לדברים שחשבתי שהם טובים. אני רציתי להכיר את העולם. זה גם מן שליטה, רק לא לשלוט בכוח על האחרים אלא עוד יותר למעלה. אני זוכר את עצמי חושב, מה איכפת לי מהאנושות, לא רוצה להסתכל על כל הקטנים והאומללים האלה. אני רוצה להיות כמו א-לוהים, לדעת כל מה שקורה. אני רוצה להיות בגובה של אותם החוקים, אותן תכונות הטבע הגבוהות ביותר, שהן שולטות בעולם. אני רוצה להבין את הכל, לבלוע כאילו את הכל, את החכמה שבטבע, את היכולת שבטבע. אני לא רוצה להיות סתם ברמה האנושית הזאת, להיות בשוּק הגדול הזה.  

אני זוכר את היחס שלי לאנושות ולכל מה שיש כאן על פני כדור הארץ. אני בכלל לא רציתי את כדור הארץ הזה. רציתי להיות ממש בגובה שבו אני בולע בתוכי את כל היקום. הגישה הזאת אמנם אגואיסטית, אבל באותם הזמנים היא דחפה אותי קדימה, להתפתחות. רק אחר כך, מתוך זה הגעתי להכרת הרע, לזה שאם ההתפתחות היא לא לטובת האנושות, אז היא רעה. 54.54

גם בכך יש הרבה דברים, יש הרבה דרגות, וזה בינינו, אלו שנמצאים בקורס. האם אני מגיע מאין ברירה להשפיע טוב לאנושות, כדי שבחזרה תהיה לי טובה גדולה מכך, או אני מתחיל לאהוב את האנושות. ומתוך זה שאני חושב עלי שיהיה לי טוב ממנה, אני פתאום מתחיל להכיר שלאהוב זה טוב, אפילו שזה לא חוזר אלי. שיש בזה איזה מן כוח מיוחד, תכונה מיוחדת שמחממת את הלב, שמרחיבה לי את ההרגשה, שאני ממש נהנה רק מכך שאני אוהב אותם, לא ממה שאני מקבל מהם בחזרה.

פתאום נפתחים באדם כאלה חללים ברגשות שלו, במודעות שלו, שהיום אנחנו עדיין לא מודעים אליהם. אבל לאט לאט בגורם ונמשך, בזה לאחר זה, אדם פותח בתוכו עוד ועוד תכונות כאלה, שהן היו טמונות בו ועכשיו מגיעות להתפתחות. לכן אי אפשר להגיד "מה פתאום עכשיו אנחנו משתמשים בדברים טריוויאליים ומה יש בהם?" נכון, הכוחות הללו נמצאים, אבל קודם לא הייתה לנו הכרת הרע. לכן לא יכולנו להגיע לטיפול בעצמנו דרך החברה.

אורן: נתת דוגמא טובה, שהיית ילד ורצית ללמוד ולדעת ולהבין.

מתוך רצון לשלוט. אמנם זה לא היה כל כך בולט, אבל עכשיו כשאני מבקר את עצמי אחורנית, אני רואה שזה היה מתוך הרצון לשלוט.

אורן: זה לא דבר אגואיסטי לרצות לדעת, ללמוד, להבין. אין בזה שום דבר שצריך לתקן.

נכון. זה אגו אבל לא יצר הרע. יש באגו כמה דברים. אני רוצה למלא את עצמי, בידע בשכל, בהרגשה טובה, בכל מיני דברים, בלי להזיק לזולת, כאילו שאני לבד בעולם, אבל למלא את עצמי. יש בלמלא את עצמי שתי רמות. רמה אחת, זה שאני רוצה למלא את עצמי כמו כל גוף חי, באוכל, מין, משפחה, מה שיש גם לְחָיוֹת. וגם שאני רוצה למלא את עצמי באושר וכבוד שזה אני יכול למלא רק על ידי הסביבה, ומושכלות, על ידי הכרת הטבע הכללי.

אם אני משתמש ברצונות מעל דרגת החי, זה רצונות של בני אדם. כשאני משתמש בהם למילוי האנושי שלי, אושר וכבוד, זה גם אגו. אני רוצה למלא את עצמי כמה שיותר, אני הולך ופותח יותר ויותר. באגו הזה יש חלק שנקרא "יצר הרע". יצר הרע הוא שאני רוצה למלא את עצמי על ידי זה שאני מדכא את האחרים. יכול להיות שאני משתמש בהם כמו שהם משתמשים בי, בצורה יפה, נוחה, כמו במשפחה, כמו עם אהובים, שאני משתמש במי שאני אוהב והוא משתמש בי להנאה הדדית, להטבה הדדית, למילוי הדדי, שיהיה לנו טוב ונוח. זה עניין של החיבור. זה יכול להיות חברים, זה יכול להיות בני זוג, זה יכול להיות כל דבר. זה גם שימוש בזולת אבל לא לרעת הזולת. ולכן זה גם נקרא אגו, יצר, רצון, אבל הוא לא רע, מפני שהוא לא מכוּון לרעת הזולת.

אבל אם אני רוצה ליהנות, ולשם כך אני יוצא החוצה ובכוח רוצה להשיג הנאה, זה נקרא "יצר הרע". כי אני רוצה לקבל הנאה בלי להתחשב, או לגרום רע לזולת. וגם כאן יש ספקטרום של יחסים. יכול להיות שאני מקבל הנאה בלי להתחשב בזולת, ויכול להיות שאני נהנה רק מתוך זה שאני מזיק לזולת דווקא. אבל בסך הכול זה נקרא "הרע".

אורן: מה בסך הכל נקרא "רע"?

אם אני רוצה ליהנות מזה שאני מרגיש שהזולת סובל ממני.  ויכול להיות מספיק, לא שהוא סובל ממני, אלא שאני לא מתחשב בו. נניח ועשיתי איזה טריק בבנק וגנבתי מכלם, מכל אחד דולר, ואז קיבלתי מזה מיליארדי דולרים ואף אחד לא יודע. אבל אני נהנה מזה שקיבלתי כסף. ויכול להיות שאני נהנה לא רק מזה שקיבלתי כסף, אלא מזה שאמרתי להם שזה אני שהצליח לגנוב מהם, ויש לי עכשיו את אותם מיליארדי דולרים מהם. אני נהנה מזה שאני משפיל אותם.

מה אני רוצה להראות בדוגמאות כאלה? שיש כאן ספקטרום גדול מאוד של יחסים שלי כלפי הסביבה, מזה שאני לא מתחשב בהם עד לידי כך שאני מתחשב בהם בצורה הרעה, שאני נהנה. אם אני לא מתחשב בך בכלל אז אני אומר, "טוב, תעבוד כך, תעשה כך וכך". אם אני מתחשב בך, אני אומר, "קחו אותו ותוציאו ממנו כך וכך". זאת אומרת, אני מתחשב באישיות שלך. אני דווקא רוצה להזיק לך, ומזה אני נהנה. או שאני מתחשב אליך כמו אל איזו מכונה, מפעיל אותה ומקבל מה שאני צריך.

זאת אומרת, הגענו למצב שהיצר הרע שלנו מתפתח בצורה כזאת, שאנחנו כאנושות נהנים מזה שאנחנו מזיקים לאחרים. שכל אחד ואחד מאיתנו לא סתם מזלזל באחרים, כמו שזה היה לפני מאתיים שנה בתחילת המהפכה התעשייה, "מי הם הפועלים האלה בכלל, הם כלום, הם עבדים או נמצאים אצלי כזבל". היום זה לא כך. היום אני מתחשב. אני מתחשב גם בחכמה שלך, גם באומנות שלך וגם במקצוע שרכשת.

הגענו למצב בהתפתחות שלנו שכל אחד ואחד הוא משהו, ובהתאם לזה האגו שלי רוצה ליהנות עד כמה שאני יותר ממך, כמה שאני יודע לנצל אותך, כמה אני נהנה מזה שאני יותר גבוה ממך. זה סימן של היצר רע המפותח ביותר. ולא סתם להיות עשיר. אז מה שאני עשיר? מי יודע על זה? רק הבנקאי שלי יודע שיש לי שם כמה אפסים בחשבון, אף אחד חוץ מזה. בשביל זה אני לא צריך להיות עשיר. אלא אני נהנה מזה שאני יוצא עם האוטו המפואר, עם היאכטה המפוארת, ועם עוד כל מיני דברים, אם אני שולט במשהו. אני נהנה מזה שאני מדכא אחרים, כי הכסף כבר לא מביא לי את המילוי.

אורן: אם יש לי אוטו מפואר אני מדכא אחרים? לא הבנתי.

לא. אם יש לי אוטו מפואר, זאת אומרת, שאני מודד את עצמי כלפי האחרים.

אורן: בטוח. אז מה הבעיה עם זה?

אתה אומר שאין בעיה. אז תסביר לי אם כך, למה אחוז ההתאבדות במדינות העשירות הוא הגבוה ביותר?

אורן: כנראה בגלל חוסר סיפוק בחיים.

חוסר סיפוק מזה, שכבר לא מספיק לי, הגעתי לסיום. אני לא יוכל להוציא תענוג משום דיכוי של זרים.

אורן: אבל זה לא דיכוי אם קניתי אוטו מפואר. עבדתי קשה, הרווחתי כסף, קניתי אוטו מפואר, מה הבעיה עם זה?

למה קנית אוטו מפואר ולא איזו "עגלה"?

אורן: כי אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי, וביחס לאחרים שיש להם אוטו פחות טוב.

ביחס לאחרים.

אורן: בטוח. כל אחד מודד ביחס לאחרים.

זה שימוש בזולת, זה נקרא "לרעת הזולת".

אורן: זה נקרא לרעת הזולת?

כן, כי אתה רוצה להתעלות מעליו.

אורן: כל אדם רוצה להתעלות, מעל הזולת, אחרת לא היינו מתפתחים בכלל.

לא, אתה מבלבל בין שני דברים.

אורן: בסדר. בוא תעשה לי סדר.

מצד אחד זה גורם לנו להתפתחות, מצד שני זה גורם לנו להגיע למצב כמו שהגענו היום, שאנחנו נמצאים במבוי סתום. הגענו היום לכך, שהיצר הרע בעצמו, זה שאני קורא לו "יצר הרע", אתה אל תקרא לו יצר רע, זו זכותך, הוא בעצם מביא אותנו למצב שאנחנו כבר לא נהנים מזה. אם הגעתי למצב שאני לא נהנה מזה שאני יותר גבוה מהאחרים, אין לי לאן להתפתח. אני נמצא במצב שאין בשביל מה לחיות, מה יש לי מזה? אני לא מרגיש מזה תענוג. ומה מזה שאני אהיה עשיר יותר? שולט יותר? בשביל זה אני צריך לעבוד, בשביל זה אני צריך לטרוח כל כך.

יוצא שהאדם איבד את שורש ההתפתחות שלו, את היסוד, את המנוע של ההתפתחות. אין לו בשביל מה הלאה ללכת. לכן, כשאומרים תרבות, התגובה "יהיה לנו יותר או יהיה לנו פחות", הילדים שלנו בכלל לא רוצים כלום. כשאומרים חינוך, התגובה "יהיה מה שיהיה". זה הכל השלכה, הקרנה מזה שאנחנו נמצאים בתוכנו, בחוסר רצון, בחוסר אונים. אם פעם רצינו להיות העשירים, החזקים, החכמים, אנחנו כבר לא רוצים שום דבר. עד כדי כך שאנחנו לא רוצים את המשך הדור. בשביל מה לי? אלא כלם נמצאים כלם באיזה ערפול כללי.

המצב לא פשוט, הוא רב גווני, הוא רב שכבתי. ובסך הכל, כשהכל מצטבר, ברור לנו שרק יחס אדם לסביבה ובחזרה, כאן אנחנו נמצא את הפתרון. אם נסדר את היחסים שלנו נכון, אנחנו יכולים לעשות את החיים שלנו לתפארת. אז נקבל כוחות חדשים, עכשיו אנחנו כאילו בחוסר אונים, בשביל מה הלאה ולאן להמשיך.

עד היום התפתחנו, כל אחד ואחד בצורה ליניארית בהתפתחות האישית שלו, כמו בקו, קו ישר מתחילת העולם ועד היום הזה. הרצון שלנו מתפתח ומתפתח יותר ויותר בכמות ובאיכות, ומביא אותנו להישגים ולהכל, ופתאום - עצירה, אין בשביל מה. הגענו בריצה ופתאום אנחנו עוצרים באמצע הדרך ומה הלאה? לא אכפת לי. אני לא רואה את הדרך. אני רואה שהיא כאילו ככה כל הזמן לאין סוף, אז בשביל מה לי לרוץ? זה מה שאנחנו רואים. זה נקרא שאיבדנו את הדרך באמצע המדבר, או באיזו צורה אחרת. אתה נמצא כמו בחלל, לאן? בשביל מה? מה יש? "שב ואל תעשה עדיף".

זאת אומרת, הכוח האישי שלי, חומר הדלק האישי שלי, נגמר, לכן אנחנו נמצאים בייאוש כזה. הוא התחיל כבר לפני 50-60 שנה, וגורם לנו למשבר, בעצם לעצירה בחינוך, בתרבות, בחיים האישיים, בכל דבר. הכוח הזה לא יתחדש, הגענו כאילו לסוף. אין בשביל מה לחיות, תשאל את הרופאים שמחלקים  תרופות נגד דיכאון, הם יגידו לך.

אורן: תשאל אותי, אנחנו פה בכיתה, יש הרבה בשביל מה לחיות. עכשיו רק אין עבודה.

לא, אני מדבר על סטטיסטיקה. ב-2011 עלה אחוז ההתאבדות בעולם ב-50%.

אורן: בסדר, אבל לא כל האנושות התאבדה.

לא כולם, אבל לפני שהחולה הזה שנקרא "אנושות" ימות, אנחנו רוצים לתפוס אותו. אנחנו לא מדברים על המצב הסופי. הוא סופני, אבל לא סופי, הוא לא הרגע הסופי. אבל לפי מה שקורה זו המגמה. אני רוצה להגיד כך, שהכוח הנוסף שיקדם את האנושות קדימה הוא לא מהאדם עצמו שאין לו יותר מאיפה להוציא את הרצונות שלו לחיות, אין לו בשביל מה, ואין לו למה. יותר שמח ויותר מאושר מי שלא נולד ממי שנולד. אלא אם הוא יתחיל להתחבר עם האחרים, שם הוא ימצא כוחות נוספים. כי יש לו עוד 7 מיליארד רצונות שבהם ומהם הוא יכול להתרשם לטובה, לקנות אותם ולהתחיל להשפיע להם, לקבל בזה תענוג ולקבל את התענוג בחזרה מהם.

אנחנו רואים שהטבע שפיתח אותנו משך אלפי שנים, בהתחלה הוא פיתח אותנו כמו שאנחנו מתייחסים לילדים, בצורה יפה, היינו חיים בחמולות. ואחר כך פיתח אותנו בתקופה לא כל כך טובה, שהגענו לגיל 40-50, ראינו שהחיים לא טובים. עכשיו באמצע החיים אנחנו עושים חשבון נפש, ויכלים לשנות את החיים שלנו. כל ההתפתחות האנושית כדור אחד, כחיים של אדם אחד.

עכשיו אנחנו יכלים לעשות את חשבון החיים, איך אותו חולה שנקרא "אנושות" יוצא מהדיכאון, מחוסר האונים, מאיבוד הדרך, מהמבוי הסתום? בזה שאני מקבל כוחות חדשים. מאיפה? מזה שהוא יכול עכשיו לקנות את החיים שלו מהסביבה, ובעצם הוא מתחיל לגלות שזה הוא, שכלנו כאחד. זאת אומרת, אני בעצם מחזיר לעצמי את אותם החלקים שהם שלי, רק לא הרגשתי אותם כך. זה במשהו דומה לאישה שנולדים לה נכדים, זה ממש מביא לה חיים חדשים. היא אוהבת אותם הרבה יותר ממה שאהבה את ילדיה. למה? מפני שעכשיו זה התענוג היחידי שיכל להיות לה בחיים, זה מגיע לה ממש כתרופה.

לכן אנחנו נמצאים עכשיו במצב שאם אדם לא ירכוש את הרצונות הנוספים האלה מהסביבה, שבהם הוא ירגיש תענוגים גדולים נוספים, הוא יֵלך לא רק לייאוש, לדפרסיה, שעכשיו היא כבר המחלה הראשונה, ולסמים. אלא הוא יֵלך לטרור ולמלחמות עולם, הוא לא יֵדע מה לעשות מחוסר אונים, למה הוא נמצא בעולם כזה, ש"טוב לי מותי מחיי", או "נאכל ונשתה כי מחר נמות". בהתפרצויות כאלה, רק כדי לשכוח מהשאלה "בשביל מה לי החיים?". אנחנו רואים עכשיו את זה רק במידה קטנה, בברים, בטיולים, בכל מיני דברים. אנשים שכאילו מחפשים ולא מוצאים שקט, אבל אחר כך זה יגיע לידי התפרצויות טבעיות, פנימיות, אינסטינקטיביות ולכך שיתחילו מלחמות. וזה שאנחנו נמצאים בינתיים באיזה מצב רגוע יחסית עם כל הכרת הרע שכבר נמצא, זה אמנם לא כל הכרת הרע, אבל כל מה שהתגלה בינתיים, דווקא זה נותן לנו עכשיו הזדמנות לטפל במצב.

אורן: תוציא אותנו עם איזה משפט שיהיה לנו בראש עד למפגש הבא.

הגענו בהתפתחות שלנו, באבולוציה למצב שאנחנו מרגישים את עצמנו באיבוד הדרך, מיואשים, בחוסר אונים, בחוסר תרופה למצבנו. התרופה היא החיבור, בזה כל אחד יקבל כוחות חדשים, תמיכה וחום. ברצון החדש שיקבל מהסביבה, במילוי החדש, והוא יגלה עוד בתוך הסביבה הזאת שיתחבר יחד עם כלם, כאלה מילויים שיעלו אותו לדרגת האדם. שהוא יתחיל להרגיש את החיים שלו מעל דרגת החי, שהוא ממש ירגיש את השלמות ואת הנצחיות שבטבע. ואז אנחנו נגלה שבאמת בכל ההתפתחות שלנו, יש תהליך באבולוציה שלנו גדול ומיוחד מאד, שהטבע שכולל את כל הכוחות והחכמות, מביא אותנו למצב המושלם שעומד לפנינו. נקוה שנגלה אותו, נגיע אליו ונממש אותו.

אורן: תודה רבה. תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.