תורת הנגלה, תורת הנסתר, התורה שבכתב, התורה שבעל פה - כל התורות האלה מדברות למעשה רק על דבר אחד: התגלות הבורא לנבראיו. הבורא רוצה שהנבראים יגלו אותו, אך יש לכך תנאים מיוחדים. הוא לא מתגלה בבת אחת, אלא זה כרוך בעבודה גדולה מצד הנבראים. על ידה אמורים הנבראים להתקדם בהדרגה לגילוי הבורא, קודם עם ישראל ודרכו העמים האחרים. לכן נאמר שעליו להיות "אור לגויים". בשיא ההתפתחות האנושית יגלו כל הנבראים את הבורא, ככתוב: "ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים" (ישעיהו יא, ט), "כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו לא, לג).

כך מסכם זאת "בעל הסולם" - הרב יהודה אשלג, במאמרו "מהותה של חכמת הקבלה": "חוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם 'גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה'... כלל האנושות מתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט, לבוא עד לידי ההתפתחות המופלגת הזאת". זוהי למעשה תכנית ההתפתחות שהגדיר הבורא עבור הנבראים. מה הקשר לתורה? תיכף נראה.

בגילוי הבורא יש תנאי מיוחד: אי אפשר סתם לראות אותו כמו כל דבר שמול עינינו בעולם הזה, אלא צריך להכירו בצורה מלאה. כלומר, את האופי שלו, השכל שלו, הרגש שלו, כל פעולותיו וכל מה שיש בו. לשם כך עלינו להפוך כמוהו ממש. עלינו כמו "להתלבש" בו, להכיר את כל הנתונים, כל היוצרות שלו. אז נוכל לחקור אותו, להרגיש ולהבין אותו, ואחר כך לעשות מעצמנו משהו שיהיה דומה לו. בכך אנו משדרגים כביכול את הצורה המקורית שלנו כנבראים ומקבלים צורה כמו שלו.

התורה ניתנה כדי שעל ידה נתקן את הטבע שלנו כנבראים, ובטבע משופר נוכל לגלות את הבורא במידה שנידמה לו. בפנימיות התורה, שמתוארת בחכמת הקבלה, טמון הכוח שמיועד להביא אותנו לידי כך אבל בינתיים הוא נסתר. למה? כי עדיין אין לנו צורך בהתפתחות שכזו. תארו לכם זוג הורים מלומדים שיש להם ספרייה מלאת ספרים, לעצמם וגם לילדים. במדפים הנמוכים, אלה שבהישג ידם של הילדים ישימו את הספרים המיועדים לגילם, וככל שיגדלו יהיו בהישג ידם ספרים מתקדמים יותר. הרי אין טעם להציג ספרים העוסקים במתמטיקה גבוהה, לדוגמה, לילדים בבית ספר יסודי.

מדור לדור אנו גדלים ומתפתחים, ובהתאם לכך נפתחים בפנינו אופקים חדשים, חכמה, מדע, תרבות, חינוך, פילוסופיה, פסיכולוגיה. כל מיני התפתחויות רגשיות ושכליות בתוכנו וגם בסביבתנו האנושית והאקולוגית, בדומם, בצומח ובחי. מדעי הטבע משתכללים ובהדרגה אנו לומדים איך לגשת נכון למחקר החיים. איך לחקור ביתר דיוק, איך לאסוף נתונים, להבין באיזה טווח אנו מבינים דברים ואיפה כבר לא. בהתאם לכל ההתפתחות הזו מתקדם גם התהליך של גילוי הבורא לנברא, בעזרת פנימיות התורה.

‍לאיזו רמה צריך אדם להגיע כדי שייפתח בפניו החלק הנסתר בתורה? לרמה שמתעורר בו רצון לגלות את הבורא. רצון זה מתבטא בשאלות קיומיות כמו: לשם מה אני חי? מהי המטרה הגדולה של החיים?

בימים עברו, בראשית התהוותו של עם ישראל, פנימיותה של התורה הייתה מגולה. אברהם אבינו לימד את כל האנשים שרק הסכימו להקשיב את השיטה לגילוי הבורא, הכוח האחד שפועל בכל הבריאה. התקבצה סביבו קהילה של אלפים ורבבות, כפי שכותב הרמב"ם, ומהם התהווה בהמשך עם ישראל. אחר כך באו תקופות שונות, עבדות מצרים ויציאה ממנה, שנות המדבר ובנייה של בית המקדש הראשון ולאחריו השני. היו עליות וירידות במצבו הרוחני של העם, בהתאם לכך גם פנימיותה של התורה הייתה גלויה יותר או פחות. ואז, חורבן הבית השני והיציאה לגלות סימלו את עידן החושך הגדול. הם קרו כשרוב העם איבד את הרצון לגילוי הבורא, נשבה בתרבות יוון ורומא שקידשו את החיים הגשמיים. כך הפכה השיטה הרוחנית לגילוי הכוח הנסתר ללא רלבנטית.

אבל, מפני שהתורה כתובה ב"שפת הענפים", החלו אנשים לפרש אותה לעצמם באופן מוגבל. למה הכוונה? שימו לב: גילוי הבורא פותח בפני האדם עולם עליון, עולם רוחני. בעולם נסתר זה אין חומר גשמי או מילים שיתאימו לתיאור פעולות רוחניות, ולכן עלה הקושי איך לתאר אותן. שפת הענפים מבוססת על ההקבלה שבין העולם הרוחני לעולם הגשמי. מה שכתוב בתורה, במשנה, בתלמוד ובזוהר, בכל כתבי הקודש שנכתבו מתוך גילוי הבורא, מדבר במילים גשמיות (ענפים) על פעולות רוחניות (שורשים). פעולות רוחניות מתבצעות ברצון ובמחשבה, ואילו פעולות גשמיות מתבצעות בצורה מכאנית, בידיים, במעשה, בדיבור וכדומה.

ואז קרה הדבר שהביא לפילוג בעם שנמשך עד עצם היום הזה: אנשים שלא הייתה להם השגה רוחנית ראו את המילים הכתובות ואמרו, אין כאן שום דבר מעבר למה שאנו מבינים מהכתוב. והמקובלים אמרו לא, מילים אלה באות להצביע על פעולות רוחניות שעלינו לבצע, על תיקון רצון הלב והמחשבה, על פיתוח יחס של אהבה, שרק הוא יכול להביאנו לגילוי הבורא. כך עברו להם דור אחר דור בתקופת הגלות הארוכה, העם שקע בפעולות חיצוניות בלבד וחשב שזוהי התורה כולה. במאה ה-16 קרא האר"י הקדוש לחזור אל פנימיות התורה, אל חכמת הקבלה, אבל קריאתו נדחתה. גם הבעל שם טוב והרמח"ל ניסו להביא לכך ונתקלו בהתנגדות עצומה.

עם החזרה ארצה המשיך בעל הסולם, הרב יהודה אשלג באותה המשימה. בראש חוצות הוא הסביר קבל עם ועדה את החכמה הפנימית שטמונה בתורה: אדם חי כדי לגלות את הבורא במהלך חייו בעולם הזה. גילוי הבורא דורש שינוי של הטבע שלנו, מהרצון ליהנות לעצמנו אל הרצון להשפיע כל טוב לזולת. למה? כי תכונת הבורא היא אהבה ונתינה. במידת ההתעלות מעל טבענו האגואיסטי אל עבר אהבה ונתינה מגלים את הבורא, בהתאם לחוק השתוות הצורה. חוק זה אומר שכדי לגלות דבר מה צריכות להיות לנו תכונות הדומות לשלו. כך פועל מקלט רדיו לדוגמה, הוא מחולל בתוכו פנימה את התדר שהוא רוצה לקלוט מן החוץ.

נוסחת ההתפתחות היא אחת: מאהבת הבריות לאהבת הבורא, כי רק לאחר שהאדם מפתח אהבה לזולת, בתוך תוכה מתגלה לו אהבה לבורא. מדובר באהבה שלמה לכול. אין להגדיר את הבורא כמשהו מסוים, אלא הוא הכוח שממלא את הכול. וכשנמצאים בהרגשת אהבה לכל מה שמחוץ לנו, אנו מגלים שהכול הופך להיות שלנו. זהו גילוי הבורא במלואו. שנזכה!

‍

מן המקורות

"כל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל. שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו - ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר, המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת הבורא" (בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "החירות").

"אותם שעוד לא נפקחו עיניהם במראות השמיים, ועדיין אין להם אותה הבקיאות של יחסי ענפי העולם הזה אל שורשיהם בעולמות העליונים, המה נמצאים כאן כעיוורים מגששים בקיר, כי לא יבינו אף מילה אחת כמשמעה האמיתי. שהרי כל מילה היא שם של איזה ענף ביחס שורשו, זולת, אם שיקבלו הפירוש מפי חכם מובהק, הממציא את עצמו להסביר העניין בשפה המדוברת, שהוא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשון, דהיינו משפת הענפים לשפה המדוברת. כי אז יוכל להסביר את המושג הרוחני, איך שהוא" (בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, הסתכלות פנימית, חלק א).

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 1006 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 66 ובאתר "קבלה לעם"

‍