תארו לכם אדם שעשה עבירה חמורה נגד המלוכה ודנו אותו לעשרים שנות מאסר עם עבודת פרך. תכף הוציאו לפועל את פסק דינו, ושלחו אותו לקצה תבל, למאסר במקום נידח בעולם.

שם הוא מצא עוד אנשים כמוהו, שחויבו מצד המלוכה להיות במקום הנידח הזה. עם השנים הוא חלה במחלת השכחה, ושכח שיש לו אישה וילדים, ידידים ומכרים, והוא בטוח שכל העולם אינו יותר מהמקום הנידח הזה עם האנשים שנמצאים בו.

ובמקום הנידח לימדו אותו חוקים ודינים כדי להבטיח שלא יעבור עוד הפעם על הכללים, וכן שידע איך לתקן את מעשיו כדי שיוכל לצאת משם. כשהוא למד בספרי חוקי המלך ראה שמי שעובר על עבירה מסוימת, שולחים אותו לארץ גזרה, רחוק מיישוב העולם. האיש התפעל מהעונש החמור והתרעם איך נתנו עונשים גדולים כל כך. אף פעם לא עלה בדעתו שהוא עצמו אחד מאותם האנשים שעברו על חוקי המדינה, וכבר דנו אותו בחומרת הדין והוציאו את פסק דינו לפועל.

כך גם אנחנו, חברי האנושות, נמצאים היום במקום נידח בקצה תבל. שורשנו במבנה חברתי מלוכד שנקרא בחכמת הקבלה "אדם הראשון". מציאות של רצון אחד, לב אחד, נשמה יחידה. עברנו על חוקי המלכות ונטשנו את חוק הנתינה בינינו, את תחושת הקשר שחיברה אותנו. הפרנו את כללי ממלכת הטבע והתמסרנו לכוח המושך של האגואיזם ולכן הפכנו נפרדים, עבים, גסי לב ואטומים זה לזה ולטבע כולו.

המרחק שנפער בינינו שלח אותנו לגלוּת ממלכת הטבע. במקום הנידח הזה אנחנו גוֹלִים מרגש האהבה שצריך לשרות בין בני אדם, ומאחר ואין בנו רוח, אין לנו קשר למציאות, נשכח מאיתנו לגמרי שהיינו קשורים כאחד לממלכת הטבע.

כעת הגיעה התקופה שנקראת "הדור האחרון", הזמן שבו האנושות מתחילה להתעורר ואיכשהו להיזכר בשורשה. מכות ומגפות מפתחות מודעות להדדיות שחסרה בקשרים בינינו. בקרב רבים מתחילות לצוץ שאלות על החיים: מי אנחנו ולשם מה אנחנו חיים, ומה המשמעות של כל הקיום הזה?

וכשהמוני בני אדם ימשיכו לחפש ולשאול, מבלי להתכחש לתחושה העמומה שמשהו חסר בעולמנו, יניעו השאלות הללו ללמוד את חוקי הטבע וליישם אותם בחברה האנושית. אז כולנו נחזור להתלכד ללב אחד, ניזכר שאנחנו איברים מגוף אנושי אחד, ונשוב בהדרגה לחיות בממלכת הטבע.

‍