עבודה, משפחה, ילדים. בית, קריירה, מעמד. כסף, השקעות, גיל עמידה. לסדר את הילדים, לפנק את הנכדים, לעשות הכי טוב מה שכולם עושים. צריך לעמוד ברף המקובל בחברה, שלא יחשבו שאתה לוזר או סתם מוזר. אצים רצים במשעולי החיים, עד שמתעייפים, מזדקנים, דועכים. בסופו של דבר באדמה מתפרקים, כמו כל היצורים האחרים.

כמין אנושי בתוך הטבע, לכאורה הצלחנו בגדול. בנינו לעצמנו מערכות חינוך ותרבות, מדע והשכלה, מסחר ותעשייה. התעוררו בנו דחפים ומימשנו אותם, סידרנו הכי נוח שרק יכולנו את הבית האנושי המשותף שלנו. אבל בכל התהליך הזה עדיין לא יצאנו ממסגרת הטבע, עדיין לא התחלנו לצמוח בעצמנו כבני אדם.

יכול להיות שהשגנו כל מה שרצינו להשיג, יכול להיות שאנו בדרך. אבל לפעמים, בלילה לפני השינה, איזו הרגשה מיוחדת צובטת את הלב. זהו? זה הכול? זה כל מה שיש לחיים להציע לנו? מין הרגשה שהכול קצת קטן עלינו. רוצים יותר, רוצים אחר, אבל לא יודעים בדיוק מה.

רצון חדש, חיים חדשים

רצון הוא כוח מניע, ובכל פעם שהוא מתפתח הוא דוחף אותנו קדימה, אל מקום חדש. בגדול, יש לנו שישה סוגי רצונות עיקריים. אנו רוצים אוכל, מין ומשפחה כמו בעלי החיים, ובנוסף גם כסף, כבוד וידע. כך התפתחנו דור אחר דור, אבל כיום מתפתח בעוד ועוד אנשים רצון חדש, אל משהו גבוה יותר. הדבר בולט מאוד בדור הצעיר, שעוד לפני שיצא למרוץ הוא כבר עייף מהחיים.

הרצון החדש והלא-ברור מעורר מחשבות חדשות, הרהורים חדשים. מי אני? מה אני רוצה מהחיים? מה קורה איתי? לאן אני הולך? מהי תכלית קיומי? לשם מה נולדתי? עבור מה אני חי? מה יקרה אחרי שאסיים כאן את הסיבוב? אני רוצה לדעת. הכול.

הרצון החדש דוחף אותנו להתפתחות לא-חומרית, להתפתחות רוחנית.[1] כמו שתיל צעיר, גם הרצון הזה זקוק לאדמה פורייה, למים ולאור. אם נטפח אותו, הוא יוביל אותנו אל חיים חדשים. נגלה את האני האמיתי שלנו, את עצמנו השלמים. המודעות שלנו, הרצון והשכל יעפילו אל פסגת המציאות ואנו נתמזג עם הנצח.

ראש השנה לאילנות

בט"ו בשבט חוגגים את ראש השנה לאילנות כדי לרמז על כך שגם אנחנו יכולים לצמוח. כדי להצליח לזכות לפירות יפים, נצטרך לבצע על עצמנו את כל עבודות השדה. מדובר בתהליך עמוק ומתמשך של עבודה פנימית, אין כאן קיצורי דרך או כמה טיפים זריזים לחיים. הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), מסביר זאת בהרחבה, אביא כאן טעימה מדבריו:

"כתוב 'כי האדם עץ השדה', היינו כל העבודות שנוהגים באילנות שיהיו מוכשרים להוציא פירות נוהגים גם באדם. כי עד שהאדם יהיה מוכשר להוציא פירות, מוכרחים לעבור עליו כל העבודות שנוהגות באילנות. ועניין פירות הוא תכליתו של האדם".

"מזבלים, מכניסים לאילנות זבל. כמו כן האדם צריך להכניס בעצמו זבל, היינו בחינת פסולת שהם מידות המגונות שבאדם. אבל האדם אין צריך להביא זבל מבחוץ כמו אצל האילן, אלא צריך להכניס את הזבל מההעלם אל הגילוי, היינו לתוך הרגשתו, שירגיש את מידת שפלותן של המידות המגונות שבו. אחרת אין הוא מסוגל לתקן את מעשיו. מעדרים, חופרים בעיקרי האילנות. כמו כן האדם, צריך לחפור ולחקור את עיקר ותכליתו של האדם מה הוא. לשם איזו מטרה בא לעולם הזה".[2]

באופן כללי, בכל העבודות האלו יש חוק אחד כללי שמשמש לנו כמצפן: יחס טוב לאחרים, חיבור טוב לזולת, קשר הדדי חיובי. לכן מדגיש הרב"ש: "ההצלחה לזכות לפירות היא רק על ידי מידת החסד".[3]

עץ הדעת, טוב ורע

ביקורת פנימית ובדיקה עצמית נחוצים לנו לכל אורך הדרך. בדיוק כמו שתיל שמתפתח לעץ, נצטרך לקרב לעצמנו את המועיל ולהרחיק את המזיק. כדי לעשות זאת בהצלחה, נידרש לברר יותר ויותר לעומק מושגים מוכרים לכאורה, כמו אהבה ונתינה.

מלכתחילה, הטבע שלנו הוא אגואיסטי, אנו רוצים רק לקבל, לינוק לעצמנו מהסביבה כל מה שנראה לנו טוב. אנו אוהבים את עצמנו בלבד וגם אם אנשים נותנים משהו לאחרים, זה רק כדי להרוויח מכך משהו בתמורה, באופן ישיר או באופן עקיף. אפילו להשקיט את המצפון זה סוג של רווח, או הרגשה של כבוד בפני עצמי, כמה אני אדם טוב וכיוצא בזה.[4]

מהי אמת ומהו שקר, מה נחשב לטוב ומה לרע - עולם הערכים שלנו יקבל בכל פעם עדכון חדש, הגדרות מתקדמות יותר ויותר.

ואת כל העבודה הזו אי אפשר לעשות לבד. אנו זקוקים לסביבה תומכת של אנשים, שגם הם מעוניינים באותה התפתחות רוחנית.[5] יחד נלמד את השיטה לחיבור, ונעזור זה לזה לברר את הדברים.[6] העץ גדל לגובה, ככל שהוא מעמיק שורשיו למטה, וכך גם אנחנו. כדי לצמוח מבחינה רוחנית למעלה, אנו צריכים להתחבר יותר למטה, איש לרעהו. עד שביחסי אהבה והשפעה בינינו, נפתח לעצמנו עולם עליון.[7]

"עולם הפוך ראיתי"

כשאני מתייחס לאחרים באופן אגואיסטי, רוצה לקבל מכולם ולהרוויח מהם לטובתי, המציאות שאני מרגיש מוגדרת כ"עולם הזה".[8] כשאני רוצה להועיל לאחרים, להתקשר לכולם בטוב, להשפיע להם מצדי כל טוב, המציאות שאני מרגיש מוגדרת כ"עולם עליון".[9]

הגישה שלי לעולם התהפכה, וכתוצאה מכך תמונת המציאות שנראית לעיני גם היא מתהפכת. התהליך מזכיר במשהו התקנה של תוכנה חדשה במחשב, שמאפשרת לראות דברים שלא ראינו קודם. אלא שכאן התקנת התוכנה החדשה מתבצעת בתוך לבנו ובתוך מוחנו.

עם תכונה חדשה של אהבה והשפעה, אני רואה עולם חדש, מציאות חדשה.[10] מתגלים לי הקשרים בין כולם לכולם. כולם נראים יפים, טובים, אוהבים, משפיעים רק טוב זה לזה. העולם כולו מתמלא אהבה. אי אפשר לתפוס עתה במה מדובר, כי זו ראייה הפוכה. אבל חשוב לדעת שזה קיים, ולשם אנו אמורים לצמוח. גדולי האומה שהשיגו זאת בעבר הגדירו את מה שגילו בביטוי "עולם הפוך ראיתי",[11] והבינו שקודם לכן "היינו כחולמים".[12]

בשיא התפתחותנו נרגיש שאהבה ממלאת את העולם. המצב הזה נקרא "שכינה".[13] הכול רגוע, הכול מצוי במנוחה. הכול נמצא באהבה, בחיבור הדדי. אין שום הגבלות.[14] הרגשה של נצחיות ושלמות, שמתפתחת יותר ויותר, עד בלי די.[15] מורגש תענוג גדול מהגילוי של כוח ההשפעה שממלא את כל הטבע, כוח עליון של אהבה ששולט בכול, מחבק הכול וממלא את כל העולם. זהו פרי עץ הדעת המפורסם, שאותו עלינו לקטוף בסוף התפתחותנו.[16] טיפלנו בעץ הדעת, גידלנו אותו בעצמנו, ועכשיו אנו מוכנים לאכול מפריו. בתיאבון.

ט"ו בשבט שמח!

[1] "עוד יתגלה בעולם גודל ערך הכוח של רצון האדם, ומדרגתו במציאות כמה היא מכרעת... וגילוי זה יהיה הכתר של כל המדע כולו" (הראי"ה קוק, אורות הקודש ג, ירושלים תשנ"ד, עמ' פ). "הרצון שבכל מהות מוליד לו צרכים. והצרכים מולידים לו מחשבות והשכלות, בשיעור כזה, כדי להשיג את הצרכים ההם, אשר הרצון לקבל מחייב אותם" (בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", כא, כתבי בעל הסולם, עמ' 437).

מקורות

[2] הרב"ש, אגרת כט, כתבי רב"ש ב, עמ' 1474.

[3] הרב"ש, אגרת ד, כתבי רב"ש ב, עמ' 1426.

[4] "כל הווייתו של אדם, אינה אלא לקבל לעצמו. ומצד טבע בריאתו, אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו. אלא בשעה שמשפיע לזולתו, הוא מוכרח לצפות, שבסופו ישיג ע"י זה תמורה המשתלמת יפה. ואם אפילו מסופק בתמורה, כבר ימנע את עצמו מלעשות המעשה" (בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר", כתבי בעל הסולם, עמ' 472).

[5] "אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרוויח זמן ויגיעה, יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו" (בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", רכה, כתבי בעל הסולם, עמ' 658).

[6] "כדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית רק לחכמת הקבלה אנו צריכים. כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה" (בעל הסולם, מאמר "החירות", כתבי בעל הסולם, עמ' 422).

[7] "מסתכל הייתי באותו העולם הנצחי, ואין העולם עומד, אלא על אלו הצדיקים המושלים על רצון לבם" (ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת וירא, רלט).

[8] "הצד השווה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאיתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להיבנות על חורבנו של חברו. ולא חשוב כאן כלום הוראת ההיתר שכל אחד ממציא לעצמו, על פי כיוון המתאים לו" (בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם", כתבי בעל הסולם, עמ' 466).

[9] "כל העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם בָּאדם" (בעל הסולם, "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", א, כתבי בעל הסולם, עמ' 154).

[10] "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם" (פרקי אבות ה, טז). "כל עבודתנו, לגלות אהבתנו בקרבנו, בכל יום ויום ממש" (בעל הסולם, אגרת ב, כתבי בעל הסולם, עמ' 670).

[11] מסכת בבא בתרא י, ע"ב.

[12] תהלים קכו, א.

[13] "ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר בֵּרכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמַבּוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעיין שלא נפסק. וכל מקום שתיתן עיניך בו, יתברך" (בעל הסולם, אגרת ד, כתבי בעל הסולם, עמ' 682).

[14] "השפעה היא תענוג בלי שום גבול וצמצום. מה שאין כן הקבלה לעצמו, היא מוגבלת ומצומצמת מאוד, כי השְׂביעה מכבה תֵכף התענוג" (ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", הקדמת ספר הזוהר, מאמר "ליל הכלה", פירוש "הסולם", קלח).

[15] "בביאת האדם אל אהבת זולתו... עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב" (בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה", כתבי בעל הסולם, עמ' 402).

[16] "אדם נוצר כדי להרים את השמים" (ר' מנחם מנדל מקוצק). "כל התכלית הנרצה להבורא מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם שהכין בעדם" (בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", לט, כתבי בעל הסולם, עמ' 442).

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 677,676 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".

‍