מאמר בספר הזוהר בדף א' ע"א שורה א' וז"ל והועתק מכתיבת ידי הרב הגדול ז"ל ר' חזקיה פתח כשושנה בין החוחים מאי שושנה דא כנסת ישראל כו' (ועי' ג"כ לקמן בספר' דצניעותא ענין זה בדכ"ה ע"ב מאי כנסת ישראל):
מאמר בס' הזוהר בדף ס' ע"א שורה ג' וז"ל ותא חזי משיעורא דתיבותא אוף נמי הכי הוא רצה להביא ראיה אל מ"ש למעלה כי נח ותיבה הם יסוד ומלכות כי לכן שיעור התיבה היה שלש מאות אמה אורך ושלשים קומה וחמשים רוחב הם בגמטריא שד"י ואדנ"י שהם יסוד ומלכות עם הכולל:
מאמר בס' הזוהר בס"ת בדע"ו ע"ב שורה ל' וז"ל ומסר לה מאה מפתחן דברכאן בכל יומא כו'. ענין אלו המאה מפתחן הנרמזים במילת לך לך שהם בגמטריא מאה כבר ביארתי ענינה בחלק כונת היחודים ועיין ביחוד שם שם שד"י וע"ש:
(דף כ"א ע"א) שם בס"ת בדק"י ע"א שורה ל' וז"ל תרין אומין חד אקרי עמון וחד אקרי מואב חד באתגליא וחד באתכסייא כו'. דע כי אלו הם בחינת שתי קליפות אחת כנגד הבינה ואחת כנגד המלכות והקלי' הנקרא עמון היא כנגד הבינה הנקראת נועם בסוד ויהי נועם ה' אלהינו ובקדושה נקראת נועם ובקליפה נקראת עמון כי אותיותיהם שוות וזהו סוד מ"ש רז"ל שאמר הקב"ה פרידה אחת טובה אני עתיד להוציא מעמון והיא נעמה העמונית אשת שלמה המלך ע"ה ולהיות' מצד הקדושה אשר היתה בתוך הקליפה ההיא לכן נקראת נעמה על שם נעם ה' שהיא הקדושה ולא קראוהו עמונה על שם הקליפה הנקראת עמון:
שם בדקכ"ג ע"א שורה א' וז"ל תא חזי רזא דמלה מאי שנא בכולהו דאמר שנה שנה כו' הענין הוא כי הנה הכתר כולל כל הי"ס אשר כל אחד כלולה מעשר סך הכל מאה והוא כנגד הכתר ואבא ואימא הם נקראים עשרים שנה כי כל אחד מהם כלול מי"ס שבו הרי עשרים בין שניהם וז"א ונוקבא שהם בחינת שבעה קצוות הם נקראים שבע שנים וכבר ביארתי במקום אחר כי אריך אפין ואבא ואימא הם רחמים גמורים ואפילו אימא היא שוה בערך אבא כמ"ש באדרת האזינו דכחדא נפקי כחדא שריין כו' ולכן אינו מזכיר בהם שנים בלשון רבים אלא שנה בלשון יחיד וכן בכתר שהוא יחיד אמר שנה אבל בז"א ונוקביה הזכיר שנים בלשון רבים כמ"ש ושבע שנים לפי שמתפרשאן בדינא ורחמי:
שם בס"ת בדקמ"ח ע"ב שורה י"א וז"ל מהו ויגע בכף ירכו ליה לא יכיל אבל נגע בכף ירכו דאינהו נדב ואביהוא כו' זה תבין במה שביארנו בענין שורש נשמות נדב ואביהוא הבא מן קין בן אדם הראשון יע"ש:
שם בדקס"ח ע"א וז"ל בשורה ל"ג תו אבהן שבקו ליה מחייהון כל חד וחד אברהם שבק ליה וכן יעקב ויוסף יצחק לא שבק ליה כלום בגין דדוד מלכא מסטריה קא אתא אברהם שבק ליה חמש שנין דהוה ליה לאתקיימא מאה ותמנין שנין ואתקיים מאה ושבעין וחמש שנין חסרין חמש שנין הנה אברהם היה לו לחיות מאה ושמנים שנה מאה בסוד כתר כללות כל האצילות. ושמנים בסוד שמנה ספירות עד יסוד כי שם סיומא דדכורא כל אחת כלולה מעשר הרי שמנים והניח לדוד חמשה שנים בסוד ה' חסדים הבאים אליה על ידי יסוד בנקודת ציון שבה ואמנם יצחק עם היות כי נתן לה ה' גבורות זהו מתחילת אצילותה כי נאצלה מסטריה ומן גבורות שבה נקבצו ה"ג אבל לא נתן בה אח"כ דבר ועוד שהגבורות הם דינין ואין בהם חיים כלל (ע"ד) ויעקב חיה קמ"ז שנים ק' בסוד כת"ר ומ' בסוד ד' מוחי ד' רהטי דמוחא ד' בתי דתפילי ברישא דז"א וז' בסוד ז' ספירות הבנין שלו וחסרו משל אברהם כ"ח כי החמשה חסדים גם כן יעקב הוא נותנן לה ועל ידו באים בסוד היסוד שבת"ת ונוסף עוד שמנה ועשרים בסוד תרי מוחי דילה שהם עשרים ושמנה בסוד שמנה ספירות הנשארות לה שנמשכו לה מיעקב בסוד נוקבא דז"א דנפקא מתדבקא מאחורוי ונמצא שנעשו לה על ידי יעקב תרין מוחין שהם עשרים ושאר שמנה ספירות הרי הם כ"ח משלו חוץ מן הה' חסדים שגם הוא נותנן לה כנז' הם ל"ג שנים פחותין מן ק"פ שנים כנגד חיי יצחק שכך היו ראוים לחיות כולם. (ד"ש ע"ג):
שם בדקצ"ד ע"א שורה ה' וז"ל ותא חזי ההוא נהר שבע דרגין אשתקיין ואתברכן מיניה ואלין אינון יפות מראה ובריאות בשר כו' כו' כד"א ואת שבע הנערות כו' ולחבל דא כתיב שבע' הסריסי' המשרתים את פני המלך כו':
שם בדרי"ז ע"ב שורה א' וז"ל תנא עלמא חדא אשתמודע לעילא וכד כרוזא נפיק ההוא עלמא מזדעזעא ומתחלחל' נפקי תרין צפרין דאסתלקו מההוא עלמא כו'. הנה להבין המאמר הזה צריכין אנו להודיעך קצת הקדמות בדרוש הקליפו' דע כי כמו שיש ד' עולמות אבי"ע דקדושה כן יש כנגדם ד' עולמות אבי"ע של הטומאה הנקראים קליפות. ומקום אלו הקליפות הם כנגד אחורים של הארבע עולמות אבי"ע. ואמנם כבר נודע כי בקדושה יש בכל עולם מן הארבעה עולמות בחינת חמשה פרצופין הנקראים אריך אפין ואבא ואימא וז"א ונוקביה ואלו הם בעולם האצילות וכן בבריאה וכן ביצירה וכן בעשיה האמנם בקליפות אינו כך כי בעשיה יש קלי' כנגד אריך אפין ואבא ואימא וז"א ונוקביה וביצירה אין קליפות אלא כנגד אב' ואימא וז"א ונוקביה ואין כאן מקום ביאורם ולכן לא נדבר אצא בענין קליפין (דף כ"ב ע"א) דאצילות כי שם באצילות אין קליפות אלא כנגד ז"א ונוקביה בלבד דקדושה יש גם כן כנגד אחוריהם ז"א ונוקביה דקלי' אבל למעלה מהם אין קלי' כנגד אריך אפין ואבא ואימא דאצי' דקדושה כלל גם נודע כי כל פרצוף ופרצוף שבה' הפרצופין הנז' שיש בכל עולם מד' עולמו' אבי"ע דקדושה הוא כולל ז' היכלות שבתוכם הם עשר ספירות הפרצוף ההוא כנודע כי היכל העליון כולל ג' ראשונות כו'.
(דף כ"ד ע"א) מאמר בס' הזוהר בד"ב ע"א שו' א' וז"ל ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרי' את יעקב איש וביתו באו. והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד. ומשכילים אילין אינון דמסתכלי ברזא דחכמתא יזהירו נהירין ונצצין בזיוא דחכמתא עלאה כו':
שם בדף כ"ז ע"א בסוף הדף וז"ל אמר ר' אלעזר בסטרא ימינא עלאה נפקי תליסר מבועין עלאין נהרין עמיקין כו' ארבע מאה ותשעין ותשעה יאורין ופלגא מסטרא דא ותצ"ט ופלגא מכאן כו'. ענין זה נתבאר אצלי בדרוש היחודים וע"ש כי שם ביארתים וצ"ע שם. והענין הוא מדבר בבחינת חיבור זעיר אפין ונוקביה בהיותם בסוד אחור באחור ועיין באדרת נשא בדף קל"ב ע"א בההוא עלמא קדמאה דאיהו אלף אלפין ורבוא רבוון מארי תריסין כו'. ושם ביארנו ענין אותם האלף מה ענינם ואיך הם נמשכין ומתפשטי' מן תרין כתפין עילאין כי (ד"ש ע"ב) כל כת"ף בגמט' ת"ק וב' כתפות הם אלף ואח"כ אלו הכתפות נעשו תרין עטרין הנקראי' חסד וגבורה והכתף האחד שהוא חסד נמשך וניתן אל זעיר אפין.
(ד"ש ע"ג) שם בדל"ז ע"ב שו' י"א וז"ל מה הוא כחצות כד"א בעלות המנחה בעלות גדיש כו'. זה יתבאר לך מפ' חיי שרה בדלק"ג ע"א שביארנו בענין יעקב משמש במרום כו' ושם נתבא' כי בחינת לאה היא אשר מתפשטת חצות לילה הראשונה עד החזה דזעיר אפין בלבד כדי להזדווג עם יעקב ואז היא נקר' ליל ואחר חצות הלילה היא מתפשטת למטה יותר עד סיום רגלי זעיר אפין ואז היא נקראת לילה כדמיון רחל הנקראת לילה והנה אם היה אומר בחצות בבי"ת היה נראה פירושו באות' הנקודה של חצות לילה ואין זה כונת הפסוק אלא לומר שכאשר לאה נחצית בחצי ז"א התחתון ומתפשט בחציו התחתון אשר זמן זה מתחיל מעת חצות לילה ואילך אז אני עובר בתוך מצרים כו' וזהו הסו' הנז' בפ' נך לך בדצ"ב ע"ב דקב"ה אקרי ממש חצות לילה והבן פירושו היטב כי לאה היא קב"ה הנק' חצות לילה ממש ואז הוא הזווג עם יעקב וזמ"ש ויאכל פרי מגדיו אלין נשמתין דצדיקיא כנודע כי בעת הזווג עולין שם נשמות הצדיקים מיין נוקבין והבן זה:
(דף א' ע"א) ד"ן ע"א וז"ל ויסע מלאך האלהים גו' מתניתין עד לא אשתקע אוירא דכיא. ואית דגרסי עד לא אשתכח אוירא דכיא ולא נהיר אבנין נקיבן הוי סתימן וכו':
בתוספתא דף ס"ח ע"ב וז"ל ההוא היכלא אתחפייא בשית יריען כו' היכל הזה הוא הבינה ואתחפייא בשית יריען הם מחסד ועד יסוד דזעיר אפין כנודע כי בינה עלאה נגנזת תוך בינה דזעיר אפין ומשם ולמטה עד היסוד יש שית יריען והם סוד אות וז' ראשונה הנגנזת גו אות ו' הנקראת שית יריען ודע כי החסד יש בו מציאות אחד אשר על שמו נקרא יומם ונתבאר בפרשת אמור שהוא משום דאזיל עם כולהו יומין. פירוש כי הוא מתפשט בכל שאר החמשה ספירות אשר למטה ממנו כי הם אינם יכולים לקבל הארה עליונה אם לא באמצעות החסד הזה הנמשך ואזיל בכולהו. ונמצא כי הם שית חסדים שהם שית יריען הנז'. אבל הראשונה מכולן כולה חסד ואינה נכנסת במספר עמהם אבל החמשה ספירות אחרות יש בהם מציאות החסד ואינן חסד גמור אלא שבתוכן מתלבשין חמש יריען דחסד כנז'. וזמ"ש אינון שית יריען אינון חמש לגו. פירוש כי לגו מהנהו חמש ספירות נמשכין בתוכן ה' יריעות החסד כי הראשונה אינה בכללן לפי שהיא לגו מכולהו חמש יריען הנז'. וזמ"ש בגו אינון יריען קיימא חד מרקמא שהוא בחינת החסד העליון עצמו הנקרא יומם המתפשט לגו מאינון חמש. וטעם היותה נקראת מרקמ' הוא לפי שהיא הנותנת ציור וגוון לכל החמש ספירות אשר תחתיה ולכן נקראת מרקמא. רוצה לומר נותנת כח ציור וריקום וגוון בה' ספירות שתחתיה. והנה זו היריעה המרקמא היא היותר סמוכה אל הבינה והבינה אתחפייא בגו האי יריע' מרקמא וזמ"ש בההיא יריעה רוצה לומר המרקמא (ע"ג) אתחפיא ההוא היכלא שהיא הבינה שנחפית ומתלבשת בתוך זו היריעה הפנימי' שבכולן. ועיין לקמן בפ' תרומה דף קל"ט ע"א ובפ' אמור דק"ג ע"ב:
דף צ"ד ע"ב וז"ל. תא חזי בר נש כד אתייליד יהבין ליה נפשא דבעיראן מסטרא דדכיו כו' זכה יתיר כו'. כבר ידעת כי חסר הלשון הזה וכך צריך לומר ת"ח בר נש כד אתייליד יהבין ליה נפשא מסטרא דבעירן מסטרא דדכיו מסטרא דאילין דאיקרון אופני קדש. זכה יתיר יהבין ליה רוחא מסטרא דחיוון דאינון חיות הקדש. זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דכרסיא כו'. ואמנם צריך שתדע כי אין זה אלא בנשמה חדשה שעדין לא נתגלגלה כלל. ולכן היא הולכת ונוספת בסדר המדרגות. נפש ואח"כ רוח ואח"ך נשמה. ואינו תלוי בענין השנים רק בזכיות בלבד. אמנם מי שהוא מגולגל מבחינת נפש אינו יכול ליקח עוד כל ימיו חלק הרוח וכשימות אחר שישלים הנפש יחזור ויתגלגל לתקן הרוח. וכן הענין בנשמה ובדרוש הגלגולים הארכנו בזה וע"ש:
בדף קכ"ז ע"א וז"ל ובגין כך את סמך איהו סתים בכל סטרוי בגונא דא את ם סתימא מה בין האי להאי כו' כבר הודעתיך כי כמו שלמטה הם לאה ורחל כן כנגדם למעלה הם בינה ותבונה בינה כנגד לאה ותבונה כנגד רחל והנה אות ס' היא בבינה. שהיא יותר סתומה ונעלמת אבל ם סתומא היא בתבונה שאינה כל כך סתומה לפי שהיא יורדת למטה ומתלבשת תוך ז"א כנודע והיא נעשית בבחינת מ"ם סתומה מרובעת דרביעא על בנין. וזו התבונה היא הנקראת אם הבנים:
שם ספרא דצניעותא גם זה הועתק מכתיבת ידי הרב הגדול זלה"ה בדקע"ו ע"ב וז"ל פרקא קדמאה תאנא ספרא דצניעותא ספרא דשקיל במתקלא דעד לא הוה מתקלא כו' ספרא דצניעותא משום דכתיב כבוד אלהים הסתר דבר וכתיב ואת צנועים חכמה ספרא דשקיל במתקלא מתקלא קרי דכר ונוקבא וכדאמרינן בפ' פקודי בדף רנ"ה ע"א וז"ל דאינון דאתנסיבו דשקלי במתקלא דכורין ונוקבין דא עם דא ואלין אקרון מאזנים וכ' ותאנא באדרת האזינו בדף ר"ץ ע"א וז"ל ת"ח בשעתא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין בעא לאתתקנא אתקין כולא כעין דכר ונוקבא באתר דאתכלילו דכר ונוקבא לא אתקיימו אלא בקיומא אחרא דדכר ונוקבא והאי חכמה כללא דכולא כו'.
פרק תנינא דספרא דצניעותא וז"ל שם ד' קע"ז דיקנא מהימנותא לא אדכר בגין דהיא יקירות' מכלא פי' אפי' בז"א לא אדכר בשיר השירים כדאי' באדר' רבא בד' קל"ב ע"ב ובד' קל"ט ע"ב מאודנין נפקת פירוש מתחלת מקמי אודנין בסחרנהא דבוסיטא סליק ונחית חוטא חוורא פירוש זהו חד חוטא דשערי סחרני דיקנא אי נמי חוט בשר סביב חוץ לזקן בלי שיער וזה צריך עיון. בתליסר מתפרש ביקרא דיקירותא כו' פירוש יש בדיקנא דאריך אפין י"ג תיקונין אדם לבד הוא וכו' פירוש אדם הוא בז"א ולא באריך אפין ואף בז"א אינו נקרא אדם אלא מהחוטם ואילך דקל"ו ב' תשעה אשקיין לגופא ס"א לגנתא כו' פירוש כי י"ג תיקוני דיקנא אינם מתפשטים כולם כ"א תשעה מהם לז"א ומשם הם מתפשטין בגוף כדאמר באדרא זוטא בדף רצ"ה ע"א מקמי פתחא דאודנין שארי יקירו להתתקן (ע"ג) כו' עתה מפרש דיקנא דא"א תיקוניו אחד לאחד
פרקא תליתאה דספרא דצניעותא שם דקע"ח דינין דדכורא תקיפין ברישא בסופא נייחין דנוקבא באיפכא כו' וכן באדרת נשא בדף קמ"ב ע"ב וז"ל ותאנא בצניעותא דספרא דכל דינין דמשתכחין מדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסופא וכל דינין דמשתכחין מנוקבא נייחין ברישא ותקיפין בסופא כו' ובפ' תצוה בדף קפ"ז ע"א וז"ל כתיב יהי שם ה' מבורך מאי מבורך כו' שירותא קשה וסופה רך מ"ב קשה ודינא איהו ודאי ולבתר רך כו' נראה בהפך דדינין דנוקבא תקיפין ובלתר חלישין:
בפרשת תצוה מאמר בס' הזוהר בד' קפ"ד ע"ב וז"ל בתרין נקודין אתפרשת מלכו שמיא סטרא דקדושא כו' אמר שמואל כבר נתבאר ביאור המאמר הזה למעלה בביאור מאמר ספרא דצניעותא בד' צ"ז ע"א ומצאת שמה כי תדרשנו ועוד יתבאר בשער הרביעי שהוא שער הפסוקים בפרשת שמות. בענין דור המדבר ויהושע וכלב הענין הזה וע"ש כי תדרשנו. ופה נחזור להרחיב הביאור:
שם בדקפ"ז ע"ב וז"ל אבנא למשקל בה דא יוד כו' ענין זה נתבאר בפ' תרומה בדקס"ז ע"א בענין דרוש אור מים רקיע וע"ש:
שם בדקצ"ה ע"ב וז"ל ת"ח בארבע סטרין דעלמא בד' תקופין קלא אתער כו' זה תבין ממה שביארתי בדרוש תיקון עון הגאוה והליצנות בסוד שם חלהים המקיף וע"ש. גם תעיין באדרת נשא דקכ"ח ע"ב איך הקליפין נכללין זה בזה ומתעלין עד שהם מפסיקין בין הסוד דדכורא אל היסוד דנוקבא הנק' נקודת ציון שבה ולוקחין השפע ההוא אבל לא (ד"ש ע"ב) שנאמר כי ח"ו נכנסין בתוך היסוד שלה והזהר אל תטעה בזה ח"ו:
שם בדרכ"ג ע"ב שורה י"ג וז"ל בן חור בן חורי ועל דא אשתלים ביה דינא דקב"ה בעובדא דעגלא פירוש דדריש מילת חורי מלשון חרי אף וכמש"ה מה חרי האף הגדול הזה והוא שמאלא (א"ש הענין הוא אע"ג דחור הוא לבן וכענין חור כרפס ותכלת מסטרא דחסד עכ"ז מדקאמר בן אורי דא ימינא מוכרח הוא לומר בן חור דא שמאלא מלשון חרי אף כדקאמר הרב זלה"ה):
שם בדכ"ו ע"ב וז"ל ר' אלעזר שאיל לר"ש אבוי ואמר הא קשורא דכלא אתקשר בקדש הקדשים לאתנהרא כו' אמר ליה הא אוקימנא עד אין סוף כו' ענין זה בארתיו באורך בכונת התפילות בענין פרשת התמיד איך מתקשרים שלשה ספירות תחתונות בשלשה אמצעיות ושלשה אמצעיות בשלשה ראשונות כו' וכך עושים בכל ארבעה עולמות אבי"ע עד שנמצא שמתקשרי' עד אין סוף וע"ש כי שם נתבאר כל הצורך:
(דף כ"ו ע"א) שם בדמ"ג ע"א וז"ל ועל דא כולם בחכמה עשית בבינה כו' הנה החכמה הוא האומר ובינה הוא העושה כנודע והענין הוא כי כבר ידעת כי יסוד דאבא נעלם ומתלבש תוך היסוד של בינה. כמבואר אצלינו בדרוש המוחין של ז"א ונמצא כי יסוד בינה הוא המתגלה והוא העושה כל הדברים ואם כן מ"ש כולם בחכמה עשית אין פירושו שהחכמה הוא העושה אלא שהחכמה בהיותה מתלבשת בבינה עושה הבינה כל המעשים וזמ"ש כולם בחכמה עשית בבינה כלומר בהיותה מלובשת בתוך הבינה. א"ש אפשר לומר שזהו מה שתיקנו לומר בברוך בברוך שאמר ברוך אומר ועושה בברוך אחד ולא אמרו ברוך אומר וברוך עושה לרמוז ברוך אחד שהוא היסוד נשניהם יחד שהוא אומר ועושה יסוד של חכמה ויסוד של בינה, והם שביל ונתיב כנלע"ד:
שם בדס"ה ע"א וז"ל והאי נהרא אתקרי אם לגנת' ועילא מגינתא בגין דעדן משתתף בהדא ולא פריש מינה ובגין כך כל מבועין כו' פירוש כי כבר ידעת מה שפירש רשב"י בפ' תרומה בסוד ס"מ של אפרסמון בד' קכ"ז ע"א דבשעתא דהדרא ויתבא רביעה על בנין דלתתא לינקא לון היא עומדת בצורת ס' סתומה ומצד זה נקראת אם לגנתא כאם המניקה בניה ובשעתה דסתים ואתגניז בגויה גו נקודה עלאה לעילא כדין חיהי קיימא בדיוקנא דאת סמך סתים בגוויה ואתגניז ביה לסלקא לעילא ומצד זה היא לעילא מן גנתא וזמ"ש בגין דעדן אשתתף בהדא והא פריש מינה וזה נכון ולא כפירוש מורי הרמ"ק ז"ל. עי"נ שלבינה יש שתי בחינות מתחילה היתה כלולה בחכמה ואח"כ נתפשטה והולידה וכמו שנבאר ובערך ההתפשטות היא אם לגנתא ובערך קודם ההתפשטות שהיתה כלולה בתוכו נקראת עלאה מן גנתא ושני מציאיות אלו עדין הם בה וזמ"ש בגין דעדן אשתתף בהא כו':
שם בד' פ' ע"א וז"ל אל תהיו כסוס כפרד דאינון מארי זנותא על כולא כו' נודע מ"ש חז"ל כי ששה דברים נאמרו בסוס והאחד מהם הוא שאוהב את הזנות. גם ר"ת ב'מתג ו'רסן ע'דיו ל'בלום הוא בוע"ל להורות כי כונת הפסוק הזה הוא להזהיר את האדם שיקדש עצמו בשעת הבעילה ולא יהיו כסוס הבועל דרך זנות יותר משאר הבהמות:
שם בדק"ג ע"ב וז"ל בסכת תשבו חסר ודא עננא דכולהו קשירין ביה דכתיב כי ענן ה' עליהם יומם וכתיב ובעמוד ענן אתה הולך לפניה' יומם דא הוא עננא דאהרן דאקרי יומם דכתיב יומם יצוה ה' חסדו עננא חד ונטיל עמי' חמש אחרנין ואינון שית ועננא אחרא דכתיב ובעמוד אש ליל' דא נהרא להו לישרא' מנהירו דאינון שית עכ"ל. דבר זה נתבא' בפ' יתרו דס"ח ע"ב ובפ' תרומה בדקל"ט ע"ב. והענין הוא כי אין הבינה עלאה מתלבשת ומתפשטת תוך ז"א אם לא על ידי שתתלבש תחילה בחסד שבה אשר הוא השורש אל כו החסדים ולכן חסד הזה נקרא יומם דכליל כולהו שית יומין כי החסד הוא יום והגבורה לילה ועל ידי החסד הזה מאירה הבינה בכל מה שתחתיה ואי אפשר להיות זולתו ועל החסד הזה נאמר נאם ה' לאדוני שב לימיני כי האדון היא הבינה. אשר נאמה ואמרה לאברהם שהוא מדת החסד שב לימיני שהוא החסד שלה בקו ימין שבה הנקרא יומם. ואברהם הוא החסד המקבל תחילת הכל מן החסד שהוא ימין הבינה הנקרא יומם כנז' וזמ"ש שב לימיני רוצה לומר שיקבל אברהם מימין שלה הנקרא יומם. (ד"ש ע"ג):
שם ברעיא מהימנא בדף ק"ט ע"ב וז"ל ואנת בכל ספירה וספירה בארכה וברחבה עילא ותתא כו' ענין זה נתבאר בתחילת דרוש אדם קדמון (לכל קדומים וע"ש גם יחבאר בפ' נשא בדקכ"ח ע"ב) (ע"ג) במ"ש שם יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון כו':
שם בדקי"ט ע"ב וז"ל בכה ר' אלעזר פתח ואמר קולה כנחש ילך וגו' השתא בהאי גוונא כו' עיין בדרוש אחר שביארנו בענין הקליפות של אבי"ע איך ענינם כי שם הארכנו בזה אבל הענין בקיצור הוא במה שהודעתיך במקום אחר כי נוקבא דז"א לא נאצלה מתחילתה רק בסוד נקודה עשירית שבה בלבד
שם בר"מ בדקכ"ב ע"ב וז"ל י' יראה ודא איהי על רישיה דבר נש כו' ה' אהבה על רישיה דבר נש כו' ענין זה חולק עם המוסכם לנו בכל ספרי הזוהר וגם התיקונין כי אהבה היא בחכמה ויראה היא בבינה אבל הענין הוא במה שנודע כי שתי מיני יראות הן החיצונה והפנימית כי החיצונה היא יראה מחמת העונש והפנימית היא מ"ש חז"ל כי כל צדיק ירא לעלות אל מקום חופת חבירו פן ישרף כמש"ה כי על כל כבוד חופה וכן הענין הזה הוא בספירות עליונות עצמן כי כל אחת יריאה לעלות למעלה ממקומה פן תישרף באש חבירתה שלמעלה הימנה וכמ"ש בפ' בשלח כשעלה משה למרום שהיה אומר לו קמואל המלאך שלא היה יכול ליכנס בתחום הדרניא"ל המלאך ולא הדרניא"ל בתחום סנדלפו"ן המלאך פן ישרף זה באשו של חבירו הגדול ממנו:
אמר שמואל הנה נא הואלתי לכתוב פי' האדרא רבא בכל הפי' אשר מצאתי באמתחותי איש לא נעדר מהם כאשר עיניך תחזנה משרים בע"ה וזה החלי בעזר בוראי בפ' נשא בדקכ"ז ע"ב וז"ל:
שם בר"מ בדקמ"ו ע"ב וז"ל יברכך יי' יאר ה' ישא יי' מקורא דתלת שמהן אילין כי' הנה תחילה צריך להגיה המאמר הזה שהלשון הוא (ע"ד) מוטעה. וצריך להגיהו כזה. מקורא דתלת שמהן אילין וראיתי נוסחא אחרת דתלת שמהן אילין יו"ד ה"י וא"ו ה"י והוא הוי"ה דס"ג קדושא אהי"ה אהי"ה אהי"ה דמקורא דיליה יו"ד ה"א וא"ו ה"א והוא מ"ה קשורה דתרויהו יחוד דתרויהו אדני דביה א"י דרמזין יאהדונה"י ודא עמודא דאמצעי' שכינתא איההדונהי ורמזין א"י רביעאה מן תרין שמהן מפרשן דרשימין בהון נוסחא אחרינא דרמזין יאהדונהי ודא עמודא דאמצעיתא שכינתא איהי יאהדונה"י נוסחא אחרינא אידהונהי ע"כ מצאתי:
שם בדק"ן ע"א וז"ל וכנסת ישראל אקרי ים כנרת והכי אתחזי כו' הנה המלכות נקראת שבעה ימים והם בעולם הבריאה והמלכות כוללת כולם כי הם שבעה קצוותיה ונקראת כנרת שהוא בגמטריא (ע"ד) אדנ"י במילואו.
שם בדקנ"ו ע"ב שו' ך' וז"ל ת"ח טמא קדישא אית כו' צריך להגיה אותם שלשה שמות כל"ך סעפ"ה יאעוצ"ה:
שם בדקפ"ה ע"ב וז"ל הכא אית לאסתכלא כיון דאמר אם עונות תשמור יה אמאי יי' כו' לכאורה יש לתמוה במ"ש הא ה' דאיהו רחמי כי הרי בפסוק הזה אינו מוזכר אלא שם אדני באלף דלת נו"ן יו"ד שהוא דין ולא רחמים ואמנם זה יובן במ"ש בפ' נשא דקמ"ו ע"ב בר"מ בברכת כהנים בענין שם אדנות הנקרא יחוד וגם ביארתי זה בפירוש ברכת כהנים כי שם אדנ"י במילואו הוא רחמים כי הוא י"ב אותיות ועם השם עצמו הרי י"ג כמנין י"ג תיקוני דיקנא דאריך אנפין ושם זה הוא בעולם הבריאה. וזהו כונת הפסוק אם גברו העונות עד שם י"ה שהם אבא ואימא הנה אדני שהוא רחמים יכפר עלינו ויעמוד לנו ואם גם שם הזה יגביר עליו כח הדין להיותו שם אדנות הנה מ"י שהיא הבינה יעמוד לנו עיין גם בשער ו' שער הכונות בדמ"א ע"א ענין זה באר היטב גם כן:
שם בדרי"ג ע"א וז"ל מסטרא דיליה טב וצדי' אקרי ומסטרא דההוא אחסנתא לאו הכי כו' כבר הודעתיך בדרושי הגלגול כי כפי הבחינה שהיתה באדם בעת שחטא כך צריך אח"ך לתקן בבואו בגלגו' והמשל בזה מי שהיו לו בעת שחטא בחינת רוח ונפש ונשמה משלשה בי"ע ועוד נפש ממלכו' דאצילות ואח"כ כאשר מתגלגל אעפ"י שתיקן בתכלית התיקון השלם עד בחינת הנשמה דבריאה לא סגי ליה בהכי ובזה תבין סוד נפלא כי כמה צדיקים היו שעשו מצות רבות ונקרא צדיק ורע לו ויש צדיקים עושין מצות מועטות ונקרא צדיק וטוב לו. אבל הענין תלוי בזה כי כיון שתחילה היה בבחינה גדולה צריך לתקן עתה בערך אותה הבחינה העליונה וזמ"ש מסטרא דיליה רוצה לומר של עת הגלגול הזה טב וצדיק אקרי כי עשה מצות הרבה אבל מסטרא דאחסנתא דיליה קדמאה שהיתה מעולה איננו עדיין שלם ומתוקן ועדיין הוא מעוות:
שם בדרס"ב ע"ב וז"ל תא חזי ירושלים וציון דינא ורחמי (ד"ש דמ"ז ע"א) ואף על פי כן כתיב עיר דוד היא ציון וכתיב בקרבך קדוש לא אבא בעיר נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה אימתי א"ר יהודה כד יתהדר מלכות בית דוד לאתריה לתתא כו'. א"ש רציתי לבאר המאמר הזה במקומו במסכת תעניות פרק ה' בד"ה וז"ל א"ר יוחנן אמר הקב"ה לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבא בירושלים של מטה עכ"ל. אח"ך גמרתי ואמרתי יותר טוב להביאו במקומו ומקורו בס' הזוהר הקודם:
שם בדרע"א ע"א וז"ל ברוך דא רזא דמקורא עלאה מכולא לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין כו' מאמר הזה הוא מכתיבת הר' הגדול ז"ל. דע כי אין ברוך שבתפלה דומה לברוך שבברכת הנהנין והמצות כי ברוך שבתפלה הוא מלמטה למעלה ויהיה ביאורו כך. ברוך מלכות בסוד יסוד הדבוק בה אתה חסד כי אין זווג אלא ע"י החסד ה' בסוד הת"ת.