Left Sidebar Content

חגים ומועדים | פסח | ארכיון כתבות - פסח

אם תרצו אין זו הגדה

הגדה של פסח באור הקבלה

לאכול מצה שמתפוררת לך תמיד בין הידיים, לשיר "מה נשתנה" עם הבן הקטן של הדוד חיים. לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים, לנסות לספר על כך לילדים שנרדמו כבר פעמיים... ולא לשכוח למלא גם לאליהו הנביא את הכוס שלו - אז מה הקשר של כל זה אלינו?
מאת: אורן לוי

חכמת הקבלה מספרת שההגדה של פסח היא חיבור קבלי שמדבר על פנימיותנו. היא מובילה אותנו לגלות שסדר פסח הוא למעשה נוסחה עתיקה לעשיית סדר בחיים. לא רק בבית, בארונות המטבח ובחדרי הילדים, אלא סדר של ממש, סדר פנימי בתוך הלב.

הסיפור המוכר

ההגדה של פסח מספרת כי אבותינו ירדו למצרים מכיוון שהיה רעב בארץ כנען.

בתחילה, חייהם במצרים היו טובים, אך בהדרגה הכל התחיל להסתבך. הם החלו להרגיש שפרעה ממרר את חייהם. השליטה של פרעה על חייהם הייתה כה חזקה, אבותינו לא יכלו להימלט ממנה. ואז, מתוך הלחץ והעבודה הקשה, הם זעקו אל הבורא שהוציא אותם מעבדות לחירות.

עד כאן תקציר הסיפור המוכר שסיפרו לכולנו בגן ובבית הספר.

כאמור, הקבלה חושפת בפנינו את הרובד הקבלי, הפנימי של אותו סיפור היסטורי. בואו ונכיר את המשמעות הנסתרת שלו ונגלה מדוע הוא כל כך אקטואלי עבורנו.

מאחורי הקלעים של המציאות

על פי חכמת הקבלה, מצרים אינה המדינה שאיתה עשינו שלום והיום נמצאים בה חופי סיני. היא גם לא הממלכה העתיקה שבה חיו אבותינו בימי קדם.

"מצרים" הוא שם קוד למצב שאליו יגיע כל אדם, ורבים מאיתנו חווים אותו כיום, במאה ה-21. נשמע מפתיע? להלן ההסבר הקבלי.

אם נתבונן על החיים שלנו במבט מן הצד, נגלה כי מה שמניע אותנו לבצע פעולות שונות בחיינו הוא הרצון שלנו להשיג הנאה ותענוג.

אנו מחליפים מקום עבודה או רכב, נוסעים לחו"ל, או אוכלים במסעדה טובה כדי לשאוב מכך סיפוק. הטבע שלנו, האגו, הוא זה שדוחף אותנו לרדוף אחר עוד ועוד הנאות כדי למלא את עצמו. הבעיה היא שההנאה מכל דבר שאותו אנו מתאמצים להשיג מתפוגגת לה אחרי זמן קצר.

בדרכנו להשיג את ההנאה המקווה אנחנו נתקלים ברצונות של אנשים אחרים שמפריעים לנו, ועקב כך נוצרות התנגשויות. זה קורה בתוך המשפחה, במקום העבודה ואף ברמה המדינית והכלל עולמית.

כאן בארץ, בגלל שהאגו הוא הגדול והמפותח ביותר, מורגשות ההתנגשויות האלו, בין הרצונות האגואיסטיים של בני האדם בעוצמתן החזקה ביותר.

אל ההתנגשויות מבית מתווסף גם לחץ שאנו מרגישים מצד אומות העולם. כך יוצא שאנו מגיעים למצב שבו מופעל עלינו לחץ מבחוץ ומבפנים כאחד. בהדרגה הולכת ומתבהרת לנו העובדה שצעידה אחר האגו מובילה אותנו לסבל.

היום, בדיוק כמו בסיפור המקראי, גם אנחנו מתחילים להרגיש רעב, מן ריקנות שכזו.

תחושה זו היא שהכינה את הקרקע להתגלות חכמת הקבלה בדורנו.

האור שלימוד הקבלה מביא לחיינו מגלה לנו שגם בימינו אנו עבדים ל"פרעה מלך מצרים", עבדים לאגו שממרר את חיינו. הקבלה פותחת לנו פתח להרגיש שיש חיים אחרים ויפים יותר "מחוץ למצרים". כתוצאה מכך "פרעה", האגו שבנו, סופג מכות.

לאחר שהאגו ספג עשר מכות, נוצר בנו צורך עז "לצאת ממצרים", מהאגו, ואז אנו צועקים אל הבורא שיציל אותנו.

רק הבורא שברא אותנו כ"עבדים" יכול לשחרר אותנו משליטת האגו, להוציא אותנו לחופשי מ"מצרים".

זו המשמעות האמיתית של חג החירות: יציאה ממצרים, ממקום העבדות לאגו, אל החופש.

כיום היציאה מעבדות מצרים קרובה מתמיד ובידינו ההזדמנות לזרז אותה ביחד. כשנצא לחופשי תתגלה בפנינו דרך חדשה לחיות את החיים. יהיו אלה חיים של איחוד ואהבת אחים, חיים של שלום ושלווה בכל הרמות: ברמה האישית, החברתית ובמיוחד במעמד מדינת ישראל בעולם.

ועכשיו, אחרי שהכרנו את משמעותו הפנימית של סיפור ההגדה, נוכל להבין על מה באמת מרמזים לנו מנהגי ליל הסדר.

אכילת מצה: לישת הבצק ובדיקת המבט

המצה מוגדרת כלחם עוני (לחמא עניא) משום שהיא מרמזת על תחושת הריקנות במצבנו הנוכחי.

עני לפי הקבלה הוא "עני בדעת", מי שמרגיש שיש לו הכל ובכל זאת משהו חסר. מכאן ועד ליציאה ממצרים הדרך קצרה. אכילת המצה מסמלת את הנכונות לברוח מהאגו.

מעניין לראות שבתהליך אפיית המצה מקפידים ללוש את הבצק ללא הפסק, כדי שלא יחמיץ. החמץ מסמל בחכמת הקבלה את הרצון האגואיסטי שעימו נבראנו והוא זה שכולא אותנו בתוך העולם הצר של האהבה העצמית שלנו.

בדומה לאופן שבו לשים את הבצק, גם עלינו לבדוק כל הזמן מהו הרצון שמנחה אותנו, לאן מכוון המבט שלנו, האם רק לעצמנו או גם כלפי הזולת.

ודאי שאיננו מסוגלים להתגבר על האגו בכוחות עצמנו, זה הרי הטבע שלנו. אבל עצם הבדיקה והשאיפה לשינוי בונה בתוכנו פנייה אמיתית לבורא בבקשה לעזרה, לתיקון האגו שהוא הטביע בנו. ואז קורה השינוי המיוחל.

ארבע כוסות: ארבעה שלבי יציאה מהאגו

מיץ ענבים לילדים, יין אדום מתוק לאמא וקברנה סוביניון לסבא. ולך תסביר ארבע פעמים לבני הדודים מהרצליה שוודקה עם מיץ תפוזים לא נחשבת ליין...

גם המנהג הקסום הזה מרמז בעצם על תהליכים רוחניים.

כוס מסמלת בקבלה את היכולת שלנו לקבל את האור שבא מהבורא. המקובלים גילו שהתכונה היחידה שקיימת בבורא היא תכונת האהבה. לכן אם גם אנחנו מתייחסים זה לזה באהבה כמו שהבורא מתייחס אלינו, אנו נעשים דומים לו, ובמידה הזאת האור שלו ממלא אותנו.

יין מסמל את אור הבורא הפועל עלינו בשני שלבים במהלך לימוד הקבלה:

בשלב הראשון האור מתקן ומשחרר אותנו משליטת האגו ובכך הופך אותנו דומים לבורא בשלב השני הוא ממלא אותנו.

למה שותים דווקא ארבע כוסות יין במהלך הסדר ולא חמש או שש?

שתיית ארבע הכוסות מרמזת על תהליך בסיסי בבריאה.

המקובלים מספרים לנו כי האגו שבנו נוצר בארבעה שלבים ובאותו סדר מתרחש גם תיקונו. יוצא, שארבע כוסות היין מסמלות את ארבעת שלבי היציאה מהאגו אל העולם הרוחני שבינתיים נסתר מאיתנו. לחיים!

אז מה באמת נשתנה?

גם לשיר "מה נשתנה?", לכאורה שיר ילדים תמים, יש משמעות קבלית עמוקה.

במהלך השיר באמצעות הדימויים השונים מתארים לנו המקובלים את השלבים שעובר האדם במהלך יציאתו לחופשי מהאגו.

"הלילה הזה כולו מצה", כך מתחילה הדרך הרוחנית שלנו. אמנם כבר היינו מוכנים להיפטר מהאגו ולברוח ממצרים, אבל ה"פרעה" שבנו אינו מוותר בקלות. פעם אחר פעם האגו השולט בנו אינו מאפשר לנו להתחבר לזולת. את התחושות המרות האלו מבטאות המילים "הלילה הזה כולו מרור".

מתוך המצוקה הזו אנו פונים לבורא בבקשה לעזרה. דווקא ב"חצי הלילה", כשאין תקווה לחיים טובים יותר, ואין סיכוי להינצל, דווקא אז אנו נענים. פתאום, בחיפזון, זה קורה!

"הלילה הזה מטבילים שתי פעמים" מתאר כיצד הבורא משחרר אותנו מהעבדות ובונה בנו טבע חדש, ממש כמו הטבע שלו, טבע של אהבה.

"הלילה הזה כולנו מסובים" לוקח אותנו אל מנהג נוסף שיש בליל הסדר, להסב על צד שמאל כמו אדונים נכבדים הנשענים על כריות נוחות בזמן הסעודה.

למה דווקא צד שמאל?

כי שמאל מסמל בקבלה את האגו שבנו, את האהבה העצמית, בעוד שימין מסמל את אהבת הזולת. המנהג להישען על צד שמאל מרמז על המעמד החדש שרכשנו, אנו כבר לא עבדים של האגו אלא אדונים לעצמנו.

עבדים היינו

הירידה למצרים מאופיינת תמיד בתהליך בן מספר שלבים צפויים מראש. בתחילה החיים שם נראים כלל לא רעים. השימוש באגו עוזר לנו להתקיים, להתפתח, לפרוח וליהנות מהחיים.

לפתע, דווקא כשאנו זוכים לשיא ההצלחה והשגשוג, מתפשטת בנו תחושת ריקנות והחיים הופכים להיות חסרי תקווה. תחושה זו נמשכת עד שיום אחד, כאילו משום מקום, מתגלה בתוכנו תכונה חדשה - "משה".

כשתכונת ה"משה" מתגלה היא מביאה אותנו אל חכמת הקבלה.

בזכות העיסוק בה אנו לומדים שאנו עבדים לטבע האגואיסטי שלנו ומגלים את "פרעה", העריץ שמושל בנו ומעביד אותנו בפרך. יחד עם ההבנה הזו, "משה" פותח לנו פתח לתקווה חדשה, ומראה לנו שקיימת דרך לחיות את החיים אחרת.

המקובלים גילו כיצד מפעיל אותנו האגו והצליחו להשתחרר משליטתו. הם מלמדים אותנו שהצעד הראשון לקראת היציאה מהעבדות, הוא להבין שכל מה שקורה מסביבנו ובתוכנו הוא תוצאה מהפקודות ש"פרעה" מנחית עלינו. אבל יחד עם זה המקובלים מדגישים, שרק לאחר שנצא מהחושך נגלה ש"עבדים היינו" ו-"עתה בני חורין".

"והגדת לבנך": על אבות ובנים

"בנים" מסמלים את סדרת המצבים הבאים שאנו עתידים לעבור בחיינו.

אב מסמל את מצבנו הנוכחי ובן מסמל את המצב הבא שלנו, המצב המפותח יותר. אב ובן הם שני מצבים שאנו עוברים במהלך התפתחותנו הרוחנית.

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר 'והגדת לבנך'".

אמירה זו באה להדגיש כי כל המצבים הנפלאים שנחווה בעולם הרוחני, הם תוצאה מאותה יציאה מהאגו, ממצרים. רק אחרי "יציאת מצרים" נפתחים לנו אופקים חדשים, ולכן נהוג תמיד להזכיר ולומר "זכר ליציאת מצרים".

"והיא שעמדה לאבותינו ולנו": בונים את ארץ ישראל הרוחנית

"והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו".

יש משהו מאוד חם ומלכד בישיבה יחד במהלך ליל הסדר ובהיזכרות שבעצם כל הזמן כולם היו נגדנו. אבל היום כשאנחנו שוב מוקפים בשונאים הקמים עלינו לכלותינו, מתעוררת השאלה מה הם באמת רוצים מאיתנו, דור אחר דור?

גם אנחנו וגם העמים האחרים לא מודעים לסיבה מדוע מאז ומעולם האנושות איננה מחבבת את עם ישראל. הקבלה מסבירה כי הסיבה לכך היא שדווקא אנו מחזיקים במפתח לאושר של כלל האנושות. בתוכנית ההתפתחות שקבע הבורא הוגדר לנו תפקיד מכריע, עלינו ליישם על עצמנו את שיטת התיקון באמצעות חכמת הקבלה ולאחר מכן להעביר אותה לעמים האחרים. בכך נגאל אותנו ובבוא הזמן את העולם כולו מ"עבדות מצרים".

בדורנו הזמן כבר הגיע, אומרים גדולי המקובלים, ועלינו להזדרז ולפעול, כי לאמיתו של דבר אנו נמצאים באיחור.

הבורא קיבץ אותנו לכאן מכל קצות תבל ונתן לנו את ארץ ישראל הגשמית, כדי שאנו נבנה אותה בעצמנו כארץ ישראל הרוחנית, כמקור של שפע ואור לעולם כולו. לשם כך עלינו לבנות כאן עם מאוחד שיהווה דוגמה לכל העמים, "אור לגויים". ברגע שנתחיל בזה, מיד ישתנה היחס העוין של העולם כלפינו ויתחלף ביחס של כבוד ואהדה, כפי שהבטיחו הנביאים עוד לפני אלפי שנים.

לא במקרה יוצאת היום חכמת הקבלה מן המסתור, שכן תפקידה הוא לסייע לנו להתאחד באהבה ולממש את ייעודנו עלי אדמות. אם נתחבר, ולו מעט, למסרים של החכמה העתיקה שלנו, דרך העיתון, הטלוויזיה, האינטרנט או הספרים, ונשנה את הלך המחשבה שלנו, נוכל סוף סוף להיות עם חופשי בארצנו.

עתידנו הטוב מובטח, אנו יכולים לזרז אותו יחד.

אם רק נרצה, אין זו אגדה ... ואז היא, חכמת הקבלה, שעמדה לאבותינו תסייע גם לנו!

פסח שמח!!!


מאמרים בנושא פסח:

גם פסח הזה - 4 בנים, 4 דעות

פסח - מעבדות לחרות

 

 

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content