ארכיון אקטואליה בעולם

מה בין הסכם שלום למצב של שלום? באילו שלבים אמורה להתבצע התקרבות בין עמים? איך ייראה שלום אמיתי ומהו הסיכוי שנזכה לטעום ממנו?

אחרי כל מלחמה נעשים מחקרים, נכתבים ספרים ומחזות על השאיפה לשלום, אבל השלום – איננו. מהו בכלל שלום? ההפך ממלחמה? משהו אחר? בדיקה מחודשת של ערך השלום, מנקודת המבט של חכמת הקבלה

כולנו חיים ברשת והפרטיות מתה מזמן כשהמידע עלינו כבר נאסף ונמכר למטרות שיווקיות. אך ביכולתנו ליצור שכבת הגנה שתשמור על פרטיותנו. רק צעד אחד מצדנו, שיגדיר מחדש את המושג "פרטיות"

מהי אותה דרישה פנימית שמורגשת בלב שונאי ישראל, שעליה הם מוכנים להקיז את דמנו? מה הטעות שאנחנו עושים כשאנו נתקלים בגילויי אנטישמיות? מסתבר שהציווי להיות "אור לגויים" מעולם לא היה רלוונטי יותר מאשר בימים אלו

עיירת הנופש השווייצרית ארוסה כאילו יצאה מתוך גלויה. הרים מיוערים, פסגות מושלגות, שפע אגמים וצמחייה ירוקה. חלפו שתים-עשרה שנים בדיוק מאז הוזמנתי לנאום בפני הפורום הבין-לאומי של "מועצת החכמים העולמית", שבה אני חבר. במקביל לוועידה שלנו, התקיים האירוע השנתי הגדול של הפורום הכלכלי העולמי בעיירה הסמוכה דאבוס. מה שהפריד בינינו לבינם היה הר גדול. לא סתם גבעה מוריקה קטנה, אלא הר אידאולוגי גבוה שכמעט בלתי ניתן לגשר עליו

גזען, שוביניסט ואפילו נאצי. אלה רק חלק מהביטויים שהעולם הטיח בנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ במהלך שנת כהונתו הראשונה בשלטון

דוגמנית שמפברקת רומן, פוליטיקאי ש"מערבב" אותנו כמו חומוס או בלוגר שקופץ מבקבוק: אין סוף לבדיות שאנחנו מוכנים לקבל, כל עוד אפשר להתכתש על זה בפיד שלנו. מה תופעת הפייק ניוז עושה לחיים שלנו ואיך נוכל להתגבר על זה

השנה האחרונה הייתה שנה סוערת מאוד מבחינת פגעי מזג אוויר. שריפות גדולות, סופות אדירות, נזקים עצומים. השאלה החשובה היא האם זהו עוד גל של שינויי אקלים שיחלוף לו עם הזמן, או שמא עכשיו קורה משהו יוצא דופן?

ניתוחים פלסטיים, הזרקות, מתיחות, תרופות מעכבות הזדקנות, אלה הם רק חלק מהמוצרים שמציע לנו עידן האנטי אייג'ינג. לפעמים עולה ההרגשה שעם כל פלאי הטכנולוגיה של היום, אולי אנחנו קצת מאבדים גבולות

מצעדים של ניאו-נאצים צצים לאחרונה פה ושם, בארה"ב וברחבי אירופה. אותם סמלים, אותן קריאות, איך שוב פעם נופלת האנושות למקום הזה של שנאה וגזענות יוקדת?

לפני כשבועיים חזרתי מאמריקה, אחרי מסע אינטנסיבי של כנסי קבלה בצ'ילה, ברזיל, מקסיקו וניו ג'רזי. נפגשתי עם אלפים מתלמידיי היקרים, ושמחתי לראות איך הם מתפתחים רוחנית משנה לשנה. עם זאת, האווירה הכללית שחשתי ברחובות הייתה עגומה. מסתבר שהחלום האמריקאי הלך כבר מזמן לישון, ואף אחד לא שם לו שעון מעורר