Left Sidebar Content

חינוך, הורות והוראה

הדרך לגשר על פער הדורות

תארו לכם שלזוג דינוזאורים נולד קוף, יצור שאמור להתפתח רק מיליוני שנים אחריהם. מה יכולים לעשות זוג המסכנים? הם מסתכלים על הקוף הזה ולא יודעים אפילו איך להאכיל אותו, מה לעשות עמו, איך לשחק אתו, מה לומר לו. לא יודעים כלום. יחד הם בוהים בו, חסרי אונים. והוא, קופיקו הקטן, יפה, זריז, חכם הרבה יותר מהם, עם עיניים בוערות. מה היצורים האלה רוצים ממני, שואל הוא את עצמו מעת לעת. לא מבין אותם, לגמרי.

הסצנה הזו הייתה יכולה להיות מצחיקה, אם לא הייתה מספרת את סיפור חיינו. פער דורות. הורים לא מצליחים לתקשר עם ילדי המסכים, שמצדם מזמן איבדו עניין בלנסות להבין את "החופרים". אוכל, כסף, שירותי הסעות, ותעזבו אותי בשקט. איך נכון לגשת לעניין הכאוב הזה? האם יש דרך לגשר על פער הדורות?

בחזרה לקופיקו שספון בחדרו. מה הוא רוצה? למלא את הרצונות שמצויים בו. הרצונות האלה אחרים משלנו, הוריו הדינוזאורים. אנחנו לדוגמה רצינו להתלבש יפה, היה חשוב לנו להיראות טוב, והוא בכלל לא חושב על לבוש. זורק על עצמו איזה טרנינג או סמרטוט אחר ועף מהבית. המוזיקה האיכותית שאנחנו אהבנו עושה לו חררה, האמנות שהערכנו נראית לו דוחה. כל התרבות שלנו לא מובנת לו, כל תפיסת העולם שונה. היחס ללימודים, לעבודה, לטיולים בעולם, לזוגיות ולהקמת משפחה. האם יש דרך למצוא עמו מכנה משותף? על פניו נראה שלא, אבל פה מחכה לנו הפתעה.

עתיד. הפתרון טמון בהתפתחות פנימית משותפת אל העתיד שמחכה לכולנו, צעירים ומבוגרים כאחד. בכל אדם ואדם יש חלק שהוא נצחי, שלא שייכת בו תמותה או תמורה, חלק שאינו משתנה. אם אנחנו וילדינו נתחיל לעסוק בו יחד, יהיה לנו דבר משותף, שלם, חשוב מאוד בעינינו, ולדור הצעיר אפילו יותר מפני שהוא מתקדם יותר. כך נוכל להיות במגע, בקשר, בעזרה הדדית, בחיים משותפים ממש. התפתחות הנשמה קוראים לזה בקבלה. פיתוח הנשמה הוא העסק היחיד שאין בו התיישנות או שעמום, כי הוא נוגע במהות החיים ומטרתם.

מהי בדיוק נשמה ואיך מפתחים אותה? החומר שממנו אנו בנויים הוא רצון לקבל הנאה ותענוג. כך מלמדת חכמת הקבלה. פיתוח הנשמה פירושו פיתוח היכולת להתקיים מעל האגו שלנו, מעל הרצון לקבל הכול לעצמנו בלבד. הרצון הזה לספוג הכול לתוכנו פנימה, הוא שמפריע לנו להרגיש את מה שנמצא מחוץ לנו.

על ידי תרגילי קשר מיוחדים שפיתחו חכמי הקבלה, האדם לומד להתעלות מעל התפיסה האנוכית שלו, לצאת מגבולות האגו שלו ולהתחיל לראות את העולם כמו שהוא. בלי הקלקולים שמכניס בו האגו. העולם שרואים אז הוא אחר לגמרי, והוא נקרא העולם הרוחני או המציאות העליונה. המידה שבה האדם מסוגל לתפוס את העולם הרוחני נקראת הנשמה שלו.

ככל שהאדם לומד לצאת מעצמו הוא מרגיש יותר את המציאות העליונה. במציאות הזו כולנו נפגשים. אנחנו כמו עוזבים כל אחד את האגו הקטן שלו על כל רצונותיו הגשמיים, ועוברים לחיות בנשמה. ודאי שאיננו מזניחים את קיומנו הגשמי ודואגים לכל מה שצריך, אבל כל תשוקותינו מכוונות מעלה, אל פיתוח הנשמה. אנו מתחילים לרכוש טבע שני, תכונות נעלות של אהבה ונתינה טהורה.

בהדרגה, אנו מתחילים לראות את המערכת שמנהלת את חיינו, את כל העולם הזה על כל מה שקורה בו. החיים שלנו מתרחבים. דברים שכיום נותנים לנו סיפוק כלשהו מתחילים להראות בעינינו קטנטנים, לעומת ההנאות שנפתחות בפנינו. אנו מרגישים את מקור החיים, מקור כל התענוגים, וזה הרבה יותר חזק מכל הישג, מכל סם או שאר מיני מילויים שאפשר למצוא בחיים הרגילים. זה ממלא לנו את הרצון הכי גדול שטמון בנו. תחושת הסיפוק היא נצחית ושלמה. אנו מקבלים יכולת לראות את כל מערכת המציאות, מקצה לקצה, ליהנות מכל מה שיש בבריאה, ללא שום גבול או מגבלה.

לסיכום, אין שום דבר אוניברסלי שיוכל לקשר בין דורות מלבד הנשמה, רק היא תוכל להיות משותפת בינינו, כי למעשה היא אחת לכולם. נשמה אחת כללית, שכולנו חלקים ממנה, ולא חשוב מאיזה דור באנו. מראשית הבריאה ועד סופה, יש רק נשמה אחת שהולכת ומתפתחת עד לגמר תיקונה. 

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 851 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".    

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>kab-study</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>כנס קבלה לעם עולמי&lrm;</p><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p><p>olamot-nifgashim</p>
<div id="__tbSetup"></div>

Right Sidebar Content