Left Sidebar Content

חגים ומועדים | ט' באב

החורבן האמיתי הוא החורבן שבלב

למה בחר המשיח דווקא במקום מסוכסך, כבד ורווי דם כמו ירושלים? לכבוד ט' באב: סיור קבלי מודרך בירושלים הרוחנית
מאת: אלי וינוקור

י' בטבת, יז בתמוז ותשעה באב הפכו זה מכבר לימים יבשים וחסרי משמעות, שלא לומר מיותרים. כמה טונות של אבנים קרות שנפלו לפני אלפיים שנה, כבר לא כל כך מעניינות ציבורים רבים במדינה. בכלל, קשה להבין את אותו "משיח" שבחר לחכות לגאולה דווקא בעיר המסוכסכת הזו, שמנקזת לתוכה את כל הבעיות והמחלוקות של האנושות.

לו יכולנו להרכיב משקפיים מתוקנות, רוחניות, היינו מגלים כי הבחירה בירושלים כעיר הבירה הרוחנית של העולם אינה מקרית כלל וכלל. מאחורי חיצוניותה ה"מאובנת" לכאורה, מסתתרת לה מהות פנימית עמוקה ועשירה לאין קץ - "ירושלים של מעלה", עלינו רק למצוא את הקשר הנכון בינינו לבינה. אז רגע לפני שאתם בורחים או שוכחים ממנה סופית, הנה סיור קצר ברחובותיה הלא ידועים של ירושלים האמיתית, ירושלים שבלב.

לפי הסברי המקובלים, המציאות שאותה אנו חווים הינה סובייקטיבית, כלומר תלויה לחלוטין בחמשת חושיו ובמצבו הפנימי של המתבונן. למעשה, כל התופעות, הדמויות והחפצים שמתראים לעינינו, אינם אלא השתקפות חיצונית של רצונותינו הפנימיים. כאשר הרצונות שלנו מכוונים אך ורק להשגת תענוגים כמו כסף, כבוד ופרסום על חשבון האחר, אנו מרגישים דרכם מציאות גשמית מוגבלת ועכורה למראה. אך כאשר אנו משנים את מגמת השימוש ברצונותינו מכוונה לניצול הזולת, לכוונה הפוכה, להיטיב ולרומם אותו, אנו מתחילים לתפוס בהם מציאות רחבה בהרבה - רוחנית ונצחית. זאת, משום שבכך אנו מזדהים עם כוח האהבה והנתינה ששורה בכל המציאות ומפעיל אותה - הכוח העליון.

כותב על כך הרב קוק: "כשם שהאדם צריך להתרגל אל הטבע החומרי וכוחותיו צריך ומוכרח הוא להסתגל לחוקי הטבע הרוחני, השולטים במציאות כולה, שהוא חלק ממנה".

התהליך תיקון הרצונות האמור מכונה בחכמת הקבלה בשם "תיקון הלב". הכוונה אינה כמובן לאותה משאבת נוזלים גשמית, אלא למכלול הרצונות המתפתחים בתוכנו. "ירושלים" מסמלת שלב חשוב מאוד באותה בהתפתחות, שלב שבו מתעוררת באדם השתוקקות עזה להתרומם מעל שכבת הקיום הצרה של העולם האגואיסטי, ולהתוודע לרמת גבוהה יותר של הכרה וקיום - רמה רוחנית. רמת ההכרה שבה האדם חש כיצד אור הבורא, אור אין סוף, ממלא את כל רצונותיו, מכונה בלשון המקובלים "ירושלים של מעלה".

מחורבן לאהבה

ייתכן ותופתעו לגלות כי היו זמנים שבהם היינו קרובים מאוד לפסגה הזו. לפני חורבן הבית, חי העם בתחושת איחוד, קרבה ואהבה עמוקה בין פרטיו. תחושה זו היתה כה חזקה ואינטנסיבית עד שהיא עלתה על גדותיה ממש ופרצה לתוך המציאות הגשמית. בדרך זו נבנתה למעשה ירושלים של מטה, אותה עיר דוד יפהפייה שאנחנו מכירים עד עצם היום הזה.

החומה שנבנתה סביב ירושלים למשל, שימשה כסמל למחיצה הפנימית שהאדם בונה בין הרצונות האגואיסטים והאלטרואיסטים שבו, כשהוא מחליט שלא להשתמש יותר ברצונותיו כדי להזיק לזולת. בית המקדש, היהלום שבכתר, שיקף את פעולת ה"התקדשות" של האדם הפרטי, האוסף את רצונותיו האנוכיים במטרה להפוך את השימוש בהם מ"למען עצמו" ל"למען הכלל" ("בית" בקבלה מסמל את כלל רצונות האדם ואילו "קודש" מסמל את תכונת האהבה והנתינה לזולת. אדם שהופך את כוונתו מקבלה לעצמו לנתינה לזולת "בונה את בית המקדש" שבתוכו.)

החומה - סמל למחיצה הפנימית בין רצונותיו של האדם

בלשון המקובלים, בתקופה שבה התקיימו שני בתי המקדש, העם היהודי ניצב בדרגות רוחניות נעלות המכונות "מוחין דחיה" (בזמן בית המקדש הראשון) ו"מוחין דנשמה" (בזמן בית המקדש השני).

אולם במשך הזמן החלו כוחות של פירוד ואיבה לחתור בתוך השלמות הפנימית הזו, והעם החל לאבד את מדרגתו הרוחנית הגבוהה. שנאת החינם שהתעוררה בלבבות קרעה את חבלי האהבה שקשרו ביניהם, והובילה את בני האומה לניתוק מוחלט מהרגשת הכוח העליון. מכיוון שהמציאות היא רק השתקפות של מצבנו הפנימי, לא מפתיע כי החורבן הפנימי, זה שבלב, התבטא בסופו של דבר גם בחורבן גשמי. בית המקדש נחרב והעם יצא לגלות ארוכה וקשה.

עם זאת, קומץ קטן של מקובלים הצליח לשמר את הגחלת, את הקשר הפנימי עם הכוחות העליונים שמפעילים את עולמנו. אותו קומץ הבין כי העם נכנס לתקופה של גלות פנימית וחיצונית כאחד שבמהלכה יהיה עליו לעבור תהליך התפתחות מסוים.
אך בד בבד קבוצת מקובלים זו הבינה כי עליהם מוטלת האחריות להחזיר את העם לדרגה הרוחנית הגבוהה שהשיג בעבר, ולכן הם השקיעו את כל מרצם וכוחם כדי לסלול בשבילו את הדרך.

קבוצה קטנה של מקובלים שמרו על הגחלתלא לחינם מיד בראשית הגלות נכתב ספר הזוהר, עליו אמר רבי שמעון בר יוחאי כי הוא יהיה עתיד להתגלות בתקופה שבה בני האדם יהיו מוכשרים פנימית להבין את העוצמה הפנימית האדירה שהוטמעה בו. מדור לדור, המקובלים העבירו את שיטת ההתעלות הרוחנית מאיש לרעהו, פישטו והתאימו את הידע והכוח שמרוכז בספר הזוהר, כך שיתאים לנשמות החדשות שהתגלו בעולם. הם חיפשו שפה מתאימה יותר, דרך ברורה יותר להתאים את הקבלה לדור שבו יבשילו התנאים החיצוניים והפנימיים לבנייה מסוג חדש, בניית ירושלים הרוחנית בתוך ליבנו. כעת, אומר גדול המקובלים של המאה ה 20, הרב יהודה אשלג, הגיע הזמן: "שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת...".

ממלכות לבינה

למעשה, אם נרצה לדייק, אותה בנייה מדוברת אינה אלא גילוי. ירושלים של מעלה, עליה כתבו המקובלים, לא הלכה לשום מקום. היא לא "נעלמה" או עלתה בסערה השמימה. היא נמצאת כאן בתוכנו. מה שמקשה עלינו להבחין בה הוא הנטייה האגואיסטית שמושלת ביד רמה על ליבנו. נטייה זו היא הסיבה לכך שבמקום לראות ולהרגיש את "ירושלים של מעלה" במלוא תפארתה, אנו רואים גל של אבנים דוממות. במקום לראות את אותה "עיר שחוברה לה יחדיו" אנו רואים פירוד, איבה ומחלוקת בכל מקום. הלב הרצוץ של עם ישראל משתקף מבעד לכל אבן ואבן, רחוב סמטה או בית בעיר.

אם כך, הדרך לירושלים הפנימית מתחילה במקום שבו התחלנו - בלב. שערי החומה ייפתחו בפנינו כאשר נתחיל לבנות את הרצון הפנימי שלנו בדומה לכוח העליון הנותן והאוהב. בשפת הספירות, שבה מבטאת חכמת הקבלה את היחס בין הבורא והנבראים, זה נקרא חיבור בין "מלכות" ו"בינה". מלכות, המסמלת את הרצון האגואיסטי של האדם לקבל עבור עצמו בלבד, מתקנת את עצמה ורוכשת את תכונות ה"בינה", שהיא כולה רצון להשפיע, לתת לזולת. ירושלים מסמלת את ספירת זעיר אנפין - או תפארת - שמתווכת בין מלכות ובינה, מאפשרת לחיבור הזה להתקיים וממלאת אותו באור העליון.

ירושלים היא מרכז החיים. לא לחינם, גם מבחינה גיאוגרפית, נמצאת ירושלים במרכז הארץ. בספר הזוהר כתוב על כך בצורה מפורשת: "וגם ירושלים היא כך בין שאר הארצות כמו לב בין האיברים. ועל כן היא באמצעו של כל העולם כמו לב שהוא באמצע האיברים..."

כאן מסתיים הסיור המודרך ברחובות ירושלים הרוחנית, אך הסיור האמיתי רק עומד להתחיל. אין לנו מה להתאבל על בנייני האבן השבורים, ועל החומות החיצוניות שנפלו. לא לכך כיוונו אותם המקובלים. לט' באב הנוכחי אנחנו מגיעים בידיעה שהחורבן האמיתי הוא החורבן שבלב. לכן התפילה שלנו צריכה להיות מכוונת אך ורק לתיקון הקשר והאיחוד בינינו, מניצול לנתינה, משנאה לאהבה, מירושלים של מטה לירושלים של מעלה. "אנשי האמת" שעליהם כתב רבי מנחם מנדל מקוצק, אלו שכמהים ומייחלים לתיקון הזה, נמצאים כבר בכל פינה ורחוב. ואין רגע מתאים מהיום להתחיל בכך.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content