Left Sidebar Content

חגים ומועדים | ראש השנה

הסוד לשנה הטובה

שנה של מימוש

את שנת תשע"ה אני רואה כשנה שבה כולנו, עם ישראל, נעבוד על מימוש התפקיד שלנו - להיות "[1]כאיש אחד בלב אחד". שנה שבה מתוך החיבור שלנו, "האור לגויים" יאיר לעולם כולו, "[2]ואז אומות העולם יכירו ויודו במעלת ישראל עליהם. ויקיימו הכתוב: '[3]ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'".

יחד נצליח לממש זאת.

שנה טובה

הרב מיכאל לייטמן

חשבון נפש

שנה קשה עברה עלינו. אשליות התנפצו, הבטחות הופרו, פערים חברתיים התרחבו, משפחות התפוררו ותוכניות טלוויזיה הידרדרו לשפל חדש.

ואז פרצה מלחמה. לא פחות מ-4,594 רקטות נורו עלינו השנה. 72 חללים נפלו למעננו, כדי שנמשיך לחיות כאן, בארץ ישראל. עוד לא סיימנו להילחם עם האויב מדרום, וכבר מתקרב האויב מצפון, והשלישי כבר נראה באופק...

האנטישמיות הגואה בעולם מזכירה לנו שאין לאן לברוח. ואפילו אנחנו, העם קשה העורף, הגענו למצב שבו אנחנו אומרים: "די!". הצרות שנוחתות עלינו מכל כיוון מעוררות בנו רגש ושכל חדשים, ומחייבות אותנו לשאול, מה הסיבה לסבל שלנו, מה כולם רוצים מאיתנו והאם יהיה לזה סוף.

בכל רע קיימת נקודת אור קטנה, והשנה היא האירה דווקא ברגעים הקשים של מבצע "צוק איתן" - התקרבנו זה לזה, לבבות נפתחו, ידיים חיבקו ודמעות של רגש חם צרבו את העיניים. הרבה תפילות, כך אומרים, פתחו שערי שמיים, ולכמה שבועות חזרנו להיות עם. עם שלם, עם אחד.

ראש השינוי

ראש השנה הזה לא יכול להיות כמו כל ראשי השנה שקדמו לו. בשנה הזאת אנחנו רוצים להיות ראש שקובע ומחליט על גורלו, ולא זנב שעומד בחוסר אונים מול המצבים שבאים אל תוך חיינו. בואו נחליט שהשנה אנחנו מפסיקים להתפתח בדרך קשה של סבל, ועולים על דרך הטוב.

למרות שאנחנו עם שלא עושה חשבון לאחרים, כדי שההחלטה שלנו תיכנס לתוקף עלינו לעצור ולהתאחד לחשבון נפש משותף. חשבון של יום אחד, יום כיפור, שיביא אותנו להחלטה ברורה שהשנה אנחנו מפילים את מחיצות הברזל שעומדות בינינו, מתאחדים ומגלים את כוח החיבור - אותו הכוח שהפך אותנו לעם עוד בימי אברהם. אחרת, כפי שמתריעים החזאים, גל עצום של צרות עלול לבוא ולשטוף אותנו, בדיוק כפי שקרה ליונה הנביא.

יונה זה אנחנו

ביום הכיפורים נהוג לקרוא את ספר יונה. יונה הנביא הוא הדמות המרכזית בסיפור. הוא מקבל משימה מאלוהים - להזהיר את יושבי העיר הגדולה נינווה, "[4]כי עלתה רעתם" לפניו. תפקידו להוביל את התושבים מדרכם הרעה, דרך שנאת החינם, לדרך אהבת הזולת. אבל יונה מחליט להימלט מייעודו ולברוח אל מעבר לים. גם לנו נראה לפעמים שנוכל לברוח כמו יונה ולמצוא מפלט בעבודה, בחו"ל, בסקס, בכדורגל, בסמים, בפייסבוק, בריאליטי ובמה לא.

גם לנו יש תפקיד ולא נוכל להתחמק ממנו. עוד מימי בבל - התקופה שבה אברהם איחד אותנו לעם על בסיס אהבת הזולת - התבשרנו שזכות הקיום שלנו תלויה באחדות בינינו ובכך שנשמש דוגמה לכל העולם. לאורך שנים הרגשנו על בשרנו איך החוקיות הזאת פועלת: כשאנחנו מאוחדים, אנחנו בפריחה וגם העולם משגשג. כשאנחנו נופלים לשנאת חינם, רודפות אותנו צרות והעולם מידרדר למלחמות עקובות מדם.

עם השנים איבדנו הכרה. ניתקנו את הקשר בינינו, עד כדי כך שאנחנו מתמלאים סלידה כשאנו שומעים מילים כמו "[5]אור לגויים" ו"עם סגולה". התפקיד שלנו נשכח מהלב, ועדיין מחכה להפעלה. כשאנחנו בורחים ממנו, מגיעה הסערה...

הסערה

הבריחה של יונה גורמת לסערה בלב ים וכמעט שמביאה אסון על כל יושבי הסיפון. בלב ליבה של הסערה יונה נרדם ו"מתנתק" מהמציאות. להבדיל ממנו, המלחים אינם נרדמים. בתוכם מתחילה לצוף ההכרה שהסיבה לסבל שלהם הוא אדם שנמצא ביניהם. הם מטילים גורל ומגלים שהאדם הזה הוא יונה, היהודי היחיד שעל האונייה.

כך גם היום. העולם הופך ל"כפר גלובלי", ואומות העולם - המלחים שנמצאים באותה הספינה - מאשימות בכל המשברים, הטרור והמלחמות את היהודי היחיד בסיפור - עם ישראל.

כמו יונה, גם אנחנו עדיין ישנים. אנחנו שקועים בתוך הגאווה הישראלית ומתָרְצים את השנאה כלפינו בכך שהעמים מקנאים בנו. עם כל מלחמה שעוברת מתחזקת ההכרה שלנו שהגורל הוא בלתי נמנע, "המלחים" רק מחכים לרגע הנכון לזרוק אותנו לים. אלא אם כן נקיץ מהתרדמה, ונחליט.

ההחלטה

בהתפרצות פתאומית יונה מצווה על המלחים להשליך אותו לים, בתקווה שהצעד הזה ישקיט את הסערה. יונה נזרק החוצה ונבלע על ידי לווייתן. במשך שלושה ימים של חשבון נפש בתוך מעי הדג, יונה מתחנן על נפשו ומגיע להסכמה שעליו לבצע את משימתו.

כמו יונה, בתוך כל אחד מאיתנו יש מטען פנימי שמעורר סערות בעולם. אנחנו, עם ישראל, נושאים בתוכנו שיטה לחיבור, לשלום בעולם. זהו השורש שממנו נוצר העם שלנו - שורש החיבור בעולם. זה הגנום הלאומי שקושר בינינו לעם אחד, והוא חייב להתעורר היום לחיים. לא נוכל להימלט מזה. לכל מקום שנגיע, הכוח הלא ממומש הזה יערער את המציאות שסביבנו ויחייב אותנו להתחבר.

החיבור בינינו ישמש מקור לקנאה חיובית של אומות העולם. קנאה שתעניק לאנושות את הכוח להגיע לאחדות עולמית, שבה כולנו, כל בני האדם, נחיה "כאיש אחד בלב אחד".

השאלה היחידה שנותרה היא, האם נישא באחריות המוטלת עלינו, או שיזרקו אותנו אל מצולות הים כדי שבכל זאת נסכים לממש את ייעודנו.

אור לגויים

תפקידו של יונה הוא להפוך את שנאת החינם לאהבה בין איש לרעהו. וזה גם התפקיד של כולנו. שלך, שלו ושלי. אותו תפקיד, אותו סיפור. דבר לא השתנה, רק מחוגי השעון שזזו כמה שנים קדימה...

במקום להיות "אור לגויים" אנחנו מנסים בכל כוחנו להיות "ככל הגויים". אלא שמכבש ההתפתחות מביא את העולם למצב שבו הוא זקוק למרפא. כמו המלחים, עוד ועוד אנשים ומדינות מרגישים בתת ההכרה שהאחראים לצרות שלהם הם היהודים, ולכן אומות העולם לא ישנו את יחסן אלינו לטובה, עד שנמלא את חובתנו.

העולם מגיב בטבעיות על מה שעובר עליו, ומפנה כלפינו את הצער והשנאה שלו. יום כיפור, שמגיע אלינו לצורך חשבון נפש נוקב, הוא הזדמנות לקבל על עצמנו את הייעוד שלנו ולהגיע להחלטה להתחבר בינינו ולהיות "אור לגויים". רק אז המערבולת העולמית סביבנו תשקוט, האנושות כולה תזכה לשלווה ותיפרס מעל כולנו סוכת שלום.

סוכה שבה נשב יחד, ללא מאבקים, ונעלה את החיבור בינינו אל ראש סולם הערכים. כל השנה זלזלנו באהבת הזולת, וכעת, עם ההכרה בתפקיד שלנו, נתחיל לעלות את הכלל "[6]ואהבת לרעך כמוך" מעלה מעלה, מעל לראשנו - עד שיהפוך לסכך שמכסה על כולנו מכל צרה וקללה. למרות השוני בינינו, נתאגד יחדיו כארבעת המינים.

אז נשב כולנו יחד ונחגוג את שמחת התורה האמיתית. כי התורה היא הכוח שמסוגל לתקן את השנאה בינינו ולהפוך אותה לאהבה.

   

ספר יונה

א,א ויהי, דבר ה', אל יונה בן אמיתיי, לאמור. א,ב קום לך אל נינווה, העיר הגדולה, וּקרא עליה: כי עלתה רעתם, לפניי. א,ג וַיָקָם יונה לברוח תרשישה, מלפני ה'; ויירד יפו וימצא אונייה באה תרשיש, וייתן שכרה ויירד בה לבוא עימהם תרשישה, מלפני, ה'. א,ד וה', הֵטיל רוח גדולה אל הים, ויהי סער גדול, בים; והאונייה, חישבה להישבר. א,ה וייראו המלחים, ויזעקו איש אל א-לוהיו, ויטילו את הכלים אשר באונייה אל הים, להקל מעליהם; ויונה, ירד אל יַרְכְּתֵי הספינה, וישכב, ויירדם. א,ו ויקרב אליו רב החובל, ויאמר לו מה לך נרדם; קום, קרא אל א-לוהיך, אולי יתעשת הא-לוהים לנו, ולא נאבד. א,ז ויאמרו איש אל רעהו, לְכו וְנַפִּילה גורלות, ונדעה, בשֶלְמִי הרעה הזאת לנו; ויפילו, גורלות, וייפול הגורל, על יונה. א,ח ויאמרו אליו, הגידה נא לנו, באשר למי הרעה הזאת לנו: מה מלאכתך, וּמֵאַין תבוא, מה ארצך, ואי מזה עם אתה. א,ט ויאמר אֲליהם, עברי אנוכי; ואת ה' א-לוהי השמיים, אני ירא, אשר עשה את הים, ואת היבשה. א,י וייראו האנשים יראה גדולה, ויאמרו אליו מה זאת עשית: כי ידעו האנשים, כי מלפני ה' הוא בורח, כי הגיד, להם. א,יא ויאמרו אליו מה נעשה לך, וישתוק הים מעלינו: כי הים, הולך וסוער. א,יב ויאמר אליהם, שָׂאוּני וַהֲטילוני אל הים, וישתוק הים, מעליכם: כי, יודע אני, כי בשלי, הסער הגדול הזה עליכם. א,יג ויחתרו האנשים, להשיב אל היבשה, ולא יָכוֹלו: כי הים, הולך וסוער עליהם. א,יד ויקראו אל ה' ויאמרו, אנה ה' אל נא נֹאבְדה בְּנפש האיש הזה, ואל תיתן עלינו, דם נקיא: כי אתה ה', כאשר חפצת עשית. א,טו וַיִשְׂאו, את יונה, וַיְטילוהו, אל הים; ויעמוד הים, מזעפּו. א,טז וייראו האנשים יראה גדולה, את ה'; ויזבחו זבח, לה', ויידרו, נדרים.

ב,א וַיְמַן ה' דג גדול, לבלוע את יונה; ויהי יונה במעי הדג, שלושה ימים ושלושה לילות. ב,ב ויתפלל יונה, אל ה' א-לוהיו, ממעי, הדגה. ב,ג ויאמר, קראתי מצרה לי אל ה', ויענני; מבטן שאול שיוועתי, שמעת קולי. ב,ד ותשליכני מצולה בִּלְבַב ימים, ונהר יסובבני; כל מִשְבריך וגליך, עליי עברו. ב,ה ואני אמרתי, נגרשתי מנגד עיניך; אך אוסיף להביט, אל היכל קודשך. ב,ו אֲפָפוני מים עד נפש, תהום יסובבני; סוּף, חָבוּש לראשי. ב,ז לְקִצְבֵי הרים ירדתי, הארץ בְּרִחֶיהָ בעדי לעולם; וַתַעַל מִשַחַת חיי, ה' א-לוהיי. ב,ח בהתעטף עליי נפשי, את ה' זכרתי; ותבוא אליך תפילתי, אל היכל קודשך. ב,ט מְשַמְרים, הַבְלֵי שָוְא, חסדם, יעזובו. ב,י ואני, בקול תודה אזבחה לך, אשר נדרתי, אשלמה: ישועתה, לה'. ב,יא ויאמר ה', לדג; וַיָקֵא את יונה, אל היבשה.

ג,א ויהי דבר ה' אל יונה, שנית לאמור. ג,ב קום לך אל נינווה, העיר הגדולה; וקרא אליה את הקריאה, אשר אנוכי דובר אליך. ג,ג וַיָקָם יונה, וילך אל נינווה, כדבר ה'; ונינווה, הייתה עיר גדולה לא-לוהים, מהלך, שלושת ימים. ג,ד ויחל יונה לבוא בעיר, מהלך יום אחד; ויקרא, ויאמר, עוד ארבעים יום, ונינווה נהפָּכֶת. ג,ה ויאמינו אנשי נינווה, בא-לוהים; ויקראו צום וילבשו שקים, מגדולם ועד קטנם. ג,ו וייגע הדבר, אל מלך נינווה, ויקם מכיסאו, ויעבר אדרתו מעליו; וַיְכַס שַׂק, ויישב על האפר. ג,ז ויזעק, ויאמר בנינווה, מטעם המלך וגדוליו, לאמור: האדם והבהמה הבקר והצאן, אל יטעמו מאומה, אַל יִרְעו, ומים אל ישתו. ג,ח ויתכסו שקים, האדם והבהמה, ויקראו אל א-לוהים, בחוזקה; וישובו, איש מדרכו הרעה, ומן החמס, אשר בכפיהם. ג,ט מי יודע ישוב, וניחם הא-לוהים; ושב מחרון אפו, ולא נֹאבֵד. ג,י וירא הא-לוהים את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה; ויינחם הא-לוהים, על הרעה אשר דיבר לעשות להם, ולא עשה.

ד,א וַיֵרַע אל יונה, רעה גדולה; וַיִיחַר, לו. ד,ב ויתפלל אל ה' ויאמר, אנה ה' הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי, על כן קידמתי, לברוח תרשישה: כי ידעתי, כי אתה אל חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה. ד,ג ועתה ה', קח נא את נפשי ממני: כי טוב מותי, מחיי. ד,ד ויאמר ה', הַהֵיטב חרה לך. ד,ה וייצא יונה מן העיר, ויישב מקדם לעיר; ויעש לו שם סוכה, ויישב תחתיה בצל, עד אשר יראה, מה יהיה בעיר. ד,ו וימן ה' א-לוהים קיקיון ויעל מעל ליונה, להיות צל על ראשו, להציל לו, מרעתו; וישמח יונה על הקיקיון, שמחה גדולה. ד,ז וימן הא-לוהים תולעת, בַּעֲלות השחר למָחֳרת; ותך את הקיקיון, וייבש. ד,ח ויהי כזרוח השמש, וימן א-לוהים רוח קדים חרישית, וַתַך השמש על ראש יונה, ויתעלף; וישאל את נפשו, למות, ויאמר, טוב מותי מחיי. ד,ט ויאמר א-לוהים אל יונה, ההיטב חרה לך על הקיקיון; ויאמר, היטב חרה לי עד מוות. ד,י ויאמר ה', אתה חסת על הקיקיון, אשר לא עמלת בו ולא גידלתו: שבן לילה היה, וּבִן לילה אבד. ד,יא ואני לא אחוס, על נינווה העיר הגדולה, אשר יש בה הרבה משתים עשרה רִבּוֹ אדם, אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו, ובהמה, רבה.

גדולי ישראל על חיבור ואהבה ועל תפקידנו כלפי העולם

חיבור ואהבה

"אין הצלחת אומתנו תלויה אלא באהבת איש את אחיו, בהתקשרותנו בקשר אחד כבני משפחה אחת".

רבי שמואל דוד לוצאטו

"ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה, כדי לכלול באחדות ושלום שהוא עיקר החיות והקיום והתיקון של כל הבריאה, על ידי שבני אדם שמשונים בדעותיהם נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום".

ספר ליקוטי הלכות, ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד'

"אם נחרבנו, ונחרב העולם עימנו, על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עימנו ייבנה, על ידי אהבת חינם".

הראי"ה קוק, אורות הקודש ג'

"כל רעש עולמי לא בא בעיקרו, כי אם בשביל ישראל. קרואים אנו כעת לתפקיד הגדול, למלא אותו ברצון ודעה, לבנות את עצמנו ואת כל העולם ההרוס עימנו יחד".

הראי"ה קוק, אגרת תשכו

"ואהבת לרעך כמוך. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותם לאחיך".

הרמב"ם, משנה תורה, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק יד

"אימתי מוצאת הבריאה חן בעיני הקב"ה? בזמן שכלל ישראל אגודים יחד ואין ביניהם שום קנאה ושנאה ותחרות, וכל אחד חושב בתקנת ובטובת חברו, ואז הקב"ה שמח בבריאתו".

ספר זכור למרים, פרק יא

"בעת שכל בני העולם יסכימו פה אחד לבטל את הרצון לקבל לעצמם שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז יתבטלו כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד יהיה בטוח, בחיים בריאים ושלמים".

הרב יהודה אשלג - בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, י"ט

תפקיד ישראל

"על ישראל מוטל לקבל את האלטרואיזם הבין לאומי תחילה לכל האומות, ולהיות סמל להראות הטוב והיופי שבמשטר הזה".

הרב יהודה אשלג - בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

"וכאשר יושלמו בני ישראל עם דעת השלם, יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם".

הרב יהודה אשלג - בעל הסולם, מאמר "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות"

"על ידי עם ישראל, שהם מסוגלים יותר מכל העמים להתקרבות ה', ישפיע אחר כך השפע לשאר העמים".

הרב ברוך אשלג - הרב"ש, כתבי רב"ש, כרך ב, אגרת יח

"האומה הישראלית נתקנה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי אור לכל המין האנושי שבעולם כולו.

הרב יהודה אשלג - בעל הסולם, מאמר "הערבות"

"כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם, מהיכן יבוא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא על ידי הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלוקים אמת ותורת אמת. והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו, כי יש חכמת אלוקים בקרב ישראל".

הרב יהודה אשלג - בעל הסולם, מאמר "שופר של משיח"

"מוטל על האומה הישראלית להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, שהוא הסולם לתכלית הבריאה".

הרב יהודה אשלג - בעל הסולם, מאמר "הערבות"

"בניין העולם, המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בניין האומה הישראלית. בניין האומה והתגלות רוחה הוא עניין אחד, וכולו הוא מאוחד עם בניין העולם, המתפורר ומצפה לכוח מלא אחדות ועליונות, וכל זה נמצא בנשמת ישראל".

הראי"ה קוק, אורות, עמ' ט"ז, ט'


[1] רש"י על שמות יט.

[2]  הרב יהודה אשלג - בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות עא.

[3] ישעיה, י"ד.

[4]ספר יונה, א,ב.

[5]ישעיהו,  פרקים מא-מב, מט, ס.

[6] ויקרא יט

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>hafatza</p><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content