Left Sidebar Content

גדולי המקובלים

הרב קוק - מקובל על כולם

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1935-1865)

איך קרה שבשנת ה–60 לעצמאות ישראל נבחר דווקא הרב קוק לאישיות המשפיעה ביותר על יהדותה של מדינת ישראל. זה אותו הרב שפגש את אלברט איינשטיין כדי ללמד אותו על הקשר בין תורת היחסות לחכמת הקבלה. הצצה אל עולמו המסתורי של אחד מהמוחות המבריקים ביותר שייצר העם היהודי
מאת: ניב נבון

"השאלות הרוחניות הגדולות שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להיפתר עכשיו בדרגות שונות לכלל העם" (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אדר היקר, עמ' קמד').

בצל גורדי השחקים, בדרומה של העיר תל-אביב פורחת שכונת נווה צדק העתיקה. כיום היא משופעת בחנויות מעוצבות, המציעות קרמיקות מסוגננות, עוגיות בכלים יפים וסימטאות קטנות וציוריות. בלב השכונה, ברח' אחווה 21, ניצב לו בית פינתי קטן וצנוע למראה.

מאחורי חומותיו הרעועות הסתתר לו בעבר נווה מדבר קסום שאליו היו מתקבצים מיטב אנשי הרוח והתרבות העברית של תקופת העליה השניה. ש"י עגנון, ביאליק, הסופר אז"ר, ברל כצנלסון, נחום גוטמן וא.ד גורדון היו רק חלק מעוברי האורח שפקדו את המקום. אך הם לא היו היחידים. אליהם חברו מבקרים נוספים, הממוקמים בעברו השני של מתרס החיים בארץ ישראל של שנות העשרים - הרב יוסף חיים זוננפלד, מנהיג הקהילה החרדית בירושלים, ועוד רבים מהבולטים שברבני היישוב היהודי באותן שנים.

שעות ארוכות הם נהגו לשבת שם, גומעים בשקיקה ממעיינות החכמה המתוקים של בן שיחתם, ומתענגים על עמקות ובהירות מחשבתו הרבה. בחלוף זמן היו קמים בחוסר רצון, ופונים לדרכם, אך כעבור שבוע או שבועיים, היו חוזרים שוב.

נווה מדבר זה היה כמובן ביתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק בתל-אביב יפו של ראשית הישוב היהודי בארץ ישראל (שהעתיק את מקומו לירושלים, שנים מאוחר יותר), והמעיין הבלתי נדלה שזרם בין כתליו הישנים, מסמל יותר מכול את דמותו הכריזמטית והמרתקת. ליבו הרחב של הרב קוק היה כמפגש דרכים, צומת רוחנית שבה הצטלבו עולם ההשכלה והרוח החילוני עם עולם התורה וההלכה הליטאי המחמיר, והשניים התמזגו בין חדריו לאחד.

אהבתו החמה והעזה של הרב קוק לבני האדם התיכה את כל מחיצות הברזל והניגודים בין פלגי המתיישבים השונים. הוא ראה במתיישבים החילוניים שהגיעו לארץ ישראל ובחרדים הקיצוניים, שותפים במדינה רוחנית, מאוחדת, שאותה ביקש הרב קוק לייסד.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), היה אחד האישים הבולטים ביותר בתולדות העם היהודי בתחומי המחשבה, ההלכה והתרבות. מנהיג רוחני משכמו ומעלה, הוגה מבריק ומשורר בעל שאר רוח.

אך מעל לכול הוא היה מקובל גדול, שהקדיש את חייו לניסיון להנחיל את עקרונות חכמת הקבלה - ואהבת האחים בראשן אל עורקיו של העם הצעיר ומחפש הזהות שהתגבש בארץ ישראל של תחילת המאה. אבל למרות הכתבים הרבים שחיבר, נשארה דמותו החידתית של הרב קוק בגדר תעלומה. כאז כן היום, מתקשים רבים לרדת לסוף דעותיו, ולהבין את כוונותיו האמיתיות. במהלך השורות הבאות, ננסה לקלף מעט משכבות המסתורין שעטפו את חייו של הרב קוק ובעיקר את עולמו הפנימי של האיש המיוחד ומעורר ההשראה הזה.

הנרדף

"שְמעוּ אלי עַמְּי, מתוך נשמתי אני מדבר עמכם... מתוך אותה ההרגשה שאני חש אותה עמוק יותר מכל הרגשות החיים שלי, שאתם, רק אתם הנכם תוכן חיי..."
(הרב קוק, חדריו, עמ' קפא)

"אפיקורס!" הדהדה צעקה מתוך אחד הבתים ברחוב מאה שערים בירושלים. "אתה והציונים שלך מעכבים את הגאולה!", נשמעה צעקה תקיפה נוספת מבין תריסיו המוגפים של בית אחר.

הדמות שפסעה בשלווה ברחוב הירושלמי הקר, לא טרחה לסובב את ראשה, אך הבעה של צער התפשטה על פניה.

ליבו של הרב קוק נקרע לגזרים. הוא ראה את הפילוג והקיטוב שפרצו ברחוב היהודי של אותן שנים, ומחשבותיו הוקדשו למטרה אחת בלבד: חיפוש הדרך לאחד את שורות האומה, ובעיקר כיצד לחבר בין שני הקטבים, החילוני והדתי.

הבית הנטוש של הרב קוק - אחוה 21 פינת נוה שלום 12 בשכונת נווה צדק בת"א.
הבית הנטוש של הרב קוק - אחוה 21 פינת נוה שלום 12 בשכונת נווה צדק בת"א

 

קריאות הגנאי שזכה להן לא פעם, נזרקו לעברו של הרב קוק בגלל "החיבה" שחש כלפי הציונים - על אף היותם חילוניים גמורים. "הם בונים את הארץ", אמר לא פעם הרב קוק, "וארץ ישראל היא הזדמנות שניתנה לנו להתחיל תקופה של שגשוג רוחני וגשמי, עלינו רק לדעת כיצד לממש אותה נכון".

כמו המקובלים הגדולים שפעלו בדורות לפניו, נתפסה ארץ ישראל בעיני הרב קוק, כמקום שבו נדרש מעם ישראל לממש את תפקידו הרוחני. הוא לא ראה בה חבל ארץ להתיישבות בלבד, אלא התכוון לציביונה הרוחני, כחממה שבה יכול האדם לטפח את רצונו והשתוקקותו להתעלות פנימית.

השיבה לארץ אחרי שנות גלות ממושכות, לא הייתה בעיניו של הרב קוק תנועה חיצונית של בני העם היהודי ממקום אחד למשנהו, אלא סימן ברור, שבישר על תחילת חזרתו של העם היהודי למימוש הרעיון הרוחני שעמד ביסודו. קיום חיים מאוחדים, חיי רוח, המתעלים מעל לקיום האגואיסטי הצר. בדומה לרב יהודה אשלג (בעל הסולם), מקובל נוסף בן תקופתו ומי שהיה ידידו הקרוב, הזהיר הרב קוק פעמים רבות כי אל לנו להסתפק בקיום הסימנים החיצוניים בלבד. מתוך השגתו הרוחנית השקיף הרב קוק אל המציאות הישראלית, וקבע שהחזרה לארץ סיימה אמנם את תקופת הגלות החיצונית, אך לא את "גלותנו הפנימית".

הרב קוק ראה בפירוד הפנימי בין שורות העם את השורש לכל הצרות, וחזר והדגיש כי סוד כוחו האמיתי של עם ישראל הוא בחיבור, וכי אחדות ורוחניות מטבעות לשון שוות הן. רק כאשר נתאחד באהבת הזולת, נעלה בחזרה למדרגה הרוחנית, ונוכל לחיות כאן בשלום ובשלווה, כתב הרב קוק.

מסעות האחדות

"הלוואי שהיה אפשר להרכיב את כל האנושות בגוף אחד, שאוכל לחבק את כולם".
(מתוך שיחה של הרב קוק עם הסופר אז"ר)

כאיש מעשה, לא הסתפק הרב קוק ברעיונות פילוסופיים ובדיבורים. הוא לא שעה לאזהרות ולאיומים, ועל אף הסכנה הנשקפת לו הוא יצא בסתיו 1913, בראש משלחת מיוחדת שכללה עשרה רבנים למסע מיוחד שנמשך כחודש ימים.

במהלך המסע היטלטלו הרבנים בעגלות רתומות לפרדות, בקרונות של רכבת העמק ואפילו על גבי סירה, כדי להיפגש מקרוב עם אנשי המושבות. כשהגיעו הרבנים לחוות הפועלים במרחביה, הם התקבלו בקרירוּת. עם כניסתם לחדר האוכל השתררה דממה וננעצו בהם מבטים חשדניים. אחד המתיישבים קם על רגליו וצעק "חבל על העבודה והדיבורים שלכם כאן לא תשפיעו על אף אחד", המבוכה שהשתררה הייתה רבה. הרב קוק פנה אליו בשלווה ואמר בקול רך: "לא באנו להשפיע, באנו להיות מושפעים".

בניגוד לרבים מעמיתיו, הוא לא הסתכל על החלוצים בהתנשאות וביהירות. בעיניו, ראה הרב קוק את חלוצי מרחביה, כאברים בלתי נפרדים מגוף אנושי אחד, שפועל בהרמוניה ובמאמץ פנימי אדיר למימוש תכלית הבריאה.

הרב קוק ראה את כולם כאברים בלתי נפרדים מגוף אנושי אחד

"אהבה" בעיני הרב קוק, לא היתה מושג מופשט, אלא ביטוי מעשי ומושלם להרגשת החיבור והקשר העמוק ששורר בין כל "אברי הגוף" במצבם המתוקן. עם ישראל, חזר והדגיש הרב קוק, הינו איבר מיוחד בגוף הזה, שתפקידו לסלול את הדרך ולהאיר את המטרה הסופית למען כל האנושות. עלינו לשאוף, הוא אמר, לממש את התפקיד הזה ולהפיץ את עקרונות חכמת האמת בכל כוחנו, עד שהעוצמה הרוחנית הגנוזה בה, תצא מן הכוח אל הפועל ותתגלה במלוא תפרחתה.

טיפות של אהבה

יותר משבעים שנה חלפו מאז פטירתו של הרב קוק, ונדמה שחסרונו העצום מורגש היום יותר מתמיד. בסקר חגיגי שנערך לכבוד יום העצמאות ה-60 למדינת ישראל, בקרב קוראי אתר האינטרנט ynet, נבחר הרב קוק לאישיות המשפיעה ביותר על יהדותה של מדינת ישראל. מקום אחד לפני דוד בן גוריון.

אין בכך מקריות כמובן, לא בעיתוי, וגם לא בבחירה. מציאות החיים הסדוקה והמפוררת של מדינת ישראל זועקת בצימאון לרוחו המפייסת, המחברת, האוהבת של הרב קוק. כמו באותה תמונה מפורסמת, הוא יושב עדיין ספון באחד מחדריו, שוקד על כתביו צופה עלינו מלמעלה, וקורא לנו להצטרף אליו.

אין להתפלא שרוב כתביו של הרב קוק מתחילים במילה "אורות", וקרויים על שם האור. האור הישראלי עדין בוקע מתוך חלונותיו, מבהיק ומלא בזוהר אמיתי וטהור, מזמין אותנו לבוא בשעריו, להיכנס פנימה. ביתו היפואי הקטן והחם של הרב קוק נותר פתוח והשכנים כולם טובים בעיניו. הם כולם חלק מאותו גוף מאוחד שראה בעיני רוחו, מטפס מעלה אל פסגת ההכרה הרוחנית.

שירתו המיוחדת של הרב קוק, שירת השפע והאחדות, ממשיכה להדהד במרחבי הארץ, ממשיכה לטפטף מתוך שולחן הכתיבה העליון שלו, טיפות גדולות של אהבה לתוך השדות הצמאים והייבשים של העולם.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
2. איש מדהים

עידו בנדל, 20.11.13 1:40
אחד מגדולי הדור
1. כתבה יפייפיה

נעמה, 6.3.09 11:16
ממש נהנתי לקרוא אותה, כתובה מקסים ותמיד מסקרן לשמוע על הרב קוק ואמונותיו. תודה.
<p>kab-study</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p><p>olamot-nifgashim</p>
<div id="__tbSetup"></div>

Right Sidebar Content