Left Sidebar Content

חגים ומועדים | יום העצמאות

עם אחד - לב אחד

אז יש צבר "במקצב יווני" ויש כזה "עם מבטא פולני", אחד "בסלסול תימני" ואחר "עם כינור רומני", אבל רובנו עדיין עם קוצים... כשנשכיל סוף סוף למצוא בתוכנו את האהבה לזולת, נוכל לחיות בהרמוניה זה עם זה ואז "יבוא שלום עלינו ועל כולם"...
מאת: אורן לוי

"כל עוד שלא נגביה את מטרתנו מתוך החיים הגשמיים, לא תהיה לנו תקומה גשמית, כי אנו בני האידיאה" (בעל הסולם, "השלום בעולם").

השבוע אנו מציינים את יום ההולדת למדינה. חמישים ותשע שנים חלפו מאז קרא דוד בן-גוריון לאומות המאוחדות "לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו, ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים" (מגילת העצמאות), אולם נראה שעדיין לא הצלחנו להקים כאן בית רוחני אמיתי שביסודו עומדת אהבת הזולת.

חלפו קרוב לשישים שנה, אולם לצערנו אנו מתקשים עדיין להגדיר לעצמנו מה נקרא "להיות ישראלי". יותר מכך, אם נתבונן במציאות בעיניים פקוחות נגלה, שאין לנו הבנה ברורה מי אנחנו ואפילו קשה לנו לומר מה היינו רוצים להיות.

את כדורי הפלאפל והחומוס שאנו כה אוהבים, אימצנו בחום מבני דודינו, את חלק מחוקי המדינה אימצנו משלטון המנדט הבריטי, ואפילו ה'כובע טמבל' המפורסם לא הצליח להתחבב על כל שורות העם, ולבסוף שבק חיים.

גם על מאורעות העבר איננו מסכימים בינינו. הדבר בא לידי ביטוי בכך, שברשתות החינוך השונות מתקיימות ונלמדות במקביל כמה גרסאות שונות להיסטוריה שלנו.

אכן ארץ קטנה ועם שלם מחפשים משמעות, מנסים למצוא זהות. נראה כי רק לאחר שנבין מהי המשמעות האמיתית, הפנימית שטומנת בחובה הקמת המדינה, נוכל לשנות את חיינו כיחידים וכאומה.

ערב יום העצמאות 2007 החלטנו לעצור לרגע את מרוץ החיים ולנסות ולברר אחת ולתמיד - מהי המשמעות של להיות ישראלי?

קיצור תולדות הזמן

לכל מדינה בעולם יש אופי ייחודי משלה שמכתיב את התרבות, את החינוך ואת הערכים המשותפים לאזרחיה. אולם כאן בארץ, למרות כל הניסיונות לסגל לעצמנו סגנונות חיים שהצליחו היטב במדינות העולם השונות, עדיין לא מצאנו את הדרך המתאימה לנו, ומיום ליום הקשיים רק הולכים וגוברים.

חכמת הקבלה מלמדת שקיימת דרך ייחודית לעם היהודי, ושמהלך החיים כיום דוחף אותנו לאתר אותה. כדי להבין מהי ולהתחקות אחר מקורותיה, עלינו להפליג למסע אחורה בזמן, מרחק כמה אלפי שנים מהיום. בזמנים הקדומים ההם, האנושות הייתה מרוכזת בבבל העתיקה וחיה כמשפחה אחת גדולה. כך היה עד לראשית המשבר הגדול.

לפתע החל להתגבר באנשי בבל היצר האגואיסטי, וכל אחד החל להיות מרוכז יותר ויותר בעצמו. כתוצאה מכך, הפסיקו האנשים להרגיש ולהבין זה את זה, ובהמשך ככל שהאגו גבר הם אף החלו ליהנות מניצול הזולת. ואז, כשכולם כבר התמכרו למרדף אגואיסטי אחר טובתם האישית והחלו לשנוא זה את זה, אדם אחד עמד מנגד - שמו היה אברהם.

אברהם סירב להסכים עם התופעה, וביקש להבין מדוע פרץ האגו פתאום. הוא החל לחקור את עצמו ואת העולם הסובב אותו. במהלך חיפושו הפנימי הוא גילה, שאם בני האדם יצליחו להתעלות מעל האגו המתגבר ויקיימו ביניהם קשרי אהבה, ייפתח בפניהם מימד עליון יותר של הטבע, מימד רוחני, נסתר, שבו יחוו הרגשה של שלמות ונצחיות. אברהם פיתח את השיטה לעשות זאת, וקרא לה חכמת הקבלה - חכמה שמלמדת את האדם כיצד לקבל נכון, כך שיוכל לחיות מתוך הרגשת הנאה ותענוג בלתי פוסקים.

לאחר שפיתח את השיטה, החל אברהם להפיץ אותה לכל מי שהיה מוכן להקשיב. אלה שהלכו על פי שיטתו וחיו לפי העיקרון הרוחני של אהבת הזולת, התקבצו לקבוצת מקובלים שהלכה וגדלה ונקראה ברבות הימים "עם ישראל".

שאר האנושות, שנכנעה לשליטת האגו, התפרדה כתוצאה מכך ל"שבעים אומות", והחלה בתהליך שלשיאו אנו מגיעים כיום. משך דורות רבים, התפצלו "שבעים האומות" הבסיסיות לאומות רבות, כשלכל אומה שכזאת מאפיינים ייחודיים משלה.

המפץ הגדול

התפרצות האגו שאירעה בבבל הייתה הראשונה בשרשרת התפרצויות אגואיסטיות שגברו מדי כמה דורות ועיצבו את פני ההיסטוריה האנושית.

כל התפרצות שכזו טמנה בחובה התפתחות עבור עם ישראל ואומות העולם, במקביל. בכל פעם שהאגו התגבר, התאמצו ישראל להתעלות מעליו ולשמור על אהבה ואחדות בין חברי האומה. לעומתם, יתר האנושות נכנעה לאגו הגדל, נסחפה אחר הריגושים שהוא מציע וחיפשה דרכים חדשות לספק ולמלא אותו. כך זכינו גם להתפתחות המודרנית שאנו מכירים כיום, התעצבו צורות המשטר, התרבות, הכלכלה, החינוך וכדומה.

כאמור, החל מהרגע הראשון שבו נוסדנו כעם, אהבת הזולת הייתה היסוד המקורי שלנו.

כל עוד השכלנו לשמור על האהבה והאחדות בינינו, שגשגנו רוחנית וגשמית, ולשיא פריחתנו הגענו בימי בית המקדש הראשון. אך ברגע שבו נכנענו גם אנו לשליטת האגו הפורץ והיחסים בינינו התדרדרו עד לשנאת חינם, איבדנו את המדרגה הרוחנית שבה היינו. כתוצאה מכך נחרבה ארץ ישראל ויצאנו לגלות בת אלפיים שנה.

במהלך הגלות הממושכת נשתכחה מאיתנו החכמה כיצד להתעלות מעל האגו, והתקיימנו כעם אגואיסטי. רק יחידי סגולה, נשמות מיוחדות שהוגדר להן תפקיד מיוחד בהתפתחות העם שלנו, התוודעו אל החכמה העתיקה של אברהם והמשיכו לפתח אותה בסתר. אלה היו המקובלים הגדולים, שהמשיכו לשמר את דרכו של אברהם ופעלו בסתר בכל דור ודור. הם הכינו עבורנו את הקרקע לשלב שבו נרצה לחזור לחיים רוחניים המבוססים על אהבת אחים, ונזדקק לשיטה כדי לעשות זאת.

בחזרה לחיים...

בסוף המאה ה- 19 התחיל תהליך של חזרה לחיים רוחניים. התהליך הגיע לשיאו ובא לידי ביטוי בצורך העז ובדחף של בני העם היהודי לשוב ולהקים את מדינת ישראל.

אט אט קרם הרעיון עור וגידים, עד שלבסוף התקבצנו ארצה מכל קצוות תבל, הקמנו את המדינה וזכינו לעצמאות.

במקביל, חכמת הקבלה, שהוסתרה מאיתנו לאורך כל שנות הגלות מפני שעוד לא הבשיל הצורך בה, החלה להתגלות ברבים. במאה ה- 21 קבעו "שני המאורות הגדולים", בעל הסולם והרב קוק, ש"הזמן הגיע": "שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת" (בעל הסולם, "תורת הקבלה ומהותה").

עכשיו, כשאנחנו כבר חיים במדינת ישראל והשיטה להתעלות רוחנית כבר זמינה לכל אדם, עלינו לחזור ולהחיות מחדש את אותם ערכי היסוד שעל בסיסם הוקם עמנו, ולהשיב את יחסי האהבה בינינו. זוהי הנוסחה שעל פיה הגענו בעבר להישגים עצומים כאומה, והיא שמסוגלת להוביל את מדינתנו לפריחה בכל המישורים. לכן כתב "בעל הסולם": "כל עוד שלא נגביה את מטרתנו מתוך החיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי אנו בני האידיאה".

העיקרון הוא פשוט, לא ניתן לבנות כאן מדינה שתתבסס על עקרונות זרים, שיטות חיים או ערכים שמצליחים במדינות אחרות, כי השורש שלנו הוא ייחודי. אנו "בני האידיאה", ולכן הכוח העליון סייע לנו לחזור לארץ, כדי שנבנה כאן מדינה החיה על פי האידיאל של אהבת הזולת - כדי שנהיה "ישר-אל".

אני - אתה - ישראל - העולם

הכינוי "ישראל" מקורו בצירוף המילים "ישר-אל" והוא מסמל בקבלה את הרצון של האדם להגיעס ישר אל הכוח העליון, כוח האהבה והנתינה.

"להיות ישראל" פירושו לחיות על פי חוק הטבע הכולל, שגילה אברהם: "ואהבת לרעך כמוך".

"להיות ישראל" משמעו להתעלות מעל לגבולות התפיסה האגואיסטית הצרה ולפתוח את חושינו לעולם רחב ואינסופי, כפי שתיאר זאת בעל הסולם: "בביאת האדם אל אהבת זולתו, עובר האדם מתוך עולמו הצר המלא מכאובים ואבני נגף אל עולם נצחי רחב".

חוק האהבה הוא הבסיס היחיד לקיומנו כעם, ויישומו מחדש הוא המתכון הבלעדי עבורנו "להיות עם חופשי בארצנו" ולזכות לעצמאות אמיתית - לשחרור משליטה של האגו עלינו. כשתשרה בינינו אהבה, לא יקנן בנו הצורך להיאבק בינינו על "מי צודק" או "מה נכון יותר".

האהבה תכלול את כולנו יחדיו, ותאפשר לפוטנציאל האדיר - שטמון בכל אחד מאיתנו כפרט ובכולנו יחד כעם - להתממש. אז כל העדות והזרמים שהתקבצו הנה מכל רחבי העולם, יעשירו וישלימו זה את זה בהרמוניה נפלאה, ואז גם נבין מה דורש העולם מאיתנו.

השאיפה: פסגת האושר, האמצעים: ואהבת לרעך כמוך

"מוטל על האומה הישראלית להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו עד שיתפתחו לקבל עליהם את אהבת הזולת שהוא הסולם לתכלית הבריאה" (בעל הסולם, "הערבות").

חכמת הקבלה מלמדת אותנו, שהטבע דוחף לא רק את העם שלנו לעלות מאהבה עצמית לאהבת הזולת, אלא את כל בני האדם. אותה אנושות שבזמן אברהם עדיין לא הייתה בשלה לאהבת הזולת, זקוקה לה כיום כמו אוויר לנשימה. הכפר הגלובלי הקטן, שהפך למקום מסוכן ולא יציב, זקוק לדרך חדשה, ואנחנו אלה שתפקידם לספק לו אותה.

כשנתחיל להגיש לעולם את השיטה לאיחוד ולאהבה בין בני האדם, נזכה לשלום ולביטחון. אף מדינה לא תבקש עוד למחוק אותנו מהמפה, כולם ירגישו שיש בנו צורך ויתייחסו אלינו בכבוד ובהערכה, כי אנו נהיה אלה שנוביל אותם אל פסגת האושר.

"בעת שהאנושות תגיע למטרתה, על ידי ביאתם לדרגה השלמה באהבת זולתו, שאז יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד ולב אחד - רק אז יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו" (בעל הסולם, "החרות").

מבוסס על המקורות: "מאמר לסיום הזוהר", מאמר "הגלות והגאולה", עיתון האומה - מאת בעל הסולם.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content