Left Sidebar Content

חינוך, הורות והוראה | טיפים להורים וילדים

פעילות עם הילדים: ששת החושים

הילדים שלנו צמאים לדעת, ללמוד ולגלות דברים חדשים, וכל רגע בילוי איתם יכול להיות הזדמנות מצוינת לשיעור לא רשמי, שילמד אותם דברים חדשים בדרך הכי טבעית של ילדים - דרך הסקרנות
מאת: מרגלית ונטורה

מי שחושב שדינוזאורים נכחדו מן העולם מוזמן לבוא אליי הביתה ולגלות שהם חיים וקיימים כמעט בכל פינה. לפעמים נדמה לי שהם פשוט שינו פאזה בתפיסה שלנו, עברו מעין תהליך של מזעור ובדרך כלשהי הסתננו להם היישר אל תוך הפאזלים, אל תכניות הטלוויזיה ולארגזי הצעצועים.

מאחר שגם הבן שלי, כמו מרבית הילדים, נמשך דווקא לאלו הגרנדיוזיים, גדולי הממדים והאימתניים, הבנתי שאין מנוס, וכהרגלנו במשפחה נקטנו בגישת "אם אנחנו לא יכולים עליהם, אז נאמץ אותם אל חיקנו". החלטנו להעביר אחר צהריים חם ולח בבית עם המזגן ובמצב רוח מיוחד של יצירה, לבנות בובת דינוזאור לתפארת ועל הדרך ללמוד משהו נוסף לחיים.

פארק הלא-נורא

אז מה היה לנו שם? הטי-רקס המפורסם ואלה עם הכנפיים, אלו עם המצנפת והקרניים וכאלו עם המון שיניים. היו ענקיים, היו גם קטנטנים, ולמרבית הפלא, היו גם אוכלי צמחים. מה שמאוד הצחיק את הבנים שלי היה הגילוי שגם מאכילת חסה, ברוקולי ומיני עלים וירקות הצליחו להתפתח כאלו חיות גדולות.

לצורך הכנת הבובה ביקשתי מאבא שימצא לנו שתי קופסאות קרטון שנשארו מהקניות של יום שישי. "אמא, איך עושים דינוזאור?" שאל אותי הבן בסקרנות. הסברתי לו שהדינוזאורים, גדולים ככל שיהיו, בנויים מאותם חמישה חושים כמו בעלי חיים אחרים בטבע, גדולים וקטנים כאחד. אותם חושים שיש אפילו לתינוקת הקטנה שלנו.

"נתחיל מלמטה למעלה", אמרתי. "קודם כול, יש לנו את הגוף, נכון?" הצבנו את הקרטון הרחב במרכז החדר ומעליו הדבקנו את הקרטון הקטן - הראש. הוא ניגש להביא את קופסת הצבעים שלו מהחדר ואמר: "נצייר לו רגליים גדולות וידיים קטנות כאלה".

חוש המימוש

 

 

 

 

חוש המישוש

תוך כדי ציור, סיפרתי לו שלמרות שהידיים מסמלות את חוש המישוש, אנחנו יכולים לחוש גם דרך שאר הגוף, והצבעתי לאורך הגוף שלנו כדי להמחיש לו במה מדובר. "גם בבטן וגם ברגליים?" הוא שאל. "כן", עניתי לו. "חוש המישוש מאפשר לנו להרגיש את עצמנו ואת הסביבה שלנו. דרך העור שעל גופנו אנחנו מגלים אם קר או חם בחוץ, מה מוצק, מה נוזלי, אם יש

סכנה לאחד האברים שלנו ואנחנו מיד צריכים להיזהר".

"שלא נקבל 'איה'?" "כן", עניתי לו והסברתי שאלמלא חוש המישוש, לא היינו מודעים לכך שיש לנו גוף.

חוש הטעם

חוש הטעם

לצורך הכנת הפה גזרנו (בזהירות רבה) זווית משולשת מהקרטון העליון. בשביל המלתעות המפחידות לקחנו קיסמי שיניים, שברנו אותם לחצאים והידקנו פנימה. "איזה פה מפחיד!" הבן התרגש. "עכשיו הוא יכול לאכול את כל החיות!" הוא רץ מיד והביא את הסוס, את הפילפילון ואת הג'ירפה המצפצפת.

"תראי, אמא, הוא אוכל את כל החיות!" ורגע לפני שהוא עמד לתת לדינוזאור לנגוס בעסיסיות בפילפילון המסכן, אמרתי לו: "תדע חמוד, שאפשר להשתמש בחוש הטעם כדי לטעום עוד טעמים, מלבד פילפילון מפלסטיק. הלשון שלנו בנויה כך שהיא מגלה לנו אם מה שאנחנו אוכלים הוא מתוק, מלוח או...", "או חריף כמו שאבא אוכל", הוא הוסיף מיד. 

חוש הריח

 

 

 

 

חוש הריח

"אני עושה לו שני חורים קטנים לאף, טוב אמא?" הוא ניגש לבובת הקרטון וחורר לדינוזאור שלנו שני חורים לנחיריים. "עכשיו הוא יכול להריח את הפרחים", הוא צחק. "נכון", עניתי והוספתי שבנוסף לפרחים, בעלי החיים משתמשים בחוש הריח כדי לזהות סכנה או כדי לאתר את הטרף הבא. "כמו הכלבים בגינה", הוא צחק והזיז את אפו. "נכון. לכלבים, לדוגמה, יש חוש ריח מאוד מפותח. הם יכולים להריח ריחות שאנחנו לא יכולים".

חוש השמיעה

חוש השמיעה

כשהגענו לשלב הכנת האוזניים, הבן הזכיר לנו את הסיפור כיפה אדומה: "למה יש לך אוזניים כל כך גדולות?" הוא צחק ודגדג את אוזניי. "כדי שאוכל לשמוע את כל מה שאתה מבקש ומיד להביא לך!" עניתי בקול מצחיק של סבתא.

ניצלתי את ההזדמנות כדי לתת להם דוגמה מוחשית ולקחתי את הדרבוקה הקטנה מסלסילת כלי הנגינה. "באוויר קיימים הרבה גלים של קול", הסברתי להם והנעתי את ידיי מעלה ומטה. "כמו גלים של ים?" שאל הגדול. "כן, אבל הם פה סביבנו", עניתי והם חיקו את תנועות ידיי בהתלהבות. הכאתי בעדינות על גבי עור התוף והסברתי להם שהתוף בנוי בדיוק כמו מערכת השמיעה שלנו.

"כשגלי הקול מכים בו, בדיוק כמו שהיד שלי הכתה כרגע בתוף - אנחנו שומעים". "אבל יש הרבה גלים, אימא", הם צחקו והכו בידיהם הקטנות בנמרצות על הדרבוקה. "נכון, חמודים", צחקתי. "אבל למרות שיש סביבנו המון גלים של קול - אנחנו בעצם מסוגלים לשמוע רק את אלה שהאוזן שלנו בנויה לקלוט".

חוש הראייה

חוש הראייה

כשהוספנו לדינוזאור שתי מדבקות של עיניים, הבן כבר שמח עד השמיים. "אימא, עכשיו הוא רואה אותי, תראי!" הוא צחק ועשה לו פרצופים. "העובדה שהדינוזאורים כבר נכחדו מן העולם", הסברתי לו, "מקשה עלינו לדעת איך ומה בדיוק הם ראו. אבל אנחנו יודעים, לדוגמה, שיש בעלי חיים שמבחינים רק במספר מצומצם של צבעים, כמו סוגים שונים של עטלפים שממש בקושי רואים".

הקטנצ'יק לקח את שקית מדבקות העיניים והחל להדביק בכל עבר. "תראי, אימא, כמה עיניים יש לנו! עכשיו אנחנו יכולים לראות הכול!" הגדול צחק ושיתף אתו פעולה.

צחקתי איתם והסברתי שלמרות שכרגע יש לנו בבית כל כך הרבה זוגות עיניים, אם נרצה לראות צורות חיים קטנות מאוד נצטרך להיעזר במיקרוסקופ, וכדי לראות מקרוב את הירח ואת הכוכבים נצטרך להשתמש במשקפת או בטלסקופ. כך שלמרות שיש לנו חוש ראייה מפותח כל כך, עדיין יש דברים שקשה לנו לתפוס וזה מחייב אותנו להשתמש במכשירים שיעזרו לנו לראות טוב יותר.

חוש האהבה

חוש האהבה

לקראת השינה, הבן ביקש שנשאיר את האור בפרוזדור דלוק. הדלקתי את האור וניגשתי לתת לו נשיקה. "אתה יודע", אמרתי לו, "חוץ מחמשת החושים שאנחנו מכירים, לאדם יש עוד חוש אחד. חוש מאוד מיוחד". "באמת?" הוא שאל בפליאה. "כן", עניתי. "ותדע שרק לאדם יש אפשרות לפתח את החוש הזה, ולא לאף בעל חיים אחר".

"איפה זה נמצא, אימא?" הוא שאל בסקרנות והביט על גופו הקטן. "עמוק בתוך הלב, בהרגשה שלנו, נמצא חוש מיוחד שנקרא חוש האהבה. כשאנחנו משמחים מישהו אחר וכשאנחנו מתייחסים לאחרים באהבה ונתינה, הוא מתעורר בנו ומתחיל להתפתח".

הוא הביט באחיו ובאחותו הישנים. "למשל, כשאתה נותן צעצוע לאחותך ומצחיק אותה כשהיא בוכה", המשכתי. "או כשאתה עוזר לאחיך כשהוא לא מגיע לבקבוק המיץ שמונח על השולחן". הוא חייך. ליטפתי את ראשו והסברתי לו שחוץ מגלי הקול ומכל הצבעים והריחות שנמצאים סביבנו, קיים כוח נוסף שנקרא כוח הטוב והנתינה, שאותו אנחנו יכולים להרגיש רק דרך אותו חוש של אהבה. "כשנֶפַתח אותו בתוכנו, נוכל לגלות כיצד מערכת הטבע בנויה, ולחיות בה כולנו יחד, בהרמוניה ושלמות נפלאה".

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>hafatza</p><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content