Left Sidebar Content

תרבות

פעם אבטיח נרדם על השטיח

איך לפתח בילדים חכמה, עצמאות וביטחון? דתיה בן דור עושה זאת בהצלחה גדולה באמצעות חכמת ה"שטוז" (שטויות בחרוזים), שמציעה לילדים נקודת מבט שונה על העולם. הרב ד"ר מיכאל לייטמן מתפעל ומציע לפתח "שטוז" קבלי. כדאי לנסות בבית
מאת: דודי אהרוני

דתיה בן דור היא בת בית בכל משפחה. השירים, הסיפורים והקלטות שלה הם חלק בלתי נפרד מספריית הזאטוט הבסיסית. כבר יותר מ-30 שנה שהיא יוצרת במרץ בלתי נלאה תכנים מגוונים לילדים: משירים ולחנים ("ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת", "מי שטוב לו ושמח כף ימחא"), דרך ספרים ("ספר השטוזים"), מחזות ("ססגוניה"), ועד לתסריטים לתכניות טלוויזיה מצליחות ("פרפר נחמד", "רחוב סומסום"). שיריה הידועים הפכו עם השנים לחלק מהוויית עולם הילדים הארץ ישראלי.
ייחודה של בן דור כיוצרת הוא בניסיונה לפתח בילדים את הרגשת המופשט. בז'אנר ה"שטוזים" (שטויות בחרוזים) הגאוני שהמציאה, דברים מנוגדים מצליחים להתחבר, עובדה שגורמת לילד "לפתוח את הראש" וליהנות מהברקות מרגשות ומשמחות. הקריאה בספריה מגרי הדמיון בונה בילד הכנה לתפיסת עולם רחבה יותר, כאשר הוא לומד לחשוב בניגוד להיגיון "הבריא" והמקובל, ומפתח רגישות להבנה של דעות המנוגדות לדעתו שלו.
בשיחה משולשת מבררים בן דור, הרב ד"ר מיכאל לייטמן וחגית תלם (מנהלת תוכן אינטרנט בתחום המשפחה), כיצד חרוזים שטותיים כביכול יכולים לחולל שינוי עצום בילדים, ומה המשותף בין עולם האסוציאציות פורץ הגבולות של בן דור ובין חכמת הקבלה.

חגית תלם: "דתיה, בספרייך, את מרבה להשתמש במשחקי מילים ולייצר הברקות חדשות. כשאני קוראת לילדיי את הספרים אני מרגישה שזה לא עוד סתם סיפור, אלא שמאחורי כל מילה ומילה שלך ישנו עומק ודיוק מכוון. אפילו משפט פשוט כמו "פעם אבטיח נרדם על השטיח" מכיל בתוכו משחק וחכמת חיים. האם תוכלי לתאר לנו את תהליך היצירה שלך?"

דתיה בן דור: "איך אני יוצרת? על זה קשה לי לענות, כי זה המסתורין של היצירה. בכתיבה שלי חשוב לי להעביר את מה שנמצא מעבר למילים, חשובים לי הרבדים העמוקים והגבוהים יותר. זה לא רק תיאור שגרתי באמצעות מילים, אני משתדלת להעביר גם ערך מוסף".
הרב לייטמן: "בקבלה קוראים לזה 'פנימיות המילה'".
דתיה בן דור: "בדיוק. גם הרעיון שאני מנסה להעביר, שנראה אולי על פניו יומיומי, מורכב מכמה שכבות. אני מרגישה שהיצירה חייבת לבוא מרבדים עמוקים, והצרכן של היצירה שלי, הילד, מתחבר לרבדים האלה באופן לא מודע. החיבור הלא מודע הוא המשמעותי ביותר עבורי, ולכן אני בוחנת כל פרט לעומקו - החל מהמילה הבודדת, דרך הרעיון עצמו ועד ליצירה השלמה כמכלול".

בלי חרוז אין "שטוז"

הרב לייטמן: "זו הפעם הראשונה שאני שומע משפט מעורר דמיון כמו 'פעם אבטיח נרדם על השטיח'".
דתיה בן דור: "לזה קוראים 'שְטוּז'. 'שטוז' זה צירוף מילים של שטות ושל חרוז. 'פעם איש סרג כביש', 'פעם יום ראשון הלך לישון', 'פעם אוטו זבל קפץ בחבל', אלה דוגמאות נהדרות ל'שטוזים'. כשילדים קוראים 'שטוז' שכתבתי, כמו 'פעם ניצה הרביצה לפיצה', זה מצחיק אותם נורא, אבל עיקר הריגוש שלהם הוא להמציא 'שטוזים' בעצמם. ב'שטוז' צריכים להתקיים שני תנאים, שטות וחרוז. לכן האתגר עבור הילדים הוא כפול. זו שפה חדשנית".
חגית תלם: "הרב לייטמן, בעניין זה רציתי לשאול מה תפקיד השפה בחינוך הילדים?"
הרב לייטמן: "דתיה נתנה דוגמה יפה ב'שטוזים' שכתבה. במשפט אחד יש כמה רבדים ועומק פילוסופי. 'פעם אבטיח נרדם על השטיח' זו אמרה פילוסופית שגורמת לילד לחשוב מחשבה עמוקה יותר. זאת אומרת, הילד רואה את התמונה, ובנוסף לכך הוא רואה שהיא יכולה להתקיים. הוא כביכול משייך לאבטיח נשמה".
דתיה בן דור: "האנשה".
הרב לייטמן: "כן. זו סיטואציה שמביאה את הילד לראות את פנימיות הדברים. 'פעם איש סרג כביש' גורם לי לרצות 'לברוח' לעולם הדמיון של הילד. זה לא סתם ציור וצחוק, יש כאן התקשרות כלשהי בין המילה הכתובה לעולמו הפנימי של הילד. הוא יוצר את הדברים האלו בדמיונו, ובכך הוא מכניס את האישיות שלו אל תוך הדימוי.
"כשאני אומר לילד 'פעם אבטיח נרדם על השטיח', אני מכניס אותו לרובד עמוק יותר מהרובד שאליו הוא רגיל. אני מכניס לתוך האבטיח הבחנות שהילד לא חשב עליהן בעבר ומלמד אותו שבכל דבר יש פנימיות, שאפשר להיכנס פנימה יותר ויותר ולראות את הדברים הללו באמת. עולמו של הילד עמוק ומופשט יותר, ולכן הוא יכול להיות משוחרר מכל התבניות וההגבלות שלנו, המבוגרים. הוא קושר בדמיונו ניגודים רבים כל כך, כאלה שעבור המבוגרים נראים לגמרי לא מציאותיים".
דתיה בן דור: "נכון, וזאת הסיבה שהילדים אוהבים 'שטוזים' ועוסקים בהם כל כך הרבה. במשחק הזה אני מאפשרת להם חופש שהסביבה גוזלת מהם. בסיום כל 'שטוז' יש פזמון חוזר, מעין סיכום שאומר: 'שטויות שטויות, זה לא יכול להיות'. והתשובה היא: 'אז מה, זאת כל החכמה!'. ילדים מבינים אינטואיטיבית את החכמה הגדולה שבשטות ואת החכמה שבהמצאת חרוז. אלה שני סוגים של חכמה. כדי להמציא אבסורד אתה צריך לדעת את חוקי הטבע הנכונים. כשאתה יודע אותם, אתה יכול להפוך אותם ולהמציא את האבסורד. יש כאן שתי מדרגות; הראשונה היא של המציאות, והשנייה היא מעל המציאות.
"לעומת זאת, כשאנו מחנכים את ילדינו אנו מכניסים אותם למסגרות של 'נכון' ושל 'לא נכון', של 'בסדר' ושל 'לא בסדר' וכו'. אנו שוללים מהם לחלוטין את המתנה המדהימה שקיבלנו בלידתנו - חופש החשיבה וחופש היצירה. בכתיבה שלי אני טומנת בילד את הזרע של 'עזוב אותך עם מה שאומרים לך, תחשוב חופשי ותגיד לכולם 'אז מה, זאת כל החכמה!'. הם יגידו לך לא לצאת מהקופסה במשך כל החיים. אבל צא ממנה, אל תפחד להיות מחוץ לה'".


הרב לייטמן: "זאת אומרת, אל תסכים עם מגבלות החברה".
דתיה בן דור: "מרוב מגבלות ומוסכמות שמטילים עלינו, כולנו חושבים אותו דבר, ולא מבינים שיש אין סוף אופציות. החכמה שאני מנסה להקנות לילדים בין השורות היא שאין תשובה אחת נכונה לכל שאלה. להפך, לכל שאלה יש אין סוף תשובות נכונות. אבל זה לא מה שמלמדים אותנו ולא על זה מגדלים אותנו. כבר מגן הילדים מעמידים את הילדים במבחנים, ושואלים אותם כל הזמן איך קוראים לזה ואיך קוראים לזה. כשהילד עונה תשובה אחרת, שמבחינתו היא נכונה, אומרים לו 'לא נכון! זה לא ככה, זה ככה'".
הרב לייטמן: "יפה מאוד. את מראה לילד שלכאורה יכולים להיות דברים לא מציאותיים, שיש להם מקום בחיינו. אם הילד יקבל את כל מה שמגיע מהחברה באופן אוטומטי, הוא לעולם לא יתפתח, הוא לא יהיה אדם סקרן, אדם שמגלה, מדען או יוצר.
חכמת הקבלה נוקטת בגישה דומה, שאומרת שקיים ממד נוסף, עולם רוחני שבו הכול פועל באופן הפוך מהאופן שבו פועל העולם שלנו. כשאנו מעמידים את הילד אל מול העולם הרוחני - שבו כל החוקים הפוכים כמו בראי, ואומרים לו לנסות לחבר את שני העולמות יחד, לילד אין ברירה, והוא מתחיל לקשור בין ההפכים. מתוך דבר והיפוכו הוא לומד בעצמו כיצד לבנות את עצמו בצורה שלמה. ככל שילדים לומדים זאת מגיל צעיר, יש בהם את היכולת לחבר דברים מנוגדים יחד ולקבל אותם שלא לפי ההיגיון הרגיל. לכן אני מעריך מאוד את דרכך החינוכית, משום שהיא מקנה לילדים במכוּון את המודעות שדברים הפוכים מההיגיון אכן יכולים להתקיים".
דתיה בן דור: "כן, יש היגיון אחר. ה'דבר והיפוכו' עובר כחוט השַני ביצירה שלי. גם השיר המפורסם שלי 'אבל אני תמיד נשאר אני' בנוי מניגודים כמו עצוב-שמח, זוכר-שוכח וכו".

חינוך ללא מילים

הרב לייטמן: "את מרגישה שגישת החינוך שלך מוסיפה גוון של חידוש לשיטת החינוך הקונבנציונלית?"
דתיה בן דור: "אני מרגישה שאני בעיקר מציעה נקודת מבט אחרת לילדים, להורים ולמחנכים יחד. אני רואה בזה את תכלית העשייה שלי".
הרב לייטמן: "ואיך בכל זאת, לדעתך, קורה שילדים חכמים עם תפיסת עולם רחבה הופכים בבגרותם לאנשים מקובעים?"
דתיה בן דור: "זה שילוב של מערכת החינוך, של ההורים ושל החברה".
הרב לייטמן: "האם יש דרך לתקן את המצב?"
דתיה בן דור: "זה לא פשוט. הייתי רוצה להחליף את כל מערכת החינוך, לשנות את הכשרת המורים ולנתב אותה לכיוונים אחרים. המקצוע החסר לי ביותר במכללות למורים הוא אהבת הילד. הילד לא קיים במערכת החינוך, ואין כזה דבר 'ידיעת הילד', זאת אומרת לדעת מה הילד רוצה, להבין את עולמו הפנימי".
הרב לייטמן: "להבין את רצונו של הילד ולדעת איך לבנות ממנו אדם...".
דתיה בן דור: "איך תבנה מהילד אדם? רק אחרי שתכיר את עולמו הפנימי, תדע איך לתקשר אתו".
הרב לייטמן: "אני מסכים. על פי חכמת הקבלה צריך להכיר בעובדה שהילד שואל שאלות כמו 'בשביל מה אני חי' ו'מאיפה הגעתי' גם מבלי לבטא זאת במילים. האם הוא מקבל תשובות? לא. רק מבלבלים אותו יותר, ועם הזמן השאלות האלה נשכחות ממנו".
דתיה בן דור: "וכיצד לדעתך יש לחנך את הילד כך שזה יגרום לשינוי אמתי בחייו?"
הרב לייטמן: "כדי לגרום לשינוי אמתי עלינו 'לראות' כבר עכשיו שני דורות קדימה, ולהתחיל ללמד את ילדינו שיש תכלית לחיים. עלינו להסביר להם למה אנחנו כאן ומה צופן לנו העתיד. החינוך נועד לקשור את הילד לתהליך המיוחד הזה שנקרא 'החיים'".
חגית תלם: "ואיך ניתן לעשות זאת?"
הרב לייטמן: "כדי להעניק לילדינו כלים מעשיים להתמודדות עם המציאות שבה הם חיים, עלינו ללמד אותם את החוקיות שעל פיה פועל הטבע, לאן הוא מכוון אותנו ולאיזו תכלית. אולם לשם כך עלינו ללמוד את החוקיות הזאת בעצמנו".
חגית תלם: "אתה יכול לספר לנו מעט על החוקיות שבטבע?"
הרב לייטמן: "אם נסביר לילד מהי מטרת הבריאה, זה כבר ישנה את כל הגישה שלו לחיים. פתאום הוא יראה שברגע שהוא הולך בניגוד למטרה שאליה מוביל אותנו הטבע הוא מיד חוטף מכה, ואז בפעם הבאה הוא ידע איך למנוע אותה.
הרי יש לנו דוגמאות לכך מחיינו - אין זה משנה אם תכניס יד לאש או תקפוץ מבניין גבוה, אם לא תתחשב בחוקי הטבע ותלך נגדם, אתה תסבול. אך חכמת הקבלה מסבירה שמלבד החוקים המוכרים לנו יש חוקים נוספים, נסתרים מעינינו, כמו חוק האהבה שמהווה את החוקיות שלפיה פועל הטבע כולו. ומה יכול להיות טוב יותר מאשר להראות לילד שרק מתחיל את חייו איך להתאזן עם אותו כוח ולהבטיח את עתידו הטוב בחיים?
אני חושב שהגישות של דתיה ושלי דומות מאוד. שנינו רוצים שהילדים יהיו חכמים, עצמאים ושלא יפחדו מהעולם - שידעו איך להמשיך ולבנות את עצמם. אבל לו יכולתי לכתוב 'שטוזים', הייתי מנסה לעשות זאת ברמה עמוקה עוד יותר, קבלית, שתצייר ניגודים מפתיעים אפילו יותר, כאלו שהאנשים המבוגרים לא יכולים לדמיין. כך הילד ימצא את עצמו מדי פעם במצב של חוסר הבנה זמני, שיפעיל עליו לחץ בריא לפתח תפיסת עולם חדשה ורחבה יותר.
אולי בעתיד נצליח לחבר ביחד 'שטוזים' קבליים...".

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content