Left Sidebar Content

משמעות החיים

ציפיות ואכזבות במערכות יחסים

הרבה פעמים אנשים מאכזבים אותנו. אנו מצפים מהם לכל מיני דברים, וכשהם לא מספקים לנו אותם, אנו מאוכזבים. האם ניתן להימנע מהצער והכאב שמלווים כמעט כל מערכת יחסים? האם אפשר לצאת ממעגל הקסמים הזה של אכזבות חוזרות ונשנות? האם אפשר לחיות בלי אכזבה, רק עם אהבה?

על פניו נראה שלא, אבל זה נובע מההסתכלות האגואיסטית על החיים, שצרובה בנו עמוק בפנים. האגו והאהבה העצמית שהוא מוליד בנו גורמים לנו כל הזמן לפתח ציפיות ביחס לאחרים, לדרוש מהם כל מיני דברים. וכשאנו לא באים על סיפוקנו, מכאן נובעות האכזבות בחיינו.

לו יכולנו לבחון את עצמנו לעומק היינו מגלים כי כשאנחנו מרגישים אהבה למישהו, זה מפני שהוא גורם לנו עצמנו הנאה ותענוג. מערכת יחסים כזו המיוסדת על האגו היא מעייפת, ותמיד מצפות לנו בה אכזבות. מתישהו נמאס לנו מאותו אדם, הוא מתחיל לעייף אותנו. מתחילות לצוץ תחושות מהסוג של "כמה אפשר" וכיוצא בהן. השורש לאכזבה ממערכת יחסים כזו טמון בעובדה שהאגו קדם לאהבה. קודם ניצב שם האגו ואחריו באה האהבה ל"אובייקט" שעשה לי טוב.

נדמיין לרגע שלא היינו יצורים אגואיסטיים. במקרה כזה, היינו יכולים לאהוב את האדם שמולנו, בלי לבקש שום דבר חזרה. היינו עושים לו טוב, ונהנים מכך. כך פועלת באופן אינסטינקטיבי כל אימא נורמלית כלפי התינוק האהוב שלה. מתוך אהבתה אליו, היא רק מחפשת איך להיטיב עמו בכל רגע. מה אפשר עוד לתת לו, שיהיה לו טוב. המימוש של אהבה הוא בנתינה, והדאגה הזו לתינוק ממלאת אותה בהרגשת חיות מיוחדת. אם אין באפשרותה לתת לו משהו, היא ממש אוכלת את עצמה.

אם נצליח לפתח בקרבנו אהבה לאחרים כמו שיש לאם כלפי תינוקה, בזה נפרוץ את מעגל הציפיות והאכזבות. במצב כזה, לא נהיה תלויים באחרים כלל, אלא עצם האהבה שלנו כלפיהם תמלא אותנו יותר ויותר. מה שטוב במילוי מסוג זה, הוא שלעולם אינך נסתם. אתה מחפש עוד ועוד הזדמנויות להשפיע לאחרים טוב, ומתמלא בסיפוק יותר ויותר. אין בזה מקום לאכזבה, כי אתה כבר לא תלוי בזולת, אלא ביחס שלך כלפיו. כמו אותה אימא שאוהבת את התינוק שלה ומתמלאת מכך, גם אם הוא עצמו עדיין אינו מבין כלל מה קורה סביבו.

יכול מישהו לחשוב שיש בכך עול עצום, לנסות לאהוב את כולם כמו את ילדיך, אבל ההפך הוא הנכון. אדם שיש בו אהבה - מרגיש שהוא כל הזמן שופע, כל הזמן מתמלא בתענוגים אינסופיים. אם מישהו מתעייף מאהבה סימן שהאהבה שלו איננה שלמה.

אהבה שאין בה עייפות או אכזבה יכולה להיות רק אהבה שמעל האגו. אהבה שלא יוצאת מהאגו, לא נובעת ממנו ובכלל לא קשורה אליו. אהבה כזו נקראת אהבה רוחנית, אהבה שאינה תלויה בדבר.

באהבה רוחנית אין מאמץ מכיוון שעל ידה האדם מגלה שהכוח הכללי של הטבע הוא אהבה. שהכוח הטוב הזה מקיים את החיים בטבע, מחבר בין כל פרטי הבריאה, מחייה את הכול. אם מצליחים להתקשר אליו, מקבלים רצון, מרץ, דחף, יכולת ומוטיבציה לאהוב ללא גבול. אף פעם לא מתעייפים, החיים שופעים ושופעים, כי התחברנו אל "המטען העליון", אל כוח האהבה השלם והנצחי.

אהבה כזו מעלה את האדם לתפיסת מציאות גבוהה יותר מזו שאנו מרגישים עתה. האדם יוצא מעצמו כלפי האחרים וחי בהם. בתוכם הוא מרגיש מציאות נעלה שנקראת "עולם עליון", והיא ממלאת אותו בכוח עליון של אהבה ונתינה.

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 753 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".    

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>hafatza</p><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content