חינוך ומשפחה לחיות בערבות הדדית סיפורים קצרים

אין כמו חיוך מכל הלב

היום אפילו למדענים נעשה ברור בתוך המעבדות שלהם שמצבי רוח מדבקים ושלמחשבה יש כוח והיא עובדת כמו אפקט הפרפר.
ולעם שלנו גם נעשה ברור שכל מלחמה נגמרת ברגע שאחדות העם מגיעה למצב שמנצחת את הטילים, והאחדות הזאת יכולה להתחיל מחיוך. מחיוך של ילד.
איך אפשר לא להיענות לקסם הזה?! זה מדבק עד שכולנו נתקשט בחיוך אחד אל מול כל מה שנגדנו!

אספר לכם סיפור שמתחיל בנסיעה באוטובוס מתל אביב לירושלים.
עד שהגענו למושב פנוי, כבר הייתי עייפה מספיק אז נרדמתי למספר דקות.
כשהתעוררתי ראיתי אדם יושב לידי, הוא היה אפור ואלגנטי כמו החליפה שלו. מכופתר עם עניבה. אחד שנוסע בדרך כלל רק ברכב עם נהג.

התחושה הייתה שהוא נכנס לאוטובוס בטעות.
היה ברור שיש לו תפקיד חשוב והוא נוסע לאיזה משרד ממשלתי שאליו חייבים להיכנס עם Poker Face.
חשבתי בדיוק מה שאני חושבת כל פעם שאני רואה אנשים כל כך מנוכרים לסביבה.
זה בטח אחד מאלו שממש קשה לחבק ולאהוב.

עלו בי מחשבות
מה יכול להזיז אדם כזה?
מה יכול לגרום לו להיות מחובר יותר לסביבה?
הגיוני לא?

וכמו באגדות, החלה התרחשות בדיוק במושב שלפני האדם הזה.
אימא עם תינוקת שישבו עד כה בשקט, פתאום החלו לזוז. התינוקת הייתה מקסימה.
ולפני שראיתי את כולה, ראיתי את החיוך שלה עם שתי שיניים תחתונות קטנטנות.
היא נעמדה על הברכיים של האם והסתכלה על תושבי האוטובוס. לא היה אפשר להישאר אדישים.
היא פשוט נהנתה מהעובדה שמחזירים לה חיוכים.

רק אחד ישב והביט בה בלי להחזיר מבט אוהב.
בהתחלה התינוקת רק חייכה. בחלוף מספר דקות הנסיכה הקטנה הבינה את תפקידה בעם, היא חייבת להוציא תגובה מאותו האיש האפרורי.
כל מי שישב באוטובוס הבין מה קורה.
היא הכניסה במשחק שלה את כל החן הנשי, היא רצתה תגובה מסוימת חזרה והיא הייתה נחושה.
המתוקה קלטה שזה ייקח זמן, כמו עם אחרים שפגשה עד עכשיו בחייה, והיא, עם חושים של תינוקת, הרגישה צורך להפעיל גישה שונה כדי לעזור לאדם שאולי אף פעם לא ידע אהבה אמתית, איך להחזיר אותה לחיים.

כמו בכל אגדה הסוף יהיה טוב.
עוד לא הגענו לשער הגיא, וכבר המסיכה של הגבר התרככה. פיו חשף את השיניים היפות שלו בחיוך שחיכה אולי חיים שלמים!
כל האוטובוס הזדהה עמה כל הדרך!
ותאמינו או לא- באותו הרגע אנשים מחאו כפיים מרוב שמחה של תחושת האחדות.

והקטנטונת שבמשך יותר מחצי שעה חייכה עד שלא השיגה את שלה, התיישבה בשקט על הברכיים של אמה.
מרוצה כמו שהעם שלנו צריך להיות מרוצה כשנצליח לחייך אחד לשני.

היא ישבה בשקט וחיכתה שיישאו אותה על הידיים לירושלים.