סיפורים קצרים

דייט עם חרקית

ואז… לרגע ראיתי את זנבו השחור וחלק מרגלו האחורית והוא נעלם ברווח שבין המדיח לשיש.
התחלה של סיוט שלקח נצח (ברוטו חצי שעה), דפיקות לב ורעידות בכל הגוף, קוצר נשימה, מה שמכונה בשפת הקשוחים, “קור רוח היסטרי”.

עכשיו מההתחלה, אחרי יום כיף די סטנדרטי, קופ”ח, שופינג בסנטר, קניות לשבת וצהרים עם אחותי, אני שבה אל ביתי שמחה וטובת לבב ובראשי מחשבות של עקרת בית ממוצעת.
בעודי קולפת ירקות במטבח, פתאום הוא מגיח לשנייה… ונעלם. ואח”כ כמו להתגרות בי, שולח שוב קצה רגל שחורה כתזכורת ואופססס… איננו. עקרב.
מחר בערב באים הנכדים המתוקים, ומה יהיה? גם ככה כמעט פרחה נשמתי אבל כשמדובר בקטנטנים המתוקים האלה.. לא היה ולא יהיה!
אבל אני לבד בבית. רצה מהר להביא את נשק יום הדין – מגב, ומחכה. ומחכה. לא מסירה לשנייה את העיניים מזירת הפשע.
אחרי נצח נצחים הגיעו בעלי ובני והתחיל השלב הבא, אולי לשפוך עליו מים, אולי לרסס מכל הצדדים? לא יעיל, כל המטבח יסריח ואיך נדע שכבר מת (בטח אם היה מת, זה רק מצחוק כי החרקים היום משתמשים בתרסיסים שלנו מקסימום כדאודוראנט לפני דייט עם חרקית סקסית..).
בתוך כל הלחץ הזה קורה משהו שלא מכאן בכלל, וזאת הסיבה שבעצם אני כותבת.. אני נזכרת במה ששמעתי מאיש חכם אחד, שכל מה שהבורא רוצה זה שנזכור אותו, שניקח אותו בחשבון, שרק בגלל זה הוא עושה לנו “קוקו” כל פעם בסגנון אחר. וזה הרגע שלשבריר שנייה אני פותחת זום אאוט, ומכנסת את כולנו בארץ ובעולם לחיבור לבבי וחם, אני תמיד רואה אותנו מחובקים בכנס עולמי עם המוני חברינו מכל פינה בעולם, זה מבחינתי ה-סמל של היחד המקסימאלי, ואז נגמר הרגע ואני חוזרת למטבח. במבצע משולב, הכל מסתיים ב”הפי אנד” כמו באגדות.
בעצם את כל הדרמה העסיסית הזאת סיפרתי כדי שנזכור שלכל “קוקו”, כזה או אחר, יש רק סיבה אחת, ש נ ת ח ב ר.