סיפורים מהחיים סיפורים קצרים

האמת מעל לכל דמיון

רותי באה אלינו לאילת מתל אביב הגדולה, לעזרה בקיצור תורי המתנה לטיפולים בדרך היעילה והזריזה שהמאפיינת את המרכז.
בערב הזמנתי אותה למסיבה באחד מבתי המלון, ה-מסיבה של העונה. רותי אמרה במבוכה קלה: ‘זה נשמע מאוד מפתה, אבל מצאתי ספר בסטימצקי שאני חייבת לקרוא’, ‘איזה ספר?’ שאלתי. (איזה ספר כבר יכול להיות יותר מהנה ממסיבה פיצוץ?!) היא חייכה בביישנות: ‘עץ החיים, עשר הספירות של היקום’.
הרמתי גבה, ‘תהני’ אמרתי ומיהרתי להצטרף אל החברות הססגוניות הלבושות למסיבה.

למחרת בבוקר, הגענו לעבודה, הכנו קפה בעצלתיים, בקצב של אילת. רותי כבר הייתה בשיא הפעילות מתרוצצת ממטופל למטופל, שאלתי בשקט ובציניות ‘נו, איך היה הספר??’ היא אמרה ‘כמו לצלול לתוך אמת מוחלטת, סיימתי אותו בלילה’ היא חייכה עם כל השיניים ושבה בחריצות לעבודה.
רצתי לספר את הרכילות האחרונה לחברות על זו ‘המוזרה’ מתל אביב. הבטנו עליה מעבר לכתף כממתיקות סוד.
לימים הסתובבתי בתל אביב ומישהי נגשה אלי מחייכת בעדינות, מציעה לי פלייר ‘שלום לך, אני רוצה להזמין אותך לערב מרתק על חכמה מיוחדת, חכמת הקבלה’. מיד זיהיתי את רותי אבל לא אמרתי דבר.

אותו ערב לא מצאתי משהו לעשות ואמרתי לעצמי שבמקום לשרוף ערב בחדר לבד, אולי אלך לראות כמה תל אביבים הזויים.
בכניסה קבלו אותי בחביבות ואמרו בבקשה תתכבדי, שם חדר ההרצאות, מותר להיכנס עם כיבוד, תיהני. מתיקות תל אביבית, גיחכתי.
התיישבתי עם הקפה ופרוסת עוגה hand maded. נכנס מורה צעיר וחתיך עם חיוך מיליון דולר. והתחיל לספר לנו, הסכיתו ושמעו בשתי האוזניים. ‘עשר הספירות של היקום’, וגם האמת על חוקי טבע מוחלטים שנטשנו אותם לפני 2000 שנה, וגם על הייחודיות האמתית של העם הזה. לגמרי לא כפי שמדברים על כך ברחוב.

האמת, שכחתי את הכיבוד, שכחתי לנשום, ואני לא בטוחה איך הלב שלי הגיב.
בסיום ההרצאה כשעמדתי לצאת, בפינת החדר עמד דוכן הרשמה ללמודים מסודרים.
לא מבינה את עצמי, כמעט סטרתי לי על הלחי וצבטתי לעצמי את היד. נרשמתי! לקורס לחכמת הקבלה.

תאמינו?!! גם אני לא. פשוט הזוי.