www.kab.co.il

חקר היקום

ככל שהמדע מתקדם בחקר היקום מתברר שרב הנסתר על הנגלה. יש כל כך הרבה תופעות ביקום שאיננו מסוגלים לתפוס, או להבין את הסיבות להן. מה בדיוק מגביל את יכולת התפיסה שלנו? האם התפתחות המדע תלויה רק במיכשור מתקדם יותר? כיצד תכונות החוקר משפיעות על תמונת המציאות שהוא קולט? כמה נקודות על מה שבעיקר חסר לנו כדי לפרוץ לדרך חדשה.

כשחוקרים את היקום, ראשית צריך לקחת בחשבון שאנו עצמנו, החוקרים, הננו חלק מהטבע. אנחנו תוצאה מהתפתחות הדומם, הצומח והחי, וכל מה שיש בנו כבני אדם בא לנו מהטבע. המוח והלב שלנו, המחשבות והרצונות, הינם חלק מהמערכת הגדולה של הטבע.

שנית, בסופו של כל מחקר או ניסוי עומד החוקר, עם החושים שלו, השכל והרגש שלו, מערכת הבירור והניתוח שלו, הדמיון ויכולת הספיגה שלו, וכן הלאה. ודאי שכל אלה מוגבלים.

לפי חכמת הקבלה, גם אם נפתח מכשירי מחקר נהדרים, עדיין התמונה שנתפוס בהם תהיה מוגבלת למדי. למה? כי הדבר העיקרי שחסר לנו כדי להתקדם באופן משמעותי בהכרת מערכת הטבע הוא תכונות חדשות. כוחות חדשים, שאין בטבע האדם מלכתחילה. כוחות של השפעה, נתינת כל טוב מעצמנו החוצה.

במה מדובר? באופן טבעי אנו מרגישים את המציאות מתוך הרצון האגואיסטי להתקיים בטוב. בשפת הקבלה, הרצון הזה מוגדר כ"רצון לקבל" או ככוח הקבלה שטבוע בנו מלידה. כל עוד אנו קולטים את המציאות מתוך הרצון לקבל, תמונת העולם שלנו מוגבלת, חד סטרית. באופן תת-הכרתי, מה שטוב לנו אנו מגדילים ומה שרע מקטינים.

לעומת זאת, לו רכשנו כוחות השפעה, שנקראים "רצון להשפיע", יכולנו לחקור את הטבע גם מצדו השני, כביכול, ותמונת העולם שלנו הייתה נשלמת. רכישת הרצון להשפיע הייתה מאפשרת לא להיות מוגבלים במוח וברצון האגואיסטיים שלנו, להגיע למצב שנוכל לחקור הכול מחוץ לנו, בצורה אובייקטיבית. במוח חיצון וברגש חיצון, כביכול. במצב כזה היינו מגלים עולמות שלמים שעתה נעלמים מתפיסתנו.

לאמתו של דבר, אנחנו חיים עכשיו בתוך איזו בועה קטנה שכל כולה נמצאת בכוח משיכה פנימה. רק מה שנתפס בכוח הקבלה הזה, כלומר מה שנמשך ומתקבל בתוך הבועה, אותו אנו רואים, מרגישים וחוקרים. עד שלא נגיע לכוח הפוך, כוח של השפעה טובה מאיתנו החוצה, לא תהיה לנו אפשרות לצאת מהבועה ולדעת מה קורה מחוץ לה.

בהתאם לכך, התפתחות המדע איננה דורשת טכנולוגיה מתקדמת יותר, אלא התקנה של תוכנת הפעלה חדשה לאדם. אמנם הטבע בנה אותנו בצורה אגואיסטית, ובזה אנחנו מתפתחים באותה מגמה כמו כל היצורים האחרים, אך יש בידינו לתכנת את עצמנו מחדש. לשים לב לכוחות האגואיסטיים שמנהלים אותנו, ולהתאמץ לרכוש טבע חדש של השפעה. כוח ההשפעה מצוי גם הוא ביסודות הטבע, ממנו באים החיים, ויש שיטה שלמה שנלמדת בחכמת הקבלה איך למשוך אותו אלינו.

התפתחות כזו נחשבת להתפתחות רוחנית, והיא משנה את חיי האדם מן הקצה אל הקצה. התמונה הרחבה של המציאות נפתחת בפניו, הוא יודע לשם מה הוא חי ואיך לחיות נכון וטוב. האדם מתעלה לרמה אחרת של קיום, להרגשת חיים אינסופיים, מעל מגבלות הזמן, התנועה והמקום, מגלה את המחשבה העליונה שממנה נוצר היקום, מה שנקרא בקבלה "מחשבת הבריאה", ומקבל תשובה מלאה על שאלותיו העמוקות ביותר. גילויים חדשים נפתחים בפניו, והוא מתעלה בדרגות ההבנה וההכרה של המציאות הנצחית והשלמה.

מן המקורות

"במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכול בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכול, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלמות והשכר המקווה".

בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, "תלמוד עשר הספירות", א, הסתכלות פנימית, ח

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 308 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".

Skip to content