כל דבר הופך להרגל כאשר הוא מתמשך, אפילו מלחמה, וכאשר מתרגלים למלחמה עלולים לאבד את יכולת התגובה האינסטינקטיבית כמו שיש לבעלי חיים שבורחים משריפה: לא טורפים זה את זה עכשיו!
למרות שכרגע נושבת בינינו רוח ישראלית חזקה, אסור לנו לאפשר לה להיחלש, כי בלעדיה ניפול לקטטות פנימיות ונשוב להשמיע קולות מסכסכים שיזמינו את המהלך הבא נגדנו. כשעם ישראל מפולג העולם מגיב באיבה והאנטישמיות עולה, השונאים מריחים את החולשה בינינו ומנצלים את הפִּרצה.
אנחנו חייבים להידרך, להתרכז ולהתלכד מבפנים. כל אחד צריך להגיד לעצמו ולסובביו שאסור לנו להרים ידיים, אסור להסכים לקולות שלא רוצים להילחם על החיבור. אנחנו צריכים לפחד מהאגו שיכול להתנפל עלינו כמו רב-מחבלים, לחשוש מהשנאה שתשרוף אותנו. אולי במלחמה על האויב ידינו על העליונה, אבל את המלחמה על החיבור הרוחני בינינו עוד לא התחלנו, עוד לא שלפנו את התותחים הכבדים.
למרות השכול והצער הגדול, למרות שאנחנו ספוגים באבידות כבדות, התקווה היא שנשלהב את כוח האחדות בינינו – לא אחדות של חיות שבורחות משריפה, אלא כוח-על קדום של עם שקם לצורך התאחדות בינו לבין אלוהיו.
יש הרבה אנשים בעם שהמלחמה כבר פקחה את עיניהם, שמבינים איך קלקלנו והשחתנו את כוחנו בריב, כמה החליש אותנו הפירוד הזר לרוח האומה, כמה חללים והפסדים הוא גרם לנו.
אנחנו צריכים ללכת קדימה ולהצליח. אין לנו ברירה, הכוח העליון יחייב אותנו בטוב או ברע לתקן את השבר בינינו, כי אנחנו נלחמים לא על עצמנו ולא על החיים שלנו, אלא עבורו. אנחנו חיילים של צבא ה’, שמטרתו היא לאחד את עולמו, שכוחו אחדות, ובכוח זה ניאחז וננצח. כך צריך להיות וכך יהיה.
ההצלחה שלנו תלויה רק בחיבור הפנימי בינינו, באיחוד הלבבות. זה הנשק שלנו, זה כוח-העל שגלום בנו. כל אדם בישראל חייב לדעת: אנחנו תלויים בעוצמת החיבור בינינו, בכוחו אנו חיים, עבורו אנו מנצחים.
