השבעה באוקטובר הזכיר לנו עד כמה אויב מבחוץ יכול לאחד אותנו, אבל גם כמה מהר אנחנו חוזרים להילחם זה בזה.

חכמת הקבלה מסכימה שאנחנו משפיעים על כל העולם, אבל מדובר על משהו אחר לגמרי: חוק פנימי של אהבה שמנהל את המציאות כולה.

ט”ו באב הוא רק תזכורת, שאנחנו במסע משותף לגילוי אהבה אמיתית.

תוכנית מיוחדת על תשעה באב

אנחנו חיים בעידן שבו המכונה מתקדמת בכל תחום, אבל דווקא השאלות הכי אנושיות הולכות ונשכחות

יש רגעים בחיים שבהם נדמה שהכול נחרב
איך הופכים שבר אישי לאבן בניין חדשה?

איך בכלל יכול להיות שחכמת הקבלה, שהייתה נסתרת מאות שנים, פתוחה היום לכולם, בכל מקום בעולם, ובחינם?

למה כשנגמרת מלחמה בחוץ, בפנים משהו נשאר במתח, לא שקט, כאילו המלחמה הבאה כבר כאן?

למה דווקא הרגעים שהכי טלטלו אותנו, באו ללמד אותנו משהו חשוב?