66. ויאמר אלקים, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. ייקוו, פירושו, שהמוחין, הנקראים מים, יתפשטו בדרך קו מדויק, באופן שיהיו ביושר. ולא יינטו, לא לצד ימין ולא לצד שמאל.
75. תדשֵׁא הארץ דשא, הוא ייחוד עליון. כי עתה מגלה כוחה שבאלו המים, שנקוו למקום אחד
98. ויאמר אלקים יהי מאֹרֹת. מארת חסר ו' כתוב. מורה בזה, שנברא מחלת אַסְכָּרָה לתינוקות. כי מאֹרֹת חסר ו' הוא לשון קללה, מלשון מְאֵרת ה' בבית רשע. כי אחר שנגנז הארת אור קדמון, נברא קליפה למוח.
111. ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. ויעש, פירושו, גדלות ותיקון הכול כראוי. אשר יהי, מורה על קטנות, כי לשון עתיד, מורה על הכנה והֶכשר, שקטנות הכנה לגדלות.
תחילה צריכים לדעת עניין פרצוף השערות דא"א. אע"פ שג"ר דע"ב אינם יכולים להישאר בא"א ובכל פרצופי אצילות, מ"מ הם מחויבים לצאת בו בתחילת הזיווג, ואי אפשר שיתגלו הו"ק דע"ב מבלי שיתגלו תחילה ג"ר דע"ב, אלא שהן מסתלקות תכף מהפרצוף.
113. לא שָקטה הלבנה אצל השמש, שהייתה בוֹשה מפניה. הלבנה אמרה לשמש, איכה תִרעה, איכה תַרבּיץ בצהריים. כלומר, נר קטן, איך יאיר בצהריים? שַׁלָמָה אהיה כעוֹטְיָה על עדרי חבריךָ.
128. ויעש אלקים את שני המאורות. זה מאור וזה מאור, שהשמש הוא מאור והלבנה ג"כ מאור בפני עצמה. משום זה אלו האורות, העולים למעלה, נקראים מאורי אור. ואלו האורות, היורדים למטה, נקראים מאורי אש. כי אלו מאורי אש, הם מדרגות שלמטה, ושולטות בכל ימות החול.
137. בא"ס אין כלל איזה רושם לאחיזה, ולא שייך בו שום שאלה או רעיון להשכלת המחשבה. מהסתום מכל סתום מתחילת ירידת א"ס להתגלות, האיר אור דק ובלתי מושג, וסתום ברושם דק כפתחו של מחט.
148. כמו שימין ושמאל שלמעלה מחזה, משה ואהרון, נאחזים ומתייחדים בימין ובשמאל שלמטה מחזה, שהוא שמואל. כן נאחזים ומתייחדים הקו האמצעי של מעלה, ת"ת, יעקב ומשה, עם הקו האמצעי שלמטה מחזה, יסוד, יוסף. הרי שכל הו"ק נכללו והתאחדו זה בזה.
159. בכתוב, ויאמר אלקים, נעשה אדם, יש סוד, שאינו נגלה אלא ליראיו. פתח אותו זקן הזקנים ואמר, שמעון שמעון, מי הוא שאמר, נעשה אדם, וכתוב בו, ויאמר אלקים, מי הוא כאן השם אלקים הזה?
168. מי הוא שאמר, ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עימדי? מי שאומר את הכתוב הוא עילה על כל העילות. ואותו שנקרא עילת העילות, אינו למעלה מכל העילות, אלא עילה בין שאר העילות.