יש רגעים בהם האדם לא מוצא טעם בחיים, נדמה לו כי כל בני האדם סובלים. למען האמת, אם כל בני האדם היו סובלים הייתה בכך איזו נחמה. אבל, כאילו כדי להכעיס, יש עוד כמה אנשים שלמראית עין טוב להם. כך או אחרת, כאשר הטענות מתרבות מתעורר באדם דחף להתעלות מעל העולם הזה. הוא מחפש דרך לדעת האם יש מציאות מחוץ לחיים האלו, מחוץ לעולם הזה. חלק מאיתנו חושבים כי הפחד מהמוות הוא שדוחף את האדם לחפש. אבל, לאמתו של דבר, הדחף להתעלות מעל העולם הזה טבוע עמוק באדם. הוא מתעורר באדם לאחר שניסה את כל האמצעים בעולם הזה כדי להתמלא, ונשאר מיואש בידיים ריקות...
עלינו לזכור כי ההגדרות בחכמת הקבלה שונות לחלוטין מאלו המוכרות לנו בעולם הזה. "תורה" היא האור העליון המאיר לאדם ומתקן אותו. כתוב, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", ובמקום אחר כתוב, "המאור שבה מחזירו למוטב". הכוח שמתקן את האדם וממלא אותו נקרא בחכמת הקבלה "תורה". "מצווה" פירושה תיקון הרצון...
"דת" היא אמצעי להשגת מטרת הבריאה. הדת במובנה הקבלי אינה קשורה כלל ליהדות או ליתר הדתות בעולם הזה. הקבלה מנותקת לגמרי מכל דבר שהאדם פיתח בעולם הזה. טוב נעשה אם נשכח את כל הידיעות הקודמות על הקבלה. עלינו להקפיד על כך, שאם לא כן נתבלבל, נטעה בפירוש ההגדרות ולא נדע למה מתכוון המקובל בדבריו. חכמת הקבלה נקראת גם חכמת הנסתר, הבנתה ורכישתה מותנה בהקפדה על פירוש נכון של ההגדרות. יש לזנוח את ההגדרות הקודמות של אותם המושגים כפי שנלמדו מספרים אחרים ולהיצמד למקורות הקבליים...
צעקות תפילות ובקשות לא יועילו לאדם הרוצה להיטיב את מצבו. זאת לדעת, האמצעי הנקרא "תורה ומצוות" משמש לתיקון האדם, ואדם המתקן את עצמו משיג את היחס הבלתי משתנה של הבורא, כטוב ומיטיב. האדם המתוקן מרגיש את עצמו בעולמו של הבורא הטוב ומיטיב. האפשרות היחידה של האדם לשנות את חייו היא לשנות את עצמו, תחינות ובקשות לבורא לא יועילו. הבורא אינו משתנה, הבורא טוב ומיטיב לרעים ולטובים...