א) זאת חוקת התורה. וזאת התורה, אשר שם משה לפני בני ישראל. דברי תורה קדושים הם, עליונים הם, מתוקים הם, כמ"ש, הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש. מי שעוסק בתורה, הוא כאילו עומד כל יום על הר סיני ומקבל התורה. כמ"ש, היום הזה נהיית לעם.
ה) וזאת לפָנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר, שלף איש נעלו ונתן לרעהו. אם הראשונים עשו הסכמה, לקנות כל דבר ע"י נעל, בדין התורה, ובאו האחרונים וביטלו אותו, יש לשאול, למה ביטלו אותו? והרי מי שמבטל דבר של התורה, כאילו מחריב עולם שלם. ואם זה לא היה בדין של תורה, אלא הסכמה בלבד, יש לשאול, למה דווקא נעל כאן, ולא דבר אחר?
טז) זאת חוקת התורה. זאת, זה אות ברית, כי אות הברית, שנקרא "זה", לא נפרדו זה מזה. כלומר, שבמילה זאת, מלכות, נכלל המילה זה, היסוד, שזה מורה שיסוד ומלכות אינם נפרדים זה מזה. ומהנוקבא באים לזכר. וע"כ שמור וזכור, זכר ונוקבא, מחוברים יחד. חוקת התורה, חוק התורה היה צריך לומר, מהו חוקת?
יח) ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום. פרה זו באה לטהרה, לטהר הטמאים, מלכות, המקבלת מהשמאל. לשמאל הוא שור, גבורה דז"א, כמ"ש, ופני שור מהשמאל. אדומה, אדומה כשושנה, כמ"ש, כשושנה בין החוחים. אדומה, פירושו גזרת דין, כי הדינים דקו שמאל נקראים אדום.
כז) המשלח מעיינים בנחלים. יַשקו כל חַיתו שׂדיי. מקראות אלו אמר דוד המלך ברוח הקודש, ויש להסתכל בהם. בשעה שחכמה עליונה בטש בחקיקותיו, בעת שחו"ב העליונים הזדווגו, אע״פ שחכמה עליונה היא נסתר שבכל הנסתרות, כי בחו״ב עליונים, שהם או״א עילאין, אין הי׳ יוצא מאויר, הוא פתח ונמשך ממנו נהר אחד, מלא בשערים עליונים, שהוא בינה, ישסו״ת, שבהם יוצא הי׳ מאויר ומושפע מהם חכמה וחסדים.
לה) פרשת פרה סמוכה למיתת מרים, כיוון שנעשה דין בפרה זו, כדי לטהר הטמאים, נעשה דין במרים, כדי לטהר את העולם, כי מיתת צדיקים מכפרים על העולם, והסתלקה מן העולם. כיוון שהסתלקה מרים, הסתלקה הבאר שהייתה הולכת עם ישראל במדבר. והסתלקה באר של הכול, המלכות.
מה) הולך אל דרום וסובב אל צפון. שכתוב, מימינו אש דת למו. ימינו, דרום, חסד. אש דת, צפון, גבורה. וזה כלול בזה. וע״כ כתוב, הולך אל דרום וסובב אל צפון.
מט) טובה חכמה עם נחלה, ויותר לרואי השמש. אם לא התגלה לי דבר זה, לא הייתי יודע מה שאומר. טובה חכמה, חכמה שתחת השמש, כיסא מיתקנת לשמש, ז"א. היא חכמה שבמלכות, חכמה תתאה, הנקראת תחת השמש ונקראת כיסא. טובה חכמה עם נחלה, שיפה ונאה כשהחכמה, המלכות, שורה עם ישראל להתקשר בה, שהם נחלה וגורל של המלכות.
נג) ושַבח אני את המתים שכבר מתו, מן החיים אשר המה חיים. כל מעשיו של הקב״ה הם בדין ובאמת, ואין מי שישאל כנגדו שאלות, וימחה בידו, ויאמר לו, מה אתה עושה. וכרצונו עשה הכול.
ע/א) ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות. מגילת אסתר נאמרה ברוח הקודש, וע״כ כתובה בין הכתובים. ויהי ביום השלישי, שנחלש כוח הגוף מחמת התענית, ועמדה ברוח בלא גוף, אז, ותלבש אסתר מלכות. מהו מלכות? לא בלבושי כבוד וארגמן, אלו אינן נקראים בשם מלכות. אלא, ותלבש אסתר מלכות, שהתלבשה במלכות העליונה הקדושה, ודאי שלבשה רוח הקודש, כי המלכות נקראת רוח הקודש.
עג) ומשָם באֵרה, הוא הבאר. מה השינוי, שכאן כתוב בארה ואח"כ כתוב באר? בארה נקראת המלכות אחר שכבר נאספו המים לתוך הים וירדו למטה, למקום המלכות. באר נקראת המלכות, בשעה שיצחק, קו השמאל דז״א, ממלא אותו. וכיוון שהבאר המלכות.
פד) לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לָבוש שנים. כנ"י יונקת מב׳ צדדים, פעם ברחמים ופעם בדין. כשרוצה לינוק ברחמים, נמצא מקום שהרחמים יתיישבו בו. כשרוצה לינוק בדין, נמצא מקום שהדין יתיישב בו, ולשרות עליו.