Left Sidebar Content

מדע ותפיסת המציאות | מדע ותפיסת המציאות - כתבות נוספות

העתיד כבר כאן, אז מה צופן לנו העתיד?

ד"ר דוד פסיג יכול לספר לכם על העתיד דרך סקירת ההווה. לא קריאה בקפה, לא קלפי טארוט ולא הוקוס-פוקוס, אלא 100 אחוז מדע. בשיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן הוא מסביר על השיטה ומציג תחזיות לעשור הקרוב. אז מה צופן לנו העתיד?
מאת: אורן לוי

אם בעבר הרחוק ניחוש העתיד היה נחלתם הבלעדית של אסטרולוגים ושל מגידי עתידות למיניהם, הרי שבשנים האחרונות חודרת ההכרה שניתן לפתח גם כלים ומערכות חיזוי מדעיות ומדויקות יותר ש"יעשו" את העבודה. חקר העתיד הפך בהדרגה לכלי שימושי ורב עוצמה, הן בקרב מנהיגים פוליטיים בכירים והן בקרב כלכלנים ומקבלי החלטות מובילים בכל תחומי החיים. אין פלא שגם הציבור הרחב מגלה עניין הולך וגובר בתחום חדשני ומסעיר זה.

ספרו החדש של ד"ר דוד פסיג, "צופן העתיד", הוא דוגמה מובהקת לכך. פסיג הוא עתידן המתמחה בחיזוי מגמות טכנולוגיות, חברתיות וחינוכיות, ונחשב כיום למדען המוביל בתחום זה בארץ. ספרו המרתק פורש לפני הקורא הישראלי 16 תחזיות בתחומים שונים (לינק לדף), ומשרטט בקפדנות מדעית את דיוקנה העתידי של החברה הישראלית.

במפגש עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, העוסק זה 30 שנה בחכמת הקבלה ובהוראתה, שוחחו השניים על חקר העתיד מהזווית המדעית והקבלית, על האגו האנושי ועל מושג החירות. השיחה נערכה בהנחייתו של אורן לוי, חבר מערכת המגזין "קבלה לעם".

לחקור את תוכנית הטבע

אורן לוי: "מהי למעשה 'עתידנות'?"
ד"ר פסיג: "'עתידנות' או 'חקר העתיד' הוא תחום שמבקש לשקף את התהליכים שבהם השינויים של ההווה הופכים להיות המציאות של המחר. זהו ענף מדעי שבו אנו חוקרים ומנסים להבין את ההיגיון שעומד מאחורי מערכות פיננסיות, פוליטיות, חברתיות ואפילו טכנולוגיות שהולכות ומתפתחות. ההיגיון הזה מסוגל להתפתח למספר הסתברויות שונות של העתיד שאותן אנו מכנים 'תחזיות'. למעשה, חקר העתיד החל להתפתח במהלך מלחמת העולם השנייה כאשר המערכות הגדולות חשבו לכל היותר על תכניות עתידיות לחמש השנים הקרובות. אך 'תכניות חומש' היו ארוכות טווח מדי עבורן. ראשי המערכות הבינו שבידי המין האנושי חסרים הכלים שבעזרתם ניתן יהיה לחשוב על העתיד על מנת לשפר את קבלת ההחלטות בהווה.

"בפועל, חקר העתיד מבוסס על הנחה פשוטה שאומרת: אם יש היגיון בכל היקום הזה, בואו ננתח את הדפוסים ואת הסיבות שמעצבים את הגורמים היציבים הקיימים במערכות ואת התהפוכות שבהן. כך נראה את הנולד ונשרטט עתידים אלטרנטיביים".

אורן לוי: "וכיצד ניתחו המדענים את ההיגיון הזה?"

ד"ר פסיג: "הם פיתחו שיטות מדעיות רבות. ברגע שהמדענים היו מוצאים דפוס שמתאר היגיון של מערכת כלשהי הם הציבו אותו בתוך מודלים מתמטיים, ובעזרת פעולות סטטיסטיות הם הסיקו מה יקרה בעוד עשר שנים, 30 שנה, 50 שנה והלאה".

אורן לוי: "כיצד חכמת הקבלה מתייחסת לחקירה כזאת של המציאות?"

הרב לייטמן: "למען האמת, חכמת הקבלה עוסקת בנושא עוד מראשית ימיה, לפני כ-4,500 שנה. היא מסבירה לנו שהמציאות מנוהלת על ידי כוח עליון כללי שנקרא 'הטבע', ולטבע הזה יש תכנית שאותה עלינו לגלות. אני מסכים עם ד"ר פסיג בכך שאנחנו חייבים לדעת את העתיד כדי לקבל החלטות בהווה. בעולמנו המודרני, ללא חקר העתיד אנו 'עיוורים' ממש. אך מהי יכולתנו הממשית לזהות את העתיד?"

ד"ר פסיג: "איננו מזהים אירועים בחקר העתיד, אנחנו לא נביאים. אנחנו כן מזהים מגמות ונותנים להן סבירויות מסוימות: עד כמה סביר שהמגמה תתרחש. זה דומה לביקור אצל רופא ששואל אותך: אתה לא מתעמל? אתה מעשן? אז יש סבירות שתחלה במחלה כזאת וכזאת".

הרב לייטמן: "השאלה שלי היא אחרת: אילו משתנים אתם מכניסים למודלים שלכם? חכמת הקבלה למשל, אומרת שהאגו של האדם עומד ביסודו של הטבע, והוא מתפתח במשך חייו; ומה חקר העתיד אומר?"

ד"ר פסיג: "אכן, התפתחות האגו או התפתחות הקוגניציה של האדם היא אחד המשתנים שאנחנו מכניסים לתוך המודלים, אך ישנם עוד משתנים רבים שמשפיעים".

הרב לייטמן: "מהם?"

ד"ר פסיג: "יש למשל את ה'חירות' שהאדם הולך ומפתח במהלך ההיסטוריה. זהו משתנה נוסף השונה מהאגו שיש לקחת בחשבון".

אורן לוי: "הרב לייטמן, למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהאגו של האדם עומד ביסודו של הטבע?"

הרב לייטמן: "כאמור, האנושות מתפתחת על ידי האגו. חכמת הקבלה מספרת שהגילוי הראשון של האגו התרחש בבבל. הבבלים ניסו לבנות מגדל עד השמים והפסיקו לתקשר זה עם זה. אברהם, הראשון שגילה בעצמו את שיטת החיבור מעל פני האגו, הקים אוהל והסביר לתושבים על החיבור בין בני האדם. בהמשך, כל הבבלים התפשטו על פני כדור הארץ ומהם התפתחה הציביליזציה של ימינו. עם הקבוצה הקטנה שהצטרפה אליו ושמימשה את שיטת החיבור מעל האגו הגובר, עזב אברהם לארץ כנען. במשך ההיסטוריה קיבלה הקבוצה את השם 'ישראל', מלשון יָשָׁר-אֵל. על ידי החיבור, האיחוד והאהבה ההדדית שהתגלתה ביניהם, הפכו חברי הקבוצה דומים יותר ויותר לכוח העליון, לבורא. החיבור הוא בעצם ההשתוות שלנו עם הטבע האינטגרלי.

"אולם בכך לא הסתיים התהליך. הקבלה מסבירה שבשונה מבעלי החיים שאינם בעלי רצון להתפתחות, המין האנושי נמצא בכל דור ודור בדרגה אגואיסטית גבוהה ומפותחת יותר מהדור הקודם. הדרישות והשאיפות שלו גדולות יותר, וכך הוא מתקדם לכל אורך ההיסטוריה. אותו האגו המתפתח היה זה שהוביל לאבדן תחושת האחדות בקרב הקבוצה שנקראת עם ישראל וכן למשבר הגלובלי שקורם עור וגידים במאה האחרונה. למעשה, גדילת האגו מצד אחד ואבדן האחדות מצד שני הם הסיבה המרכזית לכך שאיננו מהווים יותר חלק אינטגרלי מהטבע כפי שהיה שבעבר, ומביאים על עצמנו הרס".

ד"ר פסיג: "התהליך הזה הוא בעיקרו הגותי. מבחינת המדע אינני יכול לראות אם הוא תקף ואם יש לו סיכוי להתממש - זה ההבדל בין הקבלה לבין חקר העתיד".

הרב לייטמן:
"אינני מסכים אתך; כל התהליך שעברנו וגם המשבר הגלובלי הנוכחי שפוקד אותנו נכתבו עוד לפני שעברנו אותם. הכול מסופר לנו עוד בספרי הקבלה העתיקים".

ד"ר פסיג: "יפה, עכשיו זה מתחיל להיות מעניין. אז השאלה שלי אליך היא מהי מטרת המשבר?"

הרב לייטמן: "מטרת המשבר היא להביא את האנושות להכיר שהאגו הוא שורש כל הרע שבעולם".

ד"ר פסיג: "ומדוע הקב"ה יצר אגו כזה רע?"

הרב לייטמן: "כדי שנגיע מתוך האגו לחיבור בינינו, ובאמצעות החיבור הזה נגיע לדרגת הבורא. כמו שכתוב 'בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין'".

ד"ר פסיג: "כן, אבל אם המטרה היא להגיע לטוב, מדוע הוא יצר את הרע בתוך התהליך?"

הרב לייטמן: "כי רק מתוך הרע אתה יכול להבין את הטוב".

ד"ר פסיג: "זאת אומרת שבלי החושך אי אפשר להבין את האור..."

הרב לייטמן: "בדיוק. זה כמו ילד קטן שרוצה להרכיב צעצוע מלגו לפי הוראות היצרן, וחייב להתייגע בכל שלבי ההרכבה כדי להבין מה צריך לעשות ואיך כל חלק מתחבר לחלק השני. על ידי המשחק הילד רוכש את השכל ואת ההבנה של מי שהמציא את המשחק, ומבין למה צריך לשחק אותו דווקא כך. וגם, כידוע לנו, דווקא מתוך המשחקים האלה הילדים מתפתחים וגדלים".

דור הולך ודור בא

ד"ר פסיג: "התיאוריה של התפתחות האגו יפה מאוד, היא נותנת מכלול רחב להיסטוריה. אנחנו קוראים לזה היסטוריוסופיה (פילוסופיה של ההיסטוריה) של תהליכים, אבל יש דתות ופילוסופיות אחרות שמבינות את זה אחרת לחלוטין. עמנואל קאנט, למשל, טען שהווקטור המרכזי בתהליך ההיסטורי הוא החירות. לטענתו, כדי להיות בני חורין עלינו לקבל את החירות בטוב, אחרת 'נחטוף מכות'. כך למשל מוסברות המלחמות".

הרב לייטמן: "'החירות' היא מושג יחסי שמשתנה בכל רגע ורגע. עבור עבד, מעמדו הנוכחי נקרא 'חירות' לעומת מעמדו הקודם. אך כשהאגו שלו גדל, הוא אינו יכול לסבול עוד את העבדות, ולכן הוא מארגן מהפכות ויוצא ל'חירות'. כלומר, בכל פעם, הדרגה הבאה של ההתפתחות האגואיסטית שיש באפשרותנו לממש נקראת עבורנו 'חירות'. בסוף כל ההתפתחות האנושית תוגדר 'החירות השלמה' כ'דבקות' עם הבורא. בדרגת הבורא - הדרגה הגבוהה ביותר שאותה כל אחד מאתנו צריך להשיג - אין עלינו שום הגבלה, ואנו נמצאים בקשר אינטגרלי והרמוני עם כל המציאות ועם כל הטבע. עד שלא נגיע לדרגה האחרונה, עד שלא נהפוך לאוהבים כמו הבורא, נרגיש תמיד הגבלות וחוסר חירות".

אורן לוי: "מה זאת אומרת 'קשר אינטגרלי עם הטבע'?"

הרב לייטמן: "'הטבע' ו'אלוקים' זה אותו הדבר - 'אלוקים' שווה ערך בגימטריה ל'הטבע'. אי ההשתוות עם הדרגה הסופית - עם הטבע, עם הכוח העליון, עם הבורא, עם הקב"ה - איך שלא נכנה אותו - היא שמגבילה אותנו".

ד"ר פסיג: "זה מעניין מאוד. זה גם דומה לדבריי באחד הפרקים בספר שלי, שבו אני מתאר כיצד הדורות הלכו והתפתחו במהלך ההיסטוריה. בדבריי אני מציג מודל שפותח בתחילת שנות התשעים, על ידי שני סוציולוגים שמצאו שיש מחזוריות כלשהי שחוזרת על עצמה בערך כל 80 שנה. כל מחזור שכזה כולל ארבעה דורות: הדור הראשון הוא בדרך כלל דור של הוגים, של אידיאולוגים ושל אנשי ערכים גדולים. הדור השני הופך להיות דור שמממש את אותם הערכים של האידיאולוגים מהדור הקודם. הדור השלישי הוא כבר דור של ציניקנים גדולים שאינם מקבלים מרות וסמכות, ומוכיחים שהדורות הקודמים נכשלו ועשו עוולות. זו תקופה של כ-20 עד 30 שנה של שבר ערכי ורוחני. הדור הרביעי, לעומתם, הופך להיות דור מתקני עולם. הם תמיד מונַעים על ידי רגשי אשם של שלושת הדורות הקודמים ורוצים לתקן את הבירוקרטיה, את הניכור הבין אישי ואת התא המשפחתי. הדבר המעניין שמצאו הסוציולוגים הוא שתמיד מגיע שלב שבו כל הטעויות שנעשו משך 80 השנים האחרונות מצטברות לקראת משבר גדול. אחרי המשבר הגדול קם דור חדש של אידיאולוגים המייצרים אידיאולוגיה שבאה לתת מענה לטעויות שנעשו במחזור הקודם. זו ספירלה, זה מחזור שכל הזמן אנחנו מתקדמים בו עוד שלב ועוד שלב, מתקנים טעויות ומתקדמים. שוב טועים, שוב חוטפים מכות ושוב מתקנים את הכול".

הרב לייטמן: "אני מסכים ב-100 אחוז עם המודל. זה מסתדר לנו בדיוק עם העיקרון הקבלי 'ארבע הבחינות של האור הישר' - ארבעת שלבי ההתפתחות של האגו שדוחף ומוביל את האנושות".

ד"ר פסיג:
"מהם ארבעת השלבים של האגו?"

הרב לייטמן: "האגו, הרצון לקבל הנאה שטבוע באדם מלידתו, עובר תהליך התפתחות של ארבעה שלבי גדילה, ותמיד בשלב האחרון הוא מבין שהוא גורם לעצמו הרס, וכתוצאה מכך צועד הלאה לשיטה הבאה. כלומר בשלב הראשון האדם רוצה דבר מה שיגרום לו לטוב, בשלב השני הוא נהנה מאותו הדבר, בשלב השלישי הוא מתחיל להרגיש שהדבר הזה לא כל כך טוב לו, יש משהו אחר טוב יותר, ובשלב הרביעי האדם מגיע למצב שהוא שונא אותו, וכך הוא מתקדם אל הרצון הבא. זו תבנית ההתפתחות הרגילה של האגו.
"אנו מקווים שהאנושות תגיע להכרת הרע לפני שהמשבר העולמי יחריף. כדי להגיע להכרה הזו, אנו תלויים בהפצת חכמת הקבלה בלבד - ביידוע האנושות בתכנית הבריאה של הכוח העליון. כשנבין שהחיים על פני כדור הארץ הם תנאי לעלייה לדרגת הקיום הרוחנית, נחיה לנצח".

אורן לוי: "מה זאת אומרת 'לעלות לדרגת קיום רוחנית'?"

הרב לייטמן: "להיות דומים לכוח העליון בתכונותינו הפנימיות. המילה 'אדם' היא מלשון דומה לבורא. כתוצאה מהשינוי כל המערכות בינינו על פני כדור הארץ ישתנו. אנו נבין שאנו כמו תאים בגוף אחד, קשורים זה לזה. 'הכפר הגלובלי', 'אפקט הפרפר' - תגליות מדעיות אלה ואחרות מעידות שכולנו נמצאים במערכת אחת סגורה, והאלמנט היחידי שהורס את הכול הוא האדם. אם לא נאזן את עצמנו עם הכוח העליון, ולא נאהב את הזולת בדומה לתכונת האהבה של הבורא, 'נביא' על עצמנו אסונות ומכות בדמות המשבר הגלובלי שמתגבר. ולהפך, כשנגיע לדרגה הזו, נהיה בדרגת הבורא".

אורן לוי: "ד"ר פסיג, בנוסף לארבע הקבוצות שציינת, אני ממליץ לך לכתוב תסריט נוסף, אופטימי מכולם, ובו המודעות של בני האדם מתפתחת והאנושות מתחברת 'כאיש אחד בלב אחד'".

ד"ר פסיג: "כן, בסופו של דבר אני חושב שזה הווקטור של ההיסטוריה. כלומר המסע הזה בזמן הוא תהליך אין סופי, אין לו נקודה שבה נגיד 'זהו, הגענו אל המנוחה ואל הנחלה'. אנחנו כל הזמן נמשיך להשתכלל ולהשתכלל, ובדרך יהיו לנו מחזורים למיניהם, אסונות ומכות, ושוב נשתכלל... עד אין סוף. האין סופיות הזאת טמונה בתוכנו, ולכן אינני חושב שאם לא נפעל עכשיו אז ניכחד".

אורן לוי: "להיכחד לגמרי? האם יש תסריט כזה על פי הקבלה?"

הרב לייטמן: "לא, לא. אין הכוונה בחכמת הקבלה להכחדת העולם שלנו או להשמדת האנושות, אלא מדובר בהכחדת הקיום האגואיסטי. אני בטוח שכאשר נתחיל לחנך את עם ישראל לקבלת התבנית החדשה הזאת - שמלבד האיחוד בינינו אין סיכוי אחר להתקיים - נגלה בתוכנו חיים נצחיים ושלמים, והבורא יתגלה בינינו כאן ועכשיו בעולם הזה. לעומת זאת, אם לא נממש את עצמנו כעם ולא נביא את שיטת התיקון לעולם - שזו חובתנו כלפי אומות העולם - ישנאו אותנו, והאנטישמיות רק תגבר בכל העולם".

ד"ר פסיג: "כן, זה אחד התסריטים".

הרב לייטמן: "אז איך בכל זאת אתה חושב שנוכל להתקרב לזה? אינני חושב שזה יקרה דרך השלטון..."

ד"ר פסיג: לא, זה יקרה רק מלמטה כלפי מעלה. זה רק האנשים - הכוחות של כל אחד מאתנו".

הרב לייטמן: "איך?"

ד"ר פסיג: "בראש ובראשונה זה חינוך, אין ספק בכך".

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>hafatza</p><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content