Left Sidebar Content

מדע ותפיסת המציאות

ייחודה של השפה העברית

האם יש משהו מיוחד בשפה העברית? מה מסמלת צורת האותיות ומדוע חוקי הדקדוק לא משתנים כבר אלפי שנים? איך חודרים לפנימיותה של השפה? על השורשים הרוחניים של לשון הקודש, בדרך למילוי הנשמה באורות עליונים.

הרבה שפות יש בעולם, ביניהן שפות עתיקות מאוד. בתוך המגוון הרחב נראית העברית כעוד שפה, אבל לאמתו של דבר יש בה משהו שמבדיל אותה מכולם. על פי חכמת הקבלה, לא היה שום צורך ארצי בהתפתחותה של שפה זו, היא נועדה לרישום מצבים רוחניים בלבד.

העברית היא קוד שמיועד לרשום התפעלויות, התרשמויות, מחקרים של הקשר בין האדם לא-לוהים. הכוח הכללי של הטבע שכולו השפעה טובה, נתינה ואהבה. כוח הבורא. השפה העברית מתארת צורות התקשרות מיוחדות בין בני אדם, שדרכן הם מתקשרים לא-לוהות.

אמנם בילדותנו למדנו לדבר, לכתוב ולקרוא בעברית, אבל פנימיותה של השפה נסתרת מאיתנו. לא ידוע לדוגמה מדוע יש לאותיות צורות כאלה דווקא, מה מהותה של כל אות ואות וכיצד היא מתקשרת לאותיות אחרות. כל חוקי העברית, הבניינים, השורשים, הטעמים, נובעים מחוקים רוחניים שאיננו מכירים.

האנשים שגילו את השפה היו מקובלים שנמצאו בהשגת הא-לוהות. הם קבעו את חוקי העברית מתוך גילוי של כוחות רוחניים. בהתקשרויות שלהם זה עם זה, הכירו והבינו המקובלים כוחות חיוביים ושליליים, נתינה וקבלה. התגלה להם איך לעבוד עם אותם כוחות, באילו תנאים והגבלות, באיזה תחומים וכלפי איזה רצונות שהתעוררו בהם. הם מצאו שבהתקשרות ביניהם ובינם לבין הא-לוהות, יש בסך הכול עשרים ושתיים צורות ביטוי שנקראות אותיות, ועוד חמש סופיות. כל אות היא סימן לקשר מיוחד בין האדם לא-לוהים.

ביסודה, השפה הזו מאוד פשוטה. יש נקודה, שמסמלת את הרצון המקורי של הנברא שכולו שחור, אגואיסטי. אם האדם רוצה להתפתח רוחנית, כלומר להתעלות מעל טבעו האגואיסטי כדי להידמות לבורא, אז הוא עושה כל מיני תחבולות כדי לקבל כוחות של נתינה ואהבה מהבורא. ואז אותה הנקודה מתחילה להתרחב ולקבל נפח. חוץ מהנקודה יש גם קו, מלמעלה למטה ("אור חכמה"), או מימין לשמאל ("אור חסדים"), יש עיגול שמסמל התקשרות נכונה עם מרכז בתוכה, וגם משולש וריבוע. משילובים בין הצורות האלה נוצרות האותיות השונות.

מעבר לאותיות יש גם טעמים, נקודות ותגין. כשהאור העליון בא מהבורא ומתלבש בתוך הכלי, כלומר בתוך הרצון המתוקן של האדם שנקרא גם נשמה, אז הנשמה מתחילה להתפעל מן האור. בהתפעלותה היא מציירת את כל הסימנים האלה שנקראים בשם כולל טנת"א (טעמים, נקודות, תגין, אותיות). אותיות מצטרפות לאותיות, נוצרות מילים ושפה, וסביב המילים באים סימנים נוספים של רגש, טעמים וניקוד שמגדירים איך נכון להגות אותן, באיזה ניגון.

בשפה המדוברת, האותיות מתחלקות לחמש קבוצות, לפי חמשת מוצאות הפה: האח"ע גרון, גיכ"ק חיך, דטלנ"ת לשון, זסשר"צ שיניים, בומ"פ שפתיים. זה נובע מכך שהנשמה מחולקת לחמישה חלקים: כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות.

ואיך כל זה קשור אלינו? כדי לגלות את א-לוהים ולממש בכך את המטרה הגדולה של התפתחותנו כנבראים, אנו צריכים ליצור בינינו צורות קשר שיהיו דומות לטבע שלו. מלכתחילה נבראנו בצורה הפוכה ממנו, אגואיסטים, כל אחד חושב על עצמו. אם נוכל להתעלות מעל הטבע שלנו ולהתקשר זה לזה באהבה ונתינה, אז דווקא בחיבור שייווצר בינינו נוכל להרגיש את א-לוהים. זאת בהתאם לחוק השתוות הצורה, השתוות התכונות.

כך התגלתה השפה העברית לאותם מקובלים. הם גילו שיש חוקים כיצד להתקשר נכון זה לזה, כדי להשתוות לא-לוהים. כל צורות הרצון שלהם, לקבל, לתת, לאהוב, להתרחק, להתקרב, נרשמו על ידם באופן סכמטי, כמו בשרטוט, וכך נוצרה השפה העברית. היא נחשבת ללשון הקודש, כי מה שנרשם בה אלה פעולות שמסבירות כיצד אנו יכולים להידמות לא-לוהים, להתקרב אליו, לגלות אותו, להתחבר עימו. זוהי מהותה של השפה.

שפה פירושה קשר. אם נפתח ספרי כוונות של מקובלים, לא נבין בהם שום דבר. יש שם צירופי אותיות וסימנים שונים, שבהם נרשם איזה פעולות צריך האדם לעשות כדי שיהיו לו כוונות נכונות בהתקשרות בינו לבין האחרים ולא-לוהים.

בספר התורה אסור לשנות אפילו קוצו של יוד, כי הוא מלא במידע איך מתקשרים לא-לוהים. מקובלים רואים באותן אותיות ומילים, דברים אחרים לחלוטין ממה שרואים כל יתר האנשים. מהכתב שבתורה הם לומדים כיצד א-לוהים רוצה לבטא את עצמו בתוך הרצונות המתוקנים של הנבראים, בתוך הנשמה.

לאורך שנות הגלות בין אומות העולם יהודים דיברו בשפות שונות, את העברית השאירו לכתבי הקודש. עם החזרה ארצה העברית נעשתה לשפה המדוברת ביומיום, אך מבחינה רוחנית יש עוד הרבה עבודה לעשות כדי לחדור אל פנימיותה של השפה. השפה הזו מיועדת להסביר לנו את צורת קשרי האהבה שצריך לבנות בינינו כדי להתקשר עם הא-לוהות.

אם נחזור לקשר נכון של "ואהבת לרעך כמוך", ומתוכו נגיע ל"ואהבת את ה' א-לוהיך", תיפתח בפנינו פנימיות השפה. או אז נגלה שהשפה היא בסך הכול כלים, אותיות, שמתמלאים באורות, בנוכחות הא-לוהות. כל אות ואות, כל רצון ורצון, מתמלאת בצורה מיוחדת על ידי האור, וזוהי שפת החיבור בינינו לבין הכוח העליון.

מן המקורות

"כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון" (האר"י, שער ההקדמות).

"הבורא נתן מקום פנוי לנברא, לצרף האותיות שהתפזרו, בכוח עבודתו. ומצרפם לתיבות, והתיבות למאמרים שלמים, ואז מתחדש על אותם התיבות שצירף, אור אין סוף כטרם הבריאה" (בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, "דבר הצמצום").

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 1031 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 96 ב-HOT ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content