Left Sidebar Content

מדע ותפיסת המציאות | מדע ותפיסת המציאות - כתבות נוספות

אפוקליפסה, גרסת הקבלה

אין צורך למות כדי להכיר את העולם הבא. הקבלה מלמדת שאפשר וגם נחוץ להציץ לשם כבר בגלגול הזה. על חמשת העולמות, שנת ה-6,000 וסוף העולם
מאת: אלי וינוקור

מיתוס האפוקליפטי מלווה את האנושות כמעט מראשית קיומה. מושגים כמו "גוג ומגוג", "יום הדין" ו"ארמגדון" מהלכים אימים על בני האדם כבר מזה אלפי שנה, כמעין חרדה פנימית עמוקה המקננת בתת-ההכרה הקולקטיבי. אין ספור יצירות אמנות במהלך ההיסטוריה ניסו לבטא את "חרדת סוף העולם" בדרכם, אך נראה שהמאה ה-20 - על שלל מלחמותיה ואסונותיה - הביאה את המגמה הזו לשיאים חדשים. הגדילה במיוחד לעשות תעשיית הסרטים ההוליוודית, שהנפיקה במהלך השנים האחרונות פס ייצור שלם של סרטי אסונות, טרור ומלחמות עתירי אפקטים ופעלולים חזותיים. אולם, כאמור, המקור לסרטים אלה הולך שנים רבות לאחור. לימים שבהם האסוציאציה הראשונה שעורר המושג "אחרית הימים" לא היתה "אני אגדה" בכיכובו של וויל סמית...

קרוב לוודאי שמקור ההשראה העיקרי לז'אנר האפוקליפטי נשאב מספרי הנצרות והאסלאם, ומן הכתבים הפילוסופיים המאוחרים שחוברו בהשפעתם. אולם השורש האמיתי לכל אלו נטוע דווקא בספרי הקודש היהודים העתיקים. אלפי שנים לפני שעשו זאת סטיבן שפילברג וחבריו, כבר כתבו נביאים כמו ישעיהו, ירמיהו, צפניה ויונה על חזון אחרית הימים שלהם. למעשה, הנביאים עצמם היו מקובלים, כלומר אנשים שגילו את הכוח העליון הפועל במציאות והבינו את התכנית הכללית של הבריאה - מתחילתה ועד סופה. אך בניגוד גמור לתסריטים ההוליוודיים הקודרים והפסימיים שמציפים אותנו היום, חזו הנביאים סיום אחר לגמרי, גם אם זה לא תמיד נראה כך.

תחנת שידור רוחנית

בשונה מהגישה הרווחת, הקבלה מסבירה שהחיים עלי אדמות ימשיכו להתקיים כהרגלם. כדור הארץ לא יושמד או ייחרב. למעשה, הדבר היחיד שישתנה הוא הגישה אל החיים.

תפיסת החיים הנוכחית שלנו נקראת בקבלה "העולם הזה". זוהי תפיסת מציאות צרה ומוגבלת שבאמצעותה אנו קולטים רק את מה שנרשם בחמשת חושינו הגשמיים. אולם המקובלים, האנשים שהרחיבו את גבולות התפיסה שלהם, מגלים לנו שמסביבנו קיים עולם שלם, עשיר ורחב לאין שיעור מזה שאנו מסוגלים לתפוס כעת. כדי להרגיש את העולם הזה עלינו לפתח בתוכנו מעין חוש נוסף, "חוש שישי", שדרכו נפתחת דלת סמויה לממד אחר לגמרי של הכרה. אין מדובר בתוספת של "אוזן" או "עין" חדשה, אלא בהיפוך מוחלט של צורת התפיסה הנוכחית שלנו, מעין "סלטה" פנימית של כל אברי החישה. אך כיצד ניתן לבצע פעולה שכזו?

המקובלים מסבירים שתפיסת המציאות של האדם היא תוצר ישיר של מבנה הרצונות שלו. כשאנחנו מונעים אך ורק מתוך הרצון האגואיסטי לניצול הזולת, אנו מסוגלים להרגיש רק חלק מזערי מן המציאות השלמה שבה אנו קיימים. האגו פועל כמו "צמצם" שסוגר וכולא את כל המידע האין סופי שנמצא סביבנו לתוך תמונה שטוחה וחסרת חיים.

אך מתוך לימוד

כתבי הקבלה, הפורשים בפנינו את התמונה המלאה על כל צבעיה המרהיבים והרבגוניים, אנו מסוגלים לפרוץ בהדרגה את גבולות התפיסה של האגו ולגלות את מה שנמצא מחוצה להם. שינוי היחס אל הזולת משנאה לאהבה פועל אפוא כמו כפתור רדיו שמכייל את חושינו הפנימיים לתדר הנסתר שבו זורמים הכוחות הרוחניים.

בשלב מסוים בחייו של כל אדם מגיע הרגע שבו מתחילים להישלח אליו "אותות" מתחנת השידור הרוחנית שבתוכו, שמעוררים בו את ההכרה שהעולם שלו הוא "סופי" ומוגבל. אם האדם נענה לאותות הללו ומתחיל לפתח את החוש השישי הרדום שבו, הוא מגלה בהדרגה את ממד הקיום הנעלה שאותו כינו המקובלים בשם "העולם הבא". לעומת מה שנהוג לחשוב, אין צורך למות כדי להכיר את העולם הבא, אפשר וגם נחוץ להגיע להרגשה הזאת עוד בחיינו, כפי שכותב הרב יהודה אשלג, בעל הסולם:

"והנך רואה היטב ההפרש והגדר, בין עולם הזה לעולם הבא. אשר ענין הזה, הוא המושג לנו "בהוה", או שכבר השגנו "בהיה". מה שאין כן ענין עולם הבא, שאותה עדיין לא השגנו כאן עכשיו "בהוה", אלא שראוי לבוא לנו "ביהיה". דהיינו, לאחר זמן. אבל שניהם מדברים במה שאדם משיג ומקבל בעולם הזה". (בעל הסולם, פרי חכם איגרות).

חמישה עולמות - חמש העלמות

כשאנחנו מפתחים את החוש השישי אנו מסירים מעל פני המציאות הרוחנית את חמשת הכיסויים שמפרידים בינינו לבינה, המכונים "עולמות". המילה "עולם" (מלשון "העלמה") מסמלת לפי הקבלה את מידת הגילוי או ההסתרה של המציאות האמתית כלפי האדם. דרגת ההסתרה המוחלטת נקראת "העולם הזה", והגילוי המושלם נקרא "עולם אין סוף".

פירוש הדבר הוא שאם נחווה את תהליך ההתפתחות המלא שבין ההסתר המוחלט (העולם הזה) ובין הגילוי המושלם (עולם אין סוף), נעבור דרך חמישה עולמות, חמש העלמות שנקראות בסדר עולה: עולם העשייה, עולם היצירה, עולם הבריאה, עולם האצילות ועולם אדם קדמון. בכל עולם האדם מגלה שכבה נוספת, פנימית ועמוקה יותר של רצונות אגואיסטיים שאותם עליו לתקן כדי שיוכל להתקדם לדרגה הבאה. בהתאם למידה שבה הוא מחליף את כוונת השימוש ברצונות הללו - מקבלה אנוכית לנתינה ואהבה - כך "מתחלפת" תפיסת המציאות שלו והופכת לאמתית ולנכונה יותר.

לאמתו של דבר, כל מדרגות ההסתרה השונות, כל העולמות העליונים והתחתונים כפי שכותב ספר הזוהר, קיימים אך ורק כלפי האדם המשיג. כאשר אנחנו מסירים אותן בזו אחר זו אנו מגלים מציאות רוחנית שלמה ונצחית שאינה משתנה לעולם. השינוי היחיד הוא בתפיסה, ביכולת הקליטה של המציאות הזו. ככל שנתקדם בדרך, התמונה הפנימית תהפוך לבהירה ולחדה יותר, העדשה הפנימית בתוכנו תינעל בהדרגה על התמונה האמיתית עד לגילוי המלא.

כותב על כך בעל הסולם: "יש לדעת, שאין אנחנו יכולים להשיג שום מציאות כפי שהיא לעצמה, אלא הכול אנו משיגים רק לפי הרגשותינו. והמציאות, איך שהיא לפי עצמה לא מעניינת אותנו כלל. לכן התורה, כשלעצמה, אין אנו משיגים כלל, רק אנו משיגים הרגשות שלנו. וכל ההתפעלות שלנו היא רק לפי הרגשותינו". (שמעתי, מאמר ס"ו, עניין מתן תורה).

האלף השישי

תהליך הגילוי הרוחני, מ"העולם הזה" ועד "העולם הבא" אינו רק מנת חלקו של אדם פרטי כזה או אחר. לפי הכתוב בספר הזהר, האנושות כולה צריכה לעבור תהליך הכרתי זה במהלך תקופה בת 6000 שנה, ובהתאם לכך נקבעה גם ספירת השנים העברית. תקופה זו מתחלקת לשלושה חלקים, בני אלפיים שנה כל אחד, שבמהלכם מתקרבת האנושות בהדרגה אל עבר מצבה השלם. נקודת ההתחלה של תקופה זו הינה התגלותו הראשונה של הכוח העליון לאנושות. נקודת הקצה השנייה, שנת ה-6000, היא נקודת הסיום, שבה אמורה האנושות כולה להימצא כבר במצבה המושלם, המכונה "גמר התיקון". במצב זה זוכות הנשמות כולן להתגלות הרוחנית, ומשלימות את תיקונן. בעל הסולם מדמה את התפתחותה הרוחנית של האנושות למבנה רוחני שלם. בשפה הקבלית, מבנה "שלם" משמעו מבנה בעל עשר ספירות. בהתאמה לחלוקת 6000 השנים, מתחלקות גם עשר הספירות לשלושה שלישים הקרויים חב"ד (או כח"ב), חג"ת, נהי"מ (חכמה-בינה-דעת, חסד-גבורה-תפארת, נצח-הוד-יסוד-מלכות).

התקרבותנו אל סוף תקופת התיקון הקצובה היא שמביאה אותנו אל שורת המשברים שלהם אנו עדים בשנים האחרונות. כפי שמסביר בעל הסולם, "משברים" אלה אינם אלא סימנים לכך שעלינו להאיץ את קצב התפתחותנו, או בקיצור לעבור ל"הילוך" רוחני גבוהה יותר. כוחות הטבע לוחצים עלינו להגיע אל גמר התיקון בשנת ה-6,000 אולם ניתן, ואף רצוי, להגיע לכך מוקדם יותר. הדבר תלוי בבחירתם החופשית של בני האדם.

זוהי גם הסיבה האמיתית לפופולאריות ההולכת וגוברת של "תרחישי סוף העולם" למיניהם שצצים חדשות לבקרים. בתת ההכרה, אנו מרגישים שצורת הקיום האגואיסטית ששולטת בעולמנו כעת מובילה אותנו למבוי סתום, וכי אין לנו יותר לאן להתפתח בדרך זו. אך לא עולמנו הפיזי, אלא "העולם הזה", כלומר תפיסת המציאות האגואיסטית הנוכחית שלנו, היא זו שצריכה לחדול מלהתקיים. "סוף העולם" הוא מעבר מתפיסת מציאות אחת לתפיסת מציאות אחרת. מציאות שבה כולנו חולקים את אותם גילויים והשגות רוחניות מופלגות ומופלאות שמצפות לנו מעבר לפרגוד הצר של קיומנו הנוכחי.

"וכשיעשו זאת, תמחה זכר הקנאה והשנאה מהאנושות, כי אז כל חברי האנושות יתלכדו לגוף אחד בלב אחד" (בעל הסולם, מאמר השלום).

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content