Left Sidebar Content

חגים ומועדים | יום השואה

מה ציוו לנו במותם?

מה היה קורה, אילו הנופלים היו חוזרים לחיים, בישראל של היום? איזה חיים בדיוק הם ציוו לנו במותם? האם אנו קרובים או רחוקים ממימוש הצוואה הבלתי-כתובה שלהם?

הטקסים של יום הזיכרון פותחים מגירה שסגורה כל השנה. מגירה מיוחדת, לא בדיוק עצובה ולא בדיוק נוגה, מגירה של קשר, של שייכות, של עם ישראל. מגירה שיש בה דמעות חמות, מגירה של צעקה, של כאב, של תקווה, של אהבה.

המילים קטנות מלהכיל, איך זה מרגיש כשהנשמה הישראלית מתעוררת פעם בשנה. ואתה מרגיש חיות שלאורך השנה לא מבקרת אצלך בלב. ואתה מתבונן בילדים סביב שעוד מעט וגם הם הופכים לחיילים. ואתה פוחד. ואתה מתגעגע.

לחברים שהלכו, לאבות שלא הכירו את ילדיהם, לאחים, לבנים. אלינו. אל עם ישראל. אל החבר'ה הכי טובים, שבמותם ציוו לנו את החיים.

חיים על סקרים

אנחנו אוהבים סקרים, אז בואו ונתאר סקר דמיוני בקרב החללים. איך הייתם רוצים לראות את ישראל? עבור מה היה שווה לכם להקריב את חייכם בשבילנו?

אחים שלנו, הם היו עונים, הפרטים פחות חשובים, העיקר שתרגישו יחד. שתהיו כמו משפחה אחת. ממש כמו שהרגשנו אנחנו באותו קרב אחרון. שהיינו הכי קרובים, הכי דואגים, הכי שומרים זה על זה. שידעת שאם אתה תיפול, החברים יהיו שם בשבילך.

פשוט תהיו ביחד. ערבים זה לזה. כל ישראל חברים.

עושים חשבון נפש

חיבור זה כוח. עליון ממש. כשאתה מרגיש מחובר, אתה מרגיש חי. לכן יום הזיכרון הוא היום הכי חי בשנה. הכי עוצמתי, הכי מרגש, הכי אמת.

מה היה קורה, אילו היינו הופכים אותו ליום של חשבון נפש? אילו עצרנו לרגע לבדוק, איפה אנחנו, ואיפה הם? איך הם היו רוצים שנחיה, ואיזו ישראל יצרנו אנחנו אחריהם?

הם שוכבים כאן, מתחת לרגלינו, כמו מחזיקים אותנו על אלונקה. ואנחנו מדממים. ישראל שסועה משנאת חינם. אשכנזים, מזרחיים, ימנים, שמאלנים, חילונים, דתיים. ועוד אלף ואחד בסיסי פילוג.

עד מתי? הם צועקים מלמטה. תצאו כבר מהסרט!

מרגישים אותם בינינו

מה היה קורה, אילו ידענו שאפשר ליצור קשר ממשי עם האהובים שלנו שנפלו? שאפשר להרגיש אותם בינינו, אפילו יותר חזק ממה שהרגשנו אותם בחייהם? ומה היה קורה, אילו היו מסבירים לנו שזה תלוי רק ביחסים בינינו, אלה שנותרו כאן בחיים?

סקופ: זה בדיוק מה שכתוב בספר הזוהר. כל האנשים, שחיו בכל הזמנים, הם חלקים מנשמה אחת גדולה, מרצון אחד גדול.

שום דבר בטבע לא נגמר, רק מחליף צורה. חוק שימור האנרגיה, זוכרים? אפשר להרגיש את החלק הנצחי שבכל אחד, אם מתחברים אל הנצח בעצמנו.

איך עושים זאת? לומדים לאהוב. את מי? את כולם, מעל כל השוני וחילוקי הדעות. לכן "ואהבת לרעך כמוך" הוא החוק העיקרי בבריאה.

נוגעים בנצח

איך אפשר להתחבר עם מי שדעותיו הפוכות משלי? כמו במשפחה. כל אחד שונה, כל אחד מיוחד, ומעל הכול יש אהבה.

אבל אנחנו לא משפחה!

נכון, לכן דרוש לנו תהליך חינוכי כלל-חברתי, על פי שיטה מיוחדת, שיטה לחיבור. את השיטה הזו פיתחו אבותינו, הראשון היה אברהם.

הם גילו שיש בטבע כוח נסתר, חיובי, מלא אהבה וחום, שיכול לחבר בין אנשים עם אגו גדול, כמו שיש לנו הישראלים. כוח עליון ממש, שיוצר קשר הרמוני בין כל הפרטים השונים שהמערכת הטבע.

את הקשר הזה אנחנו צריכים לחדש היום במשפחת ישראל. זו התקווה היחידה שלנו, וזו גם הצוואה שהותירו לנו יקירנו.

במותם ציוו לנו חיים כמו משפחה אחת. אז בואו לא נאכזב.

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 556 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".    

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>ערב מבוא נובמבר 2018</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content