Left Sidebar Content

גדולי המקובלים

על אחדות, על אהבה ועל מה שביניהן...

הוא הבין שהשעון מתקתק ושחייבים לעלות ארצה, הוא לחש באוזנו של בן גוריון בדבר הדרך להקמת מדינה עצמאית באמת, את כל כוחותיו גייס למען הגשמת חלומו – להפיץ את הקבלה לעם כולו. סיפור חייו של מי שהיה אולי הגדול שבמקובלים – הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם"
מאת: אלי וינוקור

השנה 1921. רוח חזקה משתוללת מחוץ לבית משפחת אשלג. בפנים כולם שותקים. בעל הסולם חזר זה עתה מנסיעה שגרתית לרבו, אך הפעם, הוא נראה מהורהר מתמיד.

הוא מניח את תיק הנסיעות בפינת החדר ונשכב על הספה, מסוגר בעצמו, לא מוציא הגה מפיו. בחלוף שעה ארוכה יודיע לבני משפחתו: אנו עומדים בפתחה של תקופה חדשה. קיבלתי מרבי את כל שיכולתי. איני יכול להישאר יותר בפולין. הגיע הזמן לעלות ארצה...

בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, היה אחד מגדולי המקובלים בתולדות האנושות.

נשמה מיוחדת שירדה לעולם, כדי להביא לנו את חכמת הקבלה ולקרב אותנו לחיים של אושר, שלום ואחדות.

"מצאתי לי צורך גדול לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת בינינו לבין חכמת הקבלה", כתב בעל הסולם. ואכן, הוא היה הראשון שפירש את כל ספר הזוהר ואת כתבי האר"י, הראשון שהתאים את החכמה העתיקה של הקבלה לכל אדם, הראשון שהוציא לאור עיתון קבלי והפיץ אותו ברחבי העם. בליבו פעמה דאגה לגורל העם שלנו, דאגה שהכתיבה באופן מוחלט את כל מהלך חייו.

המאבק על העלייה לארץ ישראל

אותו יום בשנת 1921 לא היה הפעם הראשונה שבה הביע בעל הסולם את רצונו לעלות ארצה. מספר שנים קודם לכן, הוא ניסה לארגן עלייה של קבוצה בת מאות משפחות כדי להקים בארץ יישוב משותף. "עננים שחורים מתקרבים לשמי אירופה", אמר לכל מי שרק הקשיב, "השעון מתקתק, לא נותר לנו זמן רב".

הקבוצה כבר הזמינה צריפים משוודיה והתכוננה לעלות ארצה, אלא שאז גילו רבני ורשה את העניין. ומשום שחששו מפני השפעתה של החילוניות בישראל, אסרו על הקבוצה לעלות. הם איימו עליה באמצעים שונים, ולבסוף הביאו לפיזורה. בעל הסולם, שארגן את הקבוצה - נודה, הושפל על ידי רבני העיר ואיבד את משרתו כרב. אבל הוא לא ויתר, והמשיך בשלו. זמן מה מאוחר יותר, כשהוא חסר כל, עלה הרב יהודה אשלג עם משפחתו ארצה והתיישב בירושלים.

להלהיב את האהבה

סוף שנות הארבעים. ביתו של דוד בן-גוריון בשדרות קק"ל 17 בתל אביב. שמונה בערב. "ראש מנהלת העם" נראה מרותק למשמע דבריו של האדם החרדי שיושב מולו... אם נעמוד קרוב מספיק נוכל לשמוע שברי דברים: "דוד", אומר אותו אדם ברגש, "נוכל לבנות כאן מדינה עצמאית ומאושרת רק אם נדע להלהיב שוב את האהבה הטבעית העמומה בנו..." הוא ממשיך: "אנו חייבים לדאוג לכך, שכאשר תקום כאן מדינה, אזרחיה ידאגו איש לרעהו. רק כך יהיה לנו יסוד טבעי ובטוח להיבנות ולהמשיך את קיומנו בתור אומה...".

"פעמים רבות", מספר דוד בן גוריון, "נפגשתי עם בעל הסולם כדי לדבר עימו על קבלה ועל עתיד המדינה". פעמים רבות הפתיע אותו בעל הסולם בדעותיו המהפכניות ומרחיקות הלכת.

מה אמר לו בעל הסולם, ומדוע בן גוריון התעניין כל כך בדבריו?

בעל הסולם הכיר את מהותו הפנימית ואת ייחודו של עמנו. הוא ידע שעם ישראל יכול להתקיים רק על בסיס החוק הרוחני של אהבת הזולת. בפגישותיו עם בן גוריון הוא חזר והדגיש: "כדי להצליח במשימתנו המשותפת ולבנות כאן חברה מאושרת", אמר, "אנו צריכים לעורר בתוכנו את ניצוץ האהבה לזולת, אחרת, במוקדם או במאוחר, לא יהיה לנו יסוד משותף".

אולם בן גוריון לא היה היחיד. הרב יהודה אשלג נפגש עם כל ראשי היישוב דאז - עם משה שרת ועם זלמן שז"ר, עם משה ארם ועם חיים ארלוזורוב... הבדלים חיצוניים ומנטאליים לא הטרידו אותו, דאגה אחת בלבד דחפה אותו - הדאגה לעתידו של עם ישראל.

הוא ראה חשיבות כה גדולה בהקמת המדינה, עד שאפילו על הסכין שעימה פרס את החלות לאחר הקידוש בשבת, חרת את אשר היה על ליבו: "מדינת ישראל".

קבלה לעם

"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת" (בעל הסולם, "תורת הקבלה ומהותה").

בעל הסולם לא מסתפק במפגשים עם ראשי היישוב. מרגע שהגיע לארץ, הוא מקדיש את כל זמנו להפצת השיטה לאהבת הזולת. כבר בשנת 1933 הוא מחליט להוציא לאור סדרת מאמרים שסוללים את הדרך לאיחוד אמיתי של העם.

"עת לעשות" היה מאמרו הראשון, וכותרתו העידה יותר מכל על כוונתו החד משמעית של בעל הסולם - הגיעה העת להתאים את חכמת הקבלה לדורנו. עד כה הייתה החכמה סגורה ומסוגרת באלפי מנעולים, אך לא עוד. האנושות זקוקה לחכמת הקבלה, ובעל הסולם מגיש את החכמה לעולם.

סדרת המאמרים הייתה רק החוליה הראשונה בשרשרת; בעל הסולם מפרש את כתבי האר"י, ויוצר מהם חיבור מופלא בשם "תלמוד עשר הספירות". בהקדמתו לספר כותב בעל הסולם, שהוא נועד לאפשר לכל אדם בימינו למצוא את התשובה לשאלה "לשם מה אני חי?"

"אך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם נזכה לגאולה השלמה", קובע בעל הסולם באמירה שאינה משתמעת לשתי פנים - ולא רק לציבור שכבר מכיר אותה ועוסק בה, אלא לכלל העם, לכולם! "וכיון שכן הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה".

עיתון שבא מאהבה

בחמישה ביוני 1940, מחליט בעל הסולם לעשות צעד מהפכני: הוא מקבץ את הרעיונות המרכזיים ביותר בחכמת הקבלה, משכתב אותם לשפה פשוטה ומוציא אותם לאור בעיתון הקבלי הראשון בהיסטוריה - עיתון "האומה".

באמצעות העיתון פונה בעל הסולם לעם שסביבו כשבפיו מסר אחד: חייבים להתאחד!

למרבה הצער, אנשים שהתנגדו לחכמת הקבלה ולמסר שבעל הסולם התאמץ להפיץ, פנו לשלטון הבריטי והביאו לסגירת העיתון. וכך, לאחר גיליון אחד בלבד, נסגר העיתון הראשון שניסה להפיץ אחדות, חיבור ואהבת הזולת.

אולם בעל הסולם אינו נרתע מהניסיון לעצור את הפצת חכמת הקבלה. הוא מחליט לעשות כל שביכולתו כדי להביא את הקבלה לאחיו, ומתחיל לכתוב את מפעל חייו: פירוש "הסולם" לספר הזוהר.

סולם לשמים

תל אביב. בניין רעוע. חורבה כמעט. בעל הסולם כבר בסוף שנות השישים לחייו. במשך שעות הוא עומד רכון על מכבש דפוס ישן ומסדר בשארית כוחותיו את אותיות הדפוס. העופרת של האותיות כבר פגעה בבריאותו, אבל הוא לא אומר נואש. נהפוך הוא, פניו מאירות. "אני חייב לסיים את המלאכה" הוא חושב, "גורלו של העולם מוטל על הכף..." הוא מתיישר, לוקח נשימה עמוקה, וממשיך במלאכתו...

שני התקפי לב, בזה אחר זה, כמעט ומפילים אותו מרגליו. בקושי רב הוא קם ממיטת חוליו, מתעלם מהמנוחה שקבע לו הרופא, וממשיך במלאכת הכתיבה. שמונה עשרה שעות הוא עובד בכל יום. כשהוא נרדם, אשתו פותחת את אצבעותיו בכדי להוציא את העיפרון מידו המכווצת מדלקת פרקים קשה.

הוא מגייס את כוחותיו האחרונים כדי לעמוד במשימה שהציב לעצמו; אות אחר אות הוא מסדר, ומכין בעצמו את ספר הזוהר לדפוס. כוס קפה רודפת כוס קפה - הוא חייב להישאר ער ולסיים את המלאכה.

בעל הסולם הקדיש את כל חייו לטובת בני עמו. פעם, בזמן מלחמת העצמאות, כשהיה חולה מרוב דאגה, שאלו אותו: "מדוע אתה דואג כל כך למה שקורה בחזית?" הוא השיב: "משום שאני מרגיש שהלוחמים שם, הם ילדיי". ממש כך, כאב רחום המדבר על ליבו של בנו, ביקש לומר לנו: "בנים אהובים, בחרו בדרך אהבת הזולת, על פני הפירוד... רק כך נוכל להצליח...".

הרב יהודה אשלג השלים את תפקידו. הוא השאיר בידינו את מפעל חייו, את פירוש הסולם לספר הזוהר, ואת "תלמוד עשר הספירות" - פירושו המקיף לכתבי האר"י.

הוא סלל עבורנו את הדרך להשגת האושר, השלמות והנצחיות. כעת, כל שנותר לנו כדי להגיע לכך, הוא להעפיל במעלה הסולם הרוחני שהוא הציב עבורנו - "סולם שראשו מגיע עד השמים".

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content