ספר הזוהר לא מופתע מהתפשטות האסלאם באירופה

גלי הגירה שאינם פוסקים, יבשת מתאסלמת, מפלגות רדיקליות, חזרה למדינות הלאום, התערערות האיחוד האירופי, ועוד אינספור תופעות חברתיות פוקדות בעשור האחרון את יבשת אירופה המזדקנת. האם יש באופק פתרון? לא ממש. הבעיה המרכזית היא ש"אין כל בעיה". האירופאים, מי בפחד מי בכניעה, מטשטשים את הבעיה. נחילי מהגרים נוהרים מיום ליום אל לב היבשת והכול מושתק. דממה.

אבל בינתיים צומחת אוכלוסייה חדשה. עמים שסיימו את עונת הנדידה מתחילים לפרוח במעונם האירופי החדש. המוסלמים חכמים, מלאי כוחות, מתרבים בקצב מסחרר, ולאירופאים לעומתם אין כל יכולת לנצחם מנקודת מבט דמוגרפית. אחרי שהמשטר הנאצי כמו שבר את עמוד השדרה האירופי התקיף, ואחרי שהעמים הקולוניאליסטיים התפקחו מוסרית, פתחה אירופה את שעריה לפני כל מהגר ופליט.

השינויים לא ייראו בשנה הקרובה, גם לא בעוד שנתיים. מה שנראה כרגע אלה ניצנים של תופעה משמעותית יותר, שתתגלה בעוד עשרים-שלושים שנה – פסיק בהיסטוריה האנושית. ומה יקרה אז? הנוצרים יתאסלמו, הכנסיות יהפכו למסגדים, הנשים יעטו בורקות, והשמיים ייצבעו ירוק.

האם העולם רואה בכך נורת אזהרה? ממש לא. העולם מפולג וטרוד בבעיותיו. כל מדינה מושכת לעצמה את השמיכה ונלחמת באחרות בשארית כוחותיה. צרפו לכך את העובדה כי התקופה הליברלית גוססת והמוסלמים נחושים בדעתם להחזיר את העולם לאסלאם המסורתי, והבינו בעצמכם, כי כאשר האסלאם יתפשט בחצר ביתן של האומות המערביות, מה כבר הן תוכלנה לעשות עם התופעה המואצת?

גם היום, כאשר צעירים אירופים רבים מתאסלמים מרצון, מי יכול לבלום אותם? ואף מילה על תקינות פוליטית. די לפלוט חצי מילה "על המצב" כדי להוציא אלפי מוסלמים זועמים לרחובות.

אולי אנחנו מתרגשים לנוכח השינויים המהירים, מתפעמים כיצד ערש התרבות האירופית לובשת צורה חדשה, אבל ספר הזוהר, ספר הספרים של חכמת הקבלה, כתב על כך לפני אלפיים שנה ברוח שקולה ומדודה, בשפה מליצית אך מדויקת: "ועתידים בני ישמעאל (המוסלמים) לעורר מלחמות חזקות בעולם, ויתאספו בני אֱדוֹם (הנוצרים) עליהם ויתגרו מלחמה בהם – אחת על הים, ואחת על היבשה, ואחת סמוך לירושלים, וישלטו אלה באלה, וארץ הקדושה לא תימסר לבני אדום" (ספר הזוהר, וארא).

אם לתמצת, אז המוסלמים יתפשטו ברחבי העולם, יכבשו את הנוצרים, ולבסוף יערכו מאבק אחרון על ארץ הקודש – בתוכה ממש – מלחמה שיכריעו בה… היהודים.

וכאן חשוב להבהיר, מצד הדת אין שנאה של ממש בין היהדות והאסלאם. הן קרובות בשורשן זו לזו. לשתיהן אב משותף, אברהם. הוא הראשון שהניח יסוד לאמונות ולדתות כפי שהתקיימו בעבר, וכפי שחלקן מתקיימות עד היום.

האסלאם במקורו אינו נגוע בעבודה זרה. אין פסלים, אין אלילים, אין דמויות אנושיות, אלא בדומה לחכמת הקבלה האסלאם הוא רעיוני, אידיאולוגי, מופשט מחומר העולם הזה. תפקידו במערכת הוא לגאול את העולם מהנצרות – מפסלים ואלילים, מציורים ועיטורים; לבער את התפיסה כי באדם, בבעלי החיים או במבנים מסוימים שורה כוח של קדושה. האסלאם נלחם בחומרה בעבודה זרה, כזו שמאשרת אמונה בכוחות נוספים פרט לכוח האחד, או לחלופין מאמינה כי הכוח האחד מתלבש בחפצים או בגופים. זה מנוגד לדת האסלאם.

נכון, שתי הדתות הידרדרו יחד במדרון. כשם שבית המקדש חרב בגלל שנאת חינם ועימו חרבה האהבה בין היהודים, כך גם הידרדר האסלאם. הוא קיבל צורה מעוותת במרוצת השנים, אך במהותו הוא מכיל גרעין של אמת.

אירופה הגוועת לכאורה אינה הבעיה שלנו. רוב הישראלים אדישים למצב המוסלמים באירופה. אלא שכמו תמיד, ברגע שהמצב יסלים יופנו כלפינו חיצי השנאה, "ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרוג את בני ישראל, כמו שכתוב: 'אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל' (מסכת יבמות). כלומר, שהם (היהודים) גורמים עניות, חרב, שוד, הריגות והשמדות בעולם כולו" ("בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר").

ברגע האמת, כשהאסלאם יתפשט באירופה, יכסה את המזרח התיכון ויתקבץ סביב גבולותינו, ניאלץ לפתח את היכולת הייחודית שהופכת אותנו לכוח החזק באנושות, היכולת להתחבר זה עם זה. ניאלץ להתייצב מול בחירה גורלית – להיות כאיש אחד, או שכאן ממש יהיה מקום קבורתנו.

אבל אם נבחר בטוב, יתגלה כתוצאה מהחיבור שניצור בקרבנו הכוח החיובי, שיוליד בעולם תופעה חדשה-ישנה: הוא יחשוף את הפירוד והפילוג שבינינו, הוא יהפוך אותה ממחלה חבויה לתופעה בולטת לעיני כול. החיבור שניצור בינינו יתפשט בדרכו הנסתרת והייחודית לכל אומות העולם ויביא את השקט המיוחל. כפי שגולל הזוהר על פני מאות עמודיו, ומכאן סוד קסמו של הספר, האדם הוא עולם קטן: "ישראל" שבאדם הוא הרצון שמתעורר לאיחוד, ו"אומות העולם" שבו הן הרצון להנציח את הפילוג.

בעל הסולם כותב בסוף ההקדמה שלו לספר הזוהר שלחלוקה הזאת בתוך האדם יש השלכות "בהיות האדם מישראל מגביר ומכבד את פנימיותו, שהיא 'ישראל' שבו, על חיצוניותו, שהיא 'אומות העולם' שבו, הנה אז גורם במעשיו, גם בפנימיות וחיצוניות של כללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואומות העולם, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל" (שם). ולא רק כי אנו זקוקים להכרה ולכבוד מהעולם, אלא כי אז יתגלה הכוח האחד שקושר בין כל בני האדם, הכוח שמרומם מעל כל הבדלי הדת, המין, הגזע והלאום.

אופן המלחמה המפחידה הזאת, שעתידה להתחולל בין המוסלמים ליהודים, תלויה רק בנו. היא יכולה להיות מלחמה חיצונית או מלחמה פנימית. היא יכולה להיערך בעזרת אוניות ומטוסי קרב, סייבר ולוחמה פסיכולוגית, או בקרב אידיאולוגי, במאמץ פנימי של עם, שיפסיד או ינצח, אם רק יגביר את כוחות האיחוד שבו על פני הכוחות המפלגים הקורעים אותו מבפנים. זו נקודת ההכרעה של עם ישראל, זו הבחירה החופשית שלנו, רק כך נוביל לניצחון. גם עכשיו.

Share This