למה נשות האו”ם אדישות לזוועות שבוצעו בנשים שלנו, ואיך נגן על עצמנו בעתיד?

איך מקום נאור לכאורה, תומך בישראל, יכול להגיע למצב כזה?

ממה נובעת אדישות האו”ם לנפגעות המלחמה?

עד שלא נשנה את היחסים בינינו, ימשיכו לשנוא אותנו.

מאז נכנסנו לארץ בפעם הראשונה אנחנו חיים על החרב, עד מתי?

עד שלא נפנה את תשומת הלב לפנימיות שלנו, תמיד נהיה בסכסוך בינינו ועם כל אומות העולם, במיוחד עם עשו וישמעאל.

אנחנו לא חייבים לשלם מחיר כבד כל כך. אם אנחנו, עם ישראל, נתקרב זה לזה, הכול יכול להשתנות לטובה.

האם המלחמה תרמה לאיחוד בינינו? האם אחרי השבעה באוקטובר מורגשת יותר אחדות בעם, יותר הרגשה של קירוב לבבות, של חיבור בעם?

מה זה אומר “ארץ ישראל השלמה” ואיך נשמור עליה יפה ומחוברת?