מאמרים על הסיבה והפתרון לנגיף הקורונה

עוד חוזר הסיוט

גם בישראל גל הדלתא ההודי – הגל הרביעי במספר שעליו הזהרתי מיום שחזרנו לשגרה – חוזר ומכה. וזו רק ההתחלה. לקראת החורף צפוי שהמגפה תחמיר עוד יותר, לכן אסור לנו לזלזל במצב.

מגפה מתקתקת

הטבע מחזיק אותנו קצר, דרוכים כמו פצצה מתקתקת, אך לא מהטבע עלינו לפחד, אלא מעצמנו. להבין שהאיום שמוקרן עלינו ללא הרף נועד לדרבן אותנו לחפש את השורש לתופעה, לשאול שוב ושוב למה אנחנו זוכים לתגובה שלילית מהטבע.

המגפה לא מתה

בזמן שאנחנו שקועים בפוליטיקה, נותנים על הראש ומקבלים עוד קצת אינפוזיה של רעל ללב, מתארגנת בלי שום הפרעה מצידנו המכה הבאה לנחות עלינו. האם נהיה מוכנים להגיב עליה נכון?

מה רע לשבת בבית?

במסגרת הפתיחה מחדש של כלכלות המגזר העסקי, הרבה עסקים בארץ ובעולם חווים מצוקה מסוג חדש: הם לא מצליחים לגייס מספיק עובדים כדי לחזור לעבודה.

לא הקורונה היא המכה, אלא ההשלכות שלה

השבוע שמחנו לשמוע על יממה בלי מתים מקורונה בישראל, אבל בעוד אנחנו מסתובבים בלי מסכות ונהנים ממנעמי השגרה, בעולם המצב הפוך לחלוטין: סגרים, הגבלות וסבל נוראי.

יש לנו חוב קטן לסגור

תחילה מגיע ניצחון מזהיר ולא מובן מאליו. זה מה שקרה אז וזה מה שקורה עכשיו. הקורונה עדיין משתוללת בעולם, ואצלנו בישראל? שקט בריאותי מופתי, חיסונים נרכשו מבעוד מועד לשנה הבאה ושלווה נוסכת ביטחון השתררה.

החזרה לשגרה מאלצת אותנו לחזור להתמודד עם החיים

שינויים מאפשרים לנו לגבש מחדש את מטרת חיינו. לגרד בראש ולהיזכר לשם מה אנו חיים? איך בכלל נראו חיינו לפני המגפה? ואיך כעת, אחרי שנה של ניתוק, אנחנו מבקשים לחיות את חיינו? לאן פנינו מועדות, ולמה בדיוק אנו חוזרים?

מה עלינו להמשיך לשמור אחרי המגפה?

מה עלינו להמשיך לשמור אחרי המגפה? זו השאלה שהתנוססה בראש דף אינטרנט ארוך של רשת NBC האמריקאית, ובו רשימת המלצות שכדאי לנו לשמר מתקופת הסגר של חיינו.

למין האנושי יש פואנטה

"יש לך אולי תרופה שאפשר לחלק לכולם, שהם פתאום ירגישו רצון להתחבר, לתת, לאהוב? כי אם כן אז נוכל לשפוך אותה בכינרת והיא תתפזר ויבוא שלום על ישראל...", היה מורי הרב"ש שואל ספק בצחוק ספק בתסכול.

מדינה בלי מסכה

סוף סוף אפשר לנשום לרווחה: אחרי שנה שבה הן השתלטו על המרחב הציבורי והפכו לסמל של מגפת המאה, החל מהשבוע כבר לא נדרש יותר להסתובב עם מסכות קורונה.

וגר חיפאי עם חזיר בר

בתחילת משבר הקורונה, עם הסגר הראשון, כשהרחובות היו כמעט ריקים מאדם, ראינו תופעה חדשה שלא הכרנו: חיות הבר התחילו להתקרב לאזורים עירוניים ולשוטט סמוך למקומות מגורים.

במקום שברזיל כושלת, ישראל משגשגת

כאן בישראל הקורונה כמעט עזבה, והחיים חזרו לשיגעונם. אבל ישנן ארצות שמצבן ממש לא טוב. בברזיל מספר המתים ביום עצום, מדובר באלפי אנשים, מאות בשעה.

חיים ללא קנאה

ואז העולם ייכנס למצב שאין לו ממה להתקיים ואיך להתקדם. כי מה ידחוף אותו הלאה? אם אדם לא מוצא תענוג בקניות, אז הוא לא מקנא במי שקונה, ואז הוא גם לא מרגיש את הזולת.

עובדים עלינו

חשבון יעיל עבור מי שהבינו שהעבודה לא צריכה להיות אבן שואבת של החיים. שאם אפשר לקבל הכנסה קטנה שאפשר לחיות ממנה ולא לכלות את רוב היום בעבודה, עדיף. שב ואל תעשה עדיף.

פרעה טוב, פרעה רע

כך החברה בוחנת את עצמה, לאן היא הולכת ולשם מה? כך האנשים שואלים, מה הרווחנו עד כה ומה מכאן והלאה? כך נוצרת ביקורת עצמית ותביעה, במה ישתנו החיים כשנחזור לשגרה מלאה?

צופן קורונה

האם הטקסט נכתב על רקע מגפה שהשתוללה באותם ימים? האם כוונתו של המקובל הייתה הנחיות לריחוק חברתי ושמירה על היגיינה, או שמא פירוש עמוק יותר? קשה לענות בשמו.

ליישב את הסכסוך עם הטבע

"פעילות האדם היא שורש ההתדרדרות לתוהו ובוהו", אמר גוטרש, והוא מדבר נכון, יחס האדם לטבע הוא באמת שורש ההתדרדרות. השאלה היא, מה יש לו להציע?

חשבון בבקשה

ואחרי שהתענגנו על הקפה והעוגה, עלינו להתייצב בקופה ולערוך חשבון מדויק: מה עברנו בשנה החולפת? מה למדנו עליה ועלינו? מה באמת אנחנו רוצים עכשיו שלא רצינו קודם?

לגור עם אימא ואבא בגיל 30

שנת הקורונה השאירה הרבה ילדים גדולים בבית. לפי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעל חמישים אחוז של צעירים בגילאים 34-18 ממשיכים לגור עם אימא ואבא, והמספר צפוי לעלות.

לא פייזר ולא ספוטניק: החוסן האמיתי הוא ללכת עם העם

"ישראל היא המעבדה של העולם", כך כינה השבוע מנכ"ל חברת התרופות "פייזר", אלברט בורלא את מדינת ישראל. גבות רבות הורמו למשמע דבריו בריאיון לרשת NBC, כי מה אנחנו, שפני ניסיונות? עכברי מעבדה?

מצפצפים זה על זה

תמונות ההמונים שמצטופפים, צעירים במסיבות בתל אביב כמו גם חסידים בטישים בירושלים, מוכיחות שהציבור מאס בהנחיות. כל אחד בדרכו מפר את הכללים ומוצא שימוש מקורי למסכה שתפקידה להגן מפני הנגיף שחגג שנה זה עתה.

אור ירוק בקצה המנהרה

בתורים המשתרכים בכניסה למכוני הכושר והברכות, המוזיאונים והמסעדות, אפשר להבחין בחיוך דק מאחורי המסכה. אחרי שנה רצופת מאבקים, נחזור תוך שבועות ספורים לשגרת החיים המוכרת.

אם לא הייתה אהבה היה צריך להמציא אותה

מכאן נובע בנו הצורך העמוק לחפש בידי מי נוכל למסור את גורלנו, לאיזה כוח עליון אנחנו יכולים להתמסר. אנחנו מתחילים לגשש באפלה ולשאול: היכן הכוח הזה שגורם לנו רע? מסתכלים זה על זה ותוהים, איך נוכל להתחזק נגד המכה הבאה על העולם?

מפעל חיסונים בישראל? ומה עם מפעל לאחדות העם?

מפעל החיים שנצטווינו לייסד בעת שהוקמה האומה הישראלית הוא לפתח ולייצר את השיטה לריפוי רוח החברה האנושית, ולהפיצה לכל העולם. בתור פרס נרכוש את אהדתן הכנה והנאמנה של כל האומות.

תנו למומחים להחליט

אולם עם כל הכבוד לרצונם הבוער של אזרחי ישראל ולסבל המחניק שעברנו השנה, עלינו לשאול בכובד ראש, האם פתיחת השערים תיתן תוצאה טובה?

משנכנס ספק מרבים בשמחה

"משנכנס אדר מרבים בשמחה". אבל על מה יש לשמוח בשנה כה סוחטת? איך להטעין את השמחה ולהפוך אותה כפולה ומכופלת? נכון שזו תקופה מלבבת לצמחים ולבעלי חיים, אבל לא בדיוק נוחה לבריות שהולכות על שתיים.

רופאי כל העולם, התאחדו

מתוך כך המלצה אחת לי עבור צוותי הרפואה שהולכים ונשחקים: התחברו ביניכם יותר. לא רק חיבור מקצועי, גם לא חיבור זמני כי עת מגפה, אלא חיבור לבבי. מכוח החיבור ההדדי ביניכם תפיקו הרבה מאוד כוחות חיוביים

במיטה אחת

אחרי שנה של מגפה, העולם השתנה, אנחנו השתנינו, ולנסות לדחוס בכוח את החברה האנושית למידות המיטה שישנו בה עד כה, לערכים האוניברסליים שבנינו לנו במשך אלפי שנים, יהיה כמו אותו מעשה.

בואו ראו איך לצאת מייאוש לתקווה

כך או אחרת, בין אם נרצה או לא, העצירה מחייבת את כולנו לחשבון נפש. לכך היא נועדה מלכתחילה. לשאול, מה פספסנו ומה לא עובד בשיטה הנוכחית? מה במנוע או במניע שלנו מקולקל, ואיך עלינו לתקנו? ובכלל, לאן פנינו מועדות?

ציון אפס למערכת החינוך

הודות לקורונה העולם התגלה יותר ככפר גלובלי קטן, מערכת אינטגרלית החובקת בזרועותיה את כל חלקי תבל. המגפה רק חשפה את הקלקול שהיה טמון בה. לכן כמו כלל המערכות בחברה, גם מערכת החינוך מוכרחת לעדכן את גרסתה.

לפרוח בזמן משבר

הטבע רוצה לגדל אותנו לדרגה רוחנית חדשה, לקדם אותנו לרמת התפתחות אנושית שלא הייתה כמותה. וכדי לסייע לנו, הטבע מוריד בעדינות ובחמלה את האפשרות ליהנות מכל מה שצברנו ורכשנו.

לא נבריא עד שהעולם יבריא

השבר החברתי יורגש בישראל באופן שונה מאמריקה ורוסיה. הוא יהיה פנימי ואידיאולוגי יותר. בעוד שאר העמים יגלו שאינם מצליחים להסתדר זה עם זה, אז ישראל תגלה גם למה היא לא מצליחה, ויהיה עליה ללמוד להתאחד על פני הפירוד, ולהפיץ לעולם את שיטתה.

להיות הראשונים שפותרים את המשבר בדרך הטבע

הסגר הרביעי מתקרב לסיומו, לפחות על הנייר, וכבר מדברים על פתיחה הדרגתית של מערכת החינוך, מקומות העבודה והמסחר. אלא שמעל הכול מרחפים סימני שאלה ענקיים: האם נגיף הקורונה מאחורינו? האם מיגרנו את המגפה?

בלי פאניקה

מה לומר לאדם אם בעקבות הקורונה הוא איבד את עסק חייו ונקלע לדכדוך עמוק? או אם משפחות צוברות חובות ואין להן מאיפה לשלם שכר דירה? איך להגיב למי שנכנס למתחים ביום ולנדודי שינה בלילה? איך לא לאבד צלם אנוש, לא לשקוע בדיכאון או להיכנע להתקפי חרדה?

מזמן לא שמענו על איזו מלחמה

כולם מפחדים ממלחמות, מבינים שגם ככה העולם מאוד רעוע. ומלבד זאת, ממילא אף אחד לא ינצח. מיום ליום יש יותר הבנה שמלחמה לא תוביל לשום דבר טוב. להיפך.

לעבור להנהגה של הטבע

המשבר הזה בחסות הטבע לא צפוי להסתכם בחיסון ובחזרה לשגרה. הוא עתיד להחריף ולהתיש את ההנהגה האנושית, לגלות לעיני כול משילות כושלת ושברירית, ולהניע אותנו להכיר בדרך לא דרך בהנהגה עליונה יותר: ההנהגה של הטבע.

החיים שנה אחרי הסגר

קיבלנו הזדמנות לקחת את העצירה שנכפתה עלינו מבחוץ על ידי כוח עליון, ולנצל אותה למחשבה עמוקה על החיים שניהלנו, על מערכות החברה שבנינו. לשאול מה אנחנו באמת רוצים מהחיים, ומה הטבע רוצה מאיתנו.

להכניס צבע למגפה

מערכת הטבע מתגלה מיום ליום כמקושרת בצורה בלתי נדלית. היא צועדת בצעדים כבירים ומשמעותיים אל עולם גלובלי ואל אנושות אינטגרלית.זו תכלית הבריאה וכל חוקי הטבע פועלים בתנועה אחת לקראת הרמוניה ואיזון שלם בין כל ההפכים.

תעודת עניות: דו"ח העוני מצביע על דלות אחרת

לפי דו"ח העוני ואי-השוויון שפרסם השבוע המוסד לביטוח לאומי, כשני מיליון ישראלים חיים מתחת לקו העוני. מדובר ברבע מהאזרחים וביניהם יותר משלושים אחוז מילדי ישראל.

על אסון מוסרי וחזון רוחני

"אנחנו על סף אסון מוסרי", הכריז השבוע ארגון הבריאות העולמי, "האופן שבו הפיצו את החיסון בעולם בין המדינות העשירות למדינות העניות מראה בדיוק מי אנחנו, וזו בושה".

אנושות בטיפול נמרץ

הגיע הזמן לטפל בקשר בינינו, להיות אחראים זה על זה, להבין שאנחנו תלויים זה בזה. הנגיף לא יודע גבולות, אז מי אנחנו שנציב גבולות דמיוניים לקשר בינינו?

פעם שלישית גלידה

הקורונה תמשיך לתעתע בנו ולשגע אותנו בשלל תופעות והופעות משתנות, עד שנרים ידיים ונראה שכל מערכות ההגנה שאנחנו מנסים להפעיל נגדה משאירות אותנו חשופים וחסרי הגנה, שדבר לא באמת עוזר.

הקורונה היא רק יריית הפתיחה של הטבע

הסוף הטוב מובטח, הקתרזיס יהיה באושר ועושר, אבל האם העלילה תהיה טרגית או קומית, מענגת או בלתי נסבלת? זה תלוי בנו, בקצב ההתפתחות שלנו.

הראשונים בחוסן

זה לא סוד שמדינת ישראל נמצאת במקום הראשון במבצע החיסונים העולמי. מצידו האחד של המטבע זה מעורר הערכה בעולם, מצידו השני, כצפוי מעורר את השד האנטישמי.

למה אנחנו אדישים למיליוני מתים מקורונה?

העובדה שאנחנו כלואים בסגר מבלי לנוע חופשי במרחב הפתוח הוא שמדאיג אותנו יותר ממניין המתים. הטבע, בעזרת הקורונה זרועו הארוכה, מפריע לאגו שלנו לעשות כרצונו. לא נותן לנו לחיות, לבלות ולעשות כל העולה על רוחנו.

לומדים בדרך הקשה

הקורונה השתלטה על מערכת החינוך, החליאה והחלישה אותה, פוררה ופירקה אותה מבפנים, והעצימה בתלמידים את הרגשת המיאוס מהלימודים, מהסדרים, מהתבנית המיושנת, מחומרי הלימוד, עד שהם לא מחשיבים את האחרים – לא את המורים ולא המנהלים.

תחילת הסוף או סוף ההתחלה?

ההתקדמות שלנו תמיד מתחילה מדברים מגושמים ומכאניים ועוברת לדברים עדינים ומתוחכמים, ולכן אני חושב שהאנושות מתחילה להבין בהדרגה שההתפתחות שלנו מובילה לכיוון עדין עוד יותר, נעלם, חסר חומר; לכיוון רוחני.

שנה לא קלה בפתח

שנת 2021 התחילה ומגפת הקורונה עדיין מדממת. מצד אחד מבצע חיסונים חסר תקדים, מצד שני אין התאוששות באופק. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה אנחנו עדיין לא מבינים את הנגיף הזה?

ללמוד מהמוטציה הבריטית

עם כל מת ומת עלינו להתעורר ולראות בו תמרור אזהרה מצד חוקי הטבע. להראות באצבע ולומר זה לזה: "תראו, זאת התוצאה של חוסר החיבור בינינו. זאת התוצאה של התקשרות לא נכונה בינינו, אתם קולטים?".

חצי סגר שלישי: מה למדנו על היחסים בינינו?

מעניין להתבונן על התהליך המרתק שעברנו השנה: הגבילו אותנו במסכות ובשמירת מרחק של שני מטר, ואנחנו מורדים בשקט בהגבלות. פתאום מתעורר בנו דחף להתקהל יחד, להיפגש בבתי קפה או בחצרות, להתחבק ולהסתחבק.

לעלות על הגל

ישראל נכנסה הערב לסגר שלישי מפרוץ המגפה, להתמודדות שלישית עם גל הקורונה. לא סתם גל רודף גל. הטבע מתייחס אלינו בגלים, ולא רק אלינו. אלא אל כל חלקי הטבע – החל מהדומם והצומח, וכלה בבעלי החיים ובמין האנושי כולו.

מגפה אהובה שלי

2020 הייתה שנה שבמרכזה מגפה שהמיתה כ-1.7 מיליון בני אדם וגרמה למיליונים לחלות. המגפה השביתה את המשק, הזניקה את האבטלה, השתיקה את חיי התרבות, השמידה את התיירות הבינלאומית, ובעיקר ניתקה קשרים חברתיים ותעסוקתיים.

בתוך עמי אנוכי מתחסן

לא ארוץ ראשון ולא אהיה אחרון, אבל אהיה במרכז העם ואלך כמו כולם. אחרי הכול כולנו באותה סירה, וגם אם הסירה תשקע בגלל שמשיטים אותה בעלי אינטרס או מנווטים אותה בעל ממון חורשי מזימות, אז אשקע עם כולם. בתוך עמי אנוכי יושב. זו כוונה רוחנית.

עוד חוזר הניגון: "קורונה 2" היא תזכורת למה ששכחנו

סוגרים את לונדון, מקרקעים את המטוסים ונועלים את השערים מפני "קורונה 2" – המוטציה הוויראלית החדשה. נדמה לנו שהווירוס גורם למשבר באנושות, אבל כמה קשה למקד את העיניים ולראות שההפך הוא הנכון: הווירוס הוא תוצאה של משבר אנושי.

למה אלך להתחסן?

אם כולנו כאחד, כתף אל כתף, ניגש בהסכמה להתחסן – רק כי חשוב לנו להיות יחד – אז הרגשת החוסן תשמור עלינו מכל פגע, והקללה תהפוך לברכה. כי מלכתחילה המגפה העולמית הזאת באה לאחד בינינו – להרחיק פיזית אבל לקרב נפשית.

היום שאחרי החיסון

כרגע מוקדם מדי לדבר על שלבים מתקדמים ביחסים החברתיים בינינו. ההאטה והקירור שבאים מצד הטבע נוחים לנו ומכתיבים את רוח התקופה. אבל אם לרמוז הלאה, המצב הזה לא יספק אותנו. חלל חדש עוד ייפער בנו ונרגיש צימאון לקשר רוחני עם הזולת.

להתחבק כמו בני אדם

תגידו, למה להרחיק? מה כל כך נורא להתקרב, להתחבק, לצחוק, לשתות ולאכול ביחד? כשלעצמו זה לא רע, זה דחף טבעי שקיים בכל בעל חי, כמו פרה שמלקקת את העגל הקטן שלה.

ללמוד לעבוד יחד

אנחנו נמצאים בתקופת מעבר והיא לא תיגמר תוך שנה-שנתיים, לכן קשה לקבוע בביטחון גמור איך ייראו המודלים העתידיים. כל תפיסות החיים שלנו על האדם, על המשפחה, על החינוך, על העבודה, וגם על המדינות ועל הקשר ביניהן, הולכות להשתנות.

עסקים קטנים, חלומות גדולים

אנחנו נכנסים לעולם חדש, לצורת התקשרות מתקדמת, וכל סוגי היחסים בחברה האנושית עתידים להביא לשינויים מרחיקי לכת במוקדם או במאוחר. הרוח שנשבה באנושות במאה השנים האחרונות, זו שדרבנה להיאבק ולהילחם, עומדת לעזוב אותנו, להיעלם.

אל תסתכלו לאחור

אותה נטייה "לוטית" דוחפת אותנו היום בכוח להצטופף בשדות התעופה, לנסות לשחזר תמונות מוכרות של הנאה: מסעדות, הצגות, אופנה אכזרית, משחקי תחרות; תמונות של ניתוק רגשי בין אנשים ואטימות לב לטבע.

האם אנחנו נפרדים מהקורונה לשלום?

עכשיו זה רשמי: יש חיסון לקורונה. אבל האם אנחנו יכולים להיפרד לשלום מהמגפה שליוותה אותנו כל כך יפה בשנה האחרונה? שאלה קשה, עוד לא פתחתי קלפים היום אז לא יודע להגיד מה צופן העתיד.

השנה הגרועה ביותר אי-פעם?

סטפני זאצ'ארק, מבקרת הקולנוע של המגזין "טיים", כתבה במאמרה העלילתי המסכם את שנת 2020, שכותרתו "השנה הגרועה ביותר אי-פעם": "אם 2020 הייתה סרט דיסטופי, כנראה שהיית מכבה אותו אחרי עשרים דקות.

שנת 2020: לידת האנושות החדשה

אוטוטו מסתיימת שנת 2020. זו הייתה שנה מוצלחת מכל השנים שזכורות לי. האנושות התחילה להתנער מאורח החיים שכלל ריצה אחרי כסף, בילויים ונשנושים, מלזלול ולקבל בלי חשבון. הגיעה מכה מהטבע ואמרה: עצרו! ולנו לא הייתה ברירה אלא להאט.

שאלות של צעירים

ממרום גילי הייתי ממליץ לכם, הצעירים, לשכוח מהכול, לא להישען על דור העבר, אלא לברר בעצמכם מה אתם רוצים באמת? לעורר את הרצון הזך והטהור ששוכן בכם ולענות בתום מה אתם רוצים מהחיים?

למה חיסון נגד קורונה לא ימגר לחלוטין את המגפה?

לטבע יש תוכנית מדוקדקת ומכוונת עד הפרט האחרון, הוא בא לסדר בינינו יחסים נוחים וטובים, בריאים וידידותיים. תוכניתו היא להביא לאיזון ולחיבור בינינו, להשלמה הדדית בין כל בני האדם המפולגים והמנוכרים זה לזה.

שכחו אותם בבית

מבנה הנעורים בדורות אחרים היה דומה. על פי רוב הוא כלל התרחקות מבית ההורים, נדידה ומעברים, חלקם אחר כך חוזרים, בדרך מוצאים בן זוג, מתחתנים ולפעמים מתגרשים. אבל היום אווירת הנעורים משתנה בצורה טוטלית ולא במקרה.

היום בקניון, מחר בבית קברות

הביטו בתמונות ההמונים השועטים לקניונים, נוהרים למבצעי הבלאק פריידי. ראו כיצד אלפים מתקהלים בהפגנות בכיכרות, ועשרות מארגנים בסתר חתונות מרובות משתתפים. אפילו הפתיחה הבלתי מבוקרת של התיכונים היום סוללת בגאון את הדרך להתפרצות גל שלישי.

מה בוער לסין?

למה פתאום בוער לסינים להשתלט על העולם דווקא עכשיו? מאין הדחף שלהם להציב שלוחות כמעט בכל מדינה? כי הגיעה שעתם. כמו ילד שמתפתח והופך נער ואז גבר, כך גם כל מדינה מתפתחת וצומחת, מתבגרת אל רצונות חדשים.

אולי צריך לתת לנו עוד זמן

לא הייתי ממהר לחזור למצב שהיה לפני התפרצות הקורונה, אלא הייתי רוצה שתישאר ועוד יותר תסגור אותנו. הייתי רוצה שתמשיך לאלץ אותנו להשתנות עד שנצעק: "די! זהו, אנחנו מוכנים". אנחנו מוכנים להתחיל להתקרב זה לזה, להתחבר, לתקן את היחסים האיומים בינינו.

אחוזי אחדות

הקורונה לא תעבור לפני שהעם יתאחד, ואיחוד העם לא יקרה אלא אם נבין שההתמודדות עם הקורונה היא חלק מעבודת החיבור בינינו. אבל אנחנו בדרך לשם, אחוז ועוד אחוז. אנחנו בדרך להבין את הקשר בין איחוד העם למיגור המגפה.

המשבר מצחיק, אז צוחקים

זה ידוע לכל חוקר: הצחוק תורם לבריאות. הוא משפיע לטובה על מערכת הלב, מגן על המערכת החיסונית, מאזן את ההורמונים, משחרר אנדורפינים, משפר זיכרון וזהו קצה הקרחון.

לכבוד שמונה מיליארד חולמים

הרי מי אנחנו בסך הכול? חתיכת בשר עם מערכת עצבים פנימית, שמעוררת אותנו ולא נותנת לנו מנוחה אפילו בזמן השינה, כשהמוח כבר לא עובד על כוח מלא. כך שאין מה לדמיין שהחלומות מגיעים מאיזה עולם אחר, נוחתים מיקום מקביל ונסתר.

רוצים להפחית מתח ולחץ? התנתקו מכלי התקשורת

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אחד מכל שלושה ישראלים חווה לחץ באופן יומיומי. הלחץ נובע מגורמים רבים, כאלו שנובעים מתקופת הקורונה הנוכחית וכאלו שליוו אותנו עוד לפניה, והוא משפיע על כולנו ברמה כזו או אחרת.

עובדים עד צאת הנשמה

לא סתם התופעה נפוצה ביפן ובעוד מדינות אסייתיות. לרוב אזרח יפני נוסע כשעה הלוך לעבודה, שעה חזור, ובין לבין עובד עד 12 שעות בממוצע, כי מה לעשות, ביפן נהוג לספק פריון בלתי פוסק.

עצלנות מצילה חיים

המסר "עצלות מצילה חיים" של הממשלה הגרמנית הוא מסר לא רע, שכן הגישה של "שב ואל תעשה עדיף" היא נכונה. ככל שאנשים פחות יקפצו ממקום למקום וייחפזו לעשות ולפעול, כך יהיה טוב להם וטוב לעולם.

טונות של שמחה: העבודה החדשה ששווה הון

תכלית האדם היא לא עבודת פרך, למכור ולהחליף, לייצר ולזרוק, אלא להשיג את מהות החיים, ליהנות מהחיים, לגלות את הכוח הטוב שקיים ביחסים בינינו. לכן העבודה החדשה תהיה לעבוד על שינוי עצמנו כדי לספק לזולת טונות של שמחה.

לאומנות כזו אני מוכן לקום ולמחוא כפיים

בעיניי אופרות מובחרות, יצירות מופת מספרות העולם, קונצרטים של מוזיקה קלאסית ועוד – מעוררות רגשות ומחשבות שמעלות את האדם מדרגה בהמית לדרגת אדם, מתפיסה אגואיסטית לנטייה אלטרואיסטית רגעית, מגישה חומרנית לגישה רוחנית.

זריקת עידוד רוחני

גל אופטימיות סחף השבוע את העולם בעקבות ההודעה של חברת התרופות האמריקאית "פייזר", שהחיסון שהיא מפתחת נגד נגיף הקורונה יעיל ב-90% מהמקרים. אבל בזה בדיוק מתחיל ומסתיים הסיפור של החיסון, בזריקת עידוד ותו לא.

בין שתי מלחמות

ואז קיבלנו פנדמיה, מגפה כלל-עולמית. ובהקבלה להתפתחות שאחרי מלחמת העולם השנייה, עוד לא הייתה פנדמיה כזו בתולדות האנושות, הן מבחינת הגלובליות שלה והן מבחינת השיתוק שכפתה על כל תחומי חיינו.

ברית בין המסכות

מאיפה נולדה ההרגשה השקרית הזאת שאנחנו עושים למען עצמנו? איזה כוח נטע אותה בראשנו? הטבע כמו אבא טוב שמכיר היטב את נבראיו ויודע עם מי יש לו עסק, הכניס בנו את המחשבה הזאת.

שום מסכה לא תפריד בינינו

מומחים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל מסבירים ש"המסכה נועדה להגן על אחרים, לא על עצמך". ואם מתעוררת שאלה, האם מסכת פנים מגינה עליי, או רק על האנשים סביבי?

חברה בריאה, עיר בריאה

ולמה? כי אני חושב שלראשונה בתולדות האנושות הקורונה מבררת וחושפת את עוצמת הקשר הגלובלי בינינו, את התלות ההדדית שקיימת בין איש לרעהו. זה מצב מעניין ומרתק כאחד.

למה המגפה חוזרת בארץ המגף?

ובינתיים גלי הקורונה עולים ויורדים, ושום תרופה לא עוזרת, שלא לדבר על קיימת. כל מספר ימים יש איזו התרעת שווא ש"הנה, יש חיסון כמעט מוכן", ואז "לא לא, עוד לא".

מתארגנים מחדש

מה היא לא ניערה, הקורונה? גם את צורת החשיבה הארגונית המקובלת היא הצליחה לנער במקצת. והנה מבליחה ההבנה שאין ברירה, שצריך להתארגן מחדש כראוי לעידן החדש. איך יראה עולם העסקים החדש? מה יהיה הסוד של ארגון מצליח?

תכלית התשישות

היורה הגיע השבוע. טפטוף סתווי כיסה את ירושלים וההרים סביב לה, וגשם המטיר לפרקי זמן קצרים ברוב חלקי הארץ. תחילת עונת החורף מורגשת בשלביה הראשונים, ועימה מורגשים שורשים של מצב עתידי נוסף שמתגלה לאיטו. מזג אחר, נפשי.

המגפה השקטה: האמצעי שיהפוך דיכאון וחרדה לשמחה וביטחון

אותו פרופ' ויילנט ערך את אחד המחקרים הבולטים בתחום: מחקר האושר של אוניברסיטת הרווארד שהחל בשנת 1938. אחת המסקנות העיקריות ממחקרו הממושך היא שקיים קשר מובהק בין יחסים חברתיים טובים לבין הבריאות שלנו.

אור בקצה המגפה

המימוש בשתי מילים: דאגה לזולת. מעצם המחשבה על האחר, מתוך היציאה מעצמנו לטובת הזולת, אנחנו הופכים דומים לתכונת כוח הנתינה שבטבע, לכוח העליון. אז זורמים דרכנו כוחות חיוביים ונותנים סיבה לחיות, מרץ לפעול. לנו ולאחרים.

כדור הארץ עומד בפני נקודת רתיחה

האם איבדנו את השליטה בעולם? אני מקווה שכן, באמת מקווה. כי ברור שאין ולא הייתה לנו אף פעם שליטה. חשבנו שיש ועכשיו אנחנו מגלים שאין, וזו מסקנה טובה וחשובה, כי עכשיו כולנו נעמוד על הרגליים האחוריות, נהיה מוכנים לקבל מה שצריך, רק שיעבור מהר.

מפיצי-העל החדשים של הנגיף

והקורונה לא באה כדי להחליש ולהמית, אלא בעיקר כדי לחייב את המערכת לשוב לתפקודה, לכוון אותנו המין האנושי לאזן את היחסים בינינו, לנתב אותנו להתעלות מעל האגו, לדרבן אותנו להתקשר כחברה אנושית בהתאם לטבע שמצוי כולו בהרמוניה ואיזון.

שתי נשים בשעתיים

וזו לא הקורונה שהגיעה, היא בסך הכול משקפת לנו תמונה נאמנה של היחסים בינינו, מציפה את הקיים אל פני השטח, וכמו ביחסי החברה בכלל, גם במשפחה, היא מכאיבה בנקודת הפירוד בינינו, כדי שנדע איפה לרפא.

לא חוזרים לשגרה

והשנה הסגורה, הרדומה, השקטה שהורגלנו בה, לצד הטלטלות שליוו אותנו כמו מאות אלפי המובטלים, המוני העסקים הסגורים, המפעלים הנטושים והחברות שאין בהן יותר צורך – כל אלה ילמדו אותנו שלא במישור היחסים המוכר עלינו לפעול.

הקורונה היא רק ההקדמה למשבר האקלים הצפוי

התאוצה של מכות הטבע והתופעות השליליות שמאיימות על קיומנו מתרחשת לא כדי שנשמיע קולות צקצוק ונמלמל "איך הטבע יוצא מאיזון...", כאילו היקום הגלובלי חסר-אונים ואינו יודע היכן להניח את רגליו המגושמות.

דברי ימי הקורונה: גודל הריחוק כגודל ההזדמנות

כל הסימנים מראים שאנחנו בפתחו של עידן חדש שלא היה כמותו. גם המקובלים כתבו על כך, שלא לומר ייחלו לרגע יוצא הדופן הזה, אותו כינו בשם "הדור האחרון". האם נכנסנו בשערי העולם החדש, או שאנחנו בכלל מחוץ לשער?

שבט אחיות

אם המצב המחפיר יימשך כך, נראה שבשלב מסוים יפסיקו רוב האחיות לעבוד. מי אז יחייב אותן לעמול? מי יאלץ אותן לקום בבוקר ולחייך לחולים? הן לא צבא או משטרה, הן לא עובדות ממשל שאפשר להכריח. הן פועלות חופשיות – לא רוצות, לא באות.

הורים-מורים חסרי מנוח

מערכת החינוך חווה בתקופה זו גל מהפכה אדיר שסוחף בדרכו מורים, הורים וילדים. אין להתבייש ולומר שהורים רבים התרגלו לשגרת חיים שבה מערכת החינוך היא זו שמטפלת בילדיהם במהלך שעות היום, בעוד הם עובדים לפרנסתם.

נתנו לרופא לרפא

אחת ההחלטות שהפתיעו ביציאה מהסגר השני היא פתיחת מערכת החינוך לגיל הרך באופן רוחבי וכלל ארצי. גם באותן ערים אדומות בוהקות שהתחלואה שם גבוהה ומסוכנת. האם זו גישה נכונה? האם ישראל בדרך הבטוחה לסגר שלישי?

הבוס של העולם

כה אמר השבוע נשיא ארה"ב דונלד טראמפ באירוע של בוחרים בפלורידה: "אם תעטו מסכות או לא תעטו, שום דבר לא יעזור לכם חוץ מהבוס של העולם". הוא הצביע כלפי השמיים, גלגל עיניים כלפי מעלה והמשיך: "שם למעלה נמצא האלוהים, הוא קובע הכול".

סוד הבריאות מקופל בסוד הבריאה

אז מה הטבע רוצה מאיתנו? שנעצור את המחשבה השלילית. שנבלום את רכבת השנאה לאחר. שנעשה כל שביכולתנו להקפיא את הרצון האגואיסטי הזה, את יצר הרע שנורה כחץ רעיל אל לב הזולת.

חמישה תנאים להבראה שאפשר להמיר בתנאי אחד

המחשבה היא הכוח הנסתר שקובע את כל מה שאנחנו רואים בעולם. המחשבה הטובה לא רק תוציא לנו את המחלה מהחיים, אלא תכניס לחיים תחושת חוזק וביטחון. שנהיה בריאים.

האם זמנים קשים מולידים אנשים חזקים?

למרות שהזמן טס והכול משתנה לבלי הכר, נדמה שהמחזור שגילו הסינים פועל בשלו כרגיל. ואם כך, מכיוון שאנחנו נמצאים עכשיו בזמנים קשים, האם אפשר לצפות שהתקופה תוליד אנשים חזקים?

הישארו מעודכנים

רוצים להיות מחוברים לכל מה שמעניין? תוכן חדשני ומרתק ישירות לתיבת ההודעות שלכם. 
אל תפספסו את ההזדמנות להירשם עכשיו.


תנאי השימוש
x
בהתאם לסעיף 30א. לחוק התקשרות (בזק ושירותים תשמ"א-1982) אני מאשר בזה את הסכמתי לקבל מכם דברי פרסומת בכתב או בע"פ לכתובת המייל שלי

הסיפור שלנו

אנחנו קבוצת אנשים מקשת רחבה ומגוונת של החברה האנושית. חברים ב"קבלה לעם" – תנועה בינלאומית שבמסגרתה אנו לומדים את חכמת הקבלה – השיטה לחיבור בין בני האדם מעל הבדלי מין, גזע, דת ושפה.

מה שמדביק בינינו זה הרצון המשותף לבנות חברה טובה יותר, עתיד טוב יותר, על פי עצות המקובלים. דרכם אנחנו לומדים להתבונן על המציאות מנקודת מבט הרמונית, ורוכשים יכולת להתקשר זה עם זה מעל כל ההבדלים.

עיקר הפעילות שלנו היא בקרב החברה הישראלית המפולגת. שם אנחנו שואפים ליצור אווירה של חום ואחווה, שייכות וביטחון, איזון וערבות הדדית. מחוץ לישראל, הפעילות מתמקדת בעיקר במתן מענה הולם כנגד האנטישמיות שממנה סובלים יהודי העולם, וחכמת הקבלה עומדת כחומה בצורה כנגד כל שונאי ישראל.

אנו מאמינים כי שימוש בחשיבה פלורליסטית ופתוחה, תוך התבססות על החכמה העתיקה, ישמשו כסירה שעליה נחתור כולנו יחד לעולם טוב יותר. ומכל הלב, אנחנו מזמינים אתכם להצטרף ולכתוב יחד את הפרק הבא בהיסטוריה של עם ישראל.