Left Sidebar Content

מהי קבלה? | שאלות נפוצות על קבלה

שפת הקבלה

המושגים אותם אנו פוגשים בספרי הקבלה, מתארים את חוויותיו של המקובל, בזמן שהוא מגלה את הפרטים המצויים בעולם הרוחני

"ולפיכך, אתאמץ לפרש כל מלה ומלה בצביונה הרוחני... ועל המעיינים מוטל, לחקוק היטב בזיכרונם את פירוש המלות ההן" (בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א', אור פנימי).

מתוך השגתו הרוחנית וכהמשך למקובלים שקדמו לו, ידע בעל הסולם כי הגיע זמנה של חכמת הקבלה להתגלות ברבים. לשם כך הוא החליט "לפוצץ את מחיצת הברזל המפרידה בינינו לבין חכמת הקבלה", ולספק לנו הצצה אל מסתריה. הוא היה הראשון שיצר מילון קבלי של ממש, ובו עמד לראשונה על משמעותה האמיתית של כל מילה ומילה שהמקובלים השתמשו בה.

מילון כיס שימושי

לפניכם מספר הגדרות בסיסיות שעימן יכול כל תלמיד מתחיל לצאת לדרך:

אור - הרגשת האדם את הכוח העליון מכונה "אור". אדם שמתקן את עצמו, וממיר את טבע האהבה העצמית שבו לאהבת הזולת, מתמלא בהרגשה חדשה - מתמלא ב"אור".

ארץ - התורה כולה מתארת סדרת מצבים רוחניים שעובר האדם בדרכו הרוחנית. המילה "ארץ", מקורה במילה "רצון". הפסוק "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א), הוא פנייה של הבורא לאברהם עם המסר הברור: צא מארצך - מהרצונות האגואיסטיים המוכרים לך שאיתם נולדת, לעבר אותו "רצון" שאראה לך - הרצון לתת.

בורא - מורכב מצירוף המילים "בוא וראה", כלומר, האדם מוזמן "לבוא" ו"לראות". להתעלות לאותה דרגה רוחנית שנקראת "בורא".

גוף - הרצון האגואיסטי שלנו ליהנות, ואין הכוונה לגוף הפיזי שלנו.

נשמה - חוש נוסף שדרכו האדם יכול להרגיש את הבורא.

מלאך - לא כנפיים וגם לא גלימה לבנה. מלאך הוא שם לכוח שעוזר לנשמת האדם להתעלות למדרגות הרוחניות ולהגיע לחיבור מושלם עם הבורא.

העולם הזה - העולם הגשמי, שהאדם מרגיש בחושיו וברצונות האגואיסטיים.

העולם העליון - העולם הרוחני, שנרגיש כשרצונותינו יהיו מכוונים לתת ולאהוב את הזולת.

תורה - לא הספר הניצב בארון הקודש בבית הכנסת, וגם לא החומש המוכר. תורה היא הכוח שמתקן את הטבע האגואיסטי של האדם, ומחליף אותו מִטֶבע של קבלה לטבע של נתינה. כוח זה נקרא גם "המאור המחזיר למוטב". מסביר זאת היטב הציטוט המפורסם "נתתי יצר רע" - אגו, "בראתי לו תורה תבלין" - אמצעי לתיקון האגו.

תפילה - להתפלל, מלשון להפליל, לדון את עצמו. לאחר שהאדם דן את עצמו, ורואה כי טבעו הוא אגואיסטי, הוא פונה מעומק ליבו אל הבורא בבקשה שישנה את הטבע שלו, שיהיה נותן כמותו (כמו הבורא).

בשונה מהגישה הדתית הקלאסית, שבה פונה האדם לבורא כדי שישנֶה את יחסו כלפיו, הרי שהקבלה מדברת על כך שיחסו של הבורא אל האדם הוא תמיד מושלם, ואילו האדם הוא זה שצריך להשתנות כדי לגלות זאת.

הדוגמאות הללו ממחישות עד כמה שונה הפירוש הקבלי מהפירוש השכיח והמוכר לנו.

כאשר ניגשים ללימוד מקצוע לא מוכר, נדרשים להכיר שפה ומושגים חדשים. כך קורה גם בלימוד הקבלה.

מילון כיס שימושי

"צריכים לזכור שכל חכמת הקבלה מיוסדת על עניינים רוחניים שאינם תופסים לא מקום ולא זמן" (בעל הסולם).

במשפט זה פותח בעל הסולם את הספר העיקרי שכתב בחכמת הקבלה, "תלמוד עשר הספירות". הוא מבקש להדגיש בכך את הכלל החשוב ביותר בלימוד החכמה - כל כתבי הקבלה עוסקים רק בחלק המציאות - אותו ממד נוסף שנסתר מחמשת החושים הרגילים שלנו.

אי-הבנה של ההגדרות הבסיסיות ביותר בקבלה גורמת לבלבול הרב שאופף את הקבלה בימינו. אנשים נוטים לפרש בטעות את כתבי הקבלה כאילו היו טקסט מיסטי, ויש השוגים וחושבים שהקבלה עוסקת במדיטציות, בלחשים או בקמעות.

"וכל הקושי למתחילים, שתופסים הדברים בביטויָם הגשמי בגבולות של זמן ומקום, חילוף ותמורה" (בעל הסולם).

המושגים שאנו פוגשים בספרי הקבלה, מתארים חוויה רוחנית שעובר המקובל בעת שהוא מגלה רמת מודעות נעלה יותר. מושגים הנתפסים כמתארים פעולות או מקומות, משקפים, למעשה, את המסע הפנימי שחווה המקובל. כך למשל, כאשר מתוארת העפלתו של משה להר סיני, הפרשנות הקבלית למילה "הר" היא הרהוריו הפנימיים של האדם, ואילו מקור המילה "סיני" הוא שנאה. עלייתו של משה אל פסגת ההר מסמלת את התעלותו של האדם מעל הספקות וההרהורים הפנימיים שתוקפים אותו, אל מעל השנאה לזולת.

להרחבה בנושא: שמות לפי הקבלה

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content