אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / מבט לקבלה / התעוררות רוחנית / איך אדם מגיע לאמת?
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

איך אדם מגיע לאמת?

"השפע הרוחני" של העידן החדש מתבטא ביציאתם לאור של מאות ספרים, מאמרים, סדנאות וסרטים, הפורשים בפני האדם אינספור חוכמות. רובן ככולן מבטיחות את מציאת "גן העדן האבוד" – אושר, מימוש עצמי, בריאות, סיפוק והנאה. במה, אם בכלל, שונה חוכמת הקבלה מכל יתר החוכמות?

השאלה כאן היא, למעשה, איך אדם מגיע לאמת? אל האמת האדם לא מגיע בעצמו. נקודה.: כאשר משימת האדם היא רק להתחזק במה שנתן לו הבורא.

יש פה עניין של "מזל". מזל פירושו דבר שנמצא למעלה מדעת האדם, ומוביל אותו על ידי אמצעים שהאדם עצמו כלל לא מודע להם אל הדרך הנכונה, אל הספר הנכון והמורה הנכון, והכול לפי מידת בשלותו.

נשמת אדם הראשון, נשמה כללית גדולה שברא הבורא. ובכל אחד מאיתנו ישנן רשימות, גנים, שעל ידי התעוררותם לפי סדר של "קודם ונמשך", כלומר שרשרת שבה הן מתעוררות באדם, הוא נמשך "לפתע" לחזור למצב שבו היינו כולנו מחוברים כאחד בנשמה גבוהה זו, נשמת אדם הראשון. והתקיימנו אז בדרגה רוחנית עליונה, גבוהה מאוד.

מכאן נבין, שבכל אדם ואדם שחי בעולם הזה קיימת שרשרת פנימית של רשימות, "גֵן רוחני". גֵן רוחני זה מתפתח באדם ללא הרף, ומעורר בו עוד ועוד דחפים ורצונות, שלפיהם הוא נמשך ומגיע למקומות או לחברות בעולם הזה. כאשר החוק הכללי של תפקוד האדם הוא "חוק השתוות הצורה". זהו החוק היחיד הקיים בטבע, וכל יתר חוקי הפיזיקה, כימיה, חשמל וכולי הינם סך הכל צורות ביטוי פרטיות של חוק זה.

כאשר מתעורר באדם "רשימו" כלשהו, היינו, חלק מסוים מהגֵן הרוחני, רשימו זה הוא שדוחף אותו למקום שבו יימצא באיזון עם העולם הזה. לדוגמה: אם קר לי, אני מחפש לבוש חם, אם חם לי, אני מחפש מקום קריר להיות בו, וכדומה. האדם תמיד מבקש להיות באיזון עם הסביבה.

כך הדבר הוא גם לגבי רוחניות. אין לאדם מושג מהי רוחניות, אך לפתע הוא מתחיל לתור אחר סביבה נכונה. ובמידה שהרצון הרוחני שבו כבר מפותח, הוא יגיע לסביבה, קבוצה, חברה אמיתית ולספרים אמיתיים.

כך פועל התהליך מתוך המנגנון הפנימי של האדם, שמונהג לפי חוק השתוות הצורה באופן אוטומטי, ומכוון את האדם לדבר הנכון. זאת אומרת שידו תושט דווקא לספר הנכון ולא לספר אחר, כי הגֵן הפנימי שבו הוא הקובע את מעשיו. אדם מגיע תמיד למקום שאליו הוא חייב להגיע לפי מידת התפתחותו, וכך אט אט הוא מגיע לאמת.

אם טרם הגעת, זהו רק סימן לכך שטרם הגיע זמנך, ועליך עדיין להבשיל ב"אמונות טפלות". כלומר להשתמש בברכות וקמעות למיניהם או בשיטות
[O1]אחרות שיבזבזו כספך וכוחותיך, עד שתחכים והגֵן הרוחני שלך, ה"רשימו" בשפת הקבלה, ידחוף אותך למקום, לספר ולמורה אמיתיים.

מאותו הרגע והלאה קיימת בפניך הבחירה החופשית, הבחירה להתחזק בדרך שקיבלת דחף כלפיה, שכן לפני כן לא הייתה לך כל בחירה. וזה נקרא

האם אין לאדם בחירה חופשית אפילו בהליכה בדרך רוחנית אמיתית, לפני שיש לכך רצון מלמעלה?

אין כל בחירה חופשית עד שיש רצון ממעלה. בעל הסולם מסביר בתחילת ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" את כל דרכו של אדם, מתחילתה ועד סופה.

הוא כותב בפירוט: ד)"[...] על הכתוב 'ובחרת בחיים', היינו ישנה בחירה באדם, וממשיך, "אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו, בחר לך יפה בנחלתי. ומעמידו על החלק היפה, ואומר לו, את זה ברור לך. ועל זה נאמר, ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי. הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר, את זה קח לך.

שלכאורה הדברים תמוהים, כי הכתוב אומר 'ובחרת בחיים', שהמשמעות היא, שהאדם בוחר מעצמו. והם (חז"ל) אומרים, שמעמידו על החלק היפה. אם כן, כבר אין כאן בחירה?

ולא עוד, אלא שאומרים, אשר השי"ת מניח את ידו של אדם על גורל הטוב. וזה מפליא מאוד: אם כן, היכן היא הבחירה שבאדם?

ובמבואר תבין דברים כמשמעם. כי אמת הדבר ונכון מאוד, שהשי"ת בעצמו מניח ידו של אדם על גורל הטוב, דהיינו על ידי זה שנותן לו חיי נחת ועונג בתוך החיים הגשמיים המלאים ייסורים ומכאובים וריקניים מכול תוכן, שבהכרח נעתק האדם ובורח מהם.." ובוחר ספר כלשהו שעבורו הוא מקור שלווה, ובו מדובר על כך שיוכל להינצל מכל מיני דברים. "...בזמן שיראה לו אפילו כמציץ מן החרכים איזה מקום שלווה, להימלט שמה מהחיים האלו הקשים ממוות, שאין לך הנחת ידו של אדם מצדו ית' גדולה מזו."

בעצם, הבורא עצמו מכוון את האדם לדברים הטובים, על ידי כך שנותן לו ייסורים, מקרים בלתי נעימים, ומרמז לו ששם, במקום "אחר", אולי ישנה דרך מילוט מהם. כי כך מרגיש האדם, שהרי בהכרח יברח תמיד מהרע אל הטוב.

אז היכן היא הבחירה? אומר בעל הסולם: "ודבר הבחירה של אדם היא רק לעניין החיזוק, כי ודאי עבודה גדולה ויגיעה רבה יש כאן" לאדם. לאחר שהבורא מניח ידו של אדם על גורל הטוב, ייתן האדם את כל יגיעתו כדי להגיע באמת למטרת הבריאה, שלשמה ירד לכאן, לחיי העולם הזה. "שרק באופן כזה זוכה לחיי אושר ונועם [...]"

כלומר, הבחירה היא להתחזק, שפירושו להתקבל לקבוצה, ללמוד מפי מורה, להתעמק בספרים הנכונים, ולהיות שקוע כל כולו בתוך השיטה. על האדם להזמין את ההארה העליונה שתיתן לו כוחות, תפתח לו את החוש השישי, וכך יוכל לחוש "מציאות על" ולחיות בעולם העליון, במקביל לחייו בעולם הזה.

אז ייפתחו כל אופקיו של האדם, והוא יראה מהי מטרת החיים ומה תכליתם. לשם כך יש להשקיע יגיעה רבה, שהולכת וגוברת ככל שהאדם מתקדם בדרך הרוחנית. זהו מימוש הבחירה החופשית.

במאמר "בחירה חופשית" מצמצם בעל הסולם את כל העניין לקבוצה. הוא אומר שהאדם הוא יצור חברתי, הנמצא תמיד בתוך חברה ולא יכול לחיות בלעדיה, שכן אם יתנזר ממנה ויברח למקום שכוח אל, גורלו יהיה מוות או חיי צער. לכן ישנה חשיבות מרובה לסוג החברה שבה אדם מצוי, כי למעשה, כל מה שיש בתוכו יכול להתפתח לטוב או לרע, למועיל או מזיק, על ידי חברה, שכן החברה היא זו שתמיד מכתיבה את הכיוון.

לכן, לאחר שנתן הבורא לאדם את הכיוון מלמעלה והאדם מתחיל לחוש במה מדובר, היינו "מציץ מן החרכים", הוא כבר מסוגל להתחזק רק על ידי חברה. האדם חייב לבחור לעצמו חברה כזו, שתומכת בדרך הנכונה, עוזרת לו ומחזיקה אותו, ואז ורק אז הוא יגיע למטרה. אחרת האדם ימשיך להיות שבוי תחת כוחה הכללי של החברה,
[O2]שכולנו עדים לדברים שהיא מסוגלת לספק לאדם באמצעות העיתונות, הטלוויזיה וכולי.

כתוב: "מניח ידו של אדם על גורל הטוב", מי בכלל קבע שזהו הגורל הטוב?

האדם עצמו מגיע למצב שבו חייו מרים, ואינו רואה דבר באופק שיוכל להצילו. לפתע מתגלה לו שיטה שמסבירה לשם מה הוא חי, מדוע הוא מצוי בייסורים וכיצד יוכל לצאת מהם. שיטה שמסבירה את הסיבתיות לייסורים ואת מטרתם, שהיא לדחוף את האדם לגלות כיצד להגיע לטוב. כלומר הבורא שם אותו בתנאים, שמביאים לו הסבר מלא לגבי המתרחש בחייו.

מה קורה אם האדם לא נותן יגיעה לאחר שהתעוררה הנקודה שבלבו?

אם האדם אינו מתחזק, אלא מצטרף לחברה, ונעזר בספרים ובמורה שלא בדיוק תומכים בדרך שאליה הנחה אותו הבורא, כלומר עושה איזו פשרה, אז בהתאם לכך הוא מאריך את הזמן עד הגעתו לטוב, זאת אומרת, שוב מסתבך בסבכי החיים.

האם יש אפשרות לזרז את הגעת השלב הרוחני?

בתחילה אין לאדם רצון או בחירה, אלא הבורא מסדר את חייו כך שיהיו רעים, ולעומתם הוא מאיר לו מקום שבו ימצא שלווה. אז מוטל עליו להתחזק וללכת לקראת המקום הזה, כלומר לחפש ספרים שבהם עליו להיעזר, ולחפש תמיכה בתוך חברה נכונה.

ובאמת, הדבר היחיד שיש בכוחו של אדם לעשות הוא לזרז את התהליך, אך זה כבר תלוי רק בחיבור לחברה. חיבור שיכול להביא לכך שהאדם יעבור את כל הדרך מעתה ועד לגמר התיקון תוך שנים ספורות, וכבר מהרגע בו יתחיל לצעוד בדרך, מיד ישרה בטוב.

אין באפשרותי לפתוח כאן את התמונה כולה ולהראות כיצד הגנים של האדם מכוונים אותו בכל דרכיו בחיים. אך האדם לעולם אינו מצוי בבחירה חופשית. בחירת האדם היחידה היא להתחזק בדרך. לעומת זאת, מי שלא צועד בדרך רוחנית ואינו חש ייסורים או תשוקה להגיע למטרת הבריאה, הינו משולל בחירה חופשית באופן מוחלט.

הוא מונע ומופעל על ידי גנים פנימיים שדוחפים אותו לעבר כיוונים שונים, ומכורח הנסיבות מבצע את רשימותיו ממש כרובוט. מאדם כזה לא דורשים דבר, אין לו שכר או עונש, שכן הכול תלוי במידת בשלותה של הנשמה.

מה קורה אם אדם בגלגול מסוים מגלה עניין ברוחניות, אך לא מגיע לשלב המימוש?

אדם שלא הגיע למימוש הרשימו, מימוש הגֵן הרוחני, יתגלגל שוב, ואם הגיע למימוש הרשימו, אז לא יתגלגל עוד. ודאי שבכל גלגול חיים הוא מגיע מוכן יותר ויותר. זו גם הסיבה לכך שמדור לדור אנו עדים להתעוררות רוחנית גוברת, שכן כל דור הינו בעצם תוצאה מתקדמת של דורות קודמים, שנושא בתוכו את כל רשימותיהם וניסיונותיהם. לפיכך, כל דור הוא רגיש, מבין והחלטי יותר מהדור הקודם לו.

לפני מאות ואלפי שנים אנשים לא דרסו זה את זה כדי להתקדם, האם זה משום שהרצון שלהם לא היה כה מפותח?

נכון יהיה לומר, שכל דור הוא אגואיסט ואכזר יותר מהדור הקודם, משום שהוא בעל רצון רב יותר להגיע למטרה. אנשים לא היו כה אגואיסטים לפני כמה מאות או אלפי שנים, הם הסכימו להיות עבדים אפילו, ולאחר מכן איכרים, שהסתפקו ברמת חיים נמוכה ביותר, וכן הלאה.

ההתפתחות הטכנולוגית, הכלכלית והתרבותית נובעות רק מתוך התפתחותו של הגן הרוחני, שמביא את האדם בכל פעם מחדש לשאלות "מה הטעם בחיי" ו"מהי מטרת הבריאה". אך עד שאדם מגיע לכך, מטרת הבריאה מתלבשת ברצונות אחרים ודוחפת אותולמרדף אחר כסף, כבוד, שליטה, ידע והשכלה, עד שמגיע למידת התפתחות כזו שמתגלה בו משיכה לרוחניות.

האנושות כבר נמצאת בסוף דרכה. בסוף המאה העשרים, כפי שכתוב ב"זוהר", יגיע הדור להתפתחות שממנה והלאה יתעורר העולם להתפתחות רוחנית בלבד. העולם נואש מכלכלה או ממרוץ אחר כבוד והשכלה, וכבר רואה באופק שגם כל אלה לא ימלאו אותו. הוא מתחיל לחוש שמאחורי הדברים הללו עומד רצון ענק, חיסרון עצום ממדים, שיותיר את האנושות לאחר כל הישגיה, במצב נורא של חוסר התמצאות, חוסר דרך וחוסר מילוי טוטאלי.

אז ייעשה האדם רגיש אף לניצוץ הקטן שמציץ מן החרכים ומציע לו מקום שלווה,
[O3]וכן ייעשה רגיש לבורא שמניח ידו על הגורל הטוב ואומר לו: "קח!"

אם נתרגם זאת למעשים, האם היית ממליץ למי שקורא רומנים לעבור לקריאת ספרים אחרים?

לא. איני יכול להמליץ על דבר, כי על האדם לנהוג בדיוק לפי האופן שהגֵן הרוחני שלו דוחף אותו. אם הוא מצוי בדרגה שבה קריאת רומן עדיין מספקת לו את המילוי הרצוי, או שכסף וכבוד מספקים אותו, אין לחוכמת הקבלה מה לתת לו, ואיני יכול להמליץ או להגיש לו דבר. פשוט צריך להמתין עד שיתפתח.

על כן אנו פונים לאנשים שהגֵן הפנימי שלהם הגיע לדרישה לחיים רוחניים, הכרה רוחנית, פקיחת עיניים בעולם הרוחני, ולהם אנו מוכנים לתת את השיטה הזו, כדי שיכירו את העולם הרוחני ויחיו בשני העולמות יחד.

האם אפשר לחלק את הלקוחות בחנויות הספרים לאלה שלא יגיעו לאמת, אלה שיגיעו ויטעו, ולאלה שיגיעו וימצאו את האמת?

נכון. חלק אחד עדיין נמשך לספרים בנושאי פוליטיקה, רומנים וכדומה. חלק שני מחפש במדע בדיוני "אירועים" רוחניים או נמשך לרוחניות של העידן החדש, החל מטבעונות ועד לתורות המזרח. וחלק שלישי הם אלו שכבר יודעים שלא תצמח להם כל תועלת מכל האמור לעיל, ועל כן הם בטוחים שלהם דרושה רק חוכמת הקבלה. אלו אנשים שחשים לפי הגֵן הרוחני, שאין דבר שיעזור להם.

אך גם בתוך חוכמת הקבלה עצמה קיימים סוגי אנשים שונים: אלו שקוראים מספר "הזוהר", עושים "ייחודים" או שמאמינים בקמעות, בחוטים אדומים ובמים קדושים. ואלו שלומדים נטו, מבלי להקים לעצמם "תפאורות" למיניהן.

עד שאדם מגיע לאמת, חולף זמן רב וגלגולים רבים. הדרך היא קשה מאוד, ובאמת ישנו צורך מוחלט להישמע בעדינות לקול מהשמים, לא לנסות לחקות את חייו של איש, אלא לבחור את הדרך לבד. לבדוק להיכן אני נמשך, להיכן לבי נמשך ומה דורש ממני הדחף הפנימי.

אם אדם אינו בשל עדיין, הוא לא יגיע ללמוד את חוכמת הקבלה, אז למה לטרוח ולהפיץ את החוכמה?

מצד אחד, זה נכון, אך מאידך איננו רוצים שאנשים יסבלו לשווא, כלומר רצוי שאנשים שהינם בעלי גֵן רוחני בַשל ידעו היכן לפתח אותו. מטרת הפצת חוכמת הקבלה היא לחסוך להם זמן וסבל, ולכן הפצתו של הארגון שלנו אינה אגרסיבית, אלא פסיבית.

אנו מודיעים לעולם מהי חוכמת הקבלה האמיתית, לא סוחטים כסף מאיש ולא מאלצים אותו לדבר בניגוד לרצונו, אלא רק פותחים בפני האדם את האפשרות. אם הוא רוצה הוא מוזמן ללמוד, אם לא, הדלת פתוחה לעזוב, הכול נעשה ברוח חופשית ביותר.

ובאמת, רבים מגיעים אלינו, מנסים להישאר, אך כעבור פרק זמן עוזבים, כמו שכתוב: "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה", זאת אומרת לאור, לאורה. וזאת מפאת חוסר בשלותה של הנשמה.

משך שנות קיומה של תנועת "בני ברוך" עוברים דרכה אלפי משתתפים, ונותרים בה יחידים, אך אלה שנשארים הם אלה המגיעים למטרת הבריאה, ואלה שעוזבים, אולי יגיעו בגלגול הזה, ואם לא, אז בגלגול הבא.

[O1]מיותר.

[O2]מיותר.

[O3]זכר או נקבה.

חזרה לראש הדף
Site location tree