אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת וארא

פרשת וארא

וארא - באל שדי ושמי הויה לא נודעתי להם

א) בִטחו בה' עֲדֵי עַד, כי ביָה הויה צור עולמים. בִטחו בה' הוא, שכל בני העולם צריכים להתחזק בהקב"ה ולהיות בטחונם בו.

המשך למאמר >>
צבעים שנראים וצבעים שאינם נראים [גוונין דמתחזיין ודלא מתחזיין]

כא) כתוב, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב. מהו וארא? ואדבר היה צריך לומר.

המשך למאמר >>
ד' יסודות אש רוח מים עפר [ד' יסודין ארמ"ע]

לב) וארא אל אברהם. אַשְרֵי אדם לא יחשוב ה' לו עוון. כמה הם האנשים אטומים, שאינם יודעים ואינם מסתכלים על מה הם נמצאים בעולם. שהרי הקב"ה כשברא את העולם עשה את האדם בצלמו, והתקין אותו בתיקוניו, כדי שיעסוק בתורה וילך בדרכיו.

המשך למאמר >>
והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי

נב) כתוב, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים מתחילה. ואח"כ, והצלתי אתכם מעבודתם. ואח"כ, וגאלתי אתכם. והרי היה לו לומר מתחילה, וגאלתי אתכם, אח"כ, והוצאתי אתכם. אלא עיקר הכל אמר תחילה, כי רצה הקב"ה לבשר להם מתחילה את היפה מכולם, היציאה ממצרים.

המשך למאמר >>
כלל ופרט

נה) אני ה' אלקיכם. מצווה זו הראשונה לכל המצוות, כי התחלה ראשונה של כל המצוות, הוא לדעת את הקב"ה בבחינת כלל. לדעת שיש מושל עליון, שהוא אדון העולם, וברא כל העולמות, שמים וארץ וכל צבאם. וזה הוא כלל. וסוף הכל הוא בפרט, לדעת אותו בפרט.

המשך למאמר >>
ולא שמעו אל משה מקוצר רוח

סה) ולא שמעו אל משה מקוצר רוח. מקוצר רוח, שלא היו נחים מעבודתם, ולא היו אוספים לתוכם רוח מספיק.

המשך למאמר >>
קול ודיבור

סו) ואני ערל שפתיים. בתחילה כתוב, לא איש דברים אנוכי, כי כבד פה. והקב"ה השיב לו, מי שם פה לאדם. והוא אמר, ואנוכי אהיה עִם פיך. הכי יעלה בדעתך שלא היה כן? שאומר ואני ערל שפתיים? ואם כן, היכן הוא הדבר שהבטיח לו הקב"ה מקודם, ואנוכי אהיה עם פיך?

המשך למאמר >>
גורו לכם מפני חֶרֶב

עז) גורו לכם מפני חֶרֶב כי חֵמה, עוונות חָרֶב. חֶרֶב, זהו חרב נוקמת נקם ברית. חרב, המלכות, עומדת להסתכל על מי שמשקר בברית, יסוד, שכל מי שמשקר בברית, שפוגם אותו בעֲריות או בשכבת זרע לבטלה, חרב נוקמת ממנו נקמה.

המשך למאמר >>
אלה ראשי אבותם

פג) אלה ראשי בית אבותם. אמר הקב"ה, דברו לבני ישראל בנחת, כי אע"פ שהם נמצאים בעבודה קשה, מלכים בני מלכים הם.

המשך למאמר >>
וידעת היום וַהֲשֵבוֹתָ אל לבבֶך

פט) וידעת היום וַהֲשֵבוֹתָ אל לבבֶך כי הויה הוא האלקים. היה צריך לומר, וידעת היום כי ה' הוא האלקים ולבסוף, והשבות אל לבבך. כי הידיעה, שה' הוא האלקים, מכשירו להשיב אל הלב כן. ואם כבר השיב אל ליבו, מכל שכן שיש לו ידיעה. הֲשִבות אל ליבך, היה צריך לומר, ולא לבבך.

המשך למאמר >>
קח את מטך, יהי לתנין

ק) כי ידבר אליכם פרעה, ואמרת אל אהרון, קח את מטך והשלך לפני פרעה, יהיה לתנין. דוד הוא מלך ישראל, וצריך לדון העם, להנהיג את ישראל, כרועה המנהיג את צאנו, שלא יסורו מדרך האמת. ובחצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך. שעסק בתורה ובתשבחות להקב"ה עד שבא הבוקר.

המשך למאמר >>
חצות לילה ויום

קב) ביום עסק בתורה להשלים דינים. ובלילה עסק בשירות ותשבחות עד שבא היום, כי כל היום עסק להשלים ולברר דינים, שמאל, כדי לכלול השמאל בימין. כי יום הוא ימין, חסד. בלילה עסק בתשבחות, חסדים, כדי לכלול מדרגת הלילה, דין, ביום, חסד.

המשך למאמר >>
תנין רובץ בין יאורים [תנינא רביץ בין יאורין]

קד) לחַלק בין התנינים הגדולים דקדושה לבין התנין הגדול דקליפה. כמ"ש, כי ידבר אֲלֵיכם פרעה, ואמרת אל אהרון, קח את מטך והשלך לפני פרעה, ויהי לתנין. ויעשו גם הם חרטומי מצרים בְּלַהֲטֵיהֶם כן, וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים. מהו ההפרש שבין תנין דקדושה של מטה אהרון, לבין התנין דחרטומים.

המשך למאמר >>
להט החרב המתהפכת

קיב) אשכול הכופר דודי לי. אשכול, אימא עילאה, בינה. כמו שאשכול, בכמה עלים וזמורות מתקשט לישראל, שאוכלים אותו. כך השכינה העליונה, בינה, מתקשטת, שמעלית מ"ן לחכמה, בכמה עדיים, של שמונה כלים, ד' אותיות הויה וד' אותיות אדני, שהם זו"ן. מכמה קרבנות שישראל מקריבים, מכמה מיני תכשיטים שכיפרה לבניהָ, והיא עומדת בהם לפני המלך, חכמה, מיד, וראיתיה לזכור ברית עולם, שמזדווג עמה.

המשך למאמר >>
קח את מטך

קיז) ואמרת אל אהרון קח את מטך. למה מטה אהרון, הרי מטה משה קדוש יותר? כי נחקק בו שם הקדוש בגן עדן העליון, ולא רצה הקב"ה לטמא אותו באלו המטות של החרטומים, שהיה צריך לבלוע אותם, כמ"ש, ויבלע מטה אהרון את מטותם.

המשך למאמר >>
ויהיו דם

קכח) ויאמר, ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם. איך היה יכול ללכת לכל מימי מצרים, שבכל ארץ מצרים. הרי כתוב, וימלֵא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור?

המשך למאמר >>
וַהֲשֵבוֹתָ אל לבבֶך

קמב) אמור אל אהרון קח את מטך. מהו הטעם אהרון ולא משה? אלא אמר הקב"ה, אהרון, ימין, המים עומדים בו במקומו, כי המים בימין הם. והשמאל רוצה להמשיך מים משם. אהרון, שבא מצד ההוא, יעורר שפע המים. וכשהשמאל, שהם המצרים, יקבל אותם, הם יתהפכו לדם.

המשך למאמר >>
ושרץ היאור צפרדעים

קמו) רחל מבכה על בניה. הלא בניה של רחל היו יוסף ובנימין ולא יותר. וששה השבטים היו של לאה. למה בכתה רחל ולא לאה?

המשך למאמר >>
מאמר ויבנהו שבע שנים

קעו) החברים, כשהם בדרך, צריכים ללכת בלב אחד. ואם הולכים ביניהם רשעי עולם, או אנשים שאינם מהיכל המלך, צריכים להיפרד מהם. שכתוב, ועבדי כָלֵב עֵקֶב הייתה רוח אחרת, שנפרד מן המרגלים, כמ"ש, ויעלו בנגב ויבוא עד חברון.

המשך למאמר >>
דרכים - נתיבות - נועם - ושלום

קפג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. דרכיה דרכי נועם, הם אורחות התורה, כי מי שהולך בדרכי התורה, הקב"ה משרה עליו נעימות השכינה, שלא תעבור ממנו לעולם. וכל נתיבותיה שלום, הם השבילים של התורה. כי כל השבילים של התורה כולם שלום. שלום לו למעלה, שלום לו למטה, שלום לו בעולם הזה, שלום לו בעולם הבא.

המשך למאמר >>
הנה יד ה' הוֹיָה

קצ) הקב"ה הרג במצרים כל הבהמות והצאן. ג' מיתות היו בבהמות: דֶבֶר, אלו שהרג אותם הברד, אלו בכורות הבהמות, שמתו במכות בכורות.

המשך למאמר >>
ואעשך לגוי גדול

קצד) ואעשך לגוי גדול, ואברכך ואגדלה שמֶך והיה ברכה. ואעשך לגוי גדול, כנגד לך לך. ואברכך, כנגד מארצך. ואגדלה שמך, כנגד וממולדתך. והיה ברכה, כנגד ומבית אביך. כנגד ארבעה הציונים שבפסוק לֵךְ לְךָ, הובטח לו ארבעה מיני שכר, בכתוב, ואעשך לגוי גדול.

המשך למאמר >>
וַתהי שרי עקרה

קצח) וַתהי שרה עקרה, אין לה ולד. אוי על זה, אוי על אותו זמן, שהולידה הָגָר את ישמעאל.

המשך למאמר >>
חזרה לראש הדף
Site location tree