א) בִטחו בה' עֲדֵי עַד, כי ביָה הויה צור עולמים. בִטחו בה' הוא, שכל בני העולם צריכים להתחזק בהקב"ה ולהיות בטחונם בו.
כא) כתוב, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב. מהו וארא? ואדבר היה צריך לומר.
לב) וארא אל אברהם. אַשְרֵי אדם לא יחשוב ה' לו עוון. כמה הם האנשים אטומים, שאינם יודעים ואינם מסתכלים על מה הם נמצאים בעולם. שהרי הקב"ה כשברא את העולם עשה את האדם בצלמו, והתקין אותו בתיקוניו, כדי שיעסוק בתורה וילך בדרכיו.
נב) כתוב, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים מתחילה. ואח"כ, והצלתי אתכם מעבודתם. ואח"כ, וגאלתי אתכם. והרי היה לו לומר מתחילה, וגאלתי אתכם, אח"כ, והוצאתי אתכם. אלא עיקר הכל אמר תחילה, כי רצה הקב"ה לבשר להם מתחילה את היפה מכולם, היציאה ממצרים.
נה) אני ה' אלקיכם. מצווה זו הראשונה לכל המצוות, כי התחלה ראשונה של כל המצוות, הוא לדעת את הקב"ה בבחינת כלל. לדעת שיש מושל עליון, שהוא אדון העולם, וברא כל העולמות, שמים וארץ וכל צבאם. וזה הוא כלל. וסוף הכל הוא בפרט, לדעת אותו בפרט.
סה) ולא שמעו אל משה מקוצר רוח. מקוצר רוח, שלא היו נחים מעבודתם, ולא היו אוספים לתוכם רוח מספיק.
סו) ואני ערל שפתיים. בתחילה כתוב, לא איש דברים אנוכי, כי כבד פה. והקב"ה השיב לו, מי שם פה לאדם. והוא אמר, ואנוכי אהיה עִם פיך. הכי יעלה בדעתך שלא היה כן? שאומר ואני ערל שפתיים? ואם כן, היכן הוא הדבר שהבטיח לו הקב"ה מקודם, ואנוכי אהיה עם פיך?
עז) גורו לכם מפני חֶרֶב כי חֵמה, עוונות חָרֶב. חֶרֶב, זהו חרב נוקמת נקם ברית. חרב, המלכות, עומדת להסתכל על מי שמשקר בברית, יסוד, שכל מי שמשקר בברית, שפוגם אותו בעֲריות או בשכבת זרע לבטלה, חרב נוקמת ממנו נקמה.
פג) אלה ראשי בית אבותם. אמר הקב"ה, דברו לבני ישראל בנחת, כי אע"פ שהם נמצאים בעבודה קשה, מלכים בני מלכים הם.
פט) וידעת היום וַהֲשֵבוֹתָ אל לבבֶך כי הויה הוא האלקים. היה צריך לומר, וידעת היום כי ה' הוא האלקים ולבסוף, והשבות אל לבבך. כי הידיעה, שה' הוא האלקים, מכשירו להשיב אל הלב כן. ואם כבר השיב אל ליבו, מכל שכן שיש לו ידיעה. הֲשִבות אל ליבך, היה צריך לומר, ולא לבבך.
ק) כי ידבר אליכם פרעה, ואמרת אל אהרון, קח את מטך והשלך לפני פרעה, יהיה לתנין. דוד הוא מלך ישראל, וצריך לדון העם, להנהיג את ישראל, כרועה המנהיג את צאנו, שלא יסורו מדרך האמת. ובחצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך. שעסק בתורה ובתשבחות להקב"ה עד שבא הבוקר.
קב) ביום עסק בתורה להשלים דינים. ובלילה עסק בשירות ותשבחות עד שבא היום, כי כל היום עסק להשלים ולברר דינים, שמאל, כדי לכלול השמאל בימין. כי יום הוא ימין, חסד. בלילה עסק בתשבחות, חסדים, כדי לכלול מדרגת הלילה, דין, ביום, חסד.
קד) לחַלק בין התנינים הגדולים דקדושה לבין התנין הגדול דקליפה. כמ"ש, כי ידבר אֲלֵיכם פרעה, ואמרת אל אהרון, קח את מטך והשלך לפני פרעה, ויהי לתנין. ויעשו גם הם חרטומי מצרים בְּלַהֲטֵיהֶם כן, וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים. מהו ההפרש שבין תנין דקדושה של מטה אהרון, לבין התנין דחרטומים.
קיב) אשכול הכופר דודי לי. אשכול, אימא עילאה, בינה. כמו שאשכול, בכמה עלים וזמורות מתקשט לישראל, שאוכלים אותו. כך השכינה העליונה, בינה, מתקשטת, שמעלית מ"ן לחכמה, בכמה עדיים, של שמונה כלים, ד' אותיות הויה וד' אותיות אדני, שהם זו"ן. מכמה קרבנות שישראל מקריבים, מכמה מיני תכשיטים שכיפרה לבניהָ, והיא עומדת בהם לפני המלך, חכמה, מיד, וראיתיה לזכור ברית עולם, שמזדווג עמה.
קיז) ואמרת אל אהרון קח את מטך. למה מטה אהרון, הרי מטה משה קדוש יותר? כי נחקק בו שם הקדוש בגן עדן העליון, ולא רצה הקב"ה לטמא אותו באלו המטות של החרטומים, שהיה צריך לבלוע אותם, כמ"ש, ויבלע מטה אהרון את מטותם.
קכח) ויאמר, ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם. איך היה יכול ללכת לכל מימי מצרים, שבכל ארץ מצרים. הרי כתוב, וימלֵא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור?
קמב) אמור אל אהרון קח את מטך. מהו הטעם אהרון ולא משה? אלא אמר הקב"ה, אהרון, ימין, המים עומדים בו במקומו, כי המים בימין הם. והשמאל רוצה להמשיך מים משם. אהרון, שבא מצד ההוא, יעורר שפע המים. וכשהשמאל, שהם המצרים, יקבל אותם, הם יתהפכו לדם.
קמו) רחל מבכה על בניה. הלא בניה של רחל היו יוסף ובנימין ולא יותר. וששה השבטים היו של לאה. למה בכתה רחל ולא לאה?
קעו) החברים, כשהם בדרך, צריכים ללכת בלב אחד. ואם הולכים ביניהם רשעי עולם, או אנשים שאינם מהיכל המלך, צריכים להיפרד מהם. שכתוב, ועבדי כָלֵב עֵקֶב הייתה רוח אחרת, שנפרד מן המרגלים, כמ"ש, ויעלו בנגב ויבוא עד חברון.
קפג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. דרכיה דרכי נועם, הם אורחות התורה, כי מי שהולך בדרכי התורה, הקב"ה משרה עליו נעימות השכינה, שלא תעבור ממנו לעולם. וכל נתיבותיה שלום, הם השבילים של התורה. כי כל השבילים של התורה כולם שלום. שלום לו למעלה, שלום לו למטה, שלום לו בעולם הזה, שלום לו בעולם הבא.
קצ) הקב"ה הרג במצרים כל הבהמות והצאן. ג' מיתות היו בבהמות: דֶבֶר, אלו שהרג אותם הברד, אלו בכורות הבהמות, שמתו במכות בכורות.
קצד) ואעשך לגוי גדול, ואברכך ואגדלה שמֶך והיה ברכה. ואעשך לגוי גדול, כנגד לך לך. ואברכך, כנגד מארצך. ואגדלה שמך, כנגד וממולדתך. והיה ברכה, כנגד ומבית אביך. כנגד ארבעה הציונים שבפסוק לֵךְ לְךָ, הובטח לו ארבעה מיני שכר, בכתוב, ואעשך לגוי גדול.
קצח) וַתהי שרה עקרה, אין לה ולד. אוי על זה, אוי על אותו זמן, שהולידה הָגָר את ישמעאל.