Left Sidebar Content

משמעות החיים

גוף לצורכי נשמה

השבוע במדור קבלה: לשם מה נחוץ המוות ומה תפקידו בתהליך התיקון שעובר האדם

אם נעשו מאמצים כה רבים כדי שהנברא יגיע לעולם הזה, מדוע עליו לעזוב אותו? לשם מה נחוץ המוות? האם אי אפשר לחיות בעולם הזה מבלי למות? אם אדם צריך לחיות מאה או אפילו שש-מאות שנה, מדוע שלא יסיים את כל שרשרת הגלגולים שלו במכה אחת? לשם מה להמיתו ולהחיותו מחדש בכל פעם?

מהיכן מגיע בכלל מקרה המוות?

מקרה המוות בא כתוצאה משבירת הנשמה הכללית שנקראת "אדם הראשון". הבורא ברא נשמה, מערכת רצונות, כשמטרתו היא שהנברא, שנקרא "רצון ליהנות", יגיע למצב נצחי, שלם ויהיה דומה לבורא, וייכלל במצב שנקרא "טוב ומיטיב". על מנת להגיע למצב זה על הנברא להידָמות לבורא לחלוטין, כלומר להיות כבורא לכל דבר, שכן רק דרגת הבורא היא דרגה שלמה ונצחית.

כדי שהנברא יוכל להגיע לדרגה זו, עליו להכיר את כל הקוטביות שבמצבו, כאשר הוא הופכי לבורא, ולהשתוקק להגיע למצב של הידמות לבורא. ניתן להכיר הופכיות זו ולרצות לתקנה על ידי הרבה מאוד פעולות, בסדר ממושך של פעולה אחר פעולה, כשכל רצון מכלל הרצונות באדם ("תרי"ג רצונות") נחלק לחלקים רבים.

תהליך התיקון של כל רצון ורצון והתכללות כל הרצונות אלו באלו דורש טיפול איטי והדרגתי. הוא קורה בכל נשמה ונשמה משש-מאות אלף הנשמות, שנחלקו גם הן לעוד ועוד מיליארדי נשמות.

אלה הם שלבי הטיפול: האדם מגיע לייאוש מסוים ממצבו, הוא עובר שלב התפתחות פנימית איכותית (לא כמותית). כלומר מתהפכות בו היוצרות. על מנת להפוך אותן לחלוטין, יש להתנתק מהמצב הקודם ולעלות למצב עליון יותר. ניתן להשיג זאת רק על ידי כך שאדם נפטר מהרגשת המציאות הקודמת, ונכנס שוב, מההתחלה, באטיות, יחד עם התפתחותו האישית, הגופנית והנפשית, לתוך מה שנקרה "לידה", וכן הלאה.

יוצא אם כן שחיינו, אף על פי שלעתים הם נראים כמבוזבזים, בהחלט מוכרחים להיראות כפי שהם. מקובל שמשיג את המערכת כולה, רואה שבלתי אפשרי היה לעשות זאת אחרת, אך אדם שנמצא בדרגת העולם הזה בלבד, אינו יכול להצדיק את הנעשה.

על כן אף אם האדם מסכים לכך שעליו לעבור סדרת תיקונים, ושהוא בנוי מחומר הפוך לבורא שזקוק לתיקון, עליו לחיות חיים ארוכי טווח של אלפי שנים, כשכל פעם הוא עולה ומוסיף בתכונותיו, בהרגשותיו ובהשגותיו.

אם כך, מדוע נראים חיינו כמבוזבזים? אנו ישנים 7-8 שעות ביממה, מטפלים בעצמנו כמה שעות, מקדישים שעות מספר לטיפוח עסקינו, פרנסתנו וכו'. מדוע רק עשירית מהיום יכול אדם להקדיש לצרכיו הרוחניים, אם זו תמצית חשיבות החיים ומטרתם היחידה? מדוע חיינו מסודרים בדרך כל כך לא הגיונית?

ההסבר לכך פשוט. ישנן מערכות רבות במציאות, שמתקיימות, משתכללות ומתפתחות ללא ידיעת האדם וללא התערבותו בהן. כפי שאדם חי את חייו, ובגופו מתקיימים תהליכים שונים, על ידי מערכות הבנויות בחוכמה עמוקה לאין שיעור והוא אינו מרגיש בהן, באופן דומה לגוף החי, כך גם מערכות רבות צריכות להתקיים סביב האדם ובתוכו. מערכות אנושיות ורוחניות, שהאדם אינו צריך וגם אינו יכול להגיע או לנגוע בהן.

האדם חי את חייו ועובר תיקונים שונים במסגרות שונות, גם אם אינו מודע לאופן שבו הם מתרחשים.

שרשרת התיקונים

על האדם מוטל ללמוד בזמנו הפנוי מהי שיטת תיקונו האמיתית, אותה הוא מסוגל ומחויב לבצע בעצמו. חוכמת הקבלה מלמדת אותנו את שיטת התיקון וכיצד עלינו לנהוג. את הרוח הזו מטמיע האדם ביתר שעות חייו.

כשהאדם מתקדם בלימודיו הוא מתחיל לפתוח את המציאות כולה ולראותה כמערכת אחת קשורה ומורכבת, המביאה את דרגות הדומם, הצומח, החי והמדבר למטרת הבריאה. אם הוא ייצב את עצמו נכון בתוך התהליך הכולל, הוא יגיע לפסגה.

בתהליך ההתקרבות לעולם הנצחי והשלם, אנו פוסעים תמיד מהבלתי שלם אל השלם. לכן בכל פעם מחדש איננו מסוגלים ליישר ולהעריך בצורה נכונה את המצב הבא שלנו. איננו יכולים להצדיק אותו, משום שהוא נראה לנו בלתי מושג ובלתי מובן. בכל פעם עלינו להתקדם, מחוסר ברירה כביכול, ועל כן השאלות נשארות בלתי פתורות לנצח.

לפתור אותן ניתן רק כאשר האדם מגיע למקום גבוה יותר, מביט לאחור, ורואה מה באמת היה קודם לכן. אך כשיביט קדימה, יישאר שוב עם אותה שאלה, כשהברירה היחידה היא להתעלות למדרגה עליונה יותר.

בחיים האלה איננו מסוגלים להתכלל נפשית זה עם זה. קליפת הגוף הגשמי מבדילה בינינו ואינה מאפשרת חיבור זה. אך כאשר נפטרים מהאגו שלנו, ומתקיימים כנפשות בלבד, אנו יכולים להתחבר בינינו ולהמשיך לתקן את עצמנו. החיבור הרוחני בין הנשמות זהה למצב שבו נמצאת "נשמת אדם הראשון" - הנשמה המתוקנת. בעולם הרוחני נשמותינו נטולות הגופים מצויות במצב שבו הן מחוברות ביניהן. בסופו של דבר תגיע האנושות כולה למצב שבו היא תתחבר בגוף ונפש, "כאיש אחד בלב אחד", בחיבור עם הכוח העליון.

מדוע כל אדם נולד עם תכונותיו המיוחדות? מדוע הוא קושר את עצמו בזוגיות מסוימת? מדוע הוא נולד דווקא להורים מסוימים ובנסיבות מיוחדות?

נוכל לענות על שאלות אלה רק אם נראה את שרשרת התיקונים של כל הנשמות, ואת השתתפותה של כל נשמה עם יתר הנשמות. אז נגלה כיצד הדרך שבה עובר כל אחד את שרשרת גלגוליו היא הנכונה, האופטימלית והמועילה ביותר. הזמן שניתן לאדם כדי לרכוש את שיטת התיקון, מטרתו שהאדם יתייחס לתהליך שהוא עובר בחוכמה ומתוך הבנה.

כמו להחליף חולצה

מוות מורגש אצל מקובל כחלק הכרחי מהמאורעות שעליו לעבור בתהליך התיקון שלו מתחילתו ועד הגעתו למטרה הסופית. לכל אחד ואחד ישנה הזדמנות כבר בחיים אלה לסיים את כל התהליך ולא להתגלגל שוב. אנו עוברים את הגלגולים האלה כדי להגיע למטרה, להשתוות הצורה עם הכוח העליון. המקובלים מספרים לנו שזה אפשרי. המקובל רואה את כל הקיום הגופני כצורת חיים בדרגה נמוכה יותר מרוחניות. הוא מזדהה עם חייו הרוחניים, ואילו חייו הגופנים כביכול אינם בעלי חשיבות גבוהה במיוחד.

מספרים על הרב ברוך אשלג (הרב"ש), שבעת שתלמידו שאל אותו מה היחס לחיים ולמוות מנקודת מבטו של אדם הנמצא ברוחניות, הוא השיב: "אני מביט בך ורואה שהגעת לשיעור לבוש חולצה חדשה. האם החלפת אותה לפני השיעור? כן החלפתי, ענה התלמיד. ענה הרב"ש: "כפי שאתה יודע שעליך להחליף חולצה, כך אדם שמצוי בתוך הנשמה מסתכל על גופו הפיזי, ויודע שיבוא הזמן שבו יהיה עליו להחליף את הגוף, ולא יותר. הוא מתייחס לכך כפי שהתייחסת להחלפת החולצה שלך".

המקובל מזדהה עם הכוח העליון, עם דרגה עליונה יותר. ההזדהות היא מוחלטת עד שהוא מסתכל על דרגת הקיום הגופנית כדומם לעומת דרגתו.

יש הסוברים שעל ידי מעשים כלשהם בעולם שלנו יוכל אדם לגרום לעצמו מציאות טובה יותר בעולם העליון לאחר המוות. ישנן אמרות רבות על כך, שמעשיו הטובים של אדם יובילו אותו לגן עדן וכו'. אולם אין לאדם בעולם הרוחני יותר משהשיג בעולם הזה. אם האדם לחלוטין לא עוסק ברוחניות, מדוע שיזכה למדרגה שלא ראוי לה?

בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, שכתב את פירוש הסולם על ספר "הזוהר" וספרי קבלה רבים, כותב שהאדם בעולם הזה אינו מסוגל להתקיים ללא ידיעת הטבע של העולם הזה, ועליו לחקור את הטבע ולהכירו. כך ילמד להסתדר וידע למצוא מזון, כיצד לייצר ביגוד וכו'. בהתאם למידת שליטתו במציאות הגשמית, הוא מסוגל למלא עצמו בנחוץ לו. כך הוא הדבר גם כלפי המציאות הרוחנית. כפי שגופי אינו יכול להתקיים כאן בלי ידיעת העולם הזה, כך נשמתי לא תוכל להתקיים בעולם הרוחני ללא ידיעתו. את הידע מספקת חוכמת הקבלה.

אם האדם משלים את שני חלקי הקיום שלו, בגוף ובנשמה, שני החלקים שהשלים מזכים אותו בתכלית הנקראת מחשבת הבריאה "להיטיב לנבראיו". על כן המקובלים כולם פונים לכל אדם באשר הוא, ללא הבדל מין, לאום או גיל, ומסבירים לו בכל שפה ולשון שאין שום אפשרות לא להתגלגל שוב, ולהימנע מצרות, מכות וייסורים, אלא רק על ידי הכרת העולם הרוחני. יתר על כן, המקובלים מסבירים שכל מקרי העולם הזה הינם תוצאה של העולם הרוחני, ממנו יורדים כל הכוחות וכל המקרים שמצטיירים לפנינו כאן בעולם הזה.

לכן אם ברצונו של אדם לשנות את חייו הגופניים, עליו להתעלות לדרגה רוחנית, ושם, בשורש, לעשות את השינוי. כל הייסורים שהאדם חווה מטרתם לזרז אותו ללמוד את החוקים הרוחניים, את המציאות הרוחנית כקובעת ושולטת בכל הבריאה.

הנשמה היא היסוד, היא פנימיות האדם, "האני" שלו, והגופים שהנשמה מתלבשת בהם מתקיימים וחוזרים לעולם הזה בכל מיני מקרים רק כדי לעזור לנשמה להתעלות ולהגיע למצבה האמיתי. הגוף זניח כלפי הנשמה, עד כדי כך שניתן להחליף את חלקיו. הגוף קיים רק לצורך הנשמה. לכן, ברגע שהאדם גומר את תיקון הנשמה, הוא נפטר לחלוטין מחובתו להגיע שוב לעולם הזה, מלובש בגוף. בעזרת הלימוד רוכש האדם ידע ושיטה כיצד לשנות את גורלו. אז הוא לומד איך לחיות במצב אחר לגמרי, מצב שלם ונצחי.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>hafatza</p><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content