Left Sidebar Content

משמעות החיים

האור של האינסוף

על האור שיוצא מהבורא וחפץ בכלי הרגשה שירגיש אותו

חכמת הקבלה היא מחקר של מעשי הבורא. היא אינה חוקרת את המציאות כפי שהיא באה לידי ביטוי בעולם החומר, אין לה כל עניין בכך. תורת הנסתר חודרת דרך החומר אל הכוחות הפועלים מאחוריו, ואותם היא חוקרת.

כתוצאה מחקירה מעמיקה של הכוחות הפועלים מאחורי הקלעים של העולם וכתולדה של הבנת היחסים ביניהם, משיג המקובל את הכוח האחד המקיף את כל המציאות, כוח הנקרא "בורא". כשבעל השגה מגיע לדרגת הבורא הוא מבין שמהבורא השתלשל, נבנה ונעשה כל פרט במציאות.

ספרי הקבלה מציירים בפני האדם את תמונת השתלשלות הבריאה מלמעלה, מהבורא, מתחילת תהליך הבריאה, כלפי מטה, עד לשלב האחרון בתהליך ההשתלשלות, עד לדרגת האדם בעולם הזה. המקובלים אינם מתארים את החוכמה כפי שהשיגו אותה בהתעלותם אל הבורא. בתיאורם המופיע בספרי הקבלה הם פותחים עבור האדם נתיב, צוהר המאפשר לו להתעלות לאותן מדרגות וחוויות רוחניות אותם השיגו בעצמם.

תכליתו של האדם, אומרים המקובלים, היא להגיע למדרגה רוחנית גבוהה יותר מזו של העולם הזה, לחיות במציאות שלמה בה הוא "דבוק" באותו אור עליון המכונה בורא. המילה "בורא" אגב מהווה צירוף של שתי המילים "בוא" ו"ראה".

"דע", כותב האר"י הקדוש בתחילת תיאורו את השתלשלות העולמות בספר "עץ החיים", "...כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא. ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת, והוא הנקרא 'אור אין סוף'"

הופעת הבורא, הכוח העליון הגבוה ביותר, הגדול ביותר, הראשון, שממנו השתלשלה ויצאה כל המציאות הערוכה לפנינו, נקראת "אור אין סוף". ההשתלשלות מאין סוף עד לעולם שלנו מגדירה מערכת קבועה וקשיחה של כוחות. אם האדם משיג כוחות אלו ומיישם אותם על עצמו הוא לומד איך לעלות מלמטה למעלה, מהעולם הזה, דרך העולמות עשייה, יצירה, בריאה ואצילות לעולם "אדם קדמון", עד שלבסוף הוא מגיע לעולם אין סוף.

"וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים, להוציא לאור שלמות פעולותיו, שמותיו וכינוייו, אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות". כך ממשיך האר"י בתיאור תהליך ההשתלשלות. "...והנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית, אשר בו באמצע ממש, וצמצם את האור ההוא, ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית".

מהבורא יוצא אור. הנבראים אינם מרגישים את האור עצמו ולא יודעים מהו. האור עצמו נמצא מחוץ לנברא. עצמות האור מכונה בכתבי המקובלים "עצמותו". השפעת האור על האדם מעוררת בו התפעלות, המכונה "אור". חכמת הקבלה לא דנה באור עצמו ובעצמותו, אלא רק בהשפעת האור על האדם.

אם כך, כותבים לנו בעלי ההשגה שהגיעו לרום המדרגה, רצונו של האור הוא "להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו", כלומר האור חפץ בכלי הרגשה שירגיש אותו. רוצה ועושה.

ארבע הבחנות בהרגשת הבורא

האור מתפשט ובורא את הנברא בתהליך בן ארבעה שלבים. יציאת האור מהבורא נקראת "בחינת שורש" או "כתר". בחינת שורש היא רצון הבורא להטיב עם ברואיו. רצונו של הבורא הוא להטיב עם ברואיו ומשום כך הוא בונה את חומר הבריאה כרצון ליהנות, רצון לקבל. היות והאור בונה את הרצון ליהנות בהתאם לרצונו להטיב, הרצון ליהנות משתווה אליו במדויק בכל פרטיו, בכמות ובאיכות. פעולתו הראשונה של האור מכונה בשפת הקבלה בחינה א' או "חוכמה".


האור שברא את הרצון ליהנות ממלא אותו ומורגש בו כתענוג. במקביל לתחושת המלאות מתעוררת בבחינה א' הרגשה פנימית של נוכחות השורש. בתוך התענוג היא מרגישה שקיים דבר מה הקודם לה, בחינה א' מתחילה להבחין במי שברא אותה ונתן לה תענוג. אם בחינה א' לא היתה מרגישה את בחינת השורש בתוכה, היא היתה נהנית ותו לא. הרגשת הבורא מחייבת את הרצון לקבל להתייחס לאור שממלא אותו, לנותן התענוג.

בחינה א' מבדילה בין הרגשת עצמה, התענוג ונותן התענוג. היא מרגישה את עצמה כ"רצון ליהנות", כהופכית לבורא, לנותן התענוג. הבורא נותן והיא מקבלת. כתוצאה מהרגשת ההבדל התענוג מאבד את חשיבותו, וברצון לקבל מתהווה רצון חדש להיות כמו נותן התענוג, דומה לו, ליהנות מההידמות לעליון. שהרי בנתינה אין חיסרון ואין סבל משום שהנתינה מלאה ושלמה. ההרגשה שבנתינה טמון תענוג גדול נצחי ומושלם ביחס לתענוג מקבלה, היא שמעוררת ברצון לקבל רצון חדש, להידמות לבורא. מתוך הרצון של בחינה א' נולדת בחינה חדשה, בחינה ב' - 'בינה', רצון להידמות לבורא.

                 

כל עוד הנברא מקבל תענוג ונשאר בעל חסרון, פעולת הבורא אינה מושלמת. כדי להשלים את פעולת הבריאה הבורא צריך להביא את הנברא לדרגתו, להעניק לו שלמות זהה לשלו. כמו הבורא גם הנברא צריך להשפיע, להיות בטבע של הבורא בנצחיות ושלמות. משום כך ביחד עם הרצון לקבל והשפע שהבורא ברא בבחינה א' הוא מעורר בה גם את 'הרצון להשפיע'.

בחינה א' ובחינה ב' מגדירות שני אופנים של הנאה: ההנאה המתקבלת ומורגשת ברצון לקבל נקראת 'אור חכמה', תענוג מקבלה. ההנאה המורגשת ברצון להשפיע, תענוג מהשוואת צורה לבורא, נקראת 'אור חסדים'. אור החסדים הוא לא תענוג מנתינה, לתת כל אחד יכול. אור החסדים הוא תענוג מדמיון לבורא. כדי להתמלא באור החסדים האדם צריך לראות את הבורא לפניו, לראות איך הבורא בונה בו רצון לקבל ומשפיע לו.

בחינה ב' רוצה לתת, להידמות לבחינת שורש. אם בחינת שורש משפיעה לבחינה א' אור חכמה גם בחינה ב' צריכה להשפיע אור חכמה. ללא השפעת אור חוכמה בדומה לשורש, הרצון לתת של בחינה ב' יישאר בבחינת רצון בעלמא ולא נתינה בפועל.

הבחינה ב' רוצה להשפיע לבורא כמו שהוא משפיע לה, אבל מה היא יכולה לתת לבורא? בחינה ב' יכולה למלא את רצונו של הבורא שהנברא ייהנה ממנו, הרי זאת למעשה מטרת הבריאה. בינה אם כן מחליטה להשתמש ברצון שהבורא ברא בה, מפני שהיא רוצה לתת לו. לשם כך היא מוציאה מעצמה את בחינה ג', ובתוכה היא מקבלת את השפע.

בבחינה ג' כוללת את בחינה א' ובחינה ב' יחד. הרצון להשפיע לוקח בחזרה את הרצון לקבל ומקבל בו רק משום שהוא רוצה להשפיע. זאת אומרת, משתמש ברצון לקבל כדי להשפיע.

              בחינה ב'

בבחינה ג' המתמלאת מאור חסדים ומאור חוכמה יחדיו מתעוררת הרגשה שלמעשה היא אינה מקיימת את רצון הבורא. הבורא הרי רוצה שהנברא ייהנה מהאור שבבחינת שורש. בחינה ג' באה לכדי הכרה ברורה ברצונה לקבל, הרצון העצמאי לקבל הוא הבחינה האחרונה בהתפתחות הרצון הנקראת בחינה ד'.

              בחינה ג'

האור בורא כלי בארבעה צעדים, הרצון הסופי הנקרא בחינה ד' הוא הנברא היחיד. כל השלבים שקדמו לו, הם לא יותר מאשר שלבי התפתחות. למעשה, כל הבריאה כולה היא הבחינה ד', כל מה שקיים במציאות מלבד הבורא. בחינה ד' נקראת 'מלכות' על שום הרצון לקבל שמולך בה.

              בחינה ד'

הנברא

הנברא הוא תולדה של ארבע שלבי התפתחות שראשיתם באור אין סוף. ארבעת השלבים הללו הכרחיים בהיווצרות כל רצון שהוא. כל רצון, דחף או מחשבה פתאומית הנולדים באדם הם השלב האחרון בתהליך בן ארבעה שלבים מקדימים. כל פרט במציאות מקורו באור העליון ובדרכו להתממש הוא חייב לעבור דרך ארבעת שלבי ההתפתחות: בחינות א', ב', ג', והבחינה האחרונה, בחינה ד'. בחינת שורש היא המקור, בחינה ד' היא התוצאה. בתוך הרצון של הנברא תמיד נמצא רצון הבורא, והוא קובע ומסובב את כל אשר בנברא. בכל נקודה במציאות, ללא קשר לזמן, למקום או למרחב בו היא מתקיימת ניתן למצוא את אותן ארבעת הבחינות, את כל האמצעים הפנימיים שהשתלשלו מהבורא ועד אליה במטרה להביאה לידי מימוש. אין זמן, קיומו של כל פרט במציאות מחייב גם את קיום כל הסיבות שלו, מהבורא עד אליו. אם ניתקת שרשרת הסיבות גם התוצאה עצמה חדלה מלהתקיים.

              ב' בחינות דאור ישר

אנחנו

התנוחה בה אתם יושבים כרגע מעידה על רצון מסוים שהתגלה בכם. בתנוחה המסוימת הזאת הגוף שלכם מרגיש את עצמו בנוח יותר מכל תנוחה אחרת, הגוף מקיים את פקודת הרצון. התגלה בך רצון, הוא מחויב להשתלשל מלמעלה, שהרי חוץ מארבעת בחינות התפתחות האור אין סיבה אחרת להתגלותו. מקורו של הרצון בבורא, הוא יורד ומשתלשל עד אליך, דרך כל העולמות.

כל שרשרת הסיבות והתוצאות עד להתגלות הרצון חייבת להתקיים. בכל מצב אחר לא תשבו בתנוחה המסוימת הזאת. אפשר לטעות ולחשוב שקשר בין הרצון הנגלה לסיבותיו מקורו היכן שהוא במרחבי הזמן לפני אלפי שנים ורק עכשיו תוצאותיו מתגלות באדם. לאמיתו של דבר זהו קשר ישיר וקבוע, בכל רצון שנתעמק בו, אם נעקוב אחר הסיבות הפנימיות לרצון בחזרה למקורו, נגיע לאין סוף ולבורא. גם האור וגם הרצון מקורם בו. מסע מוצלח.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content