Left Sidebar Content

משמעות החיים

היחס לכישלון והצבת מטרות

אף אחד לא אוהב להיכשל, אבל כישלונות הם חלק מהחיים. איך נכון להתייחס אל הרגשת כישלון? מדוע כל כישלון מפתיע אותנו מחדש? ומהו הקשר בין בחירת מטרות שאינה מדויקת לבין אכזבות?

המאפיין העיקרי של כישלון היא התחושה שאני ממורמר. ככל שהפער בין התוצאה אשר לה ציפיתי לבין מה שהשגתי בפועל גדול יותר, כך אני ממורמר יותר. זה יכול להיות בלימודים, בקריירה, בכסף, בספורט, בזוגיות, בכל דבר ועניין.

מאיפה זה נובע? החומר שממנו אנו עשויים הוא רצון ליהנות, אנו רוצים לקבל הנאה ותענוג כל הזמן. וכאשר ברגע מסוים אני לא נהנה, אינני מבין מדוע כך קורה. נמצא במבוכה. מה קורה פה? איך יכול להיות שאני סובל? זה לא בצדק! אני מתרגז על החיים ועל כולם.

מעבר לכך, גם אם עכשיו הכול בסדר, הרגשת הכישלון שאולי יבוא ברגע הבא מפחידה, ומעוררת אותי לחפש משהו בטוח להיאחז בו. כך אנשים חיים בתוך חשש מתמיד, מה יהיה ברגע הבא, ביום הבא, בשנה הבאה? בסופו של דבר, כל מה שאנו עושים בחיים נועד להבטיח שלא ניכשל ונהנה בצורה אופטימלית, בכל מצב נתון.

יש לי ציפור קטנה בלב?

התעמקות במושג הכישלון מעלה את הצורך בבחינת המטרות שהצבנו לעצמנו. פעמים רבות, החיים רצופים כישלונות מפני שהאדם לא יודע למה עליו לצפות. הוא לא שם לפניו מטרות נכונות וברורות, שלפיהן יוכל למדוד אחר כך את עצמו ולבדוק אם אכן התקדם למצב הנכון. אין הוא יודע בבירור מה הוא צריך בחיים, ולכן הוא מסתכל על אחרים ומאמץ את המטרות שלהן לעצמו. אם הם מצליחים בכך למה שגם אני לא אצליח, הוא אומר לעצמו. ואם בהמשך לא הולך לו, הוא שוכח שמלכתחילה לא הייתה זו המטרה שלו.

משום כך, חשוב מאוד שנלמד לבחור מטרות אישיות, שיתאימו לנו בדיוק. בהן נשקיע וכלפיהן נמדוד, האם התקדמנו להשגתן או לא? האם הן באמת מתאימות לנו, או שמא הן היו שגויות וכדאי שוב לדייק את בחירת המטרות? בעולם שבו בעלי אינטרסים כאלה ואחרים מנצלים את כלי התקשורת כדי לשטוף אותנו במטרות ובערכים שכדאיים בעיקר להם, זהו סיפור מאוד לא פשוט.

"איזהו עשיר, השמח בחלקו" אמרו החכמים כבר מזמן. אין זה אומר שהאדם צריך להצטמצם לדברים קטנים, אלא למצוא את המטרה האישית שלו. משהו שכלפיו ירגיש שהוא בדיוק שלו, וכאשר הוא מתאמץ להשיג מטרה זו ומתקדם לעברה הוא שמח ומאושר.

אדם שיודע מהי המטרה הגדולה שלו בחיים, חי עם ציפור קטנה בלב. יש לו את האמת שלו, הוא בדק והחליט שלמענה הוא חי, לקראתה הוא צועד, וזה מה שעושה אותו מאושר בכל רגע ורגע, אפילו אם הדרך עוד ארוכה. ביחס למטרה זו עליו לבדוק מהם הנתונים והגורמים שיוכלו לסייע לו להשיגה וכיצד יוכל לרכוש אותם, מהם אלו שעלולים להפריע וכן הלאה.

אין כישלונות, יש אבני דרך

לאחר הגדרת מטרות אישיות נכונות, את הכישלונות שיבואו בדרך כדאי לראות כהכרחיים להתקדמות. למעשה, אין להתייחס אליהם ככישלונות אלא כבירור של הצעדים הבאים בדרך להשגת המטרה. בלעדי בירורים כאלה לא נדע כיצד להתקדם לעברה, ולכן גם אותם צריך לקבל בברכה.

דומה הדבר למדען שעורך עוד ניסוי ועוד ניסוי, ולכאורה אין הוא מצליח עדיין, אבל בדרך הוא צובר נתונים והבחנות שמלמדים אותו כיצד להגיע לבסוף אל מטרתו. תומאס אלווה אדיסון, מי שנחשב לממציא הגדול בעולם בזמנו והמציא בין היתר את נורת החשמל, אמר כך: "אם מצאתי אלף דרכים שלא עובדות, לא נכשלתי. כל ניסיון שכשל הוא עוד צעד קדימה".

אי אפשר להבין שום דבר חדש, אלא אם כן נמצאים קודם לכן בחוסר הבנה. לומדים ללכת רק מתוך נפילות, עולים רק מתוך ירידות. יכול להיות שעתה נכשלנו לכאורה, אבל אם נבדוק מדוע זה קרה נהפוך לחכמים יותר. כל דבר שקורה לנו מקדם ומחזק אותנו, כשיודעים כיצד להתייחס אליו נכון.

חשוב לזכור שאם בחרנו את המטרה הנכונה עבורנו, אין כישלונות אלא רק אבני דרך. ואם המטרה שאליה כיוונו מתבררת כשגויה עבורנו, הרי הכישלון מזרז אותנו להכיר בטעות, לפתח חשיבה ביקורתית ולבחור במטרה נכונה. יוצא שהכישלון מתברר כמקפצה לשלב הבא בהתפתחותנו.

יכולות להיות לנו כל מיני מטרות זמניות כמו ללמוד, לרכוש מקצוע, לעבוד, לבלות, לצאת לנופש ועוד, אבל מעבר להן חשוב שנברר לשם מה אנחנו חיים? מה המטרה הגדולה שלנו, זו שתמיד תיתן לנו עוגן ומצפן בחיים. שלא תאפשר לנו להיזרק לכל מיני כיוונים צדדיים, ליפול למקומות לא רצויים, אלא תמיד תהווה עבורנו כוכב צפון שיאיר את דרכנו וירים אותנו מכל מצב ומצב. חשובה מאוד גם סביבה תומכת, אנשים שיתנו לנו כתף בעת חולשה, שידאגו לנו עד שנתרומם מהכישלון בחזרה.

נשים, גברים והיחס לכישלונות

מצד הטבע, יש הבדל גדול בין נשים לגברים ביחס לכישלונות, ומשום כך דרושה השלמה ותמיכה הדדית. את הגברים ניתן לדמות לחתיכת ברזל, ואת הנשים לענף של עץ. את הברזל קשה לכופף אבל אפשר לשבור במכה אחת, ואילו את הענף קל לכופף אבל קשה מאוד לשבור.

ביחס לגברים, נשים מתייחסות לכישלונות בצורה רגשית הרבה יותר, מגיעות מהר מאוד להתפרצויות, אבל לאורך זמן הן יותר סבלניות ועמידות. גברים בנויים לטווח קצר, לתגובה קצרה ועוצמתית, לקרב, ואילו הנשים בנויות לחיים, גמישות מאוד ומתרוממות ביתר קלות, יש להן כוח סבל לטווח ארוך. לכן שני המינים זקוקים זה לזה לבניית חיים.

טיפ לאישה תומכת: עטפי את הגבר בתחושת ביטחון, שירגיש שיש לו בית, משענת, מקום בטוח שאליו הוא יכול לחזור כמו ילד אל אמו שתמיד קיבלה אותו בחום, מה שלא יהיה. טיפ לגבר תומך: הראה לאישה שאתה מגן עליה, קודם כול, וגם נאמן לה.

במשעולי החיים

את העקרונות שתיארנו, ננסה להמחיש בכמה דוגמאות מהחיים.

נניח שאין לנו זוגיות, ואנו רוצים למצוא בני זוג אך נכשלים שוב ושוב. הכישלונות יוצרים בנו תחושה קשה מאוד. מה אפשר לומר בנידון? ובכן, כנראה שבכל התהליך פגשנו אנשים שהיה נדמה שיתאימו לנו כבני זוג, אבל בסופו של דבר ביררנו לעצמנו שהם לא מתאימים לנו. כתוצאה מהאכזבה מהם, עלינו לחשב מסלול מחדש: מה אנחנו בדיוק מחפשים? איזה שותפים לחיים אנו צריכים? לא לפי החיים שבסרטים של הוליווד, אלא לפי מה שמתאים לנו ממש. בהתאמה להגדרות האישיות האלה, נחפש בני זוג שיתאימו לתמונה העדכנית, כאלה שאולי לא יעברו אודישנים לסרט, אבל יהיו מותאמים בדיוק אלינו ואל מטרת חיינו.

דוגמה נוספת: נניח שמאוד חשקתי במשרה מסוימת, אך לא הצלחתי להתקבל אליה. כישלון. אכזבה. עצב. אפשר להסתכל על הדברים אחרת? ודאי שכן. החיים הם הרבה יותר ממקום עבודה. לא יכול להיות שהמשרה הזו היא מטרת חיי. עליי לנצל את ההזדמנות כדי לשאול את עצמי: האם יש בחיי משהו גדול יותר שאליו אני שואף, מאשר משרה כזו או אחרת? אם אין, כדאי שאמצא לי מטרה נעלה שכזו. ואם יש, היא שצריכה להיות כוכב הצפון שלי. אמנם לא קיבלתי את המשרה ויש מקום להצטער ולראות במה אוכל להשתפר לקראת ראיון העבודה הבא, אבל זהו לא סוף העולם. יש לי מטרה גדולה, והיא שעושה אותי מאושר. במקום המשרה הזו תבוא אחרת, ובהמשך גם היא כנראה תתחלף, אבל מעבר למקום עבודה ושאר גורמים משתנים יש לי דבר יקר שבו אינני תלוי באף אחד, ואיש לא יכול לקחת אותו ממני. זה רק אני והמטרה שלי, אולי כוח עליון, וזה מה שעושה אותי מאושר.

לסיום, טיפ להורים. איך נכון להגיב כשהילדים נכשלים, לדוגמה בלימודים? כהורה, עליי להתבונן יחד עם הילד באותו הכישלון במטרה ללמוד למה נכשלנו. זה לא הוא, לבד, שנכשל, אלא אנחנו. הילד צריך לקבל ממני הרגשת ביטחון מלא, אהבה שלמה, כך שירגיש שאת התמיכה הזו מצדי הוא לא יאבד לעולם. ואז, אחרי שהוא מקבל הרגשה כזו ממני, נתחיל לבדוק יחד במה הוא הכישלון ואיך נוכל לשפר את המצב. חשוב שלא לעשות מזה עניין גדול מדי, וכן לתת דגש על הביטחון והאהבה שיש בינינו, שהם הם העיקר בחיים. כך ילמד הילד להתייחס נכון לחיים בכלל, וגם לילדים שלו.

שיהיה לנו בהצלחה!

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 1052-1053 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 96 ב-HOT ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>ערב מבוא נובמבר 2018</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content