Left Sidebar Content

משמעות החיים

הכמיהה לאהבה

מה גורם לנו לאהוב מישהו או משהו? כיצד קשר של אהבה משפיע על תפיסת העולם שלנו? ומדוע כשמישהו מפסיק לאהוב אותנו אנו מרגישים שעולמנו כמעט נחרב?

האהבה הראשונה בחיינו היא אהבת אם. כדי להבטיח את התפתחותנו הטובה, הטבע מחדיר בלבה של אימא שלנו אהבה אלינו והיא דואגת לנו יותר מאשר לעצמה. כתוצאה מכך נוצר בנו יחס מיוחד אליה שמלווה אותנו כל החיים.

כשאנו גדלים, מתעוררת בנו אהבה למוזיקה מסוימת, למאכלים מסוימים וכיוצא בזה. כאן מקבלת כבר האהבה צורה עניינית יותר: אנו אוהבים את מה שעושה לנו טוב, את מה שממלא אותנו בתחושת הנאה ותענוג. עם גיל ההתבגרות מגיעים ההורמונים, ופתאום אנו מזהים סביבנו מקורות חדשים למילוי הרצון החדש שמתעורר בנו. "מי אוהב אותך יותר ממני", הלב שלנו שר. אבל באמת באמת, אין זו אהבה לאותו אדם, אלא לתחושת המילוי והסיפוק שאנו מקבלים ממנו. ולמה שמספק אותנו אנחנו נותנים יחס יפה מיוחד שאנו קוראים לו אהבה.

ההרגשה שמישהו אוהב אותי גורמת לי לתחושת התענוג הכי גדול שיש. מדוע? הטבע שלי הוא לרצות ליהנות, והוא מחייב אותי למלא את עצמי בכל רגע ורגע בהנאה ותענוג. מקורות המילוי יכולים להיות מהדומם, מהצומח, מהחי ומבני האדם. יחס טוב מאדם אחר כלפיי - זהו המילוי הגבוה ביותר שיש.

כשמישהו אוהב אותי אני מרגיש שייך, קיים, שווה משהו, מיוחד. ולכן כאשר פתאום הוא מפסיק לאהוב אותי, או מתחיל חלילה לזלזל בי, אני מרגיש איום ונורא. זה בולט במיוחד בגיל ההתבגרות, כשאהבה נכזבת קורעת לנו את הלב. בהמשך החיים, אנו כבר בונים לעצמנו מבעוד מועד מנגנוני הגנה, מפסיקים לתלות במערכות היחסים שלנו תקוות ורודות וממציאים כל מיני תחליפים מלאכותיים. טלוויזיה, רדיו, אינטרנט, משחקים, כל אלה נועדו בעצם לטשטש ולהמתיק במעט את החוסר באהבה.

אפשר למלא אדם בכל דבר שלו הוא נזקק, כמו אוכל ומין, אבל אם לא ניתן לו תשומת לב ואהבה, אז הוא לא ירגיש שהוא חי. אנו בנויים, כיצורים שצריכים לתת ולקבל. ההדדיות שיש בקשרים בינינו צריכה לספק לכל אחד ואחד מאתנו חיים בדרגת האדם. לכן, כשאדם מרגיש שמישהו אוהב אותו ודואג לשלומו זה נותן לו אור בחיים. כוח חיות.

אבל מה זה בכלל הרצון הזה לאהבה? מדוע כבני אדם טבוע בנו הרצון לכך שיאהבו אותנו? הדבר נובע מכך שהתכלית הגבוהה לכל הקשרים שבדרגות דומם, צומח, חי ומדבר היא שנתקשר כולנו יחד למערכת אחת שלמה. סך כל הקשרים השונים שנוצרים בין כל הפרטים בונים רשת קשר מיוחדת שנקראת "אנושות". בשיא התפתחותנו כמין אנושי יתקיימו בין כולנו קשרי אהבה, כמו שכתוב "ואהבת לרעך כמוך". לכן לאורך כל החיים אנו משתוקקים להרגיש קשרי אהבה.

אהבה היא בעצם המנוע של ההתפתחות כולה. קשר כזה עם אדם אחר עושה אותי כלול מהרצונות ומהמחשבות שלו, מהתכונות ומהידיעות שלו. כשאני מתקשר למישהו אני נכלל מפנימיותו, כמו מקבל לתוכי חיים חדשים, נוספים. אני גדל, העולם שלי מתרחב, ההסתכלות שלי על החיים מעמיקה, אני רואה רחוק יותר ומבין דברים שקודם לא הבנתי. למעשה, כך התפתחו אנשים מתוך ההתקשרות שלהם זה לזה, כך התפתחה האנושות כולה.

אהבה היא כוח החיים, הכוח העליון מכל הכוחות שבבריאה, הכוח שכולל את הבריאה כולה בתוכו. כאשר נלמד איך לתת אהבה, נהיה זכאים גם לקבל אותה. אין קיצורי דרך.

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 760 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".     

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content