Left Sidebar Content

משמעות החיים | ארכיון מאמרים על משמעות החיים

להשלים את מטרת הבריאה

במשך כל הדורות ניסינו, ואנו עדיין מנסים, לברוח מייסורים. זה לא ילך לנו, משום שגם הייסורים נכתבו ונחתמו עוד בטרם הגענו לעולם הזה. המטרה היא לא להפוך אדם רציונלי למזוכיסט, ולגרום לו ליהנות מהכאב שעובר עליו; המטרה היא לגרום לו להבין מהי מטרת הכאב, ובאילו דרכים אפשר לנטרל אותו
מאת: מתוך סדרת מאמרי קבלה שהתפרסמו בשבועון "סקופ"

אילו היה הכוח העליון צריך לסמוך על הנבראים שיגיעו בכוחות עצמם לגמר התיקון, זה לעולם לא היה קורה. מרגע שהנבראים מגיעים לעולם, הם שוכחים את הסיבה שבגינה הגיעו לכאן. בעולם הזה יש יותר מדי גירויים שגורמים לנו לשכוח את המטרה. אנחנו עוברים פה סדרת חיים שלמה, מבלי לדעת מדוע הגענו לעולם ומדוע עלינו לעזוב אותו. אלו שאלות יסודיות, מהותיות, העולות בלבו של כל אדם שהתעוררה בו הנקודה שבלב. זהו הרגע שבו האדם שואל אותן שאלות קיומיות שעשויות לסייע לו להתקדם לעבר מטרת הבריאה. זה יקרה רק לאחר שהוא יבין את מטרת הבריאה ויידע מהו חלקו בתכנית הקוסמית האדירה הזו. הקבלה אינה מותירה מקום רב לדמיון בנושא הבחירה החופשית. מקובלים כתבו לא אחת כי לנו, כבני אדם, אין שום שליטה על חיינו, וגם אם נראה לנו שהחיים שלנו מצויים תחת שליטה, זוהי רק אשליה. כל אחד מאתנו מגיע לעולם הזה עם מהלך חיים ברור, קבוע וידוע. אין אקראיות, משום שדבר אינו מתרחש במקרה. אולי זה נשמע אכזרי מדי שאין לנו חופש אפילו להחליט איזו חולצה ללבוש, אך זו הדרך היחידה להחזיר אותנו אל המקור שממנו הגענו.

ברור לנו שלפני כמה אלפי שנים היינו במצב אחר לחלוטין. הייתה מציאות אחרת שהיינו חלק ממנה, והיא לא דומה למציאות הקיימת כיום, משום שמאז נפלנו ממדרגות עליונות גבוהות מאוד, עד למדרגה התחתונה ביותר שאנו מצויים בה כיום. המשימה שלנו לאורך כל החיים היא לחזור למקור שממנו יצאנו. ברור כי לא היינו יכולים לעשות זאת בכוחות עצמנו, לכן העניק לנו הכוח העליון את היכולת לנוע, על פי תכתיב שקבע מראש. אין לנו בעניין זה שום שיקול דעת, משום שכל שיקול דעת חופשי שלנו עלול היה לשבש את המסע לעבר מטרת הבריאה. עד כמה שזה יישמע מוזר, אנו נעים כמו עדר מנקודה אחת לנקודה שנייה, כאשר החיים שאנו עוברים מהווים, בעצם, כלי רוחני חשוב להתפתחות הרוחנית שלנו. נוכל לבוא במגע עם הכוח העליון רק לאחר שנגיע לשיא ההתפתחויות, שהאנושות הייתה עדה להן במאות האחרונות. כדי להגיע לכוח העליון, אנו חייבים להידמות לו, וזו הדרך היחידה שלנו להתמזג אתו. כל עוד נימצא בריחוק ממנו, נסבול. הקירבה לכוח העליון היא לא קירבה פיזית, אלא קירבה רוחנית. הכוונה היא שהדרך היחידה להידמות לכוח העליון, היא על ידי כך שנידמה לו במידותיו ונפעל על פיהן. ברוחניות תכונות דומות מעידות על קירבה, ותכונות שונות מעידות על ריחוק. בדיוק כמו שני אוהבים שבסיס האהבה שלהם נעוץ בתכונות הדומות שלהם, תכונות שונות היו מרחיקות אותם זה מזה. ובעניין זה, למרחק הפיזי אין כל השפעה. זוג אוהבים לא אוהב פחות אם האחד נמצא ביבשת אחת והאחר ביבשת אחרת. לעומת זאת, שני שונאים, גם אם יגורו תחת קורת גג אחת, דבר לא יסייע לחבר ביניהם, כל עוד התכונות שלהם שונות.

מכאן מלמדת חכמת הקבלה, כי הבחירה החופשית שניתנה לנו, כבני אדם, נובעת רק מתוך היכולת שלנו להחליט אם להיות שותפים למהלך הקוסמי העצום הזה, או להתעלם מקיומו. מחיר ההתעלמות יקר מאוד, משום שאנו סובלים מבלי דעת למה. מאידך, מי שהופך שותף למהלך הזה, יודע להכיר מקרוב את הסיבות לכל מה שקורה לו. זהו בסיסו של הביטוי 'צדיק'. אם אנו מעוניינים למנוע סבל מיותר, זו הדרך היחידה שלפיה עלינו לפעול, להצדיק את פעולות הכוח העליון ולהיות חלק בלתי נפרד ממטרת הבריאה. רק ברגע שנשלים עם המהלכים הללו, נוכל להגיע לדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר שאליהן עלינו לשאוף. ברור כי בסופו של דבר יגיעו כולם למקור שממנו נחצבו, אך ההבדל בין כל אחד ואחד מאתנו, יהיה נעוץ בהחלטה הגורלית, אם להיות חלק מהתהליך הזה או להתעלם ממנו.

התהליך הזה יתרחש בין אם נסכים לו ובין אם לא. בעל כורחנו אנו באים לעולם, בעל כורחנו אנו חיים, ובעל כורחנו אנו מתים. זו העדות לכך שאין לנו שום שליטה על חיינו, וגם אם נדמה לנו שיש לנו שליטה, מהר מאוד אנו מגלים שאנו נתונים רק לחסדי שמיים.

אם אדם מחליט שהוא רוצה להיות שותף למהלך הקוסמי העצום הזה, הוא חייב לבקש את נוכחות הכוח העליון לצדו בכל רגע בחייו, לכל ימי חייו. ההתעלמות שלנו מנוכחותו של הכוח העליון, מולידה את הסבל העצום שאנו עדים לו. העולם הזה הוא בסך הכל התחושה שמצטיירת בחושינו, כמו כל העולמות האחרים. ברגע שנצליח לשנות את ההרגשה שלנו, נגיע לעולמות אחרים ומשם נעפיל עד לפסגת העולמות, להרגשה הרוחנית הנקראת בורא. גם כעת יש לנו יכולת לזמן אותו לצדנו, וזו הדרך היחידה לסיים את המסע הזה בשלום. כל ניסיון לעבור את המסע המפרך הזה לבד נידון לכישלון שמוביל לסבל ולייסורים. הקבלה לא מציעה פטור מייסורים; היא רק מלמדת אותנו להתמודד אתם בצורה הנכונה הראויה להם. נכון לעכשיו, הראייה שלנו משובשת. אנו כלואים בגוף המתפקד על פי נתונים שמעניקים לנו חמישה חושים, ואין לנו שום כלי אחר לבחון על פיו את המציאות הסובבת אותנו. הדבר נכון גם לגבי הייסורים. אילו היה לנו הכלי לבחון את מטרת הייסורים והמשמעות שלהם, אולי היינו יכולים להתמודד טוב יותר עם המציאות היומיומית הקשה והמפרכת. הקבלה היא כלי שעוזר לבחון ולבדוק את הסיבה לייסורים. על פיה אנו מסוגלים לדעת מדוע אנו סובלים, מה הסיבה לכל הייסורים שלנו ואיך תלויה ההתפתחות הרוחנית שלנו באותם ייסורים.

במשך כל הדורות ניסינו, ואנו עדיין מנסים, לברוח מייסורים. זה לא ילך לנו, משום שגם הייסורים נכתבו ונחתמו עוד בטרם הגענו לעולם הזה. המטרה היא לא להפוך אדם רציונלי למזוכיסט, ולגרום לו ליהנות מהכאב שעובר עליו; המטרה היא לגרום לו להבין מהי מטרת הכאב, ובאילו דרכים אפשר לנטרל אותו.

עד כמה שזה יישמע מוזר, ההיסטוריה הקבלית מוכיחה כי גם המקובלים עצמם לא היו חסינים מפני ייסורים, על אף הידע העצום שהיה להם בחכמה זו. הרב יהודה אשלג, בעודו כותב את הפירוש לספר הזוהר, הגיע לא אחת עד כדי חרפת רעב. האר"י הקדוש, הרב יצחק לוריא, לקה בגיל 38 במחלה קשה ונפטר. המקובל הרב משה חיים לוצאטו, שנחשב בדורו לגדול המקובלים, נספה יחד עם כל משפחתו במגיפה שהשתוללה בעיר צפת לפני כמה מאות שנים. אירועים אלה ואחרים מוכיחים לנו כי אין דרך לנטרל ייסורים, מפני שמקובל אמיתי מבין את משמעות הייסורים, מרגיש בתוכם המתקה ואת התשלום בגינם. עבורו הם, בעצם, סולם שהוצב לרגליו, על מנת להתעלות התעלות רוחנית. אמנם, קשה להתמודד אתם, ולעיתים ההתמודדות נראית כמעט בלתי אפשרית, אך מתברר כי דווקא ההתמודדות הזו מסייעת לנו לרכוש כלים רוחניים שעשויים לעזור לנו בהמשך הדרך ובהרגשת התכלית המצפה לנו.

מטרת הבריאה

הבריאה מטרתה אחת: לנטרל את הפער שבין הנברא לכוח העליון. זו העבודה שעלינו לעשות מהרגע שבו אנו מתחילים להתפתח במודע, מהדרגה הנוכחית שלנו, ועד שנגיע לדרגת הכוח העליון.

- מהו הכוח העליון?

אם יתעסק האדם בשאלה זו הוא יוליד מזה רק מסקנות פילוסופיות שמנותקות מהמציאות, משום שאנחנו לא יכולים להשיג את דרגת הכוח העליון בזמן שאנו מצויים בניתוק ממנו. לא שאסור להתעסק בשאלה הזו, אלא שהעיסוק הזה לא מוביל לשום מקום. הכוח העליון הוא, בעצם, החוק הכללי של כל המציאות, והעולמות השונים שנבראו נועדו כדי להעביר את החוק הזה אלינו. המשימה שהציב בפנינו הכוח העליון היא לעבור את הדרך הזו בחזרה אליו, לעלות מדרגה אחר מדרגה, עד לדרגה שלו.

 - מתי מתעורר באדם הרצון להשיג את הכוח העליון?

ברגע שמתעוררת באדם הנקודה שבלב. נקודה זו היא, בעצם, הרצון הסמוי שיש לנברא להגיע לדרגת הכוח העליון. זו כמיהה שנועדה לגרום לאדם לרצות לנוע לעבר הכוח העליון, כאשר הדרך נכתבה כבר מראש וכל מה שהוא יכול לעשות זה להסכים אתה או לא להסכים אתה.

הבחירה החופשית

לאדם ניתנו שתי אפשרויות: או שהכוח העליון יתגלה אליו בכל רגע בחייו, או שהוא יחיה בהסתר מהכוח העליון. הבחירה הזו נתונה בידיו ואין לה שום קשר לתהליך עצמו. הדבר דומה לילד שמחליט לצאת לשחק מחוץ לבית. הוא יכול לבקש את השגחת ההורה שלו, או לוותר עליה. מרבית הילדים מוותרים עליה, משום שנוכחות ההורים, לרוב, מעיקה עליהם, וכל הזמן הם צריכים להקפיד להתנהל לפי הכללים שנקבעו מראש, וזה בהחלט לא קל. עם זאת, יש גם דרך אחרת, לבחור בחיים עם הסתר הכוח העליון, ואז הכל טוב ויפה עד שמגיעים הייסורים ופתאום נראה שאין למי לפנות בבקשת עזרה. אדם שנהנה מההתגלות האלוקית, מקבל גם את כוח ההתמדה, את המשמעות שנקראת בפינו: אמונה. זהו, בעצם, הכוח שניתן לנו לעמוד נגד הדחפים הבהמיים הטבעיים של האדם. כשאדם מורגל 'לראות' את הכוח העליון, לחוש בקיומו, הוא מנסה להידמות לו. אם הוא ידרוש להידמות לכוח העליון, הוא יעבור את כל שלבי ההתאמה לכוח העליון עד שיתחיל להיות כמוהו, וזו מטרת הבריאה. נכון שזה לא נעים שהכוח העליון יהיה מולי, כי אנו דומים לילדים הרוצים להיות לבד, להיות אדונים לעצמנו, כי נוכחות הכוח העליון מחייבת אותנו להיות שותפים למהלכים על-טבעיים. ילד רוצה שההורה יהיה לצדו רק כשהוא צריך אותו, זה הטבע שלנו. הילד הטוב הוא הילד שמוכן שההורה יהיה לפניו, כדי שיוכל להידמות לו. ואם הבן לא רוצה להיות כמו אבא, האב מפעיל עליו לחץ. הדבר דומה לילד שהחליט להיות פועל פשוט, במקום ללמוד מקצוע ראוי. כשהאב רואה שאין דרך להשפיע על הילד לשנות את דעתו, הוא פונה למעסיק שלו ומבקש שיקשה עליו את העבודה, וזה מה שהכוח העליון עושה אתנו.

כמובן שידיעת התהליך אינה מספקת. אדם צריך לטכס עצות ואמצעים על מנת להידמות לכוח העליון, ורק על ידי הלימוד, קריאת ספרים, לימוד עם קבוצה ורב, הוא מגלה את כל אותם האמצעים שנועדו לסייע לו להגיע לאותה דרגה. כל עוד לא יגיע לדרגה ההיא, הוא יחוש אי נוחות, חוסר סבלנות ובעיקר - ייסורים.

העובדה שכל החיים צפויים, אינה מביאה את האדם לידי ייאוש זה שהכל צפוי, זה לא עניין שלנו, זה לא נוגע לנו. המטרה שלנו היא להידמות לכוח העליון, להסכים לתכנית הכוללת שלו. אם נסרב לכך, ילמדו אותנו החיים להתקדם ולהבין שכדאי לנו לצדד בחוקי ההתפתחות הטובה והנכונה, אם לא בדרך התורה, הרי בדרך הייסורים. העובדה שהחיים צפויים ואנו, בכל זאת, איננו יודעים מה צפוי לנו, מעידה על כך שכל ניסיון בחיים שלנו הוא אמצעי לפתח את המודעות. יש לנו בחירה להתקדם בדרך התורה או בדרך הייסורים, ואת אופן ההתקדמות אנחנו קובעים. אנו חייבים להיות שותפים לתהליך וללמוד אותו. זו הסיבה שמחייבת את התגלות הכוח העליון.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content