Left Sidebar Content

משמעות החיים

מוות לפני המוות

על מוות רוחני שיכול לחסוך הרבה גלגולים מיותרים

בניגוד לתפיסה הרווחת בציבור, לפיה המוות אינו אלא אמצעי ענישה שבעזרתו מכה הכוח העליון בנבראים, המקובלים משיגים כי המוות נועד לסייע לנו להתקדם אל גמר התיקון, אל הרגשת השלמות והנצחיות, בדרך הקצרה ביותר האפשרית.

מאז ומעולם היה המוות אחד הסודות הכמוסים והמפחידים ביותר שעימם נאלצו להתמודד בני האדם.

אלפי חוקרים ניסו להתחקות אחר החיים שלאחר המוות. זו היתה, ועדיין הינה, סוגיה שרבים קיוו כי מישהו יוכל אי פעם לפענח.

שאלות כמו האם הנשמה ממשיכה לחיות גם לאחר המוות? לאן הולך המת לאחר הפטירה או בתום ימי האבל?

האם הוא עדיין משוטט בעולם הזה, או שעבר למימד אחר? ועוד רבות אחרות נותרו ברוב המקרים ללא מענה, גם מפני שרוב המחפשים פשוט לא חיפשו במקום הנכון.

נכון להיום נתונות בידי המדע אלפי עדויות על חיים לאחר המוות, אך אף לא ראיה אחת היכולה לאשר את קיומם.

המקובלים לעומת זאת מעולם לא נזקקו לתשובות בסוגיות אלו. העיסוק בקבלה לימד אותם שהמוות הוא בסך הכל שלב נוסף בהתפתחות הרוחנית של האדם.

 

אנו חיים כתולעים

לשם המחשה קחו לרגע את זחל הפרפר. הוא נולד לתוך מציאות שבה הוא משוכנע כי הוא מרבה רגליים.

הוא חי כמו תולעת מצויה, אוכל עלים ומקיים יחסי חברה עם עולם החי הסובב אותו, עד שביום מן הימים הוא הופך לגולם.

האם זהו מוות? מבחינת כל הסובבים אותו, זהו בהחלט מוות. התולעת הססגונית שאכלה עלים ללא הרף, כבר איננה. היא בלתי נראית, היא איננה פעילה, היא הפכה לגוש לא מוסבר.

רק מי שמכיר את סדר ההתפתחות של הפרפר, מתחילתו ועד סופו, יכול להבין שהגולם הוא רק שלב נוסף בדרך להתפתחות האמיתית של הפרפר שכן ביום מן הימים, הפרפר מבקיע את עטיפת הגולם ויוצא לחיים חדשים, בדמות אחרת, ססגונית וקלילה.

מי היה מאמין שעד לפני מספר שבועות היה הפרפר היפהפה הזה בסך הכל תולעת רעבתנית.

גם לנו, כבני אדם, יש סדר בהתפתחות הרוחנית. אנו חיים כתולעים. אוכלים, שותים, שואפים להגיע לענף העליון ביותר, לעלים המתוקים ביותר שעל העץ, עד שיום אחד אנחנו הופכים לגלמים.

לפעמים זה קורה באופן טבעי, ולפעמים באופן מעט יותר טראגי, בתאונת דרכים, בפיגוע, ברצח.

המוות מכניס אותנו למצב הדומה למצב שבו מצוי הגולם. אנחנו טמונים, פיזית, באדמה, מכוסים חול.

שבוע לאחר מכן מציבים עלינו מצבה, ולכאורה, לסובבים אותנו, נדמה שנעלמנו, שאנו לא קיימים עוד.

המקובלים שהשיגו את העולמות העליונים מגלים לנו שבדיוק כפי שהפרפר מתפתח ממצב של גולם, כך גם האדם נעזר, שלא במודע, במוות על מנת להתפתח התפתחות רוחנית.

גלגול נשמות

המוות הינו כלי שנועד לסייע לנו לפשוט את הגוף החומרי שבו שוכנת הנשמה, ולעבור למימד אחר.

אם הצלחנו להשלים את גמר התיקון עוד בחיינו, אין עוד סיבה שנחזור לעולם הזה.

אם לא השלמנו את התיקון, אין לנו דרך אחרת להשלים אותו אלא בחזרה לעולם הזה, בדמות אחרת, בלבוש אחר, עם סביבה אחרת, שתסייע לנו להגיע, בהקדם האפשרי, לגמר התיקון, לאחר שפשטנו את הלבוש הקודם - הגוף, וכעת אנו מלובשים בגוף חדש.

 

בגד אחד מת, והשני קם לתחייה

המקובלים מעולם לא ייחסו חשיבות רבה לגוף החומרי של האדם.

הרב המקובל יהודה אשלג, המכונה 'בעל הסולם', אמר לא אחת שלא אכפת לו היכן יטמינו את שק העצמות שלו. למקובלים ברור כי הרוח המצויה בגוף היא העיקר.

למרבה הצער, ישנם כאלו המעניקים חשיבות יתרה דווקא לגוף ופחות לנשמה השוכנת בו. קשה לאדם לגלות שעיסוק בחומר הוא חסר תועלת.

אדם שהשיג מיליון דולר רוצה שני מיליון, ואדם שהשיג שני מיליון יעשה כל מאמץ להשיג ארבעה מיליון. למירוץ אחרי החומר אין סוף.

מי שעוסק בקבלה לומד כי החומר הוא רק אמצעי שאמור לסייע לנשמה להשלים את התיקון שלה, ולשוב אל המקור שממנו הגיעה.

את כל העולם הזה, על כל המורכבות המופלאה שבו, ברא הבורא למען האדם. גם את הגוף המורכב שבו נתונה הנשמה ברא הבורא, למען הנשמה.

הנשמה, שהגיעה ממקור שופע נתינה, מוכנסת לתוך גוף, שכל הרצון שלו הוא לקבל תענוג. המאבק הבלתי פוסק שבין הנתינה לקבלה נמשך לכל אורך החיים.

הנשמה אמורה לנצל את הרצון של הגוף למטרותיה. יש לנו כמה דרגות של רצון לקבל, שהעליונה שבהן היא הרצון לקבל רוחניות.

הנשמה שמצליחה לאכוף על הגוף שבו היא שוכנת את הרצון לקבל רוחניות, עשתה צעד עצום קדימה, ומשם השגת הכוח העליון נעשית קצרה יותר.

בשלב הזה, שבו מצויה הנשמה, כבר ברור לה כי הגוף שבו היא מצויה אינו אלא אמצעי, לבוש, בדיוק כמו הבגדים שאנו לובשים מדי יום, לבוש שיש לו מטרה מוגדרת.

איש לא היה מעלה על דעתו להחליף את החבר הטוב שלו במעיל, משום שברור כשמש שהבגדים אינם העיקר, אלא האדם השוכן בתוכם.

המקובלים מבינים, בראייה הרוחנית שהשיגו, שהגוף הוא בגד לנשמה, ולעולם לא יתייחסו לאדם לפי הלבוש החיצוני שלו, הגוף, אלא ינסו למצוא את הנשמה שבו.

זו בדיוק הסיבה שבעקבותיה תשמחו לקבל את פניו של החבר הטוב שלכם, גם אם הוא לבוש סחבות. ברור לכם כי נוכחותו לצדכם היא החשובה, ולא הלבוש שלו.

כך התפתח גם היחס למוות. בסוף יום עבודה ארוך אנו פושטים את הבגדים המיוזעים ומלאי הלכלוך ולעתים גם הקרועים.

אנו פושטים בגד אחד, ולמחרת לובשים בגד חדש. גם כאן ישנה התפתחות של חיים ומוות. בגד אחד מת, והשני קם לתחייה.

מסע אל הכוח העליון

במוות הגוף הפיזי מת, אך הנשמה ממשיכה במסע אל הכוח העליון, אל התחנה הבאה.

הגוף שאליו היא תוכנס יסייע לה להמשיך ולהתקדם לעבר הכוח העליון, עם הנתונים החדשים שנקבעו לה, כאשר הכל תלוי במצב הרוחני שבו היתה מצויה ברגע המוות.

לכולנו ברור כי המוות הוא תהליך מורכב גם לנשמה, שצריכה להתגלגל בגוף אחר, לחוות לידה, ילדות, בגרות, צבא, נישואין, משכנתא ושוב מוות.

המקובלים ניסו לפענח את הדרך שיכולה לחסוך את הסבל הכרוך בחזרה לחיים בגוף הפיזי.

על פי שיטתם, באמצעות לימוד הקבלה הם מצליחים להרוג מדי יום את "הרצון לקבל" שלהם.

המוות הרוחני של "הרצון לקבל" חוסך להם הרבה גלגולים מיותרים.

כך הם מציעים לכל אדם לחוות, עוד בחייו, את המוות הרוחני, על מנת שכשיגיע רגע המוות הפיזי, האדם יגיע אליו לאחר שכבר השלים את התיקון האישי שלו, ולא יצטרך לשוב לכאן בחזרה.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content