Left Sidebar Content

משמעות החיים

תפילה נכונה

המון אנשים מבקשים כל יום לזכות בפיס, ולא נענים. אחרים בטוחים שתפילותיהם פותחות את השמים לרווחה. לכן קשה להבחין בבירור, האם תפילות עוזרות או לא, מתי ובאיזה תנאי. בשביל מה בכלל להתפלל? מי זה הכוח העליון שפונים אליו? איך גורמים לו להיענות לבקשותינו? איך יודעים שקיבלנו מענה? האם באמת חשוב להודות לו? ואולי חוסר ההבנה שלנו בנוגע לטבעו של הכוח העליון, הוא שגורם לכך שהרבה בקשות לא נענות?

אלה שכבר זכו לפתח עמו קשרים טובים אומרים שהוא כולו אהבה, השפעה טובה, נתינה טהורה. הם מלמדים שכדי להיות קרוב אליו ולקבל ממנו כל טוב, צריך להתאים את הרצונות שלנו לרצונות שלו. הדבר דומה לכך שבילדותנו, כשבאנו לבקש כל מיני דברים מאימא, לפעמים קיבלנו, לפעמים לא, תלוי מה ביקשנו, מתי, באיזו צורה, וכן הלאה. לצורך ההמחשה, אם אימא הכינה לנו דייסה, ואנחנו דורשים שוקולד, אז יש כאן בעיה. חוסר התאמה בין הרצון שלה לבין הרצון שלנו. בדומה לכך, בקשה נכונה מהכוח העליון דורשת הכנה. שיהיה לנו רצון המתאים בדיוק למה ש"אימא" רוצה לתת לנו. העיקרון הזה נקרא "עשה רצונו כרצונך".

כדי שמערכת היחסים שלנו עם הכוח העליון תהיה פחות אגואיסטית ולכן גם יותר ברורה, יהיה עלינו לעבור שינוי. עלינו להתקדם למצב שבו נפנה אליו במטרה לתת, לא רק לקבל, להתקדם למצב שבו לגרום ל"אימא" נחת רוח יהיה חשוב לנו יותר מכול. אז הדייסה שלה תרגיש לנו טעימה אפילו יותר משוקולד. למעשה, כל עבודתו של האדם בעולם היא להגיע לתפילה נכונה, לפנייה נכונה אל הכוח העליון.

אותם אנשים שזכו לכך, גדולי האומה, מקובלים שהגיעו להכרת הא-לוהות, הכינו עבורנו את סידור התפילה. התפילות נכתבו מתוך גילוי המערכת שמנהלת את המציאות ומקומנו בתוכה. במילות התפילה ובשלביה השונים טמון עומק אינסופי. בדומה להם, עלינו להתפתח עד לרמה שבה נגלה בפועל ש"אין עוד מלבדו" והוא "טוב ומיטיב". או אז נראה בחוש שאת כל מערכת המציאות הוא בנה מתוך רצונו להיטיב לנו - במטרה שנפנה אליו ונקבל ממנו הכול. עד שנתקדם למצב הגילוי הזה, המקובלים כתבו לנו תפילות כדי לתת בידינו משהו שיקשור אותנו בכל זאת אל הא-לוהות. לאורך כל שנות הגלות שסימלו את הניתוק מהכרת הא-לוהות, חזר עם ישראל שוב ושוב על מילות התפילה. כיום אנחנו מוזמנים להתקדם ולהכיר מיהו באמת הכוח העליון, כיצד אפשר להתקשר אליו, או במילים אחרות, כיצד להתפלל נכון.

כדי לבקש נכון מהכוח העליון, התפילה שלנו צריכה להיות במניין, בציבור. אף אחד לבדו לא יכול ליצור קשר אמיתי עם "אימא". למה? כי אי אפשר לדעת אם ביטלת את רצונך כלפי רצונה, אלא רק ביחס שלך אל האחים שלך. הרי מה אימא אומרת: "אל תהיה כזה אגואיסט, אל תציק, אל תיקח בכוח, תוותר קצת, תהיה טוב אל האחים שלך, תעשה לי טובה!". ביטול כזה של עצמנו בפני תשעה אחים לפחות, מותאם למבנה הפנימי שלנו, וגורם לכך שנשווה את רצוננו לרצונה של "אימא". היא בעצמה לא צריכה דבר מאיתנו, היא שלמה. כל רצונה הוא לגרום לנו להתפתח, להבין שלהיות כמוה באהבה ונתינה זה הכי טוב שיש.

זהו שינוי גדול מאוד. הוא יכול להתרחש רק אם נרומם את חשיבותה של אימא בעינינו. לכן השלב הראשון בתפילה הוא שבח. עלינו לברך את הכוח העליון, כלומר להגדיל את חשיבותו בעינינו, וזה מבוטא במילים: "ברוך אתה ה'... הגדול, הגיבור" וכן הלאה. ככל שנגדיל את חשיבותו בעינינו, כל פעולה שנעשה למענו, תגרום לנו הנאה ותענוג.

לאחר שלב השבח, מגיע שלב הבקשה. כמו ילד טוב שכבר מבין שמה שאימא רוצה לתת לו זה תמיד לטובתו, אני מתחיל לבקש: "תני לי בבקשה כוח לתקן את הרצון האגואיסטי שלי, כי אני לא רוצה יותר לעשות לך צרות. לא רוצה לגרום לך צער, רוצה להיות ילד טוב, רוצה לשמח אותך". בשלב הבקשה, למעשה דנתי את עצמי, מצאתי את הפגמים שבי וביקשתי עליהם תיקון. אם עשיתי זאת נכון, אני זוכה להרגיש קשר ממשי עם הכוח העליון. אני מרגיש שהוא באמת מתקן בי את כל הדברים הפגומים, ועל ידי זה נקשר אליו באהבה ובחיבור הדדי.

כתוצאה מכך, נולד השלב האחרון בתפילתי - שלב ההודיה. אני מודה לו על כך שקיבלתי את כל מה שביקשתי ממנו. בכל התהליך הזה העליתי את הרצון שלי לרמה שבה הוא יתאים למה שהכוח העליון רוצה לתת לי, לדברים שיפים וטובים בעיניו עבורי. לכן גם קיבלתי מה שביקשתי. על כך נאמר: "עשה רצונך כרצונו, כדי שיעשה רצונו כרצונך". ואם נחזור לדוגמה עם הדייסה, עכשיו אני מרגיש שאני מקבל מהכוח העליון דבר טעים ומתוק הרבה יותר משוקולד. ובכלל, כל הדברים שהיו נראים לי חמוצים, רעים, מלוחים, כל מה שילדים לא אוהבים, עכשיו אני מגלה בהם טעם גן עדן. אני רואה כיצד הכול בא לי מהכוח העליון, אך ורק לטובה. הפעולה הזו נקראת "המתקה", והיא יכולה להיות מושגת רק על ידי תפילה נכונה. שנזכה.

מן המקורות

"האדם צריך להתפלל רק על דבר אחד, היינו שה' יקרב אותו. כי 'קירוב' ברוחניות נקרא השתוות הצורה. כלומר, שהוא רוצה, שה' ייתן לו את הרצון להשפיע, הנקרא 'טבע שני'" (הרב"ש - הרב ברוך שלום אשלג).

"עם הרצון להשפיע, בזמן שהאדם זוכה לזה, אז הוא מוכשר לקבל שפע עליון" (בעל הסולם - הרב יהודה אשלג).

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 813 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".     

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content