177. נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ביארו אותו החברים על מלאכי השרת, שאמרו הכתוב הזה אל הקב"ה. אמר להם רבי שמעון, מאחר שהמלאכים יודעים את ההווה ואת העתיד להיות, והיו יודעים שהאדם עתיד לחטוא, א"כ למה רצו לעשות את האדם, כי אמרו נעשה אדם?
184. ואם התפילה אינה שלמה, כמה מלאכי חבלה רודפים אחריה, כמ"ש, כל רודפיה השיגוה.
200. פתח רבי שמעון ואמר, האזינו העליונים והתאספו התחתונים, בעלי הישיבה של מעלה ושל מטה. אליהו, אני משביע אותך, קבל רשות מהקב"ה, וְרֵד כאן.
214. אלה תולדות השמיים והארץ. בכל מקום שכתוב, אלה, פוסל את הקודמים לו. אלה, שכאן פוסל את התולדות דתוהו, מהמלכות דמדה"ד, הנקראת תוהו, שנרמז בכתוב, והארץ הייתה תוהו.
224. ה' מינים בערב רב: נפילים, גיבורים, ענקים, רפאים, עמלקים. ובסיבתם נפלה ה' קטנה ממקומה, מבינה. כי כמ"ש, זה לעומת זה עשה אלקים.
232. אלה תולדות השמיים והארץ. אלה, פוסל את הראשונים, כלומר את אלו שנאמר בהם, אלה אלוהיך ישראל, שהוא חטא העגל.
252. אמר רבי אלעזר, יום אחד שאלו החברים, מהו שאמר רבי עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שמא תסתכנו בעצמכם. כי נאמר, דובר שקרים לא ייכון לנגד עיניי.
256. ונהר יוצא מעדן. ודאי שבעה"ח העליון, בז"א דאצילות, אין שם קליפות זרות, כמ"ש עליו, לא יְגוּרְךָ רע. כי הקליפות מתחילות בעולם הבריאה שמתחת האצילות.
259. אחר שהזקן ביאר הכתובים, ונהר יוצא מעדן, על קטנות וגדלות דאדה"ר, ביאר גם רבי שמעון, וייקח ה' אלקים את האדם, על קטנות וגדלות דאדה"ר.
265. ויצַו ה' אלקים על האדם לאמור, מכל עץ הגן אכול תאכל.ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו.
274. ויִיצֶר ה' אלקים מן האדמה כל חית השׂדה, וכל עוף השמיים. אוי לבני העולם, שהם אטומי לב וסתומי עיניים, שאינם מסתכלים בסודות התורה ואינם יודעים, שהכתוב, חית השדה ועוף השמיים, רומז על עמי הארץ.
279. וייבן ה' אלקים את הצלע. רמז לעניין הייבום, שלומדים בו, כיוון שלא בנה, שוב לא יבנה. וכמ"ש, אשר לא יבנה את בית אחיו. שלמדו מהכתוב הזה, כיוון שלא בנה, שוב לא יבנה.
285. ועל הערב רב כתוב, והנחש היה ערום. כי הנחש היה ערום, לעשות רע יותר מכל החיות, שהם אוה"ע עכו"ם. והערב רב הם בניו של נחש הקדמוני, שפיתה את חוה בעצה"ד.
290. וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן. רומז על ישראל, כשקָרבו לקבלת התורה על הר סיני.
293. כל שלמה, הנאמר בשה"ש, פירושו, המלך שהשלום שלו, ז"א. ואם נאמר, מלך סתם, ולא המלך שלמה, פירושו הנוקבא דז"א, מלכות. מלך התחתון נכלל במלך העליון, והעניין הוא, שהתחתון יורש את העליון, ושניהם נעשו כאחד.