א) כמה צריכים בני אדם ללכת בדרכי הקב"ה, ולשמור מצות התורה, כדי שיזכו על ידה בעולם הבא, ולהציל אותם מכל המשטינים למעלה ולמטה. כי כמו שיש משטינים בעולם למטה, כן נמצאים משטינים למעלה, העומדים להשטין על בני אדם.
ה) ויהי היום ויבואו בני האלקים להתיצב. ויהי היום, זהו ראש השנה, שהקב"ה קם לדון את העולם. כעין זה, ויהי היום ויבוא שמה, יום ההוא, יום טוב של ראש השנה היה.
לו) בּׂא אל פרעה. הלא, לך אל פרעה, היה צריך לומר. אלא שהכניס את משה חדרים לפנים מחדרים אל תנין חזק אחד עליון, שכמה מדרגות משתלשלות ויורדות ממנו.
עד) ועבר ה' לנגוף. הרי הכל גלוי לפני הקב"ה, ולמה היה צריך שיגלה הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות?
צג) לעולם יהיה האדם זהיר בתפלת המנחה. משום שהיא השעה, שהדין תולה על העולם, וצריך האדם לכוון דעתו.
קלו) את הכל ראיתי בימי הבלי, יש צדיק אובד. שלמה, שהיה בו חכמה יותר מכל אדם, מה אמר במקרא זה? אלא שלמה רֵמז חכמה רַמז.
קמח) וַיָּרַח את ריח בגדיו... ריח בני כריח שדה. משמע שהלבושים היו מעלים ריח טוב שלא נעדר מהם לעולם ריח ההוא. כתוב ריח בגדיו. וכתוב, ריח בני. ולא אמר ריח הבגדים, אלא ריח בני. כיון שנכנס יעקב, נכנס עמו גן עדן. ואותם הבגדים היו של אדם הראשון. שכתוב, ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם והוציאם מגן עדן.
קס) דברו אל כל עדת. למה בעשור לחדש? בזמן שהיובֵל, בינה, מאיר אל הלבנה, מלכות, כמ"ש, ביובֵל, בעשור לחדש השביעי יום הכפורים הוא. ויום הכפורים הוא הארת הבינה. הרי שהארת הבינה במלכות הוא בעשור לחדש.
קסו) אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, כי כל אוכל מַחְמֶצֶת. שאור זה ומַחְמֶצֶת זו הם מדרגה אחת, וכולם אחד.
קסט) מַצּׂת כתוב בלי ו', כמ"ש, מראת אלקים שהוא חסר ו', שע"כ רומז על דין. ונקראו מַצּׂת, להיותם דין קדוש, דין הנאחז בשם הקדוש, דין שלא היה חזק כל אותו הזמן בתוך ישראל, משום שהלבנה עמדה בפגם. ומשום שהלבנה עמדה בפגם, ע"כ כתוב, להם עוני.
קפו) מצוה זו לשחוט את הפסח בין הערבים בי"ד בניסן, זֵכֶר לפסח דמצרים. וזה הוא חוב על הכל, כמ"ש, ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים.
קצז) קַדֶּשׁ לי כל בכור. מצוה זו היא לקדש בכור בהמה. ועם הארץ צריך ב' דברים, אחד, שיהיה פדוי מתחת הממשלה של יצר הרע, שהוא אדונו. כעין שאמר יעקב לעשו, יעבור נא אדוני לפני עבדו, בעוה"ז.
ר) מטרם שבא אדם לעולם הזה, ויוצא מרחם אמו, ויאבק איש עמו. זהו גבריאל. ויאבק, היינו באותו אבק של עפר, כמ"ש, וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. ונמצא שהאדם הוא עפר. והאבק של העפר הוא יצר הרע.
ריד) משום זה אמר, ואל מי תדמיוני וְאֶשְׁוֶה יׂאמַר קדוש. אין בכל בריה שתהיה שָׁוָה כמוני.
רל) וכל פטר חמור. מצוה זו הוא לפדות פטר חמור, ולערוף פטר חמור, אם לא יפדה אותו.
רלא) מצוה זו היא מצוה, הנקראת באופן אחר, שאינה נקראת מצוה, אלא קדושה. ואלו הם תפלין, תפלה של יד ותפלה של ראש, שהם תקון פאר ויופי של המראות העליונות. וע"כ נקראים, טוֹטָפוֹת, כמש"א, ישראל אשר בְּךָ אֶתְפָּאָר.